133 בעלי חיים בדרום הנגב והרי אילת

השועל המצוי הוא טורף קטן ממשפחת הכלביים. צבעו זהוב-כתום עד חולי, חרטומו מחודד, זנבו ארוך ושעיר וקצהו לבן. נפוץ בכל חלקי הארץ. ניזון ביונקים קטנים, חרקים, עופות וזוחלים. אוכל גם פירות ותכופות נראה בישו

כתב: יהונתן גולדמן הצבי הוא אחד מבעלי החיים המזוהים ביותר עם ארץ ישראל. כבר בתנ"ך שימש הצבי לתיאור הארץ בהקשר של כבוד, יופי והדר: "ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישר

(מתוך הספריה הוירטואלית של מט"ח) נקבת גמל נקראת נאקה והגמל הצעיר נקרה בכר (או בכרה). הגמל הוא סוג של מעלי-גירה. על גבו דבשת ובה מאגר שומן המשמש כמקור אנרגיה וחומרים בעת הצורך. הגמל מותאם לחיים במדבריו

(מתוך אתר רמת הנדיב) השפירית האדומה היא חרק טורף. אורכה 3.5 עד 4.5 ס"מ, והיא נפוצה מאוד בקרבת מקווי מים מתוקים בכל הארץ. צבע גופה אדום (ומכאן שמה). עיניה גדולות וכושר ראייתה מעולה. הבוגרים עסוקים שעות

כתב: יהונתן גולדמן בטיולים רבים, בעיקר במדבר יהודה או בנגב, אנו חולפים על פני נקיקי סלע ולידם ערימת חלזונות. אם נתבונן מקרוב, נראה שהשבלולים מכורסמים במקום קבוע (בסמוך לפתח). זולל החלזונות הוא הקוצן -

הפרא הוא חמור בר אסייאני, שצבעו חום חולי ומקום חיותו מדברי צחיח. לפרא מהמין Equus hemionus חמישה תתי-מינים שתפוצתם באסיה. בעבר חי בישראל הפרא הסורי E.h. hemippus אך הוא ניצוד בהמוניו ונכחד כליל מהעולם

(מויקיפדיה) סרטן הנחלים הוא מין של סרטן ממשפחת הפוטמוניים החי במים מתוקים. נושם בתוך המים בעזרת זימים. מתגורר במחילות או מתחת לסלעים על גדות הנחל, אשר עומקן עד 30 ס"מ וחלקן התחתון מוצף מים. הנקבה מטיל

הזאב הוא יונק טורף ממשפחת הכלביים, מאבותיהם של הכלבים המבויתים. נפוץ בצפון הארץ ובדרומה, בעיקר בגולן ובנגב. קיימות אוכלוסיות גם בבקעת הירדן ובמדבר שומרון ויהודה. טורף יונקים בגדלים שונים. צד בדרך

פרוק רגליים גדול השייך לסדרת העכשובאים,  בעל ארבע זוגות רגלי הליכה וזוג פדיפלפי ( ידיים ). גופו מכוסה זיפים, ראשו גדול ובקצהו כליצרות (לסתות) עצומות. תנועתו מהירה מאוד. אינו ארסי. המבעיתן הוא טור

נבו יריחו - העקרב הגדול ביותר בישראל. ניזון מחרקים ופרוקי רגליים גדולים. ביום מסתתר במחילות ומתחת לאבנים ובלילה יוצא לצוד. איך נבדיל בין הנבו לבין שאר העקרבים השחורים? חוץ מגודלו יש לנבו גם בליטה קטנה

  (מתוך אתר ציפורים נודדות לא יודעות גבולות): הבז הוא הדורס הנפוץ ביותר בארץ, אוכלוסייתו מוערכת בכמה עשרות אלפי זוגות. נפוץ בעיקר באזורים הים תיכוניים, בעיקר בשטחים פתוחים שפזורים בהם עצים א

לנקבה קרניים דקות וקצרות. לזכר קרניים גדולות וכפופות הממשיכות לצמוח כל ימי חייו. היעל פעיל שעות היום. היעלים (לאו דווקא היעל הנובי) מוזכרים בתנך מספר פעמים: הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַ

השפיפון הוא נחש ארסי מדברי השייך למשפחת הצפעוניים. צבעו צהבהב חולי ועל גופו כתמים חומים בהירים. זנבו שחור. ראשו רחב ומשולש, מעל עיניו יש קשקשים בולטים הנראים כקרניים. בקדמת ראשו גומות חישה הרגישות לשי

ממשפחת הרפרפיים (Sphingidae). רפרף ההרדוף הוא פרפר לילי, ממין טרופי וסוב-טרופי, שתפוצתו משתרעת באפריקה, במדגסקר, בדרם-אסיה (עד לאיי הוואי) ובמזרח התיכון. נודד. מגיע למרכז-אירופה ולצפונה. אורך מוטת כנפ

עקרב גדול ממשפחת הבותוסיים שצבעו חום-שחור, עקיצתו עלולה לסכן בני אדם. טורף חרקים ופרוקי רגליים. חי תחת אבנים ופעיל בלילה. נפוץ בישראל מהגליל ועד הרי אילת

המניפנית שייכת למשפחת השממיתיים, פעילת לילה הניזונה מחרקים. חיה בסלעים, בקירות ובמצוקים.  שמה ניתן לה בגלל צורת כריות האצבעות הדומות למניפות. נפוצה ברוב איזורי הארץ

הגדולה בצרעות החברתית של ישראל. אורך הפועלת כ-20 מ"מ. אורך המלכה כ-23-25 מ"מ. אורך הזכר כ-22 מ"מ. הצבע אדום-חום. לרוחב הבטן נמשכים שני פסים צהובים. היא מאכלסת את כל אזורי הארץ.  היא נחשבת כמזיק ע

מין חתול המותאם לחיים בסביבה חולית. צבעו צהבהב כצבע החול, ראשו פחוס ורחב, כפות רגליו מכוסות בשיער ארוך המקל על התנועה בחול. חתול החולות הוא טורף פעיל לילה הניזון ממכרסמים, חרקים, זוחלים ועופות. חתול ה

המידע באדיבות בןבן שחריר נחלים הינו חילזון החי במים מתוקים. גודל הקונכייה שלו מגיע עד <?:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />2 ס"מ. צבעו שחור בולט, חום כהה

סוג של דבורים לא חברתיות. בונות קינים במחילות הנקדחות בדר"כ בחומר צמחי מת. מהגדולים שבמיני הדבורים בישראל. אורך הגוף 15-30 מ"מ, הבטן חלקה ושחורה, הכנפיים שחורות כחולות. לנקבות רגליים שעירות מאד לאיסוף

אורכו 15-16 ס"מ. מקנן בביצות, בשולי אגמים, ובבריכות חימצון. בצפון מערב אירופה גם ביערות לחים ובקרחות יער מוצפות. נמצא באזורי הקינון מאפריל-ספטמבר/תחילת אוקטובר, חורף באפריקה. לן בעיקר בחישות קנים. מקנ

אורכו 25-27 סמ. שלדג פעלתן וגדול למדי. מרפרף וצופה מעמדות בולטות כפי שמשתמע משמו. לבושו כולו שחור ולבן. מקנן בנחלים, באגמים, בשפכי נהרות, בתעלות ובבריכות דגים, גם לאורך החוף, שם ניתן לראותו מעל הים. י

אורך הזכר 29-34 ס"מ, הנקבה גדולה במעט ואורכה 35-41 ס"מ. מוטת כנפי הזכר 58-65 ס"מ, וזו של הנקבה 67-80 ס"מ. דוגר ביערות, גם בקרבת ישובים; לעיתים בחלקים צפופים של פארקים גדולים. ניזון מציפורים קטנות. מקנ

תפוצתו באסיה הקטנה, בסוריה, בישראל ובמצרים. מצוי בכל אזורי הארץ. נקרא גם "דובון האביב". הבוגרים מופיעים מסוף אוקטובר עד דצמבר. בולטת בהם דו-צורתיות זוויגית. מוטת הכנפיים של הזכר כ - 35 מ"מ. מחושיו מנו

הפרחיות הן חיפושיות צבעוניות, לרוב. לעיתים יש להן ברק מתכתי. פרחית שעירה דומה לפרחית אביגיל בצבעה, אך היא שעירה מאד. גודלה כ 13 מ"מ, שערותיה לבנבנות-צהובות והיא בעלות 3 שיניים בצד החיצוני של השוק. הבו

חרדון-צב מצוי הוא זוחל גדול ומגושם שצבעו חום חולי. זנבו ארוך ועבה ומעוטר בקוצים. אורכו כולל הזנב הוא כ- 70 ס"מ. חי בשטחי צרירים ובמישורים אבניים בדרום הנגב ובערבה. חרדון-צב מצוי הוא פעיל יום וניתן לרא