180 בעלי חיים בחרמון, גולן ואצבע הגליל (עמוד 2)

הגירית המצויה היא טורף לילי ממשפחת הסמוריים. גופה אפור, ראשה לבן ופסים שחורים עוברים לאורכו מהאזניים ועד לחרטום. הרגליים שחורות. הפרווה עשויה שערות מלעניות קשות. הטפרים ברגליים הקדמיות ארוכים וחזקים

המידע באדיבות בןבן שחריר נחלים הינו חילזון החי במים מתוקים. גודל הקונכייה שלו מגיע עד <?:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />2 ס"מ. צבעו שחור בולט, חום כהה

הפרחיות הן חיפושיות צבעוניות, לרוב. לעיתים יש להן ברק מתכתי. פרחית שעירה דומה לפרחית אביגיל בצבעה, אך היא שעירה מאד. גודלה כ 13 מ"מ, שערותיה לבנבנות-צהובות והיא בעלות 3 שיניים בצד החיצוני של השוק. הבו

פרוק רגליים גדול השייך לסדרת העכשובאים,  בעל ארבע זוגות רגלי הליכה וזוג פדיפלפי ( ידיים ). גופו מכוסה זיפים, ראשו גדול ובקצהו כליצרות (לסתות) עצומות. תנועתו מהירה מאוד. אינו ארסי. המבעיתן הוא טור

קוקיה מצויצת, היא ציפור טפילת קינים, בעיקר של עורבים, המטילה את ביציה בקיני ציפורים אחרות, ומניחה להם לגדל את גוזלה, שמצידם מתייחסים אליהם כאל צאצאם, ומגנים עליהם בחירוף נפש

אודות נוטריה בויקיפדיה

אורכו 25-27 סמ. שלדג פעלתן וגדול למדי. מרפרף וצופה מעמדות בולטות כפי שמשתמע משמו. לבושו כולו שחור ולבן. מקנן בנחלים, באגמים, בשפכי נהרות, בתעלות ובבריכות דגים, גם לאורך החוף, שם ניתן לראותו מעל הים. י

קמטן החורש הוא לטאה גדולה ומגושמת, חסרת רגליים. אורך הגוף למעלה ממטר. צבע הבוגרים חום, צבע הצעירים חום-זיתני מנומר. הגוף קשה למגע. לאורך צידי הגוף עוברים שני תלמים (קמטים, ומכאן שם הסוג) המסייעים להתר

ממשפחת הרפרפיים (Sphingidae). רפרף ההרדוף הוא פרפר לילי, ממין טרופי וסוב-טרופי, שתפוצתו משתרעת באפריקה, במדגסקר, בדרם-אסיה (עד לאיי הוואי) ובמזרח התיכון. נודד. מגיע למרכז-אירופה ולצפונה. אורך מוטת כנפ

בשנת ה-60 למדינת ישראל, נבחרה הדוכיפת לציפור הלאומית של מדינת ישראל לאחר מסע בחירות ארוך. מתוך ויקיפדיה: לדוכיפת צורה וצבעים בולטים: צבע גופה חום-צהבהב. כנפיה וזנבה מפוספסים בצבעי שחור לבן, ועל ראשה מ

חרק מסדרת מרושתי הכנף, נפוץ בישראל. הזחלים חופרים בחול משפכי ציד חרוטיים בהם נלכדים חרקים שונים, בעיקר נמלים, ומכאן שם הסוג. הזחל מתגלם בתוך החול, הבוגרים פעילים בלילה

סרטביש ובשמו המודרני - יפרוחית בהירה - היפרוחית אורכה עד 7 מ"מ. מתגוררת על פרחים ועלים וצבע גופה מותאם להפליא לצבע הפרח (לבן, צהוב, סגול...). היא אורבת לחרקים בקרבת האבקנים, כשמזונה העיקרי זבובים ודבו

צבעו ירוק עם כתמים ארגמניים, בין העיניים בליטה גדולה. החזה הקדמי ארוך. לזכר מחושים מנוצים ואילו לנקבה מחושים חוטיים. נקרא גם סוסת-השד המצויה

סוג של דבורים לא חברתיות. בונות קינים במחילות הנקדחות בדר"כ בחומר צמחי מת. מהגדולים שבמיני הדבורים בישראל. אורך הגוף 15-30 מ"מ, הבטן חלקה ושחורה, הכנפיים שחורות כחולות. לנקבות רגליים שעירות מאד לאיסוף

פרפר השייך למשפחת הנימפיתיים,  צבעו כהה עם רצועות בצבע כתום. נפוץ בחבל הים תיכוני, פונדקאיו הם סרפד וכותלית

נבו יריחו - העקרב הגדול ביותר בישראל. ניזון מחרקים ופרוקי רגליים גדולים. ביום מסתתר במחילות ומתחת לאבנים ובלילה יוצא לצוד. איך נבדיל בין הנבו לבין שאר העקרבים השחורים? חוץ מגודלו יש לנבו גם בליטה קטנה

הגדולה בצרעות החברתית של ישראל. אורך הפועלת כ-20 מ"מ. אורך המלכה כ-23-25 מ"מ. אורך הזכר כ-22 מ"מ. הצבע אדום-חום. לרוחב הבטן נמשכים שני פסים צהובים. היא מאכלסת את כל אזורי הארץ.  היא נחשבת כמזיק ע

עוף ממשפחת הנקריים, יוצא דופן במשפחה זו בכך שאינו קודח חור קינון משלו בעצים, אלא מקנן בחורים קיימים. מזונו נמלים. חולף וחורף בארץ

אורכו 23-25 ס"מ. מקנן באזורים פתוחים וחקלאיים, במטעים, בגנים, בשדרות עצים וכד', וגם ביישובי אדם. התפשט כלפי צפון-מערב באירופה במאה העשרים. מזונו חרקים וגם פירות. קוטר הכניסה לקן כ- 5 ס"מ. בישראל: יציב

המניפנית שייכת למשפחת השממיתיים, פעילת לילה הניזונה מחרקים. חיה בסלעים, בקירות ובמצוקים.  שמה ניתן לה בגלל צורת כריות האצבעות הדומות למניפות. נפוצה ברוב איזורי הארץ