אלוני אבא ובית לחם הגלילית

הצטרפו לטיול בעקבות ספרו של מאיר שלו "פונטנלה", אל נופי הגליל התחתון שנשתמרו מפעם. הסיור כולל שני חלקים מעגליים ומתאים לכל המשפחה. נתחיל בטיול בשמורת אלוני אבא - יער אלוני תבור, שבתקופת החורף והאביב מנוקד באלפי פרחים צבעוניים. נמשיך בסיור בעקבות הטמפלרים במושבה הציורית בית לחם הגלילית
עודכן לאחרונה: 29/12/2012

משך המסלול


עד חצי יום

רמת קושי


קל, 2 ק"מ

עונות


סתיו, אביב, חורף

מאפיינים: מתאים למשפחותרומנטימתאים לאופנייםמעגליטיול פריחהמתאים לנכים / עגלות תינקות

המסלול נבנה בעזרתו הנדיבה והמקצועית של קובי פליישמן, מדריך טיולים מומחה, המספר את סיפורי המושבה בצורה ציורית ומושכת, וגם מפעיל את מרכז המבקרים של המושבה.

איך מטיילים

הסיור כולל שני חלקים:

  1. סיור רגלי בשמורת אלוני אבא: סיור של כ-2 ק"מ, שמתאים לכל המשפחה ומומלץ בעיקר בחודשים ינואר-מאי, אז השמורה מתכסה בירוק ובשלל פרחים. הסיור אינו מתאים לעגלות.

  2. סיור במושבה הציורית בית לחם הגלילית: סיור בעל מאפיינים היסטוריים, המתאים לכל המשפחה וגם לעגלות. בסמוך לביקור מומלץ לקרוא בספרו של מאיר שלו "פונטנלה", הממחיש בצורה נהדרת את אופי החיים בארץ לפני קום המדינה.

איך מגיעים

מכביש החוף פונים ימינה במחלף זכרון יעקב לכביש 70, ממשיכים ישר בצומת פורדיס, עוברים את יקנעם. בצומת התשבי פונים ימינה לכיוון קרית טבעון (כביש 722). בצומת השומרים [1 במפה] פונים ימינה לכביש 75, ומיד שמאלה בצומת אלונים [2] לכביש 7513, לכיוון אלונים ובית לחם הגלילית. ממשיכים ישר עם הכביש המתפתל וכ-200 מטר לפני הפניה לישוב אלוני אבא, ישנו שלט המפנה למגרש החנייה של שמורת אלוני אבא [3].

שמורת הטבע אלוני אבא

השמורה היפהפייה, שנמצאת בין שפרעם, שער העמקים וציפורי, היא חלק מיחידת נוף האופיינית לגליל התחתון המערבי, וכוללת גבעות קירטון נמוכות המכוסות בצומח רב בתצורת יער פארק על פני שטח של 950 דונם. השמורה נקראת על שם המושב השיתופי הסמוך לה - אלוני אבא, שהוקם על אדמות המושבה הטמפלרית ולדהיים, שבה מתרחש חלק מעלילת הספר "פונטנלה". הטיול בשמורה הוא בשיטוט עצמאי בשבילים המתפתלים, ומומלץ לבקר בה במיוחד בחודשים ינואר-מאי. הכניסה לשמורה ללא תשלום.

שבילי טיול מסודרים בשמורה
בסמוך לכביש ישנו מגרש חניה מסודר, שממנו יוצא שביל מעגלי העובר בין עצי היער. השביל מסומן בחצים ירוקים על גבי הסלעים לאורך המסלול ואין לרדת ממנו, כדי לא לפגוע בחי ובצומח.

השביל עולה במעלה הגבעה, ולארכו יש מספר נקודות נהדרות למנוחה קצרה. לאחר כקילומטר הליכה, מגיעים לראש הגבעה, בשביל שמאפשר תצפית יפה לגבעות הגליל. ניתן לראות מספר עצי אלון תבור גדולים במיוחד, שמהווים נקודה מצויינת לצילומים. בסמוך לנקודה הגבוהה במסלול, השביל הראשי פונה שמאלה, בחזרה לעבר מגרש החניה.

שביל נוסף, שבהחלט מומלץ לשוטט בו, ממשיך ישר לעבר הישוב הבדואי בסמת טבעון ומגיע עד לבית הספר של הישוב. מעבר לבית הספר השביל יורד לעבר הכביש, אך הוא אינו מעגלי ולכן מומלץ לשוב בחזרה לפיצול השבילים.

הצומח בשמורה
כפי שניתן לנחש משם השמורה, העץ השולט בה הוא אלון התבור. הוא מלווה במיני עצים נוספים: אלון מצוי, לבנה רפואי, אלה ארץ-ישראלית, חרוב מצוי, אשחר ארץ ישראלי וכליל החורש. יער האלונים אינו צפוף כמו היערות באירופה והוא מאפשר התפתחות בתה עשירה במיני צמחים, ביניהם שיחים ובני שיח: קידה שעירה, אזוב מצוי, אלת מסטיק ועוד.

בחורף ובאביב מתמלאת האדמה שלל פרחים צבעוניים ומרהיבים שמציגים את הטבע במלוא עוזו. בין השאר תוכלו למצוא רקפת מצויה, כלנית מצויה, נורית אסיה, נרקיס מצוי, שפתן מצוי, צבעוני ההרים ועוד. על העצים תמצאו את המטפסים: קיסוסית קוצנית, אספרג החורש, פואה מצויה ועוד. בין העצים מקננים דוכיפת, ירגזי, שחרור עורבני ועוד.

שמורת אלוני אבא הינה השריד הגדול ביותר ליער אלונים שכיסה בעבר את כל השטח שבין הרי נצרת וטבעון בצפון, ועד חדרה וקיסריה בדרום. רוב רובו של יער זה נכרת על ידי התורכים במלחמת העולם הראשונה כדי לשמש כדלק לקטרים. ההתנגדות העיקשת של המתיישבים הטמפלרים היא זו שהביאה לשמירת חלק זה של היער.

בית לחם הגלילית

לאחר העצירה בשמורת הטבע אלוני אבא, נמשיך ישר בכביש שבו באנו, נחלוף על פני הפניה למושב אלוני אבא ונמשיך עד בית לחם הגלילית [4]. ניכנס למושבה וניסע ברחוב הראשי ואת כלי הרכב נשאיר במגרש החנייה הנמצא בצד ימין בין הבתים הטמפלרים. מכאן נמשיך רגלית ברחוב הראשי, ולאחר מספר דקות נבחין משמאלנו במבנה גדול ומרשים - בית העם של המושבה.

מעט היסטוריה: הטמפלרים והקמת הישוב
הטמפלרים (חברי תנועת המקדש) היו קבוצת נוצרים פרוטסטנטיים מגרמניה שנוסדה באמצע המאה ה-19 בדרום גרמניה. לפי אמונתם, קירוב הגאולה מתאפשר על ידי מגורים בארץ הקודש. במחצית השניה של המאה ה-19 קמו מספר ישוביים טמפלריים בארץ: בחיפה, בתל אביב (המושבה שרונה) ובירושלים.

בשנת 1906 חלק מן המשפחות שגרו בחיפה החלו לחפש מקום חדש להתיישבות חקלאית. נוהל משא ומתן עם משפחת סורסוק בעלת אדמות בעמק יזרעאל, וקבוצת הטמפלרים רכשה כ-7,815 דונם מהם שליש אדמות יער, בסכום של 130 אלף פרנק. ב-14 אפריל 1906 הגיעו למקום, הקבוצה המייסדת לבחינת השטח, בינהם האדריכל, הארכיאולוג והמהנדס בן חיפה ד'ר גוטליב שומאכר מזהה את המקום כבית לחם המקראית. על פי חלק מן המסורות, ישו נולד בבית לחם הגלילית הסמוכה לנצרת ולא בבית לחם שביהודה.

בית לחם מוזכרת כבר במקורות: "ויעל הגורל השלישי לבני זבולון משפחותיהם (...) ונהלל ושימרון וידאלה ובית לחם ערים שתים עשרה וחצריהן" (יהושע פרק י"ט 15). בהמשך שימשה בית לחם כמשכנו של השופט איבצן מבית לחם (...) וישפט את ישראל שבע שנים וימת איבצן ויקבר בבית לחם. (שופטים א' פרק י"ב 8-9). בתלמוד הירושלמי (מסכת מגילה, פרק א' דף א', עמוד א'), היא נקראת בשם בית לחם צרויה, להבדילה מבית לחם יהודה, כנראה על שם העיר צור, ששלטה על אזור זה בגליל. גם לפי רשימת כד' משמרות הכהונה, הייתה במקום קהילה יהודית, וכאן היה מקומה של משפחת הכהנים מלכיה שבניה היו מיועדים לשרת בבית המקדש, בשטח המושב נמצאים עדיין ממצאים רבים, רצפות פסיפס, בתי בד, בורות מים, מערות קבורה ושרידים של מבנים מימי הבית השני והתקופה הביזנטית.

המושבה הטמפלרית לא הוקמה משיקולים אידיולוגיים דתיים, אלא משיקולים מעשיים של חיפוש אדמות פוריות הקרובות למוקדים עירוניים, מתוך רצון להיות בקרבת שווקים לתוצרת המושבה. לאחר בחינת המקום, הובאה ההצעה לרכישת האדמות בפני אסיפת התושבים שבחיפה וב-6 באוגוסט אותה שנה נחתם חוזה הרכישה. מחצית מסכום הקניה הגיע בעזרתה של 'החברה לקידום ההתיישבות הגרמנית בארץ ישראל, והשאר מחברי הקהילה.

מחלת הקדחת שהכתה במתכננים האטה את תהליך המדידות והמיפוי, אבל לבסוף התקיים ב-15 בספטמבר 1906 טקס חנוכת הישוב בנוכחות אורחים מכל המושבות הגרמניות בארץ ישראל. כריסטוף הופמן נשיא העדה אמר: "אני תקווה כי ה' ימשול בישוב שבו הנאמנות והתרבות הגרמנית ימשלו בכיפה ויכוונו את המתיישבים לעשות טוב וכי השלום והאחווה ישררו ביניהם".

השלטון התורכי התייחס בחשד למתיישבים וסרב לרשום את אדמות הכפר על שמם, בעיקר לאור העובדה כי ההתיישבות הייתה קרובה למסילת הברזל החיג'אזית שעברה בעמק, גם הבנייה התנהלה באיטיות היות והמתיישבים חששו להשקיע את כספם בעתיד לא ברור. רק לאור ההתקרבות בין השלטון הגרמני לשלטון החדש של "הטורקים הצעירים", נוצרה אפשרות לרישום הקרקעות בשנת 1911.

הכפר תוכנן בסגנון 'כפר רחוב', הבתים תוכננו על גבעה מאורכת, גם מתוך מטרה לנצל את מירב האדמות בעמק, וגם כדי להתרחק מהביצות והקדחת, הרחוב ראשי אורכו 770 מטר ורוחבו 12 מטר והוא נחצה על ידי רחוב ניצב, השטח חולק ל-34 חלקות שוות כשרוחב חזית המגרש ארבעים מטר ואורך המגרש עד 400 מטר, מחיר חלקה עמד על 8,000 מארק למתיישב. בצומת המרכזית הוקצו שני מגרשים לצורכי הציבור, ולאורך הרחוב הראשי ניטעו עצי נוי, הבתים תוכננו לאורך הרחוב הראשי והועמדו לרוחב המגרש בצורה כזו שרוח אחר הצהריים תוכל לנשוב דרך פתחי הבתים ולהקל על החום. הבתים נבנו מאבן מקומית, ולא בשיטת ה'פכוורק' הגרמנית, האבן הובאה מהגבעות הקרובות או ממחצבת קבטייה בשומרון, העצים לבניה הובאו ע'י סוחרים טמפלרים מאירופה דרך נמל טרייסט, הרעפים מבית החרושת סט. הנרי ממרסיי, ואילו אבני השפה לבניינים, המעקות למרפסות וגרמי המדרגות נרכשו מבית החרושת של משפחת ביילהארץ בחיפה. לאור העובדה כי בית לחם יועדה להיות מושבה חקלאית, חולקו השדות בשיטת 'גוש חלקה' וזאת בכדי לתת לכל מתיישב שטח הזהה לחברו, הקרקעות חולקו ל-14 גושים וכל גוש ל-24 חלקות לפי מספר המתיישבים, כל אחד מהמתיישבים קיבל עשר חלקות שהיוו יחד כ-300 דונם. החקלאות הטמפלרית הייתה מבוססת על פלחה, מספוא, כרמים, זיתים, פירות, משק חי שכלל חזירים, תרנגולות, ומשק חלב גדול, היו ניסיונות גם להחזיק ענף של כוורות ולגדל גפנים לתעשיית היין.

בית העם

במרכז המושבה שוכן בית העם - בית מידות יפה בן שתי קומות. הקומה הראשונה הוקמה כנראה בשנת 1917. את התאריך ניתן לראות על הקשת המרכזית בכניסה למבנה. הקומה השנייה התווספה בשנות העשרים, כאשר מצבם של המתיישבים השתפר. ניתן לראות את ההבדל בין שתי הקומות, הקומה הראשונה דלתותיה וחלונותיה ממוסגרים באבן והקומה מעליה בנויה בחלקה מבטון.

המושבה לא התפתחה רבות עד מלחמת העולם הראשונה לאור קשיים כלכליים והתנכלות השלטונות, בזמן מלחמת העולם הראשונה היה המושב מחוץ לתחום חזית המלחמה, ולמושבה הגיעו מספר פליטים ממושבות הטמפלרים בדרום, רק לאחר הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל והחלת שלטון המנדט החלה פריחת המושבה. הקומה הראשונה של בית העם שימשה כמקום כינוס לחברי המושבה, לטקסים ואירועים שונים, בקומה השנייה היו חדרי לימוד ומשרדים של הועד המקומי. עם סיומה של מלחמת העולם השנייה התקיימת בבית העם ב 22 באפריל 1945, אסיפה של חברי המושבה, באסיפה ספד עמונאל כץ תושב המקום על היטלר: 'ב 1933 אלוהים שלח לנו לגרמנים, את הגואל בדמותו של אדולף היטלר, יהיה אשר יהיה לעולם יחיה היטלר בליבנו כמנהיגנו האהוב. (כנען, חביב, הגייס החמישי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ'ח, עמ' 100).

מגדל המים

מול בית העם ניצב מגדל המים, מבנה עגול המזכיר מגדל של מצודה צבאית, בראש המגדל בריכת מים המכילה 75 מ"ק. המים הגיעו למגדל מקידוח במרחק של 2 ק"מ שמקורותיו היו שני מעיינות האחד 'ביר חבריה' ממערב שמימיו שימשו לשתיה והשקיה, והשני 'עין אל חדרה' ששימש מקור מים לבהמות, כשלא הייתה ברירה השתמשו גם במים אלה לשתיה אך רק לאחר שהרתיחו אותם. בעיית המים הייתה אחת הבעיות הקשות של המתיישבים, והם ניסו להתמודד איתה ללא הרף. ב-6 פברואר 1907 נחפרה באר נוספת דרומית לכפר ונמצאו מים בעומק של 16 מ', המים היו טובים לשתיה ופתרו חלק מהבעיות, מספר חודשים מאוחר יותר, נחתם הסכם עם המהנדס פרנק שבנה משאבה שפעלה בעזרת מנוע נפט בן 6 כס, המשאבה דחפה את המים למרחק של 950 מטר ולגובה של שבעים מטר בצינורות לחץ בקוטר שלושה צול עד למגדל המים של הכפר, מכאן זרמו המים בכוח המשיכה לכל הברזים בבתי המושבה, עד היום ניתן לראות את באר המים הגרמנית שמימיה נשאבים ע"'י חברת מקורות. על גג המגדל ניצבים היום, זה ליד זה מדיד המים שהראה את גובה המים בבריכה בעזרת מצוף, והפעמון המקורי ששימש להזעקת התושבים לאסיפות או כאות מצוקה בשעת חירום, על הפעמון חרוטה הכתובת: "1917 מתנת העיר שטוטגרט לבית לחם בגליל". בהמשכו של המושב נגלה מצד שמאל את מרכז המבקרים של משפחת פליישמן.

מרכז המבקרים - בית משפחת וואגנר

המרכז ממוקם בבית בין שלוש קומות, זהו בית המגורים היחיד שאינו בנוי בחזית המגרש אלא מאחוריו, הסיבה היא כי אבי המשפחה היינריך וואגנר לא רצה לפגוע בפרנסת המשפחה - גידול חזירים, שהשתכשכו להנאתם ברחבה הגדולה שבחזית המגרש, לכן הצמיד את בית המגורים לרפת גדולה שהיום כבר איננה. אבי המשפחה היינריך וואגנר הגיע עם קבוצת הטמפלרים הראשונה לחיפה, ורכש את המגרש בבית לחם מהמהנדס דר' גוטליב שומאכר. המגרש יועד לבן קרל שבנה רפת גדולה והתגורר עם רעייתו אנה לבית ביטצנר מעל הרפת. כשבאו לעולם שלושת בני המשפחה: קרל, אוולד והלמוט, הגדילה המשפחה את הבית ואגף מגורים נוסף נבנה צמוד לרפת. אגף זה נבנה מאבן וקורות ברזל (רילסים) שתמכו את המבנה והחזיקו את הקומות העליונות. בחזית המערבית נבנתה מרפסת גדולה ורחבה ובחצר החזיקו את משק בעלי החיים של המשפחה שכלל פרות וחזירים. ערב מלחמת העולם השנייה התגייס אחד מבני המשפחה לצבא הגרמני ונהרג באירופה, בני המשפחה נותרו במעצר במושבה בזמן המלחמה ובשנת 1948 עזבו את ארץ ישראל לאוסטרליה יחד עם כל הטמפלרים שהתגוררו בארץ ישראל.

בית זה הוא היחידי שפתוח למבקרים, והוא משמש היום בחלקו כמרכז מבקרים ומקיים סיורים והדרכה בנושא ההתיישבות הגרמנית בארץ ישראל. נורית פליישמן לבית וייס, שנולדה בבית הזה, פתחה יחד עם בן זוגה קובי את הקומה הראשונה של ביתם למבקרים. במקום נשמרו המתקנים המקוריים של הבית: התנור, אגן הכביסה, בור המים, ופריטים מקוריים רבים כגון תמונות מחיי הטמפלרים במושבות, הרמוניום גרמני שהוחזר לאחר שישים שנה, ומוצגים מתקופת המשטר הנאצי באירופה.

תום תקופת הטמפלרים

לאחר עזיבת הגרמנים תפסו את המושב חברי ארגון "החורש" שעברו הכשרה בנהלל, וישבו משנת 1940 בחוות שטוק (היום תחנת הנסיונות "נווה יער") שם חיכו לעלייה על הקרקע. חברי הגרעין התיישבו בחציו המערבי של המושב וחלקו המזרחי שימש עד 1951 כבסיס לקורס מכים, עם עזיבת צהל השתלטו המתיישבים גם על חלקו השני של המושב (ללא אישור המוסדות המיישבים). לחברי הגרעין הצטרפו חברים מנהלל וחברי ארגון 'רקנטי' מרמות נפתלי. בכל אחד מבתי הגרמנים התיישבו שלוש-ארבע משפחות. לאחר אישור תקציבי מטעם הסוכנות נבנו "בתי סוכנות" שהוגרלו בין החברים, "בישי המזל" נשארו בבתים הגרמנים עד היום.

מפת האזור

טוען את המפה

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר


ישנן סך הכל 5 תגובות למסלול - ציון ממוצע: 8
אלוני אבא - ofer487 21/4/2015 10:46 דירוג: 8
מסלול חביב בעונה המתאימה - dudi4 16/10/2011 08:01 דירוג: 6

דיונים בפורום האתר בהם עלה הנושא

תגובות: 1 צפיות: 5671 אחרונה: 22/03/2013 23:39:04
תגובות: 3 צפיות: 2351 אחרונה: 06/05/2012 20:29:50
תגובות: 4 צפיות: 3752 אחרונה: 01/05/2012 14:36:05
תגובות: 3 צפיות: 2235 אחרונה: 07/11/2010 22:15:00
תגובות: 2 צפיות: 4863 אחרונה: 18/05/2009 23:26:00
תגובות: 0 צפיות: 4088 אחרונה: 24/01/2009 02:47:00
מסעדות סמוכות
שירותי תיירות מומלצים
צימרים וחדרי אירוח באזור
הצעות ששווה לבדוק