מקטע 14 ממצפה רמון לעין יהב

מידע כללי על המסלול

מה עושים במסלול? 

המסע שלנו מתחיל בתחנת הדלק "מנטה" במצפה רמון המקסימה. לאחר תדלוק נצא לדרכנו, מתרגשים ומצפים לחוויות המצפות לנו במהלך היום. נעלה על כביש 40 ונצא לכיוון מכתש רמון. לאחר כ-13 ק"מ נרד שמאלה לשטח, לשביל המסומן בירוק.

תחנה 1: מנחל רמון עד נחל חדב

שביל זה יוביל אותנו דרך נחל רמון עד לצומת T במפגש עם שביל שחור. נפנה ימינה לשביל השחור ונמשיך לנסוע עליו כ-10 ק"מ, עד שהוא מתחבר עם כביש 40. נעלה על כביש 40 ונמשיך כ-5 ק"מ לכיוון דרום, עד שנראה משמאלנו ירידה לשביל מסומן בצבע שחור. עם כל פיתול וסיבוב נחשף עוד ועוד יופיים של הנופים, עדות לעוצמתו המרהיבה של הטבע הדרומי.צלם: איתן מתאו קג׳יה

נחל רמון הוא ערוץ הניקוז של מכתש רמון ועובר במרכזו. שמו בערבית הוא ואדי א-רמאן. אורכו של הנחל הוא כ-40 ק"מ. נחל רמון מתחיל במעלה ערוד, בפינתו הדרומית מערבית של מכתש רמון. זרימתו היא דרך ערוץ שטוח, לאורך קרקעית המכתש, כשהוא עובר דרך גבעות הבזלת המרשימות של קרני רמון עד להר ערוד. במהלך זרימתו חוברים אל הנחל מאות ערוצים קצרים ותלולים אשר יורדים מהמצוקים הדרומי והצפוני של המכתש. נחל רמון נשפך לנחל נקרות שבמזרח.

כשעולים על השביל השחור, לאחר כ-30 מטרים, נפרש לפנינו מעבר סלעי שובה לב. השטח הסלעי הזה אינו מהווה תוואי שטח קשה והוא אתגר מענג לנסיעה בו. חשוב להיצמד לצד שמאל ולנווט בזהירות. שביל זה מוביל אותנו לחיקו של נחל חדב, אתו נמשיך עד שנגיע לנחל מישר. 

צלם: איתן מתאו קג׳יה

תחנה 2: מנחל חדב עד נחל מישר

נחל חדב המסקרן הוא נחל אכזב וקצר למדי אשר יורד מרמת חדב לכיוון מעלה מישר, משם הוא ממשיך לנחל מישר. תוואי השטח שלו מפתיע ומאוד מרשים עם צורות סלעים יפות ומיוחדות. בנחל אפשר גם לפגוש מאובנים ואת עמוד הסלע העומד גאה וזקוף ומשקיף על הנחל. אם מטיילים בנחל לאחר שירדו גשמים אפשר לראות פה ושם גם מפלים ומפלונים. הצמחייה האופיינית לנחל היא מדברית וניתן לראות באזור עצי שיטה.

בכלל, לכל אורך המסלול ניתן לראות את צמחיית המדבר העולה מתוך צבעי החום המדבריים. לצחים במדבר יש מנגנוני הישרדות ייחודיים  ומגוונים עימם הם מתמודדים עם החום והיובש. הצמחייה בולטת בעיקר במרכזי האפיקים, לשם מתנקזים המים והופכים את הקרקע לפחות מליחה. בין הצמחים המלווים אותנו בטיול ניתן לציין מיני שיטה כגון את השיטה הסילנית, הרנוג השיטים, שיטת הסוכך, וכן אשל, סילון קוצני, רותם המדבר, מתנן שעיר, רכפתן מדברי, קזוח עקום ועוד.

נמשיך עם השביל ונפנה שמאלה. לאחר נסיעה לא ארוכה נראה בצד ימין עץ שיטה מקסים, שם כדאי לעצור לפיקניק מפנק בחיק הטבע כדי לאזור כוחות להמשך הטיול. נהנה מהשקט המדברי ומהמראות המופלאים ועוצרי הנשימה תוך כדי אתנחתא משביעה.

בישיבתנו השלווה תחת עץ השיטה המפורסם, ננסה להקשיב לציוץ הציפורים, לשקט המדברי ואולי אף נצליח לראות כמה מהציפורים השוכנות במקום. הציפורים המדבריות הן נוודיות באופיין, לכן אזור הערבה מהווה מקור משיכה לצפרים רבים הבאים לצפות בהן בטרם ימשיכו בנדידתן לכיוון מדבריות אפריקה.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

בין הציפורים האופייניות לאזור נוכל לציין את סבכי השיטים שהיא ציפור שיר קטנה ממשפחת הסבכיים, וכמו שמעיד עליה שמה היא צמודה לנוף השיטים ולכן היא ייחודית לאזור הערבה. נוסף אליה השרקרק הגמדי, ציפור צבעונית וזריזה הנפוצה יחסית בערבה. שמה ניתן לה בשל השריקות הקצרות והקצובות שהיא משמיעה. אולי נוכל לזהות את ציוציה.

הזנבן הערבי היא ציפור שיר ממשפחת הטימליים. שמה ניתן לה בשל זנבה הארוך המשמש לה כהגנה בתוך השיחים ובעת איסוף המזון על הקרקע. עוד נציין את עפרוני המדבר שהיא ציפור שיר קטנה ממשפחת העפרונים. זהו העפרוני הנפוץ ביותר באזורי המדבר בארץ. אחרי שננסה גם אנחנו להיות צפרים ולו רק לרגע, עם עין בלתי מזוינת,  נמשיך במסענו.

נמשיך עם השביל עד שנגיע למפגש נחלים, בין נחל מישר, אליו פנינו מועדות, לבין נחל נקרות העצום. כאן צריך לשמור על ערנות גבוהה כדי לא לפנות לכיוון הלא נכון, לאזור של מעברים מאוד מורכבים, שלא כדאי להיכנס אליהם. נקודה זו ניתן לזהות לפי השילוט של חניון הלילה נקרות אשר נמצא במקום.

תחנה 3: מנחל מישר ועד רגל הפיל בנחל נקרות

נחל מישר הוא מעין בקעה שנוצרה משישה ערוצים היורדים אליה שהתחברו יחד. בין הערוצים נמצאות שלוחות הנראות  כמו אצבעות. במבצע עובדה המפורסם בו כבשה ישראל את אזור הנגב, הערבה ואילת, הדביקו לה לוחמי צה"ל שלחמו כאן את השם בקעת האצבעות.

אורכו של המסלול הוא כקילומטר וחצי והוא מאוד מומלץ. כדאי להתחיל את המסלול בחלקו הדרומי של הנחל, ליד עץ השיטה היפיפייה, אליו, כאמור, ניתן להגיע עם הרכב.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

מעץ השיטה שלנו מתחיל מסלול הליכה בשביל המסומן ירוק אשר עובר לאורך הנחל ובו עצי שיטה גדולים וצמחייה מדברית ייחודית לאזור. הנחל חוצב את דרכו בתוך בלע אבן גיר ואבן חול בעלות צורות מפעימות המעוררות את הדמיון. בהמשך בולדרים גדולים וסלעים שנפלו לתוכו וגם שני מפלונים קטנים. בימי החורף ולאחר גשמים, ניתן לראות גם גבי מים בהם משתקפים הסלעים הצבעוניים. המקום מלא בציפורים וחרדונים וכולם יוצאים ליהנות מהשמש החמימה ומהאוויר הנקי. לאחר שנגיע למפל השני, נחזור על עקבותינו לרכב הממתין לנו תחת עץ השיטה.

במפגש הנחלים בין מישר לנחל נקרות נמשיך ישר, כ-7.6 ק"מ, ולא נפנה שמאלה. שני כיווני השביל מסומנים באדום, אבל אנחנו ממשיכים ישר. מנקודה זו וכמעט עד הסוף נמשיך על השביל האדום.

הנחל מאוד רחב ומישורי ובחלק קטן שלו הוא צר. בנחל קיים עיקול המכונה "עיקול פרסות" בו קירות מצוקים מסלעי גיר תוחמים את הנחל.

בסיומה של פרסת הנקרות הנחל נדחס לתוך מעוק צר שהוא מעין נקניק צר הנמצא בתוך קרקעית סלעית של אפיק הנחל. מומלץ מאוד להיכנס אליו עם הרכב עד היכן שניתן ואז להמשיך רגלית עוד כ-200 מטרים. בעונות הקרות המעוק עלול להיות מלא במים, אבל כשהוא ריק, נעים וכיף להיות בו. הוא מוצל וקריר וכדאי לבקר בו.

לא בכדי מחפשים אחר צל וקרירות באזור הזה. גם בימי החורף, המאפיין הבולט של האזור הוא המחסור הקבוע במים, שנובע מכמות משקעים קטנה וממיעוט במקורות מים קבועים. כמות המשקעים אינו קבועה בכל שנה וכך גם עיתויה ופיזורה. בשל מיעוט הגשמים במשך מאות אלפי שנים, חל תהליך של התרוחחות הסלעים, השתנות הסלעים בהשפעת גורמים הטבע והיווצרות קרקע דלה ורדודה.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

טמפרטורות הקיץ הגבוהות והקרינה הגבוהה גורמת לאידוי ובמקומות רבים למליחות של הקרקע. תנאים אלו מקשים על נביטת הצמחים ועל התפתחותם ולכן הצמחייה המדברית דלילה ביותר. תנאים אלו גם מקשים על קיומם של חיים.

היינו במעוק ומכאן נמשיך  עוד כ-6 ק"מ, עד שנראה בצידו השמאלי של השביל עץ גדול נישא אל על הנותן צל בשפע. תחתיו אפשר לעשות הפסקת קפה קלילה להתרעננות. לאחר מכן מתקפלים וממשיכים בנסיעה עוד כ9 ק"מ, עד שנגיע אל "רגל הפיל".  זוהי אבן ענקית הניצבת זקופה כעמוד, היוצאת ממצוק הנחל. כל רכב שטח שנוסע במסלול זה חייב לעצור תחתיו. וכמובן לעצור, להתרשם ולצלם. רגל הפיל הוא אחד מסימני ההיכר של נחל נקרות.צלם: איתן מתאו קג׳יה

נחל נקרות הוא נחל אכזב המגיע אל נחל הערבה. בערבית הוא נקרא ואדי אלג'ריר. משמעות השם הוא הנחל הגורר והוא נקרא כך בשל הגומחות הרבות שנחצבו בקירות הקניון על ידי השיטפונות. הנחל הוא מהגדולים שבנחלי הנגב ואורכו כ-60 ק"מ. שטח אגן הניקוז שלו הוא כ-1,000 קמ"ר. בקירותיו של הנחל יש שכבות אבן חול נובית מתקופת הקרטיקון התחתון, לפני 145 מיליון שנים. 

אנחנו קרובים לסיום היום, אז קצת לפני שנשוב הביתה, נכיר עוד קצת את חיות המדבר ואת אורח חייהן המופלא. כדי לחיות בעלי חיים זקוקים כמובן למים ולמזון ובמדבר הם מצויים במשורה. בנוסף לכך, תחת החום הקופח וקרינת השמש הישירה, הגוף צובר חום. עומס החום המצטבר פוגע בתפקוד הגוף. אז איך בכל זאת שורדים? אסטרטגיית ההישרדות של חיות המדבר תלויה בראש ובראשונה בגודלן. ככל שבעל החיים קטן יותר, השפעת התנאים הסביבתיים עליו עולה. בנוסף, ככל שבעל החיים קטן יותר, קצב חילוף החומרים בגופו מהיר יותר ונדרשת יותר אנרגיה לקיומו, ביחס למשקלו.

מצד שני, ככל שבעל חיים קטן יותר, כך קל לו יותר למצוא גומחה מוצלת בה שוררים תנאי מחייה המאפשרים את קיומו.

התנאים הקשים מאלצים רבים מבעלי החיים למצוא תחליפים, והם מוצאים זאת בהעתקת עיקר פעילותם ללילה. בלילה, כאשר הלחות עולה והטמפרטורות יורדות, הם יוצאים לתור אחר מזון או להיפגש עם חברים. כך נוהגים מרבית מחיות המדבר. אז אמנם האקשן הוא בעיקר בלילה אבל שווה להעריך את היצורים החכמים האלו. ועכשיו נחזור למסלולנו.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

תחנה 4: מרגל הפיל בנחל נקרות ועד לנחל מרזבה

היינו ברגל הפיל וממנה נמשיך עם תוואי הנחל עד למפגש עם השביל השחור, מצידו הימני. זהו שביל המגיע עד נחל מרזבה. במידה ורוצים אפשר ללכת קצת בנחל וההליכה בו נוחה מאוד. הנחל הוא מדהים ביופיו ואחרי ימים גשומים ניתן לראות בו הרבה גבי מים. הוא מוצל מאוד משום שהוא צר ונמצא בתוך נקיק.

נמשיך בטיולנו לכיוון דרום מזרח על גבי השביל האדום, עד שנגיע לכביש 90 וכאן מסתיים המקטע. לאלו המתכננים להישאר לישון בשטח כדי להמשיך למחרת בבוקר למקטע הבא, מומלץ לישון בחניון חולית.

נקודות עצירה לפק”ל קפה

חולות צבעוניים במכתש רמון - אתר אבן, רוח, מים

 

רגל הפיל בנחל נקרות

מסעדות בסביבת המסלול

מאפיית לשה

 

Route 90 - המעדניה

תחנות דלק לאורך המסלול

דלק שדה בוקר

נקודות לינה בסוף המסלול

• חניון לילה חולית
• חניון לילה נחל נקרות

• שימו לב: לא מומלץ לצאת למסלול זה לאחר ימים גשומים. האדמה הבוצית עלולה לגרום לחלקים מסוימים במקטע להיות בלתי עבירים.