שתי מערות כל כך קרובות וכל כך שונות. כביש הצפון לוקח אותנו לחוויה מיוחדת האהובה כמעט על כולם - ביקור במערות. הראשונה הינה מערה הנמצאת בשלבי חייה האחרונים, אחרי שמרבית המערה התמוטטה נותרה לנו קשת מרשימה להנות ממנה. במערה השניה, מערת נמר, נוכל להתענג על זחילה במערת נטיפים שמעטים גילו אותה קודם. לא לשכוח פנסים!
מפת האזור
איך מגיעים
מצומת בצת נפנה מזרחה לכביש 899 . לאחר מספר ק"מ נפנה שמאלה בדרך העולה לקיבוץ אדמית כשפנינו מועדות למערת קשת. 300 מ' לפני הכניסה לקיבוץ [1] פונים ימינה לדרך עפר המובילה לחורבת אדמית (פארק בטיפוח קקל).
מערת קשת
בעקבות השילוט נגיע לחורבת אדמית (שריד ליישוב ביזאנטי קטן). התצפית היא מרשימה ונפרשת עד לים התיכון ורכס הכרמל. ממשיכים בדרך העפר שנקראת גם דרך אמיר על שמו של סאל אמיר מיטל, מגד גולני, שנהרג בפעולת צהל בנועיימה שבלבנון. הדרך מגיעה עד רחבת החנייה שמעל מערת הקשת. נפנה לכיוון המצוק שמדרום, נעבור את השער שבגדר וכאן כבר נגלה את קצה המערה. כמה דקות הליכה ואנחנו מגיעים אליה [2]. המערה היא בעצם קשת ענקית, תלויה ותחתיה תהום. בעבר היתה המערה סגורה כמעט בכל עבריה, אלא שתהפוכות גיאולוגיות חשפו את פתחה הדרומי, התמוטטות פערה את תקרתה וכל מה שנותר הוא קשת סלע הנישאת לעדות עד היום. בתחתית המערה, אם תהיו בשקט ותשבו בסבלנות, תוכלו לראות שפני סלע המגיחים ממאורותיהם. האמיצים ביניכם יכולים לרדת בסנפלינג עד תחתית המערה. 100 מטרים שמאלה ממערת קשת מצוייה נקודת תצפית מצפה אמיר. בנקודת התצפית תמצאו אבן סימון והכוונה לכל כיווני הרוח ושם גם המקום לתפוס פינה שקטה אל מול הנוף, לנשום עמוק ולהנות מהקסם של המקום.
אגדה על היווצרות המערה
אגדה עממית על היווצרות המערה המיוחדת מספרת כי: היה היתה חבורת שודדים שמצאה את לחמה בשוד עוברי אורח שעברו בנחל בצת. לילה אחד, נגלה הנביא לאחד השודדים והזהיר אותם שאם לא יחזרו למוטב, מרה תהיה אחריתם. בבוקר סיפר השודד החולמני על החזון שחזה, וביקש מהם שיפסיקו לשדוד ויהפכו לחקלאים. השודדים לא השתכנעו. החוזר בתשובה המשיך להציק להם ועל כן החליטו להיפטר ממנו. הם הבטיחו לו שרק ישדדו את השיירה הגדולה המתקרבת אליהם ואז יחדלו ממעשיהם הרעים. השודדים העמידו אותו כתצפיתן בראש מערת הקשת, שתקרתה הייתה אז שלמה, וחיכו להזדמנות הראשונה להשליך אותו משם לתהום. בדיוק אז מוטט האל הטוב את תקרת המערה, על השודדים שעמדו עליה. רק במקום שבו עמד השודד הטוב נשארה התקרה, הלא היא הקשת הקיימת עד עצם היום הזה.
למי שמעוניין במסלול הליכה מאתגר יותר יכול להמשיך וללכת מזרחה עם הסימון האדום בשביל אמיר על שמו של מגד גדוד ברק של חטיבת גולני, סאל אמיר מיטל היד, שנפל במהלך פשיטה על יעדי מחבלים בלבנון בשנת 1988, השביל הולך לאורך המצוק והנוף עד למצפור אמיר משם אנו חווים חוויה רוחנית תרתי משמע כל מרחבי הצפון נפרשים לעברינו , מתחתינו צונחת הרמה 150 מטר מטה לעבר נחל בצת. הים הגדול שאליו נשליך את כל חטאתנו נפרש ממערב למלא כל העין, כמובן שהעיתוי הטוב ביותר להגיע לכאן הוא בין ערביים על מנת לחוות גם את השקיעה המטריפה הצוללת אל הים הגדול. אל החניון נגיע בהליכה דרך פתח מסודר בגדר הבקר ובגרם המדרגות הנמשך מעליה תוך מעקב אחרי השביל המסומן אדום ובהמשכו ירוק.
מערת נמר
בשונה ממערת קשת, מערת נמר היא מערה אליה נוכל להכנס ובה מסלול מעניין אם כי לא פשוט. לשם כך יש להביא פנסים. נחזור בחזרה לכביש 899. לפני תחילת הירידות המפותלות נראה רחבה קטנה בה ניתן להחנות את הרכב בצדו של הנתיב העולה [3]. כ-30 מטרים מתחתינו נראה מעבר בגדר הבטון שבצד הכביש. מעבר זה הוא תחילתו של שביל המסומן בצבע שחור המוביל אותנו לנחל נמר ולמערת נמר.
למה נקרא המקום נחל נמר? בעבר היו עדויות לכך שנמצאו כאן נמרים. אגדה אחת מספרת על בדווי שירד אל הנחל ונתקל בנמר זקן, תשוש וחסר שיניים ומוטיבציה, ובו במקום הרג אותו. סיפור אחר מדווח על קצין בריטי, חובב ציד, שהגיע אל הנחל בשנות שלטון המנדט הבריטי והרג כאן נמרה שבה נתקל. את הגור שליווה אותה הוא מסר לגן החיות התל-אביבי הישן. מסלול נחל נמר הוא נעים להליכה, לא קשה כלל, והוא מוקף חורש ים תיכוני. בסמוך למערה תוכלו להבחין בעץ אדר סורי גדול, שצורת עליו נבחרה לעטר את דגל קנדה. מעץ זה מכינים בקנדה את סירופ המייפל.
מערת נמר היא מערת נטיפים וכדי להכנס אליה תצטרכו פנסים וגם קצת אומץ. הכניסה למערה לא נראית מרשימה ובקלות אפשר לעבור על פניה (שימו לב לתמונה) [4]. בקטעים מסוימים של המערה תצטרכו פשוט לזחול ולטפס בסולמות והיא מתאימה רק לבעלי כושר מינימאלי. לאחר מעבר משטח האבן בכניסה למערה נתחיל לרדת למטה וימינה עם מחזירי האור הלבנים. נמשיך איתם ונעבור מספר חדרים, תוך טיפוס על סולמות ומעבר במעברים צרים. לבסוף נגיע לחדר גדול עם נטיפים וזקיפים רבים. משם נמשיך מעלה, עם היתדות עד שנשוב לפתח המערה. המערה, כמו הנקרות, הייתה בתחילה אוסף סדקים. לאט לאט במרוצת השנים המים חדרו בסדקים, המסו את סלע הגיר (שוב, אותה התופעה הקארסטית) והרחיבו את הסדקים לחללים גדולים. הנטיפים עצמם נוצרו מאותה ההמסה. חשוב לזכור שלנטיפים לוקח הרבה שנים להיווצר (משהו כמו חצי סמ בשנה גשומה), אם נוגעים בהם ואוספים את הטיפות שבקצה, הורסים את הנטיף ומעקבים את קצב גדילתו. לאחר הביקור במערה נחזור בחזרה למכוניות הממתינות.
לחובבי הלכת, ניתן להמשיך בשביל השחור אשר יורד למערת נמר במסלול שאורכו כ 3 ק"מ ומסתיים בקיבוץ חניתה.
פארק גורן
מכביש 8990 המוביל לאדמית, נחזור אל כביש 899 ונמשיך מזרחה לפארק גורן. בפארק הכשירה קקל חניון ענק שבו תמצאו שפע שבילים מסומנים וקלים להליכה. תמצאו כאן גם נקודות תצפית רבות וייחודיות לעבר נחל כזיב ומצודת מונפורט. בנוסף, אפשר להציץ אל מכלאת היחמורים שפעם חיו כאן ושהובאו לכאן במטרה לשחררם בטבע אחרי שנגזרה עליהם כליה בארצות מוצאם. עכשיו זה הזמן לפתוח שולחן.
 |
דיונים בפורום האתר בהם עלה הנושא:
|  |
|
|
|
|
|
|
077-333-4555
לחצו על התאריך וקבלו את כל אירועי היום:
להדפסת המסלול
מערת קשת
