קטע מספר 6: מאום אל-קאנטיר לאמפי גולן

• דרגת קושי: קשה | משך הטיול: 8-10 | אורך המסלול: 22 קילומטרים

• נקודות למילוי מים: נטור, גבעת יואב, אמפי גולן, בני יהודה, לולים נאות גולן

• נקודות להספקת אוכל: בני יהודה, גבעת יואב, נאות גולן

• לינה: אמפי גולן, קיבוץ אפיק

עדכון 6.7.2020: מרשות הטבע והגנים נמסר כי מסלול טיול סמ"ש כחול 1662 מביר א- שכום (ביר א-שגום ) דרך קרן עין גב עד סוף הירידה לכיוון חוף סוסיתא סגור מסיבות בטיחות עד הודעה חדשה. הכניסה למסלול אסורה ומסוכנת!

מאום אל-קנאטיר ממשיך שביל הגולן לדרום-מערב על דרך רחבה בסימון אדום. אנו יורדים כעת בשלוחה בין הנחלים אל-על וסמך, והירידה כאן תלולה מעט ורצופה בפיתולים. היזהרו: רבים וטובים עיקמו את קרסוליהם בירידה זו! לאחר 3 קילומטרים נגיע למפגש הנחלים סמך ואל-על, שבמהלכה נידרש לחצות מים זורמים (לפחות בחורף ובאביב) פעמיים, ובסוף נמצא את עצמנו בגדה הדרומית של נחל סמך, ממנה נטפס בקרוב למעלה.

בחורף ובאביב תפגשו כאן מראה מרהיב: בנקודה זו נפגשים שני נחלים זרמים, וכדאי לעצור כאן לארוחה קלה בצל העצים ולשכשוך במים הקפואים. מעבר לכך, הנקודה הזו מעניינת גם כי היא הנמוכה ביותר בשביל: הגובה כאן הוא מינוס 20 מטר - 1500 מטר מתחת לגובה ההתחלתי בחרמון! די מטורף.

מכאן מטפס השביל, כאמור, דרומה מהגדה הדרומית של נחל סמך. הטיפוס מתחיל על דרך רחבה בסימון ירוק (שחוצה כאן את נחל סמך) אבל במהרה אנו עוזבים אותה ומתחילים לטפס בשביל תלול וצר יותר- יש לשים לב, זהו פיצול שקל לפספס! לאחר 2 קילומטרים של טיפוס תלול בהתחלה ומתון בהמשך נגיע לשרידי הכפר עדיסה – כפר קטן בנוי אבני בזלת, ניתן לשוטט בין הבתים החרבים.

מעדיסה אנו ממשיכים בהליכה מישורית יותר, בכיוון מערב, לאורך השלוחה שמעל נחל סמך. לאחר 800 מטר נגיע למעיין קטן בשם עין א-סוויקטה, בו נראה גוש צמחייה צפוף ואולי זרזיף מים ופרות. השביל ממשיך בקו גובה די אחיד לאורך השלוחה היפה, ולאחר 3 קילומטרים אנו מגיעים לכביש 789 וחוצים אותו, בסמוך לאפיק נחל קטן, שחוצה גם הוא את הכביש, בשם נחל תאנה.

הנשרים בגולן היו מאז ומתמיד אחד מסימני ההיכר של הרמה. הנוף הטבעי המשלב מצוקי בזלת ורמה מישורית הוא קלאסי לנשרים: במצוקי הבזלת הם מקננים, ואילו ברמה מישורית ושטוחה ניתן להבחין במזון בקלות. הנשר הוא עוף חשוב מאוד בשרשרת המזון בטבע, עקב היות אוכל נבלות - הוא מחסל את שרידי הפגרים שהטורפים עזבו, ובכך מקדם את פירוק החומר האורגני ומונע הפצת מחלות.

אך לנשרים כיום, בארץ בכלל ובגולן בפרט, סכנות רבות. כשאר נשר נתקע בקווי חשמל, שהולכים ומתרבים ברחבי הארץ, הוא מיד מתחשמל הודות למוטת כנפיו האדירה (כ-2.6 מטר!). מעבר לכך, המלחמות החוזרות ונשנות בין מגדלי בקר ועופות לזאבים מובילות להרעלות של פגרים, שמהם בסופו של דבר מורעלים בעיקר הנשרים. כיום מצבם של הנשרים בגולן חמור ביותר, מספר הנשרים המקננים עומד על עשרות בודדות, והמשך קיומים מתאפשר הודות לפעילות שימור מאומצת במיוחד של רשות הטבע והגנים.

מחציית כביש 789 בנחל תאנה ממשיך שביל הגולן לאורך הכביש 150 מטר, ולאחר מכן פונה ימינה (מערבה) ועולה על דרך רחבה בסימון אדום. זוהי דרך יפה, שהולכת על קו גובה אחיד לאורך השלוחה שמעל נחל סמך, שכאן כבר הופך להיות קניון גדול ומרשים ביותר.

לאחר קילומטר נראה שביל קטן שמתפצל ימינה ומוביל לחורשה הממוקמת בשלוחה מתחתינו. זהו "עין תפוז", מעיין קטן הנובע בתוך חורשת אקליפטוסים – מקום נחמד לסטות אליו לעצירה. לאחר קילומטר נוסף נראה מתחתינו חורשה נוספת, המעידה על מעיין קטן נוסף, עין עוייניש. 250 מטר נוספים, ומתגלה בעינינו מחזה מרהיב – הכנרת במלוא תפארתה! מכאן מתעקל השביל שמאלה (דרומה) והולך על השלוחה היורדת מדרום רמת הגולן ישירות לכנרת.

הכנרת, האגם הלאומי שלנו (עם כל הכבוד לים המלח) מחזיקה בשיא: אגם המים המתוקים הנמוך בעולם! הכנרת נוצרה עקב פתיחתו של בקע ים המלח (שמו המדויק יותר של השבר הסורי-אפריקני) והתמלאות במי נהר הירדן ונחלי האיתן הרבים יחסית הקיימים באזורה. פירוש שמה של הכנרת הוא הכינר – כלי נגינה קדום, דמוי נבל, שצורתו מזכירה מאוד את צורתה של הכנרת.

עם חניכת המוביל הארצי בשנת 1964 החלה שאיבת מים מאסיבית מהאגם. כדי למנוע ממי הכנרת להתערבב עם מי מעיינות מלוחים בקרקעיתה, הוקם "המוביל המלוח" ששואב את מי המעיינות לירדן הדרומי. נקבעו שלושה קווי מפלס לאגם:

• הקו האדום העליון ממוקם בגובה של מינוס 208.8 מטר ומסמל את הקו שמעליו מציפים מי האגם את היישובים סביבו.

• הקו האדום התחתון ממוקם בגובה של מינוס 213 מטר, ומשמש בעיקר מדד אזהרה.

• הקו השחור ממוקם בגובה של מינוס 214.87 מטר, ומתחת לו לא ניתן פיזית לשאוב את מי הכנרת.

לאחר 400 מטר נראה שביל קטן עולה מהדרך שלנו שמאלה (מזרחה) במעלה המדרון. שביל זה מגיע לאחר כמה עשרות מטרים אל מצפה אופיר – נקודת תצפית יפה, נגישה לכל רכב, לזכרו של אופיר שעל ממושב גבעת יואב הסמוך, שנפטר בגיל 16. בנקודת הפיצול פורח מדי שנה בסוף פברואר – תחילת מרץ מרבד תורמוסים מרשים במיוחד, שצובע בסגול חזק את הירוק שמסביב.

לאחר 1.25 קילומטרים נוספים נגיע לפיצול עם שביל רגלי בסימון כחול, המגיע ממצפה אופיר, ומשתלב עם הדרך האדומה שאנחנו עליה. ממשיכים ללכת על הדרך המשולבת, ולאחר 100 מטר פונה שביל הגולן שמאלה (מזרחה) ומתחיל לטפס לכיוון הבמה העליונה של רמת הגולן.

בנקודה זו מומלץ להמשיך בדרך המשולבת 300 מטר ולהגיע לביר א-שכום (בני יהודה הישנה), שרידי כפר בדואי בו הוקמה בשלהי המאה ה-19 מושבה יהודית שלא שרדה.

בני יהודה הישנה היא מושבה ששכנה בתחומי הכפר הבדואי ביר א-שכום בשנים 1886-1920. המושבה הוקמה על ידי אגודת "בני יהודה" – קבוצת אנשים מצפת, שכמו במקרה רמתניה מאסו בכספי החלוקה והחליטו להקים יישוב חקלאי עצמאי. הם רכשו שטח מבני הכפר והתיישבו ממש בסמוך לבתי הבדואים. אך די מהר נתקלו המתיישבים בקשיים רבים –  אדמה מסולעת וקשה, מגיפות ומחלות, מרחק מיישובים יהודיים אחרים, חוסר בתשתיות והתנכלות מצד תושבי האזור.

במהלך התקופה ננטשה המושבה ויושבה מחדש שלוש פעמים, כאשר רק משפחה אחת נותרה במקום כל העת- משפחת ברנשטיין, שהיו מהגרעין המייסד. במהלך תקופת חיותם בכפר אימצה המשפחה בן בדואי שכן, שאמו נפטרה. בשנת 1920 הייתה משפחת ברנשטיין המשפחה היהודית האחרונה במקום, ובמהלך מאורעות תרפ"ט רצח הבן את אמו המאמצת ואת אחד מבניה – וכך הגיע לסופה המושבה היהודית במקום. בשנת 1972 הוקם היישוב הקהילתי בני יהודה כשני קילומטרים ממזרח לביר א-שכום, תוך הנצחת סיפורה של המושבה.

נחזור לנקודת הפיצול: אנו עולים עם שביל הגולן, ולאחר קילומטר בעלייה מתונה נגיע לבמה של רמת הגולן, ממנה נשקף נוף יפה לכנרת. השקיעה מנקודה זו פשוט מדהימה. נמשיך בשביל מזרחה ולאחר 500 מטר נגיע לחורשת גבעת יואב – חורשת אקליפטוסים נחמדה, בסמוך למושב גבעת יואב, ובו חניון לילה מוסדר.

מחורשת גבעת יואב ממשיך שביל הגולן דרומה, ולאחר 600 מטר נצמד לקו המצוק של במת רמת הגולן. ממקטע דרך זה נשקף לנו נוף מרהיב לכנרת, ולאחר קילומטר של הליכה לאורך המצוק פונה השביל שמאלה (מזרחה) ומתרחק ממנו.

לאחר 500 מטר נגיע למקבץ לולים השייך למושב נאות גולן הסמוך, ממנו מנשיך דרומה, ולאחר קילומטר נוסף, שבמהלכו נחצה אפיק נחל קטן, נגיע למקבץ לולים נוסף. אנו מקיפים את הלולים ממערב, ומתחילים בירידה לכיוון הנחל הגדול שמדרום לנו – הוא נחל עין גב.

נחל עין גב אינו גדול או ארוך במיוחד בהשוואה לנחל סמך או נחל דליות, אך יופיו לא יסולא בפז. תחילתו בעין פיק היפהפה, הנמצא מספר קילומטרים ממערב לנו, וסופו בכנרת, בתחומי קיבוץ עין גב. לאחר 1.5 קילומטרים נגיע לאפיק הנחל, וממנו נמשיך דרומה ונתחיל לטפס במתינות, כשמסביבנו עצי זית רבים, חלקם עתיקים!

לאחר 700 מטר מתעקל השביל בחדות שמאלה (דרומה), כשמאחורינו נוכל להבחין בגבע קטנה – זהו תל סורג, המזוהה עם העיר המקראית אפק, שעל שמה נקרא קיבוץ אפיק הסמוך, וגם הכפר הסורי פיק ששכן במקום לפניו.

לאחר 500 מטר ועיקול נוסף נגיע לכביש הגישה לסוסיתא – עיר רומית יפהפיה היושבת על גבעה שטוחה וצופה על הכנרת. הביקור בעיר דורש סטייה של 3 קילומטרים לכיוון.

סוסיתא הייתה עיר גדולה ומרכזית, שהוקמה במאה השנייה לפנה"ס ושכנה על פסגת הר מבודד ושטוח, מוקף מכל עבריו במצוקים תלולים. צורת ההר, שאליו נקודת גישה אחת בלבד בכיוון דרום-מערב באמצעות אוכף, נראתה למתיישבים כמו ראש של סוס, ולכן נקראה העיר "היפוס" (סוס ביוונית). מכאן קצרה הייתה הדרך לשם העברי סוסיתא. במקום נתגלו מבני ציבור, שרידי תיאטרות וכנסיות, וכן צינורות חרס שהביאו מים לעיר דרך האוכף באמצעות סיפון (חוק כלים שלובים בן 1800 שנה!)

לפני מלחמת העצמאות פעל בסוסיתא מוצב סורי, שמירר את חייהם את תושבי עין גב – היישוב היהודי היחיד שהיה קיים לחופה המזרחי של הכנרת. במהלך המלחמה נכבש המוצב על ידי בני עין גב, והיה למובלעת ישראלית ולמוצב קדמי מול הצבא הסורי ששלט בגולן. עד היום ניתן לראות את שרידי הרכבל שהעלה ציוד ואספקה למוצב מעין גב.

שביל הגולן פונה שמאלה (מזרחה) והולך על הכביש (מסומן באדום) 300 מטר, ואז פונה ימינה (דרומה) ומטפס במעלה השלוחה. לאחר 700 מטר נפגש השביל על כביש 98 עד להגעה לאתר אמפי גולן ולנקודת סיום היום שלנו. גם כאן נפגוש בחניון מוסדר של המועצה האיזורית, כמו בגבעת יואב.

מפת המסלול

לקטע מספר 7: מאמפי גולן לעין תאופיק »