צב יבשה מצוי

משתייך למשפחת הצבים היבשתיים (Testudinidae). השכיח והמוכר מבין צבי ישראל. אורכו עד 25 ס"מ. שריונו קמור ועבה. ראשו מכוסה מגיני קרן שגבולותיהם ניכרים. עור התוף נראה לעין. רגליו מגושמות ודמויות עמודים. האצבעות מאוחות והטפרים קהים וקצרים. בקדמת הרגליים הקדמיות ערוכים 4-5 טורים בלתי סדירים של קשקשים קרניים עבים הרעופים זה על זה. כשהוא מכנס את גופו לתוך השריון, מסתירות רגליו עטורות הקשקשים את הראש. זנבו קצר וקהה. הזכר ניכר בזנבו, הארוך יותר מזה של הנקבה ובשריון הגחון הקעור. שריון הגחון של הנקבה קמור. הזכרים גם קטנים, לרוב, מהנקבות וצבעיהם כהים יותר. צבעו חום או צהבהב. מגיני הגב שחורים לרוב בשוליהם ובמרכזם מצוי תמיד כתם שחור לא רגולרי. שריון הגחון צהבהב ומוכתם בכתמים שחורים. אצל זכרים מבוגרים משחיר לעיתים הגחון כולו. הרגליים והראש צהבהבים. ניכרת שונות גדולה בצבעי הפרטים הנימנים עם מין זה. 

תפוצתו נירחבת-בצפון מערב אפריקה, בדרום-מזרח אירופה ובמערב אסיה. אין רציפות בתחום תפוצתו זה, והוא אינו מצוי במצרים ובלוב.

שוכן בישראל בכל החבל הים-תיכוני, גם בקרבת ישובים ובתחומם, והוא אף מוחזק כבן-בית מן המנין אצל משפחות עירוניות רבות. 

פרוש שמו המדעי הוא: צב-יבשה יווני שוכן-קרקע.

במערב הנגב מזדמנים פרטים של צב-יבשה המצוי הנבדלים מבני-מינם שבצפון בממדי גופם הקטנים ובצבעיהם הבהירים יותר.

מעדיף לרוב לשכון בין צמחים או בין סלעים. בחורף הוא מתחפר בקרקע וישן שם חודשים אחדים. מזונו כולל בעיקר צמחים.

חוות דעת על צב יבשה מצוי

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...