133 בעלי חיים בדרום הנגב והרי אילת

אורכו 17-20 ס"מ. מקנן לאורך נחלים מהירי זרימה, ולהם סלעים במים וגדות עם יערות או לפחות שורות של עצים, לעיתים לחופי אגמים ונהרות איטיים יותר. הקן נבנה בסדקי סלעים, בחריץ בגשר אבן וכדומה, ליד מים. בישרא

סוג של דבורים לא חברתיות. בונות קינים במחילות הנקדחות בדר"כ בחומר צמחי מת. מהגדולים שבמיני הדבורים בישראל. אורך הגוף 15-30 מ"מ, הבטן חלקה ושחורה, הכנפיים שחורות כחולות. לנקבות רגליים שעירות מאד לאיסוף

השועל המצוי הוא טורף קטן ממשפחת הכלביים. צבעו זהוב-כתום עד חולי, חרטומו מחודד, זנבו ארוך ושעיר וקצהו לבן. נפוץ בכל חלקי הארץ. ניזון ביונקים קטנים, חרקים, עופות וזוחלים. אוכל גם פירות ותכופות נראה בישו

(מתוך אתר רמת הנדיב) השפירית האדומה היא חרק טורף. אורכה 3.5 עד 4.5 ס"מ, והיא נפוצה מאוד בקרבת מקווי מים מתוקים בכל הארץ. צבע גופה אדום (ומכאן שמה). עיניה גדולות וכושר ראייתה מעולה. הבוגרים עסוקים שעות

כתב: יהונתן גולדמן הצבי הוא אחד מבעלי החיים המזוהים ביותר עם ארץ ישראל. כבר בתנ"ך שימש הצבי לתיאור הארץ בהקשר של כבוד, יופי והדר: "ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישר

(מויקיפדיה) סרטן הנחלים הוא מין של סרטן ממשפחת הפוטמוניים החי במים מתוקים. נושם בתוך המים בעזרת זימים. מתגורר במחילות או מתחת לסלעים על גדות הנחל, אשר עומקן עד 30 ס"מ וחלקן התחתון מוצף מים. הנקבה מטיל

פרוק רגליים גדול השייך לסדרת העכשובאים,  בעל ארבע זוגות רגלי הליכה וזוג פדיפלפי ( ידיים ). גופו מכוסה זיפים, ראשו גדול ובקצהו כליצרות (לסתות) עצומות. תנועתו מהירה מאוד. אינו ארסי. המבעיתן הוא טור

הפרא הוא חמור בר אסייאני, שצבעו חום חולי ומקום חיותו מדברי צחיח. לפרא מהמין Equus hemionus חמישה תתי-מינים שתפוצתם באסיה. בעבר חי בישראל הפרא הסורי E.h. hemippus אך הוא ניצוד בהמוניו ונכחד כליל מהעולם

עקרב גדול ממשפחת הבותוסיים שצבעו חום-שחור, עקיצתו עלולה לסכן בני אדם. טורף חרקים ופרוקי רגליים. חי תחת אבנים ופעיל בלילה. נפוץ בישראל מהגליל ועד הרי אילת

(מתוך הספריה הוירטואלית של מט"ח) נקבת גמל נקראת נאקה והגמל הצעיר נקרה בכר (או בכרה). הגמל הוא סוג של מעלי-גירה. על גבו דבשת ובה מאגר שומן המשמש כמקור אנרגיה וחומרים בעת הצורך. הגמל מותאם לחיים במדבריו

נבו יריחו - העקרב הגדול ביותר בישראל. ניזון מחרקים ופרוקי רגליים גדולים. ביום מסתתר במחילות ומתחת לאבנים ובלילה יוצא לצוד. איך נבדיל בין הנבו לבין שאר העקרבים השחורים? חוץ מגודלו יש לנבו גם בליטה קטנה

הזאב הוא יונק טורף ממשפחת הכלביים, מאבותיהם של הכלבים המבויתים. נפוץ בצפון הארץ ובדרומה, בעיקר בגולן ובנגב. קיימות אוכלוסיות גם בבקעת הירדן ובמדבר שומרון ויהודה. טורף יונקים בגדלים שונים. צד בדרך

הגדולה בצרעות החברתית של ישראל. אורך הפועלת כ-20 מ"מ. אורך המלכה כ-23-25 מ"מ. אורך הזכר כ-22 מ"מ. הצבע אדום-חום. לרוחב הבטן נמשכים שני פסים צהובים. היא מאכלסת את כל אזורי הארץ.  היא נחשבת כמזיק ע

כתב: יהונתן גולדמן בטיולים רבים, בעיקר במדבר יהודה או בנגב, אנו חולפים על פני נקיקי סלע ולידם ערימת חלזונות. אם נתבונן מקרוב, נראה שהשבלולים מכורסמים במקום קבוע (בסמוך לפתח). זולל החלזונות הוא הקוצן -

מין חתול המותאם לחיים בסביבה חולית. צבעו צהבהב כצבע החול, ראשו פחוס ורחב, כפות רגליו מכוסות בשיער ארוך המקל על התנועה בחול. חתול החולות הוא טורף פעיל לילה הניזון ממכרסמים, חרקים, זוחלים ועופות. חתול ה

  (מתוך אתר ציפורים נודדות לא יודעות גבולות): הבז הוא הדורס הנפוץ ביותר בארץ, אוכלוסייתו מוערכת בכמה עשרות אלפי זוגות. נפוץ בעיקר באזורים הים תיכוניים, בעיקר בשטחים פתוחים שפזורים בהם עצים א

לנקבה קרניים דקות וקצרות. לזכר קרניים גדולות וכפופות הממשיכות לצמוח כל ימי חייו. היעל פעיל שעות היום. היעלים (לאו דווקא היעל הנובי) מוזכרים בתנך מספר פעמים: הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַ

המניפנית שייכת למשפחת השממיתיים, פעילת לילה הניזונה מחרקים. חיה בסלעים, בקירות ובמצוקים.  שמה ניתן לה בגלל צורת כריות האצבעות הדומות למניפות. נפוצה ברוב איזורי הארץ

חרק מסדרת מרושתי הכנף, נפוץ בישראל. הזחלים חופרים בחול משפכי ציד חרוטיים בהם נלכדים חרקים שונים, בעיקר נמלים, ומכאן שם הסוג. הזחל מתגלם בתוך החול, הבוגרים פעילים בלילה

ממשפחת הרפרפיים (Sphingidae). רפרף ההרדוף הוא פרפר לילי, ממין טרופי וסוב-טרופי, שתפוצתו משתרעת באפריקה, במדגסקר, בדרם-אסיה (עד לאיי הוואי) ובמזרח התיכון. נודד. מגיע למרכז-אירופה ולצפונה. אורך מוטת כנפ

שייכת למשפחת השממיתיים (GEKKONIDAE). משפחת לטאות גדולה המונה 90 סוגים ובהם 750 מינים. שממית בתים הנפוצה והשכיחה מבין השממיות בארצנו. היא בגודל בינוני, אורכה 12 ס"מ, זנבה ארוך  במקצת מן הראש והגוף

אורך גופה 8-12 ממ, צבעה ירוק בהיר עד ירוק כהה. היא דומה לתריסית הירוקה, אבל שונה ממנה בכך שפתחי בלוטות הריח שלה ארוכים מאד ונמשכים בצורת חריץ עד לפינות האחוריות של החזה האמצעי. נמצאת על שיחים ועל צמחי

אורך הזכר 29-34 ס"מ, הנקבה גדולה במעט ואורכה 35-41 ס"מ. מוטת כנפי הזכר 58-65 ס"מ, וזו של הנקבה 67-80 ס"מ. דוגר ביערות, גם בקרבת ישובים; לעיתים בחלקים צפופים של פארקים גדולים. ניזון מציפורים קטנות. מקנ

השפיפון הוא נחש ארסי מדברי השייך למשפחת הצפעוניים. צבעו צהבהב חולי ועל גופו כתמים חומים בהירים. זנבו שחור. ראשו רחב ומשולש, מעל עיניו יש קשקשים בולטים הנראים כקרניים. בקדמת ראשו גומות חישה הרגישות לשי

אורכו 25-27 סמ. שלדג פעלתן וגדול למדי. מרפרף וצופה מעמדות בולטות כפי שמשתמע משמו. לבושו כולו שחור ולבן. מקנן בנחלים, באגמים, בשפכי נהרות, בתעלות ובבריכות דגים, גם לאורך החוף, שם ניתן לראותו מעל הים. י

מין שאורך גופו 21-31 מ"מ. שכיח עח אשלים בנגב ובסיני. גופו צבעוני מאד