ערן אלוני ז"ל, נולד ב- 6.6.2004 בבאר שבע, אך את גיל ההתבגרות ושנותיו המשמעותיות העביר בעיר אופקים בה התחנך וקיבל את סט הערכים שעיצבו את דמותו. ערן אהב כל אדם באשר הוא אדם ותמיד שפט לכף זכות. אנשים התאהבו בו באופן מידי משום שלא שינה לו מהיכן אדם הגיע, מה דעותיו או היכן הוא ממוקם על הקשת המגדרית או הפוליטית. את ערן עניין אך ורק האם אתה אדם שליבו במקום הנכון.
בבית הספר ערן הגביר מגמת תקשורת והיה מצטיין, במהלך שנות נעוריו ערן התנדב במספר פרויקטים והתנדבויות מתוך רצון להוביל לשינוי , להיות מנהיג מקומי כדי לשנות את הדברים שחשב שחסר באזור הפריפריה שבו גדל ולתת מעצמו לסביבה. ערן התנדב בשירות הווטרינרי של אופקים ובעמותת סח"י (תרומות מזון לנזקקים). לערן היו מטרות רבות שהציב לעצמו לעתיד ואחת מהן הייתה להיות לוחם ומפקד בחטיבת גולני. הוא היה חניך בקבוצת כושר קרבי ובפרוייקט עמותת "להעז" של סיירת מטכ"ל שהכינו אותו פיזית ומנטלית לגיוס משמעותי כלוחם ביחידות מובחרות , אך מהר מאוד גיבש מסקנה שחסר אנשים טובים בגדודי החי"ר וזאת עבודה שלא פחות חשוב לבצע מלוחמים ביחידות הכי מובחרות.
באחד ממכתביו למנטור שלו מפרויקט "מצויינות בשירות" מעמותת "להעז" רשם- "אני יודע על עצמי דבר אחד, נועדתי לעשות משהו משמעותי בחיים האלה, בארץ הזו. משהו שיגרום לשינוי, אך שינוי ממקום שקט". לפני גיוסו של ערן לצבא, התקבל למכינת "רעות". מכינה קדם צבאית חצי שנתית של התנועה הקיבוצית בה עבר ערן חוויה קבוצתית משמעותית, למידה מעמיקה על החברה הישראלית, הכשרה למנהיגות והובלה והתנסות בעשייה חברתית. בתום תקופת המכינה ערן התגייס לגולני, ושירת כלוחם וחובש בגדוד 51.
אחד הדברים שערן הכי אהב הוא לטייל בארץ , להכיר אותה דרך הרגליים. במיוחד אהב את שביל ישראל אליו יצא כמה פעמים בשנה במשך שש שנים מטעם בית הספר שבו למד, כמו גם מטעם עמותת להעז. שביל ישראל ואהבת המולדת היו חלק בלתי נפרד מערן החל מהיום שבו עשה את הצעד הראשון על השביל וממש עד לרגעיו האחרונים. במהלך השנים ערן לקח חלק פעיל בקידום פרויקט שביל ישראל בבית ספרו ובכלל. הוא הפך מתלמיד ההולך בשביל למתכנן ומוביל שבילים לשכבות הצעירות יותר . באחד ממכתביו ביקש ערן משאלה שנגעה לפרויקט שביל ישראל "שביל ישראל ומצוינות בשירות אלו תוכניות שהפכו להיות חלק משמעותי בחיי. אני מרגיש כל כך מורווח ומועצם ואני מקווה שלכל תלמיד במדינה תהיה את האפשרות לחוות חוויה כזו".
חוויה שעליה סיפר חברו הטוב של ערן משביל ישראל היה שבאחד הטיולים הייתה חבורת ילדים שזרקה זבל ביער, מהר מאוד ערן תפס אותם לשיחה והסביר- יש לנו רק מדינה אחת, מדינת ישראל ואסור לנו להתייחס אליה ככה. אסור לנו ללכלך אותה ועלינו להיות דוגמא ומופת בכל מקום אליו נלך. החבר מתאר איך התפעל שערן לא חשש לגשת לאותם ילדים, הוא האמין בדברים שאמר והאמין בחינוך הדור שלנו. ערן והילדים לקחו שקיות זבל ואספו בהמשך הדרך את האשפה שנגלתה בדרכם.
החוויה עוצמתית נוספת היתה לצערנו לאחר לכתו של ערן, כאשר ארגון "להעז" בשיתוף בית הספר של ערן הוציאו מקטע משביל ישראל לזכרו בשדה בוקר. במקטע השתתפו ילדי בית הספר, מדריכי עמותת "להעז", מורות בית הספר, משפחה וחברים. מקטע שביל ישראל לזכרו היה מעין מימוש הצוואה הלא כתובה של ערן. בכל השבילים שערן יצא אליהם הוא ניסה כמה שיותר לה להנחיל בחניכים הצעירים את אותם ערכים שהאמין בהם בהקשר לאהבת הארץ ובמקטע לזכרו היה ניתן לראות שהערכים שאותם ערן רצה להנחיל אכן חלחלו והועברו לילדי בית הספר שיצאו למקטע. הם לא ישכחו שום משבצת , מכתב ובמיוחד את השיחה לצד המדורה שבה כל המשפחה והחברים פורקים ומספרים את מה שערן היה רוצה שהם יקחו איתם לכל החיים.
ערן אהב מאוד את מקטעי שביל הצפון, במיוחד את מקטע רמת מנשה, שהיה גם המקטע האחרון בחייו הקצרים של ערן. ערן נפל בקרב גבורה בשג'אעייה בתאריך 12.12.2023, בן 19 בנופלו. יהי זכרו ברוך.
היי,
מה תרצה לכתוב על "ערן אלוני ז"ל: סיפור חייו באתר למטייל בישראל"?