401 בעלי חיים (עמוד 7)

שחף בינוני הדוגר במושבות. ניזון בבריכות דגים ובאגמים, וגם במזבלות. צבע הבוגר בקיץ לבן עם גב וכנפיים אפורים, ראש חום כהה. צבע המקור והרגליים אדום. בחורף הראש בהיר מלבד כתמים כהים באיזור מפתח האוזן. הצע

מידע כללי זחלי "תהלוכן האלה" אוהבים בעיקר את האלה הארץ ישראלית את האלה האטלנטית אך לעיתים נראים גם על אלת המסטיק. הזחלים בוקעים בחורף וכשקר הם יושבים בקבוצה בקצה ענף ואחר-כך הם מסתובבים ואוכלים א

חלזון ממשפחת הקדמומיים. נפוץ בישראל בשפע ברצועות החולות של מישור החוף, שם ניתן למצאו באוכלוסיות צפופות של כמה מאות פרטים למטר מרובע. למרות שהוא מין  של דיונות הוא מתפשט גם לאזורים של חמרה וכורכר

מין נפוץ בישראל בגליל העליון (חוץ מאזור החוף), בחרמון ולרגלי החרמון. נלכד לאחרונה גם בגליל התחתון, בכרמל, ואפילו לרגלי הרי יהודה, ליד קיבוץ נחשונים. תפוצתו הנרחבת משתרעת באירופה ומגיעה עד צפון-אפריקה

פרפר יום בן משפחת הכחליליים, הביצים מוטלות על צמחים שונים ממשפחת הפרפרניים, צבעו של הזחל ירוק. נפוץ בכל חלקי הארץ כל השנה

מין אנדמי לישראל. מצוי בין צמחים סבוכים, גידולי בר, שיחים ובני-שיח, במרכז הארץ ובצפונה. אורך גופו 23-26  מ"מ. מופיע בקיץ. הנקבה מטילה את ביציה בקרקע או בקליפת עץ

נחש ארסי ממשפחת הצפעוניים, אורכו מגיע עד מטר וחצי. על גבו דגם עקלתוני מוארך. אישוני עיניו מאונכים והוא פעיל בעיקר בלילה. הצפע הארצישראלי הוא המסוכן שבנחשי ישראל, בשל תפוצתו הרחבה בקרבת האדם (כל י

אורכה 12.5-14 ס"מ. דוגרת בביצות ובחישות קנים, במיוחד בחישות צפופות וגבוהות הצומחות בתוך המים (גם אם רדודים מאד). באיזורים מסויימים דוגרת גם בשיחי ערברבה ובשדות חקלאיים. בנדידה מצויה גם בסבך שיחים וכד'

ציפור שיר ממשפחת הקיכליים הניזון בחרקים, ברכיכות (חלזונות) ופירות. ניכר בחזהו הבהיר המנומר בכתמים כהים. צבע החלקים העליונים חום. חולף וחורף נפוץ. אינו חששן

המאביק של הפרחים האדומים הוא חיפושית - זיבלית הפרחים מסוג אמפיקומה. הזיבליות באות לנות על הפרחים, אוכלות אבקה וחורצות עלי עטיף (כנראה להפקת נוזלים). הזבליות שעירות, מופיעות במועדים שונים במקביל ל

רקבן הבוץ שייך למשפחת הזבובים הרחפניים המונה 5,000 מינים. מתוכם 112 מצוים בישראל. שם המשפחה נגזר מצורת המעוף הטיפוסית של הבוגרים בני מינים רבים. אלה נוהגים לרחף באוויר במקום אחד תוך כדי רפרוף כנפ

המין הגדול ביותר בארץ בסוג גמל-שלמה. הבטן ארוכה מאוד,  בשולי החזה שינון עדין. לזכר כנפיים ארוכות המכסות כמעט את כל פרקי הבטן, ואילו לנקבה כנפיים קצרות מאוד המכסות רק את שני הפרקים הראשו

במרחבי הנגב קיים חרדון מצוי הנבדל בעליל מהחרדון המצוי שבמרכז וצפון הארץ. אצבעות רגליהם האחוריות של חרדונים אלה קצרות, יחסית, ואורכן אינו עולה על אורך השוק; הקשקשים הגדולים שבגב מצויים גם באיזור רכס הג

פרפר השייך למשפחת הנימפיתיים,  צבעו כהה עם רצועות בצבע כתום. נפוץ בחבל הים תיכוני, פונדקאיו הם סרפד וכותלית

ממשפחת החיפושיות הנפוצה בעיקר בארצות טרופיות. מתוך 3600 מינים במשפחה, נמצאו בארץ כ-20 מינים. דומה לטריכודית הסורית ולמילברית. אורך הגוף 12-22 מ"מ. מצויים על תפרחת של סוככיים. כנפי החפיה אדומות חזקות ע

אורכה 12-13.5 ס"מ. מקננת בחורש נמוך נשיר או מעורב, בחורשות אורנים, במטעים ובגינות. לאחר הקינון נצפית בלהקות. ניזונה מזרעי קוצים שונים (מכאן שמה העברי) וצמחים נוספים ממשפחת המורכבים. הקן נבנה בצמרות עצ

אורכו 45-55 סמ. מוטת כנפיו 75-90 סמ. מקנן במושבות ליד מקווי מים מתוקים ושפכי נהרות עם צומח עשיר. לעיתים בקבוצות צפופות. עומד על ענפים או קנים. בישראל: בשנות ה-50 נכחד מהארץ. החל מסוף שנות ה-80 חז

צבעו של מין זה שחור צהוב לסירוגין, השערות בחלק הבטן האחורי כתומות. מין זה מצוי בישראל רק ברום החרמון. מין קרוב הנפוץ אף הוא בחרמון הוא בומבוס האדמה (ראה ערך) צבע שערות הבטן האחורית אצל מין זה לבן ולא

השרקרק הקטן ביותר, בגודל סלעית. מקנן באזוריםן מדבריים ופתוחים, עם עצים פזורים. נמצא במטעי בננות ותמרים. לעיתים קרובות נראה צופה מחוטי חשמל ומראשי שיחים. אינו חששן. בישראל" מצוי עד נדיר באזור ים המלח

מין הדומה מאד לדוחל שחור-גרון, אך קיבל הכרה כמין בפני עצמו. הסבר מפורט על ההבדל בין דוחל שחור-גרון ודוחל מזרחי מובא במאמר מפי פרופ' יואב פרלמן באתר תצפית: http://www.tatzpit.com/Site/pages/inPage.asp