חרדון סיני

העדין וארוך הגפיים בחרדוני ישראל. אורכו עד 25 ס"מ. זנבו הארוך והדק מגיע עד כדי שני-שלישים מהאורך הכולל. שמו המדעי ניתן לו על פי המקום בו נתפס לראשונה, וממנו תורגם שמו לעברית.  הוא שכן במקומות-חיות סלעיים, באזורים המדבריים. רגליו ארוכות ועדינות, הוא מיטיב לרוץ ולטפס יותר משאר חרדוני הארץ. האצבע השלישית (האמצעית) ברגליו היא הארוכה באצבעות, ואילו אצל החרדונים האחרים האצבע הרביעית היא הארוכה ביותר. יש הרואים בכך התאמה לטיפוס על סלעים.

תפוצתו מוגבלת לארצות שלחופי ים סוף ושלוחותיו. בארץ הוא שוכן במקומות-חיות סלעיים בנגב, בערבה ובבקעת ים המלח.

ניזון מחרקים ומשאר פרוקי רגליים; מגוון מעט את תפריטו בצמחים. שוכן סלעים ומיטיב לטפס על קירות סלע. פעיל ביום.

חרדון סיני הוא בעל חיים יחידאי, כל פרט (זכר ונקבה) חי בנחלה נפרדת ששטחה כמה מאות מ"ר ומגן עליה מפני חרדונים פולשים. באביב ובקיץ, ובעיקר בעונת הרבייה, עוטה הזכר צבע כחול-טורקיז עז, באזור הראש והכתפיים. הנקבה לעומת זאת - גזרתה משתנה היא מתמלאת ומתעגלת בעונת הרביה בשל הביצים המפותחות שבשחלותיה. צבעה משתנה גם כן ועל גבה מופיעים כתמים בולטים שצבעם חום-אדמדם.

חוות דעת על חרדון סיני

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...