זיגל

כל השפים שפגשנו בגולן חיים באיזה מתח, שעוד רגע יעצור אוטובוס ותרד ממנו פלוגה. הלא נודע הוא חלק מניהול מסעדה בחבל ארץ שבו ימים שלמים איש כמעט לא פותח את הדלת, ודווקא ביום שהמטבח משתכנע לצמצם כמויות, אוטובוס מתקרב מרחוק, ועכשיו לך תאכיל את כולם.

גם רותם צרפתי, השף והבעלים של מסעדת זיגל בכפר האמנים אניעם, לומד את מקצב הגולן שבו כלום לא קבוע. לומד וצוחק – על עצמו, על שוטף הכלים שלא הגיע ועל המקום שאליו קשר עצמו, כששם את הלב שלו בידיים של בת קצרין. הוא נולד בכפר סבא, עבד באירועים ומסעדות, ועכשיו הוא בגולן, בעלים של מסעדת בשר כשרה למהדרין, שמנסה למצוא דרכים לחיות עם חוקים ומצוות, ללמוד לנשום בלי הקופה שמביא איתו סוף השבוע, החמצן של העסקים באזור.
 

צילום: איתיאל ציון

כפר האמנים אניעם הוא רצף של גלריות וחנויות קטנות, שקובצו למין מדרחוב מסוגנן, כזה שנראה כאילו נגזר מאיזו עיירה באירופה, ומי שנקלע למקום ביום של שלג, ירגיש כמו בציור מתוך אגדה שנכתבה בארץ רחוקה. לאופולד זיגל, סב אשתו של השף, נפטר סמוך לפתיחת המסעדה, ועל קירות העץ שבה תלויות עבודות שלו, משקיפות על הצלחות המוגשות במקום. "באנו בשביל השניצלים", אמרתי לו כשהגענו בשעת צהריים מאוחרת, "שמענו שאתה מכין אותם ממש טוב".

צרפתי מחייך, לא מבין מה מיוחד בהם, אבל מתרצה. חזה עוף שהושרה במרינדה של לימון ועשבי תבלין, בציפוי פריך – בעולם שבו מסתפקים בהוצאת שניצלים משקיות במקפיא, אלה של זיגל הם מציאה לא קטנה. בסיר פויקה קטן מגיע תבשיל היום – צלי בקר נעים בפירות מיובשים וכריך סינטה נשכנית שצרפתי מעשן במקום.

בקומה למעלה יושבת ההנהלה של מיצי קשת ומדברת תורה, בשולחן לידינו זוג מבית-אל, שהשאירו את הילדים אצל ההורים ובאו לתפוס קצת שקט בגולן, וביניהם חיבה גדולה וזיגלמיקס – פלטה מעורבת של מיני נתחים, שנראים כאילו הצליחו לשמור עסיסיות למרות תלאות דרכי כשרות.

"לאן אתם ממשיכים מכאן?", צרפתי מתעניין כשאנחנו יוצאים אל הרחוב השקט, אבל מקבל טלפון לפני שאנחנו מספיקים לענות. קבוצה של 19 איש בדרך החזירה אותו למטבח במהירות.

מחירים
בממוצע 120 ₪ לאדם

מגיעים עם המשפחה?
יש מנות ילדים והרחוב כולו מזכיר בית בובות שהוגדל לממדים אנושיים.
 

צילום: איתיאל ציון

איפה מטיילים בסביבה?