שביל ירושלים

שביל ירושלים הוא מסלול טיול שעובר בנקודות רבות בירושלים ובשוליה, ומהווה תוספת לשביל ישראל, שאינו עובר בתוך העיר עצמה. שביל ירושלים, שאורכו כארבעים קילומטר, מאפשר הצצה ייחודית אל הבירה בטיול שמשלב בין סיור עירוני לטיול בטבע. בדומה לטיולים עירוניים, תוכלו להשקיע את זמנכם, בין השאר, גם בביקור במוזיאונים הרבים, המציעים לפוקדים אותם הכרות עמוקה יותר עם העיר על שלל רבדיה. שביל ירושלים זכה לסימון שבילים ייחודי: כחול-זהב-כחול

תיאור הטיול נכתב ברובו המכריע על ידי סוזאן תם, והמידע נכתב ונאגד במסגרת טיול משפחתי בן שלושה ימים על שביל ירושלים. המידע עדכני לאוקטובר 2011, ויש להקפיד ולבדוק שעות פתיחה ועלויות למוזיאונים ולמקומות האחרים המצויינים במסלול.

לקראת הטיול

בירושלים ניתן להעביר ימים ארוכים בטיולים ולימוד ולא לישבוע. אך שביל ירושלים מאפשר הצצה מעניינת במסלול מוגדר, ומאחר וחלק גדול נגיש לרכב ולתחבורה ציבורית, ניתן לחזור הביתה בסוף כל יום. עם זאת, חווית המסלול מתעצמת אם תבחרו להשאר ללון בירושלים באחת מעשרות האכסניות ובתי המלון בעיר. הסיור המתואר להלן מתייחס ללינה באכסניה ברחוב הנביאים.

החלוקה לימים

את המסלול עצמו ניתן לחלק ליומיים או יותר, ומאחר וניתן לחבור לשביל בנקודות רבות לאורכו, אין חובה לטייל על פי כיוון השעון עם סימון שביל ירושלים, כפי שמתואר להלן. ניתן בהחלט לעשות חלקים מהשביל בסדר על פי ראות עיניכם. למען אלו שנהנים ללכת בשביל ברצף, החלוקה שלהלן היא ל-3 ימים, בהליכה עם השביל בכיוון השעון:

יום א': מהסטף לליפתא (כ-11 קילומטר) + מליפתא לרחוב נביאים (כ-2.5 קילומטרים)

  • תחילת המסלול: צומת הר איתן (צומת הסטף), המחבר בין כביש 395 וכביש 3965. הגעה: מכביש 1 (ירושלים – תל אביב) יורדים במחלף הראל דרומה לעבר מוצא ומעוז ציון. ממשיכים עם הכביש (3965), עוברים את האזור העירוני, ולאחר מספר קילומטרים תגיעו לכיכר גדולה – היא צומת הר איתן.
    הקווים המגיעים למקום הם קו 183 של חברת סופר בוס, וקו 153 של אגד. את שניהם ניתן לקחת מתחנה מרכזית ירושלים.
  • אפשרות אחרת היא לרדת באוטובוס במחלף הראל (רוב קווי האוטובוס היוצאים מירושלים לכיוון תל אביב עוברים שם) ומשם ללכת ברגל למעוז ציון, ולהתחבר לשביל ירושלים בדרך עפר היורדת מצידה הדרומי של מעוז ציון ומתחבר לשביל ירושלים.
  • רעיון לאחר ארוחת הערב – ביקור במנהרות הכותל (יש להזמין סיור מראש, ניתן באינטרנט, בתשלום)

יום ב': מרחוב הנביאים להר הצופים + מהר הצופים לגן הפעמון (כ-11-12 קילומטר)

  • יציאה מהאכסניה
  • חזרה עם אוטובוס (קווים 7/18/21 ) לאכסניה

יום ג': גן הפעמון לגן הוורדים (4 קילומטרים) + גן הוורדים להר הרצל (4 קילומטרים) + הר הרצל לעין חנדק (4 קילומטרים)

  • אוטובוס לגן הפעמון (קווים 7/18/21)
  • סיום המסלול: בעין חנדק, שנמצא בסמוך לאבן ספיר.
  • מי שמתכוון ללכת מעין חנדק לעיר יכול להשאיר את הרכב בכניסה לאבן ספיר ובדרך חזרה לקחת קו 27 13 או 19 המגיעים להדסה עין כרם הסמוכה לאבן ספיר.

מפה כללית של המסלול (מתוך וויקיפדיה). לחצו להגדלה:

מפת שביל י-ם

טיפים כלליים

  • שביל ירושלים זכה לסימון מיוחד – שלטים או צבע על גבי אובייקטים בשטח בצבע כחול-זהב-כחול. למרבה הצער סימון השביל בשטח גרוע וקשה להסתמך עליו, ולכן חשוב להיעזר במפה ובתיאור מפורט של המסלול. כמו כן, בחלק מהטיפים להלן מנסים לתקן תהיות שתהיינה לכם בדרך. למי שבמכשיר הטלפון שלו יש אפליקציית מפות כמו google maps או waze, הניווט יהיה קל יותר, אם כי פחות מאתגר.
  • באתר רשות הטבע והגנים מופיע מפת המתארת בצורה טובה את המסלול. כדאי להגדיל ולצלם | למפת המסלול באתר רשות הטבע והגנים >>
  • מומלץ מאוד להעזר גם במפת סימון שבילים מספר 9, שתסייע מאוד באזורים שמחוץ לעיר.
  • באתר טיולי קיים מידע רב על טיולים ואירועים בירושלים. מומלץ להיעזר (ולהדפיס) ממגוון מסלולי הטיול בירושלים, ולהסתכל על מידע עדכני בעמוד חבל הארץ - ירושלים.
  • אם אתם יוצאים למסלול ללא ילדים, יספיקו לכם יומיים, אם כי מומלץ בחום לבקר לפחות בחלק מהאתרים המעניינים לאורך הדרך – תלוי מה מטרתכם.
  • יום לפני היציאה מומלץ לעבור על המסלול (העירוני בעיקר) באחד מאתרי המפות המצויים באינטרנט יחד עם התיאור להלן, על מנת להכיר את הדרך. זה יעזור לכם בהתלבטויות שיהיו לכם בדרך.
  • מומלץ לוותר על הרכב הפרטי, במיוחד אם אתם לנים במרכז העיר, קל להתנייד בתחבורה הציבורית ומעניין יותר, הדבר יוסיף לחוויות שתעברו.
  • בערב מומלץ לצאת לאכול בשוק מחנה יהודה. יש המון אופציות, מדוכני פלאפל ועד מסעדות גורמה. כמו כן, מומלץ לקנות שם לחמניות טריות לסנדוויצ'ים של יום המחרת.
  • בהסבר הטיול החומר המפורט על חלק מהאתרים נמצא בנספחים, ויש הפניה אליהם בגוף תיאור המסלול.
  • בשחור מתואר שביל ירושלים ובכחול נכתבו טיפים מגוונים כולל הצעות לעיקופים שונים (סילוואן, מאה שערים וכן הלאה).

לינה

בירושלים עשרות רבות של מלונות ואכסניות. אחת החוויות בסיור היא ללון דווקא באכסניית מטיילים ותרמילאים, שם תוכלו לפגוש גם תיירים מהעולם.

סוזאן לנה באכסניית אברהם, הממוקמת על השביל  אכסניה פשוטה ונקייה עם אווירה קסומה (בעיקר אורחים מחו"ל, צוות נחמד ביותר השש לעזור). אך שימו לב (במיוחד המפונקים ביניכם):לאחר שאכלתם את ארוחת הבוקר הכלולה במחיר (פשוטה אך המשביעה), חייבים לשטוף את הכלים שלכם. כמו-כן, יש טיימר לחימום המים (תוך 20 דקות יש מים רותחים) והאכסניה ממוקמת במרכז העיר, אז חלק מרעשי הבוקר הם התחבורה הציבורית. לרוצים לחסוך בהוצאות יש מטבח מאובזר בו ניתן לבשל לעצמכם את ארוחת הערב. כמו כן, באותו הבניין יש מינימרקט בו ניתן להצטייד | כתובת: רחוב הנביאים 67, ירושלים | טלפון: 02-6502200.

רשימת ציוד כללית

  • ציוד כללי: תעודות מזהות | גז נוסף לגזיה | תיק כלי רחצה | ספר קריאה | מטען למצלמה | מטען לטלפון | ספר על ירושלים | משחקי קלפים לערב.
  •  בגדים לשלושה ימים: נעלי התעמלות או הליכה | לבנים | נעלי להליכה במים | נעליים לערב | בגדים חמים לערב כולל קפוצ'ון | חולצות קצרות עם  שרוול  ומכנסיים ארוכות.
  • ציוד לתיק יום: מטמון, תעודות המקנות הנחות (סטודנט, חבר) וכסף | 

 

 

 

o מים

o סנדוויצ'ים וחטיפים

o  בגדים להליכה במים

o פנסי ראש

o מגבת

o ביגוד צנוע – חשוב כדי להיכנס ולבקר במקומות קדושים

o  סנדלים למים

o עזרה ראשונה

o עט

o ערכת תה / קפה

 

o מצלמה

o כובע

o מפות וסיפור  דרך

 

 

מסלול הרכבת הקלה 

הקו האדום של הרכבת הקלה חוצה את שביל ירושלים וכמה מהתחנות בו רלוונטיות להולכים בשביל. להלן רשימת כל התחנות, החלקים הרלוונטיים ביותר מודגשים.
הרכבת מגיעה בתדירות של 12-20 דקות משעה 05:30 בבוקר ועד חצות.

  • גבעת המבתר (צומת הגבעה הצרפתית)
  • גבעת התחמושת
  • שמעון הצדיק (בין שיח ג'ראח למעלות דפנה)
  • שבטי ישראל
  • שער שכם
  • העירייה
  • יפו מרכז
  • רח' המלך ג'ורג'
  • כיכר הדוידקה
  • מחנה יהודה
  • הטורים
  • התחנה המרכזית
  • גשר המיתרים
  • קרית משה
  • החלוץ
  • כיכר דניה
  • יפה נוף
  • הר הרצל

מסלול הטיול - מהסטף ועד לרחוב הנביאים (כ-14 ק"מ)

* יש לשים לב כי מליפתא ועד לגבעת התחמושת השביל אינו מסומן.

הסיור מתחיל בצומת הר איתן. מצידה הצפוני של הכיכר מתחילה דרך עפר בה מתחיל שביל ירושלים. השביל יורד במדרון ובמפגש עם דרך עפר נוספת הוא פונה ימינה. עד מהרה דרך העפר חוצה את כביש 3965 לצידו המזרחי ושביל ירושלים ממשיך בשביל המקיף את הר חרת. 

לאחר כשעה הליכה בשביל המסומן בסימון שבילים ירוק, נגיע לחרבת חרת וכ-200 מטרים לאחריה נפגוש בעין חרת אליו מוביל גרם מדרגות. מהמעיין ממשיכים כ-700 מטרים עד מפגש שבילים, שם פונים ימינה בעקבות סימון שבילים שחור ושלט של שביל ירושלים.  ממשיכים עם השביל העובר בשולי מעוז ציון. בסמוך לגבעת האוניברסיטה, השביל הופך להיות בצבע כחול והוא יורד מהר חרת לכיוון אזור בית זית וכביש מספר 1. השביל חוצה את כביש ירושלים תל אביב במעבר מים או בכביש על גשר ברזל מכאן השביל ממשיך לעין מוצא.

ממשיכים עם השביל הכחול בוואדי ולאחר כמה כ-800  מטרים מגיעים לכביש העולה לכיוון מבשרת. ממשיכים עם הסימון הכחול ולאחר כ-800 מטרים נוספים מגיעים למפגש עם שביל בצבע ירוק היורד בנחל חלילים (ניתן לעלות למערת חלילים, מרחק של כ-500 מטרים ולחזור חזרה לשביל הכחול). אזור זה נקרא גם עמק הארזים, וממשיכים בו עוד כ 200 מטרים עד לבית המשאבות של עיינות תלם.

עינות תלם נמצאים בחיבור של נחל לוז עם נחל שורק. עיינות תלם הם שלושה מעיינות הנובעים באזור, קטע זה של הנחל ידוע גם בשם "עמק הארזים". שניים מהמעיינות, הצפוני והמרכזי, נובעים על שכבת חוואר שנחשפת בסלעי "תצורת שורק". המעיין השלישי הוא למעשה באר שנחפר, המעיין הצפוני נמצא סמוך לתחנת שאיבה של "מקורות". ניתן לגשת אליו דרך עמוד השנאי (טרנספורמטור), שליד תחנת השאיבה. המעיין נובע מתוך חציבה המוסתרת כיום בסבך עצי אלנתוס. מי המעיין הזה הוזרמו לברכה גדולה.אל המעיין המרכזי מגיעים דרך חצר מוקפת קירות, בה נמצאים עצי תאנה, רימון וגפן. סמוך למבנה, בן שתי הקומות, נמצאת ברכת אגירה גדולה (15X15מ'), שעומק דופנותיה כחמישה מטרים. תעלה תת-קרקעית מזרימה את מי המעיין מתחת למבנה, אל ברכה קטנה (4X5 מטרים), שעומקה כמטר וחצי. המים בברכה מכוסים ב"מרבד" של אלפי פרטים של הצמח הזעיר עדשת המים, צמח הצף חופשי על פני המים. המבנים שבאתר הם שרידי מושבה יהודית קטנה בשם בית-טלמא. בשנת 1906 רכשו כאן שניים ממייסדי המושבה רחובות, דב קלימקר ואהרון אייזנברג, חלקת אדמה בת 230 דונם. הם הקימו מבנה בן שתי קומות, וקיוו להפעיל בו בית-חרושת לסבון ולשמן (אחד מהמבנים ההרוסים מעל מתחם הגן). השניים לא השלימו את הקמת המבנה והשטח נעזב. בשנת 1922 התיישבו במקום חמש משפחות יהודיות. הן התגוררו במבנה ובאוהלים שהוקמו לידו. אחר-כך נבנו במקום מבנים נוספים. המושבה הקטנה נקראה גם "עמק הארזים", על שם עצי המחט היפים שגדלו מסביב למעיינות - שלא היו אלא ברושים. היישוב ניטש במאורעות 1929. ניסיון התיישבות נוסף נעשה בשנת 1934, אך גם הוא לא עלה יפה. המבנה שקיים בתוך מתחם הגן הוא בית-משאבות (זהירות! סכנת התמוטטות) שנבנה על-ידי הבריטים. [בכדי להגיע למעיינות עצמם, עולים עם השביל מעל המבנה (לכיוון השנאי על עמוד החשמל) ויש מדרגות מצד ימין שעולות לטרסה בה המעיינות נמצאים].

מעיינות תלם ממשיכים עם השביל הכחול, שכיום הוא מסלול אופניים סלול, מהלך של כ-2 ק"מ במעלה הנחל עד חוות טור-סיני. מחוות טור-סיני ממשיכים עם השביל החוצה למעשה את כביש הגישה לירושלים לעבר עין ליפתא הנמצא בתוך שרידי כפר.

מראש הכפר ליפתא, מגיעים לרחוב מי נפתוח, מהרחוב עולים לגשר הולכי רגל החוצה את דרך בגין, וממנו לגשרון נוסף. הרחוב מסתייים בסמוך לתחנת הדלק פז בה פונים שמאלה לעבר שדרות ויצמן. שדרות ויצמן מתחברים לרחוב ירמיהו בו הולכים כשני בלוקים עד שרואים פניה ימינה לרחוב הצבי המובילה לכיכר אותה חוצים ישר. לאחר הליכה קצרה מגיעים לכיכר נוספת הנקראת כיכר אלנבי או כיכר רוממה. בלב הכיכר נמצאת האנדרטה המנציחה את כניעתה של ירושלים בפני הצבאות הבריטים במלחמת העולם הראשונה.

בכיכר בוחרים את הפניה השניה ימינה לרחוב רוממה. הרחוב הקצר מוביל לשדרות נורדאו אותם חוצים לעבר רחוב יפו בו ממשיך שביל ירושלים. ממשיכים עם רחוב יפו עד שמגיעים לפניה ימינה לרחוב שערי צדק. מצד ימין של צומת הרחובות נמצא המבנה הישן של בית החולים שערי צדק.

ממשיכים ברחוב שערי צדק עד לפניה שמאלה לרחוב הרב שמואל ברוך אשר הופך לאחר זמן קצר לרחוב אגריפס. עוברים את הכניסה לשוק מחנה יהודה ובסמוך למבנה הגדול של מרכז כלל פונים שמאלה לרחוב כל ישראל חברים (כי"ח). הרחוב מגיע לצומת עם רחוב יפו וממשיך ישר לרחוב הנביאים. השביל ממשיך עם רחוב הנביאים כמעט עד סופו, מהלך של כק"מ ומחצה עד שהוא מגיע לרחוב שבטי ישראל, המתואר ביום הבא.

מרחוב הנביאים ועד לגן הפעמון

מהנביאים לאוניברסיטה העברית (כ-5 קילומטר) - מרחוב הנביאים פונים שמאלה לרחוב שבטי ישראל והולכים עד פניה שמאלה לרחוב שמואל הנביא.

חשוב: אם יש נשים בקבוצה ייתכן כי לא תרגישו נעים לטייל בתוך מאה שערים במיוחד עם כל המודעות הענקיות המבהירות לנשים שגם בלבושן הצנוע יחסית הן אינן צנועות. לפיכך מומלץ בנקודה זו במקום לפנות שמאלה לרחוב שמואל הנביא ולהמשיך לגבעת התחמושת על שד' חיים ברלב. המשיכו לצעוד על השדרות עד שמצד שמאל תראו את גבעת התחמושת, יש גם שלט המכוון לגבעה].

ממשיכים בשמואל הנביא עד רחוב שמעון הצדיק אליו פונים. ברחוב קרל נטר פונים שמאלה ולאחר מכן פונים ימינה במח"ל וממשיכים עד שמגיעים לרח' שרגאי. עולים לעבר גבעת התחמושת (פירוט בנספח א'). [02-5829392/3 -  שעות פתיחה: בימי חול משעה 9:00 עד 17:00 עלויות: חינם. אחת לחצי שעה יש מיצג אור קולי בעלות של 12 ש"ח לאדם].

לאחר שביקרנו בגבעת התחמושת נמשיך ברחוב שרגאי, עד שנחצה את שדרות בר לב ונמשיך לרחוב קלרמונט גאנו. בכיכר נפנה שמאלה לרחוב אהרון קציר ולאחר מכן נפנה ימינה בפניה הראשונה, לשדרות האוניברסיטה העברית. נלך על השדרה עד לפניה שמאלה (הפניה הראשונה) לשדרות שיירת הר הצופים. הולכים עד שהשדרות מתחברות עם רחוב בנימין מזר. נלך ברחוב מזר ונבקר במצפור גליק המשקיף על העיר העתיקה (פירוט בנספח ב'), נמשיך ללכת עד סוף הרחוב ונבקר במצפור הלברט לתצפית מרשימה למדבר יהודה ופתח מנהרת הר הצופים.לאחר התצפית נלך ברח' מרטין בובר [תניחו שפניתם ימינה בסוף רחוב מזר] מטרים ספורים, נפנה ימינה ושוב מיד שמאלה לרח' הדסה למפל [אם מסתכלים טוב, מהמצפור ניתן לראות את השלט החום המכוון לכיוון עמק צורים]. כעבור מספר מטרים מצד ימין נראה את הכניסה לעמק צורים (פירוט בנספח ג').

מעמק הצורים לגן הפעמון (4 ק"מ). מדרגות עץ בנויות יורדות לעמק צורים, אחד השטחים הפתוחים האחרונים שנותרו בירושלים, המשלב מטעי זיתים, שרידי חורש וצומח ערבתי. בתחתית גרם המדרגות, עובר השביל בקרבת שני עצים עתיקים ומרשימים של אלה אטלנטית, ככל הנראה שריד ליער הקדום שאפיין את מזרח יהודה ושומרון. באזור זה, אפשר לראות גם "חממה" בולטת מדרום לשביל. באתר זה, מתבצעות פעולות לסינון שפכי העפר שפונו מהר הבית, ואיתור שרידים ארכיאולוגיים. [לעיתים עורכים כאן סדנאות בארכיאולוגיה, יש לבדוק באתר עיר דוד].

השביל פונה דרומה, ומגיע תוך דקות אחדות למגרש חנייה. נחצה את מגרש החנייה לאורכו, ונגיע לכביש דרך א-טור. נפנה ימינה, ונלך כ-50 מטר על המדרכה. נחצה את הכביש שמאלה (דרומה) ונמשיך בדרך עפר לאורך אפיקו של נחל קדרון, המתחיל לא רחוק מכאן (פירוט בנספח ד'). בשטח תוכלו למצוא סימון שבילים כחול שאפשר לעקוב אחריו ויקל עליכם את הניווט בשטח.

השביל חולף לצד בית מגורים ערבי, וממשיך לעבר מטע זיתים בולט באפיק נחל קדרון. בגדה המזרחית נראות מערות קברים עתיקות, וברקע מדרום בולטים הצריחים המוזהבים של כנסיית מריה מגדלנה. בגבול המטע, פונה השביל שמאלה ומטפס מעט מזרחה, לטראסות שמעל למטע. השביל ממשיך דרומה לאורך הטראסות, בהן ניתן למצוא מגוון צמחייה טבעית כמו שיחי מרווה ריחנית ועצי אלה אטלנטית (עליהם ניתן למצוא עפצי "אלמוג" אופייניים) ועוזרר קוצני. חדי העין יזהו גם עץ מיש בודד, עם חור ציורי באחד מענפיו הגדולים.

מעט לאחר עץ המיש, פונה השביל שוב שמאלה ומטפס מעט במדרגות, לעבר גן אורסון הייד (פירוט בנספח ה')גן זה הוא פינת מנוחה נעימה, מעל לאפיק נחל קדרון.

המשך השביל הוא שביל אספלט סלול, לאורכו נטועה שדרת ברושים, המסתיים בכביש (רחוב אל-מנסוריה) היורד מהר הזיתים.כאן פונה השביל ימינה, ויורד בשולי הכביש לעבר דרך יריחו. בתחילה (לאורך כ- 100 מטר) אין כאן מדרכה, ויש לנקוט זהירות רבה בעת ההליכה בשולי הכביש.נגיע לצומת דרכים, ומייד אחריה בצד שמאל (דרום) של הכביש נמצאת הכניסה לכנסיית גת-שמנים (פירוט בנספח ז), או בשמה כנסיית כל העמים. הכנסייה פתוחה כל יום בשעות 8:00-12:00 ובשעות 14:00-17:00. במקום שירותים ציבוריים בתשלום. מומלץ לסור פנימה ולהציץ לגן הכנסייה, בו צומחים כמה מעצי הזית היפים והמרשימים ביותר בישראל.

נחזור לשביל, ונמשיך עימו עד לצומת רחוב אל-מנסוריה ודרך יריחו [ניתן לסטות לביקור בכנסיית קבר מרים, הנמצאת מצפון לדרך יריחו מתחת למפלס הרחוב]. נחצה את דרך יריחו בזהירות ונמשיך שמאלה (דרומה) בדרך יריחו, בצד המערבי של הכביש. מעבר לנחל קדרון, נראה שער הרחמים החתום בחומת העיר העתיקה, ומתחתיו בית קברות מוסלמי. מתחת לנו ממש, בשולי נחל קדרון, נמצא בית קברות קתולי.ממזרח לכביש, בולטת חזית כנסיית כל העמים ומעליה כנסיית מריה מגדלנה וצריחיה המוזהבים. כנסיה זו נבנתה בשנים 1888-1885 ביוזמת הצאר אלכסנדר השלישי ואחיו הדוכס הגדול סרגיי. מנקודה זו כדאי להביט גם חזית המרשימה של כנסיית גת שמנים.

לאחר הליכה קצרה בדרך יריחו, מסתעף מדרך יריחו שביל סלול (דרך השילוח), היורד חזרה לאפיק נחל קדרון, ועובר בגבול התחתון של בית הקברות היהודי העתיק של הר הזיתים. בנקודה תוכלו למצאו תחנת מידע ושירותים ציבוריים.עם ההגעה לאפיק נחל קדרון נעזוב את השביל הסלול וכעבור דקה נראה משמאל לנו את "יד אבשלום" (פירוט בנספח ח').

עיקוף כפר סילואן: למי שחושש מהמצב הביטחוני או אם המצב לא שקט בתקופה בה אתם מטיילים, ניתן להתקשר לעיר דוד יום לפני ולהתעדכן במצב, ביד אבשלום יש לפנות למשעול האחרון, כלומר להמשיך בשביל הסלול, ומשם לדרך ענבל, ז"א ללכת לאורך חומות העיר העתיקה לשער האשפתות לרח' מעלה שלום ומשם לגן לאומי גיא בן הינום ולהתחבר להמשך המסלול.

המסלול הרגיל: נמשיך באפיק נחל קדרון ומיד לאחר יד אבשלום, נראה שני מבני קבורה מרשימים נוספים בגדה השמאלית המזרחית- קבר בני חזיר (Hezir), בעל שני עמודים יפים בחזיתו, וקבר זכריה (פירוט בנספח ט').

שביל העפר ממשיך ויורד לעבר שכונת סילואן - כפר השילוח, שכונה ערבית הבנויה בתלילות בצלע ההר מעל נחל קדרון. לפני הכניסה לשכונה, ניתן לראות שפע חצבים בגדה המזרחית של הערוץ (הפריחה בסתיו, ואילו בחורף ובאביב בולטים העלים הגדולים). חדי העין יזהו גם קבר חצוב בצורת מבנה, בצמוד לבתים הקיצוניים של הכפר. קבר זה מכונה "קבר בת פרעה" וככל הנראה היתה לו בעבר פירמידה שלא שרדה.באזור יש שפע מערות קברים עתיקות, וראוי לשים לב גם לבנייה הישנה של הכפר, שנבנתה בראש המצוקים של נחל קדרון ומשתלבת בהם. ממש לצד השביל ממזרח, נמצאת מערה קטנה המיוחסת לרב עובדיה מברטנורה (מול הקצה הצפוני של רח' הסילואן, בקרבת בי"ס יסודי). בצד ימין, נמצא מתחם עיר דוד.

באזור יש בשנים האחרונות פסיפס מעניין, של שטחי חפירות עתיקות, שכונת מגורים ערבית ומשפחות יהודיות.תוך דקות אחדות, נגיע לרחבה גדולה בצד ימין - כיכר סביב מעיין הגיחון. ניתן להציץ לירידה לנקבת השילוח (בקיר מעל המדרגות פורח לוע-ארי סיצילי), אולם לא ניתן להיכנס מכאן לנקבת השילוח. ניקבת השילוח (פירוט בנספח י') היא אחד ממפעלי המים המרשימים ביותר בישראל, שהוקם בימי חזקיהו מלך יהודה (לפני כ- 2700 שנה), כהכנה למצור סנחריב האשורי על ירושלים. למעוניינים בשילוב עיר דוד וניקבת השילוח במסלול, יש לעלות במדרגות בקצה הצפוני של ביה"ס היסודי (לא ניתן לפספס בכניסה לכפר) או לקחת הסעה של עיר דוד, במידה וקיימת (תבררו לפני) באותו היום, עלות ההסעה: 5 ש"ח, ולהגיע לכניסה הראשית לעיר דוד (סמוך לחניון גבעתי) | שעות הפתיחה של עיר דוד: 8:00-17:00 (שעון חורף) | עלות הכניסה: מבוגר: 27 ש"ח, ילד: 14 ש"ח, כולל הליכה בנקבת השילוח וברחוב ההרודיאני. לבעלי כרטיס מטמון הכניסה והביקור בניקבה – חינם.

אחרי הביקור בעיר דוד ובנקבת השילוח נמשיך בשביל: אחרי כיכר הגיחון, ממשיך השביל לאורך דרך השילוח, במדרכה שבצד הכביש, בתפר שבין עיר דוד וסילואן. יש לפנות ימינה בכביש העולה לגיא בן הינום (פירוט בנספח יא'), שימו לב: לא לעלות בכביש שעולה לכיוון חניון גבעתי והכניסה לעיר דוד, יש לפנות ימינה בכביש הראשון לאחר שתראו מכולת מצד ימין שלכם, יש שלט סימון על עמוד בצומת המכוון למעלה הכביש .מדרום לכביש, מעל הצומת בולט מנזר סנט אונופריוס (פירוט בנספח יב'). 

נלך קצת לאורך הכביש ובהסתעפות דרך עפר דרומה (שמאלה) המוליכה למנזר נפנה עם הסימון הכחול המטפס בגדה הדרומית של גיא בן-הינום (פירוט בנספח יג'),למרגלות המצוק. בשלב מסוים, פונה השביל שוב שמאלה ומטפס בין המצוקים, לתצפית לעבר שכונת סילואן, ומעליה הר המשחית בו בנויה שכונת ראס אל-עמוד.המשך השביל סלול, וחולף מעל המצוק ולמרגלות בניין מגורים. באזור יש מרבד פריחה יפה של נורית אסיה באביב, ועצי עוזרר קוצני. מצפון, מעבר לגיא, נראה הר ציון. לפני חציית כביש נוסף, נראה מערת קבורה חצובה משמאלנו, ומעבר לכביש נראות מספר מערות נוספות החצובות במצוק. באזור זה נמצא מדרום לשביל בית הקברות הקראיבכביש נפנה בזהירות ימינה, ונלך כ- 20 מ' בשולי הכביש ללא מדרכה, עד לחצייתו להמשך העלייה בגיא בן-הינום.המשך המסלול מוצל יחסית, וחולף למרגלות המצוקים של גיא בן-הינום, המהווים מוקד משיכה למטפסי הרים.

לאורך המצוקים גדלה צמחייה אופיינית - מפגש של צמחייה ים-תיכונית וצמחייה ערבתית.מצפון לנו ניתן לראות את חומות העיר העתיקה, את טחנת הרוח בימין משה, משכנות שאננים, מגדל ימק"א ועוד.ממש לפני סיום המסלול, נראה מעלינו כבל המתוח מהמבנה שלידנו לעבר הר ציון, ובו מוצבת קרונית - מזכרת לתקופה בין 1948 ל- 1967, כאשר הועברה אספקה לחיילי צה"ל בהר ציון, בשעות הלילה. בשעות היום הוסתר הכבל על קרקעית הגיא, כדי שלא ייחשף לעיני הלגיון הירדני.נמשיך ונעלה לכיוון הסינמטק, נחצה את גשר בני ברית (פירוט בנספח יד')  העובר מעל דרך חברון נעבור דרך מרכז מורשת מנחם בגין ברח' ש.א ונגיע לגן הפעמון. ניתן לבקר בטחנת רוח אשר בשכונת ימין משה העומדת בכניסה לשכונה, שהפכה למוזיאון קטן (שעות פתיחה מ- 8:00 עד 16:00, עלות: חינם). בסמוך לטחנת הרוח בנויה רחבת תצפית שממנה נשקף נוף מרהיב של חומות העיר העתיקה. בסמוך, מאחורי זכוכית, ניצב דגם משוחזר של מרכבתו של השר משה מונטיפיורי.בפינת הרחובות נמצאים המלון הסקוטי והכנסייה הסקוטית (פירוט בנספח יד',   02-6732401 שעות הפתיחה , מלבד יום א' : משעה 12:00 עד 22:00 ).

גן הפעמון לעין חנדק

מגן הפעמון ליד ושם (8 ק"מ) - בגן הפעמון ישנם שירותים ציבוריים ובתחנת הדלק הסמוכה ישנו קיוסק. מגן הפעמון נצא לכיוון תחנת הדלק ונפנהימינה לרח' עמק רפאים (רחוב במושבה הגרמנית אשר הינו מרכז הבוהמה של ירושלים).מעמק רפאים פונים ימינה לצבי גרץ [לא לכביש אלא יש רחוב סלול, בדקו במפה לפני ניתן לטעות, במידה וטעיתם והגעתם לכיכר תפנו שמאלה לרחוב דובנוב או תרדו במורד הרחוב ותפנו ימינה לדור דור ודורשיו] ולאחר מכן שמאלה לרח'דור דור ודורשיו. [ניתן לפנות שמאלה לרח' מוהליבר 6 ולבקר במוזיאון הטבע 02-5631116– הפתוח בימים א,ג,ה עד השעה 1330 ובימים ב,ד עד השעה 1800. שבת 1000-1400].

לאחר הביקור במוזיאון נחזור לשביל ירושלים ונמשיךישר ברח' גדליהו אלון עד שנגיע למכון שלום הרטמן. מעברו השני של הכביש נמצאת הכניסה לחורשת הירח. חורשת הירח הינה חורשת אורנים המשמשת כאתר נופש פעיל לתושבי העיר ומתקיימות בה פעילויות בתי ספר, חוגי טבע ותנועות נוער ומדורות ל"ג בעומר. החורשה ניטעה בסוף המאה ה-19 לשמש כגן סביב בית החולים למצורעים הניצב בסמוך.

עולים בחורשה עד ליציאה ופונים שמאלה לרח' דובנוב. כ-200 מטר לאחר מכן בכיכר ממשיכים ישר לרח' שופן ובסופו פונים ימינה לרח' הנשיא. במפגש הרחובות שופן, הפלמ"ח והנשיא נראה את המוזיאון לאומנות האסלאם [02-5661291- המוזיאון פתוח בין השעות 10:00 ל-15:00. עלות: 40 ש"ח למבוגר, 30 ש"ח לסטודנט ו-20 ש"ח לילד]. לאחר הביקור נמשיך ללכת ברח' הנשיא ומול משכן הנשיא. נפנה שמאלה לרח' רד"ק שם עוברים ליד מנזר האחיות הפרנציסקניות. ממשיכים עם רד"ק חוצים את דרך עזה וממשיכים עד הפניה שמאלה לרח' אלפסי. מצד ימין במס' 10 ניתן להבחין בקבר מתקופת החשמונאים המזוהה כקברו של יאסון שהיה כהן גדול בתקופת בית-שני. ברח' אלפסי 25 נמצאת דירה שבה התגוררו מנחם בגין ואשתו עליזה בתחילת שנות ה-40. מאלפסי נמשיך ימינה לרח' סעדיה הגאון ומיד נגיע לכניסת גן צ'רלס קלור - כניסת בנימין מטודלה.

נלך בתוך הגן עד שנגיע למנהרה מתחת לשדרות חיים הזז. נעבור בה לעמק המצלבה ונבחין במנזר המצלבה, משם נמשיך עם השביל עדלמנהרה מתחת לדרך רופין ונמשיך בתוך גן סאקר עד התחנה לחקר ציפורי ירושלים [02-6537374]. התחנה הינה אתר טבע עירוני המופעל על ידי החברה להגנת הטבע. בין היתר, עוסקים במקום בטיבוע ציפורי שיר לצורכי מחקר ומעקב. במסתור מיוחד ניתן לשבת לצפות בפעילות ציפורים.

מהתחנה יש יציאה לרח' רוטשילד שם נפנה שמאלה ונראה מצד ימין את הכניסה לגן הוורדים. נלך בתוך הגן ונתעקל עם השביל. בהגיענו למדרגות ניתן לסטות מעט ולבקר בפסל המנורה. [כ-20 מטר אחרי המנורה יש שירותים ציבוריים]. ביציאה מהגן נפנה שמאלה [הערה: ניתן גם לפנות ימינה לכיוון בנק ישראל ולבקר במרכז המבקרים, חובה להזמין מראש. עלות: חינם ואחר כך להתחבר לשביל ירושלים בגשר]. השביל ממשיך לאורך רח' קפלן עד למוזיאון ארץ ישראל, שם לא נפנה ימינה אלא נמשיך מס' מטרים לתוך רח' ויז ונכנס לדרך המקבילה לדרך רופין בתוך גן. ממשיכים עד לרח' קפלן שם פונים שמאלה והולכים עד אשר חוברים שמאלה לרח' האקדמיה. ממשיכים ללכת עד שמגיעים לגשר וחוצים עליו את דרך מנחם בגין [השביל חוצה בגשר השני, לא הראשון, אך גם אם חציתם בראשון פשוט תפנו שמאלה ותחברו לרחוב הגיא]. עולים ישר ברח' הגיא ההופך לרח'החלוץ ולשדרות אריאל עד למרכז המסחרי [אפשרות עצירה לקניות ושירותים] בכיכר דניה. הכיכר מציינת את גבולה של השכונה הוותיקה והאריסטוקרטית בית הכרם שנוסדה בשנות ה-20. בכיכר פונים שמאלה לשדרות הרצלוהולכים לכיוון הר הרצל [אם עייפתם, תקפצו על הרכבת הקלה].

מיד ושם לעין חנדק (4 ק"מ) –הר הרצל הינו בית קברות לאומי בו נקברו גדולי המדינה ולצידו בית הקברות הצבאי של ירושלים. הביקור מתבצע לפי דפדפת מידע ושילוט באתר. לשם כך, יש להיכנס מכיוון בית הקברות הצבאי, ולצאת מהמתחם בשער הסמוך לקבר הרצל. [משך הסיור באתר בין שעה (למיטיבי לכת) לשעתיים-שלוש והביקור בלבוש הולם]. ניתן גם לבקר במוזיאון הרצל [02-6321515, פתוח בין השעות 8:45 ל – 18:00, עלות: 25 ש"ח למבוגר ו-20 לילד – הביקור אורך שעה ויש לתאם מראש הביקור].

בצמוד ומדרום למכלול הר הרצל, עובר כביש הגישה ל"יד ושם" [שעות פתיחה בימים א'-ד' 9:00 עד 17:00]. בכביש זה נלך כ- 100 מ', ואז נפנה שמאלה לעבר שביל ירושלים, המסומן בקטע זה בכחול [במפות ישנות, קטע זה של המסלול מסומן בשחור אולם צבע הסימון הוחלף במהלך שנת 2007, כחלק מסימון שביל ירושלים]. השביל יורד דרך רחבת הנצחה לראול ולנברג, לעבר דרך עפר לצד אפיק נחל עין-כרם. במפגש הדרך, נפנה ימינה ונרד לאורך הדרך. בנקודת המפגש, נמצא מדרום לנו אתר הנצחה - "חורשת האומות". חורשת האומות היא המקום שבו נוטעים מנהיגי מדינות זרות עצים לאות הזדהות עם ישראל. אחרי 300 מ' מהחבירה לדרך העפר, נראה "סימון שקוף" המפנה שמאלה (דרומה). סימון זה מכוון לעבר גת ובריכה חצובה בסלע, המחזיקה מים בחודשי החורף.המשך הסימון יוביל אותנו לאחר כק"מ אל סמטת "שביל הצוקים" בעין כרם. ראוי לציין כי באפיק הנחל עובר קו המים הרביעי לירושלים, ובעת הקמתו בשנות ה- 90' נעשה מאמץ שלא לפגוע בנוף הנחל.עם הגיענו ל"שביל הצוקים", נעשה סימון השבילים לקוי. מטרתנו הבאה היא כיכר המעיין בעין כרם. לשם כך, נמשיך ברח' שביל הצוקים עד למפגש עם רח' חומת הצלפים ונפנה ימינה, לרחוב המתעקל מאחורי מתחם כנסיית "יוחנן בהרים".כנסייה זו היא האתר הנוצרי המרכזי בעין כרם, ולפי מסורת נוצרית נולד כאן יוחנן המטביל.לאורך חומת המתחם נוכל לראות לא רק צלפים אלא גם את פריחתו של לוע-ארי סיצילי - צמח שהגיע לארץ מאיטליה כנראה בימי הביניים, ושרד עד היום בקירות מבנים עתיקים בירושלים ובערים נוספות.רחוב חומת הצלפים מסתיים בכביש הראשי של שכונת עין-כרם (רח' עין כרם). כאן נפנה שמאלה, נחלוף לצד שני בתי כנסת ונגיע למפגש רח' המעיין. ברחוב זה נפנה ימינה ונגיע לאחר 150 מ' לרחבת המעיין  אם באנו בשעות הביקור ובלבוש צנוע, ניתן תחילה לבקר בכנסיית "יוחנן בהרים" [הסבר על הכנסייה בנספח טז'. שעות ביקור: ב-שבת משעה 8:30 עד 12:00 ומשעה 14:30 עד 17:00].

מעיין עין כרם, המכונה גם מעיין מרים, נובע בנקבה למרגלות המסגד הישן. המעיין מהווה את לב הכפר לאורך השנים, ולפי מסורת נוצרית נפגשו כאן אלישבע - אימו של יוחנן המטביל - ומרים - אימו של ישו - בעת הריונן.לצד המעיין נפנה ימינה בדרך סלולה המובילה לעבר כנסיית הביקור. כאן מתחדש סימון שביל ירושלים, ובקירות הסמוכים לשביל נראה בקיץ את פריחתו של חד-אבקן אדום. השביל אינו עולה לכנסיית הביקור, אלא ממשיך בדרך העפר עד סופה, ואז פונה לשביל רגלי ביער. מקטע זה בשביל ניתן לראות היטב את מתחם מנזר "האחיות ציון" - בגבולה המערבי של שכונת עין-כרם - ואת כרמי הזיתים למרגלות המנזר. המנזר הוקםבידי האחים רטיסבון, יהודים מומרים ממוצא צרפתי, בשנת 1860.הקטע הבא של השביל נפרץ בחלקו בידי עובדי בית החולים הדסה, ובנוסף לסימון השבילים המקובל יש כאן שלטי עץ המסומנים בנקודות צבעוניות, ומכוונים לשבילים נוספים באזור בית החולים.

אחרי כברת דרך, השביל פוגש דרך עפר ישנה. בדרך זו נלך למרגלות בית החולים הדסה. מעלינו נמצא מבנה בולט בגוון אדום-לבן (בולט יותר להולכים מכיוון עין חנדק לעין כרם)בו נמצאים מעונות הסטודנטים לרפואה. נחצה ריכוז צמחיית מים הצומח סביב נקז ביוב, ונמשיך דרך מזלג דרכים (נבחר את הדרך התחתונה), עד ל"מזלג אחורי" (נמשיך ישר), ואח"כ נפגוש את כביש מס' 396 (כביש צומת כרם - צומת אורה).נחצה את הכביש בזהירות רבה, ונרד במדרגות בנויות עד לדרך עפר נוספת, בה נפנה שמאלה. בנקודה זו נמצאת שומרה (מבנה אבן קטן ששימש לאחסון ולעתים אף למגורים למשפחת החקלאים בעונה הבוערת) בנויה יפה מתחת לשביל ולאחר הליכה קצרה נפגוש בסימון "שקוף" המפנה לשומרה נוספת משמאל לשביל. נעבור על פני שתי שומרות נוספות מימין, ונתעקל עם השביל שמאלה עד המחסום לרכב. מכאן נמשיך בכביש אספלט ישן לעבר אפיק הנחל, ובמפגש שבילים כחול-ירוק נפנה ימינה בשביל הירוק לאתר עין חנדקעין חנדק הוא אחד המעיינות היפים בהרי ירושלים. באתר יש שתי ניקבות חצובות שאורכן עשרות מטרים, ועומק המים קצת יותר ממטר אחד. בנקודה זו מסתיים שביל ירושלים.

למעוניינים להמשיך עד הסטף (למען השלמת מעגל): מעין חנדק נמשיך עם השביל במורד העמק, בו נטועים עצי בוסתן. חדי העין ישימו לב לכך שלאורך השביל עוברת אמת מים, שהוליכה את מי המעיין להשקיית החלקות החקלאיות - חקלאות שלחין (בניגוד לחקלאות הבעל התלוייה במי הגשם. בסוף העמק, נכנס השביל ליער אורנים ויורד לאפיק הנחל (ואדי אבו יוסף), למרגלות קיר תמך ענק אשר גובהו כ- 10 מטר, הכותל הקטן, קיר זה הוקם בתקופה קדומה, והקמתו אפשרה פיתוח חקלאי בשטח גדול יחסית במעלה האפיק.נמשיך במורד הנחל (ואדי אבו יוסף), בין עצי אורנים וחורש טבעי, ונעבור במעבר תחתי מתחת לכביש מס' 386. לאחר המעבר, נגיע לצומת שבילים שחור-ירוק. אנו נמשיך שמאלה עם הסימון הירוק, בתוואי הכביש הישן מדרום לנחל שורק. לצד הכביש ניתן לפגוש במאי-יולי שלושה פרחים יוצאי דופן בהרי ירושלים - חד-אבקן אדום (הפורח גם בחומות עין-כרם), לוע-הארי הגדול - שניהם הובאו לאזור בידי אדם - וכן הצמח הנדיר פואנית איטלקית. את חד-האבקן נוכל לראות בדרדרות הסלעים לצד הדרך, ואילו שני האחרים גדלים במצוק לצד הדרך. במצוק יש גם ריכוז יפה של שרכי שערות שולמית.לאחר כק"מ מצומת השבילים, נגיע לחניה התחתונה של אתר סטף - סיום קטע  מסלול זה.

נספח א' - גבעת התחמושת

בתחילת שנות ה-30 של המאה העשרים, בתקופת המנדט, בנו הבריטים את "בית הספר לשוטרים" בצפון ירושלים (כיום בתחומי השכונה מעלות דפנה). התחמושת שאוחסנה בגבעה הסמוכה, העניקה לה את שמה "גבעת התחמושת".  במהלך מלחמת העצמאות, ב-19/5/48, כבשו הירדנים חלקים מאזור צפון ירושלים, לרבות בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. כתוצאה ממלחמת העצמאות, נחצתה ירושלים למשך 19 שנים לשתי ערים נפרדות - ישראלית וירדנית. בין שני חלקי העיר החצויה הפריד קו גבול שניקרא "הקו העירוני", מגבעת התחמושת בצפון עד מנזר מר אליאס בדרום ירושלים, שלאורכו נמתחו גדרות תיל הוטמנו מוקשים ונבנו עמדות צבאיות. העיר העתיקה נותרה בשטח ירדן. הר הצופים הפך למובלעת ישראלית, ושמרו עליו 120 חיילי צה"ל הלבושים כשוטרים. אחת לשבועיים הוחלף מחצית הכוח השוהה בהר בעזרת "השיירה הדו-שבועית". כדי למנוע את ישראל מלחבור למובלעת הר הצופים ולנתק אגב כך את כביש ירושלים המזרחית-רמאללה, בנו הירדנים שלושה מוצבים מבוצרים: מתחם בית הספר לשוטרים- גבעת התחמושת, מוצב גבעת המבתר ומוצב הגבעה הצרפתית. על מתחם בית הספר לשוטרים-גבעת התחמושת הגנה פלוגת חיל רגלים ירדנית מוגברת (כ- 150 לוחמים) מגדוד אל-חוסיין.

בבוקר ה- 5 ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. ניסיונות מדיניים מצד ישראל להימנע ממלחמה עם הירדנים כשלו. חוסיין, מלך ירדן, הורה לצבאו לפתוח באש לאורך הקו העירוני. לרשות פיקוד המרכז בירושלים וסביבתה עמדו 3 חטיבות מילואים שנסתייעו בגדוד ארטילריה, גדוד שריון פיקודי (גש"פ) וחיל האוויר.

חטיבת ירושלים (16), בלמה מתקפה ירדנית בדרום העיר וכבשה את גזרת ארמון הנציב - מוצב הפעמון, תוך שהיא מנתקת את כביש מזרח ירושלים-בית לחם. חטיבת שריון הראל (10), פעלה מצפון מערב לעיר בכיוון רכס נביא-סמואל תוך ניתוק ציר ירושלים- רמאללה. חטיבת הצנחנים (55), הייתה אמורה לפעול בחזית המצרית, אך מכיוון שכוחות צה"ל התקדמו במהירות בחזית זו, הופנו הצנחנים ברגע האחרון לירושלים. על החטיבה הוטל להבקיע את הקו העירוני בצפון ירושלים כדי ליצור בסיס לחבירה עם הר הצופים ולשחרור העיר העתיקה. בליל ה-5/6 ביוני 1967 פרצו גדודים 28 ו-71 את הקו העירוני באזור נחלת שמעון. גד' 66 פרץ את הקו העירוני מול בית הספר לשוטרים. בגבעת התחמושת נערך קרב עקוב מדם. בבוקר ה- 7/6/67 כבשו חיילי צה"ל את העיר העתיקה. מוטה גור, מח"ט הצנחנים, דיווח: "הר הבית בידנו" - העיר החצויה חוברה לה יחדיו.

כאשר ששככו הקרבות של מלחמת ששת הימים (1967) (*), נוצר דחף לבסס את המאחז היהודי בעיר המאוחדת. כצעד ראשון החליטה ממשלת ישראל על הקמת שכונת מגורים בגבעת הטרשים החשופים, סמוך לקו הגבול לשעבר, בצפון מזרח ירושלים . ימים אחדים לאחר שחרורה של העיר החלו דחפורים לנגוס בגבעת המבתר כדי להכשירה לשיכונים לפי תכנית לבינוי מואץ על גבעת התחמושת- זירת הקרב שממנה פרץ צה"ל אל העיר. כשנודע ל יוסי יפה (ז"ל) מפקד גדוד 66 מחטיבת הצנחנים (55), כי עומדים להרוס את גבעת התחמושת, פנה ל יצחק פניגר , אביו של עופר ז"ל, ההרוג האחרון על הגבעה, וביקש את עזרתו למנוע את ההריסה. פניגר מיהר להזעיק מספר הורים שכולים ויחד, תכננו הצבת משמרות ביום ובלילה על גבעת הקרב שבתעלותיה ניכר עדין חותמה הטרי של המלחמה. התערבות ההורים השכולים ודרישתם הנחרצת להשאיר את מקום הקרב ושחררו לדורות הבאים- היא שהביאה להפיכתו לאתר הנצחה . רגשותיהם של ההורים השכולים הובנו, פניגר, שהיה למנכ"ל הראשון, הציע להקים אתר שינציח שלשה דברים:

  1. את המאורע הגדול בחיי העם ועצם השחרור של ירושלים על-ידי חטיבות צה"ל שהשתתפו בקרב זה.
  2. להנציח את זכרם של 182 הגיבורים שחרפו נפשם ונפלו על שחרורה של ירושלים במלחמת ששת הימים.
  3. להנציח את עיזבונותיהם התרבותיים, האומנותיים והספרותיים של אלו שהשאירו לנו את עיזבונם ולא הספיקו לסיימם.

שבע שנים שקד הוועד על ארגון התכנית. הוקמה גם ועדה מיוחדת להקמת האתר וצורפו אליה אנשים שהיו קשורים עם שחרור העיר במלחמת ששת הימים. ליושב-ראש הראשון של האגודה נבחר אלוף (מיל.) עוזי נרקיס (ז"ל). במרכז הגבעה הוקמה אנדרטה ועליה חקוקים שמותיהם של נופלי גדוד 66, בקרב להבקעת קו הגבול -הקו העירוני כיבוש בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת.בשל חשיבותה של הגבעה הוחלט להכריז עליה כאתר מרכזי לכל החטיבות אשר השתתפו בקרב על איחודה של ירושלים. בשנת 1972, ביום השנה החמישי לשחרור ירושלים, נטעו בגבעה 182 עצי זית לזכר הנופלים. בשנת 1975 ביום השנה השמיני לשחרור ירושלים נחנך האתר.

מיקומו של האתר נמצא מנגד לגבעה שחוצה בין בתי פאג"י לבין בנייני האוניברסיטה. האווירה מאז המלחמה השתנתה, במקום רעש של פיצוצים וצעקות ישנו רחש של עצי אורן, זירת הקרב מכוסה בדשא, ובמקום לוחמים משחקים בו ילדים. התעלות ואזורי הקרב הפכו לשדות משחק ולימוד. ממרומה נשקפת ירושלים החדשה. קרוב, מעבר לכביש, בתיה של רמת אשכול ומעבר לה, מגדלי המגורים של שכונת רמות ורכס הסלעים של נביא-סמואל. בדרך העולה לשכם בתיה של הגבעה הצרפתית והאוניברסיטה שעל הר-הצופים. במרכז הגבעה מוזיאון המספר את סיפורי המערכה על ירושלים.

נספח ב' – תצפית הר הצופים – ממצפור גליק

הר הצופים הוא אחת הפסגות הגבוהות החולשות על ירושלים. בעוד הר הזיתים מהווה אתר רוחני, הר הצופים הינו נקודה אסטרטגית. צבאות רבים צפו ותכננו מכאן את כיבושה של ירושלים. הרומאים עשו זאת בשנת 70 לספירה, לפני שהחלו בדיכוי מרד היהודים. הצלבנים עברו כאן במאה האחת עשרה בדרך להסתערות על ירושלים. גם הגנרל הבריטי אלנבי צפה מכאן על העיר בשנת 1917לפני שצבאו כבש את העיר מידי התורכים. ירושלים מונחת כאן על כף היד ואפשר להבין מדוע בחרו המצביאים להתמקם דווקא כאן. מפה תוכלו להבחין באלמנטים מרכזיים של נוף העיר: החומה, הכיפות הבולטות של המסגדים והכיפות הקטנות של הבתים הפרטיים, מגדלי הכנסיות וצריחי המסגדים והעיר החדשה על רבי הקומות שלה. התצפית בהר הצופים מאפשרת לנו לחוש את הטופוגרפיה של העיר העתיקה: בקצה המזרחי ניצבת כיפת הסלע המוזהבת במרכז הר הבית, מאחוריה נבחין במסגד אל אקצה, בעל כיפה קטנה בגוון אפור.

נשים לב שהר הבית נמצא בנקודה הנמוכה ביותר בעיר העתיקה, והבתים שבתוך החומות, הנמצאים מימינו, בנויים במפלסים גבוהים יותר. מחוץ לעיר העתיקה אפשר לראות את הבתים הקרובים של העיר המזרחית, ומימין נבחין במקבץ גדול של גגות הרעפים של השכונות החרדיות מאה שערים, גאולה, שכונת הבוכרים ובית ישראל.במשך הדורות הייתה התיישבות מעטה ביותר בהר הצופים. רק בתחילת המאה ה 20- החלה להיבנות כאן האוניברסיטה העברית, אחד הסמלים של תקומת העם היהודי בירושלים.

נספח ג' – עמק צורים

את העמק מעטרים עצי זית ואלה, הבולטים בנוכחותם לאורך כל המסלול. עצי זית חדשים הובאו לגן בשנים האחרונות במסגרת שחזור הנוף הקדום. עמק צורים נקרא כך על פי תרגום שמו הערבי של העמק, סוראנה, אבן הצור.  סיבה נוספת לשם שבחרה רשות הטבע והגנים מצויה בפסוק מספר ירמיהו: "יושבת העמק צור המישור", המתייחס אל ירושלים העתיקה השוכנת על מורדות העמק. אחד מעצי האלה המרשימים באזור הוא עץ המבצבץ מתוך שרידי המערה שלצדנו. העץ, שצמרתו בוקעת מתוך המערה ופונה אל השמיים, הלך וגדל לאורך השנים מתוך המערה שקרסה ושוקמה. מעלינו אפשר לראות את קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית ואת בנייני הקשתות של האוניברסיטה המורמונית. קרוב אלינו, במעלה ההר, ניצב מבנה דמוי חממה ועליו שלט: "פרויקט לחשיפת שרידים מהר הבית". פרויקט זה של רשות העתיקות הוקם בעקבות עבודות שיפוץ שנעשו על ידי הווקף המוסלמי באורוות שלמה שעל הר הבית. במסגרת עבודות השיפוץ של הווקף שפגעו קשות בשרידי העבר, הוצאו מתחומי הר הבית מאות משאיות עמוסות בערימות עפר ואבנים ונזרקו אל מורדות נחל קדרון. ביוזמה שהחלה על ידי אוניברסיטת בר אילן וכיום מופעלת על ידי עמותת אלע''ד, הוחלט לאסוף ולסנן את ערימות העפר ולנסות לאתר בהן ממצאים ארכיאולוגיים. במהלך העבודות נמצאו במקום מאות חרסים ומטבעות מתקופות קדומות, בין השאר מטבעות שהיו בשימוש במדינות אירופה. אחד הממצאים החשובים ביותר הוא טביעת חותם מימי בית ראשון ועליו השם ליהו בן אמר באותיות עבריות. יתכן ומדובר בקיצור שמו של קרוב משפחה של אחד מכוהני בית המקדש מאותה תקופה. עמותת אלעד ורשות העתיקות מזמינות את המעוניינים להשתתף בחשיפת שרידי הר הבית ולקחת חלק בפרויקט ארכיאולוגי לימודי, המשלב חוויה תיירותית מרתקת. המקום מציע סדנה ארכיאולוגית קצרה,  שבצדה התנסות אישית בת כשעתיים בסינון העפר, תוך מציאת ממצאים רבים, היכרות עמם ולמידה פעילה בשטח.

נספח ד' – נחל קדרון ועין יהושפט

אנו נמצאים בלבו של נחל קדרון. על ראש הגבעה אפשר לראות בניין לבן, זהו מוזיאון רוקפלר ולשמאלו פינה מחומת העיר העתיקה. במהלך ההיסטוריה שימש ערוץ הנחל כגבולה המזרחי של ירושלים. שמעי בן גרא, האדם שקילל את דויד המלך בזמן שברח מאבשלום ונאסר עליו לצאת מהעיר, קיבל את עונשו לאחר שחצה את גבול העיר – נחל הקדרון. יש המזהים את חלקו הצפוני של הנחל עם עמק יהושפט המופיע בנבואתו של יואל הנביא. בנבואתו על אחרית הימים,  אומר הנביא, כי בעמק יהושפט יישפטו כל גויי העולם. המוסלמים תרגמו את שמו הלטיני של העמק, ג'וזפט, וקראו לשכונה שהוקמה שנים אח"כ על תוואי הוואדי - ואדי ג'וז, עמק יהושפט.

נספח ה' – גן אורסון הייד

בתוך הגן נעצור בנקודה שבה נוכל להשקיף על העיר העתיקה. גן נעלם זה, אחד היפים באזור, נתרם ע"י הקהילה המורמונית לזכר אורסון הייד, כהוקרה לירושלים על הקמת השלוחה הירושלמית של אוניברסיטת בריגהם יאנג המורמונית. מולנו אפשר לראות את החומה המזרחית של הר הבית ומעליה כיפת הסלע המוזהבת. בתוך מבנה כיפת הסלע נמצאת אבן השתייה, סלע גדול ומרשים, שעליו, על פי המסורת, עמד ארון ברית השם בבית המקדש הראשון. לפני כשלושת אלפים שנה, קנה דוד המלך את ההר מארוונה היבוסי, ושלמה בנו בנה עליו את בית המקדש הראשון.

בשנת 586 לפני הספירה חרב הבית הראשון בידי הבבלים, ולאחר כשבעים שנה, בשנת 516 לפני הספירה,  נוסד הבית השני על ידי שבי ציון. עד שנת 37 לפני הספירה,  ראשית שלטונו של הורדוס, היה בית המקדש בנוי רק בחלק ההר העליון. הורדוס, הידוע במפעלי הבנייה שלו, החליט להרחיב ולפאר את בית המקדש. הוא הורה להגדיל את רחבת הר הבית, ובעזרת בנאים מוכשרים הצליח להתגבר על שיפועי ההר וליצור רחבה ישרה באורך וברוחב של כחצי ק"מ. הורדוס בנה מערכת תת-קרקעית של קשתות, לעיתים בגובה של עשרות מטרים, שעליהם נתמכת רחבת הר הבית עד ימינו. נוכל להבחין בפינת הר הבית בקירות התמך המרשימים שאפשרו את הגבהת הרחבה. במרכז הקים הורדוס את בית המקדש, שנחשב אחד המבנים המפוארים והמרשימים של העולם הרומי. בשנת 70 לספירה החריבו הרומאים את בית המקדש ובשנים שלאחר החורבן היה המקום נטוש רוב הזמן. בסוף המאה השביעית ובתחילת המאה השמינית הקימו המוסלמים את כיפת הסלע על אבן השתייה ואת מסגד אל אקצה, בעל הכיפה האפורה, בקצה השמאלי )הדרומי( של רחבת הר הבית.

נספח ו' – אנדרטת הנשר הפצוע

נביט לכיוון שער האריות ונבחין באנדרטה שהוקמה בשולי הכביש לזכרם של החיילים שנפלו כאן במלחמת ששת הימים. האנדרטה נקראת "הנשר הפצוע". על הגשר שלפנינו נערך ביום הלחימה השני של מלחמת ששת הימים קרב קשה שנבע מטעות בניווט. כוח צנחנים שעשה את דרכו ממוזיאון רוקפלר אל עבר הר הזיתים, טעה בדרכו ונקלע אל האזור הזה, החשוף לאש הירדנים מחומות העיר העתיקה. אחד הטנקים התהפך מהגשר ונפל לתהום וכוח של סיירת שיצא אח"כ לחלץ אותם נקלע אף הוא לקרב הקשה. האנדרטה מנציחה את זכר הנופלים. מעבר לכביש אפשר לראות כנסייה שעל הגג שלה פסיפס גדול. זוהי כנסיית גת שמנים. במורדות הר הזיתים הוקמו כנסיות רבות לזכר ימיו האחרונים של ישו. מתחת לגשר נראה את פתח כנסיית קבר מרים.

נספח ז' – כנסיית גת שמנים

כנסייה זו היא נקודת ציון חשובה בימיו האחרונים של ישו, למעשה כנסייה זו היא שנייה בחשיבותה רק לכנסיית הקבר שברובע הנוצרי בעיר העתיקה. הכנסייה מציינת את מקום התבודדותו של ישו לאחר סעודת ליל הסדר, הסעודה האחרונה, ומקום הסגרתו על ידי יהודה איש קריות לידי שוטרי הסנהדרין, מאסר שיוביל למשפטו, מותו על הצלב קומו לתחייה וההכרה בו כבן האלוהים. אירועים שהתרחשו בירושלים  ובמרחק הליכה מגת שמנים.

ההלכה היהודית מחייבת לחגוג את חג הפסח בעיר להישאר בתחומה במשך החג, לכן הולך ישו, שהיה יהודי שומר מצוות, למקום המרוחק ביותר בעיר כמסופר בברית החדשה: "ויצא החוצה עם תלמידיו מעבר לנחל קדרון ושם גן"(יוחנן יח, א). עימו באים תלמידיו הנאמנים לו ביותר, פטרוס, יוחנן ויעקב.ישו מבקש מהם להתפלל למען לא יירדמו והוא מתרחק קמעה להתייחד עם יוצרו. ישו "החל מתמלא עצב ומועקה" בשל חטאי האדם כפוי הטובה כלפי בוראו. לכן נקראת הכנסייה גם כנסיית היגון.

בכניסה למתחם גן עצי זית עתיקים ומקודשים, מוקפים בגדר להגנה מפני אלה החומדים את ענפיהם, המעבר בתוך כרם הזיתים העתיקים, מכניס אותנו לאווירת האזור החקלאי בשולי עיר הקודש למול הר הבית שעמד על מכונו בתקופת ישו לפני אלפיים שנה.

הכנסייה הנוכחית נבנתה בשנת 1919 ע"י הארכיטקט האיטלקי אנטוניו ברלוצי (שבנה גם את כנסיית הדמעה במעלה הר הזיתים, וכנסיות נוספות בירושלים, בעין כרם, הר תבור ועוד מקומות בארץ). בעת חפירת היסודות, התגלו שרידי כנסייה קדומה מהתקופה הביזנטית (325-638). העבודות הופסקו ונערכו חפירות ארכיאולוגיות. ברלוצי שינה את התוכניות והכנסייה נבנתה בהתאם לתוואי הכנסייה הביזנטית כולל עיטורי רצפת הפסיפס. בהיכנסנו לכנסייה האפלולית, נחפש ברצפה חלונות זכוכית המכסים על ריצפת הפסיפס הביזנטית. נשים לב שהפסיפס המודרני עשוי בדיוק כדוגמת הפסיפס הביזנטי.בבניית הכנסייה נטלו חלק שתים עשרה מדינות, סמליהן נראים ב- 12 הכיפות ובאפסיסים. הארכיטקט שאף ואף הצליח להשרות את אווירת היגון ששרתה על ישו בלילו האחרון לפני הצליבה. הכיפות הכהות זרועות כוכבים ובפינות שלובים ענפי זית. החלונות עשויים אלבסטר סגול, אבן בהט, סוג של מינרל שקוף למחצה.הסלע עליו ישב ישו, הוא סלע היגון, מוקף בשבכת ברזל מעוצבת בדגם כתר הקוצים. בקדמת השבכה זוג ציפורים ליד כוס - סמל לבני אנוש הלוגמים מכוס היגון יחד עם ישו. משני הצדדים - זוג יונים המושיטות צווארן כקרבן תמים.

באפסיס השמאלי (אפסיס – קיר מעוגל) תאור נשיקת הבגידה, באפסיס הימני דברי ישו "ויאמר אליהם ישו אני הוא". באפסיס המרכזי - ישו ביגונו ליד הסלע, כשה העולה לעולה. מעל יד מושטת ממרומים עם עטרת הניצחון לעתיד לבוא ומלאך.נצא מהכנסייה, נרד במדרגות ובגבנו לגדר, נסתכל למעלה ונראה את גמלון החזית, פורטיקו, ובו פסיפס המתאר את ישו כחוליה המקשרת בין הבורא לאנושות. משמאל - שליטים ומלומדים המכירים באפסותם לנוכח ישו.  אחד מהם נושא לוח  עליו רשום "איגנורציו" – בורות. במרכז - ישו מתפלל, מעליו האותיות אלפא, האות הראשונה באלפא בית הלטיני ואומגה, האות האחרונה, המסמלות את שאמר ישו "אני הראשון ואני האחרון". בראש הגמלון היו פסלי שני איילים מברונזה המפנים ראשם אל הצלב כנאמר בתהילים (מב, ב ) "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים", חדי העין יבחינו כי האיילים אינם במקומם, הם נפלו קורבן לגנבי מתכת בשנה האחרונה.

הפורטיקו - נישא על ארבע אומנות עליהן האוונגליונים – כותבי ארבעת הספרים הראשונים בברית החדשה: לוקס (שור), מרקוס (אריה), מתי (אדם) יוחנן (נשר). ממול, מעבר לכביש בכיוון מערב נראה את השער הנעול הוא שער הרחמים או שער הזהב המחכה לביאת המשיח.

בצאתנו ממתחם הכנסייה בשער בו נכנסנו, נפנה ימינה ומיד שוב ימינה ברחוב הצר, נתקדם כ 40 מטר ונראה את עמוד השיש המסמל את המקום בו נשק יהודה איש קריות לישו את נשיקת הבגידה, בנשיקה זו סימן יהודה לאנשי המשמר את האיש אותו באו לעצור ולהביא למשפט לפני הסנהדרין.

נספח ח' – יד אבשלום

יד אבשלום הוא אחד המונומנטים המרשימים ביותר ששרדו בירושלים מימי הבית השני כמעט בשלמותם. המסורת היהודית מייחסת את המבנה המפואר שלפנינו לאבשלום, בנו המורד של דויד המלך. בספר שמואל ב' נכתב"ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי, ויקרא למצבת על-שמו ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה". המונח "יד" פירושו אנדרטה לזיכרון. רבים זיהו חלק זה של נחל קדרון כ"עמק המלך" וכך נוצר הייחוס לאבשלום למרות שהחוקרים סבורים שהמבנה הוקם במאה הראשונה לפני הספירה – מאות שנים לאחר מות אבשלום. סגנון הבנייה הוא הלניסטי- רומי ומעיד שהקבר נבנה כנראה על ידי אחת המשפחות המיוחסות של אותם
הימים, שזהותה לא נודעה עד ימינו. בתקופה הביזנטית פלשו נזירים נוצרים אל הקבר לצורך התבודדות ונפער פתח נוסף בחזיתו. המוסלמים קוראים לאתר "כובע פרעה" בשל צורת הכיפה. ברבות השנים נהגו אבות ירושלמים להביא את בניהם למקום ולסקול את המצבה באבנים כדי להמחיש מהו גורלם של בנים סוררים.כך נערמה שכבה גדולה של אבנים בתחתית המבנה, שכיסתה את הקרקע והוסרה רק עם תחילת החפירות הארכאולוגיות במקום. 

נספח ט' – קבר זכריה וקבר בני חזיר

קבר זכריה - מבנה בעל גג בצורת פירמידה, חצוב כולו בסלע. קבר זכריה אינו קבר למעשה, אלא "נפש" - ציון לנשמת הנפטר, שכנראה ניצב בקרבת קבר שהיה בסמוך ולא שרד. המסורת היהודית מזהה מבנה זה עם קברו של זכריה בן יהוידע נביא וכהן שבשעה שהוכיח את העם על מעשיו הרעים, נרגם על ידו למוות בתוך בית המקדש. כפי שמסופר בספר דברי הימים ב' כ"ד: "ורוח אלהים לבשה את זכריה בן-יהוידע הכהן, ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים, למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה' ויעזב אתכם. ויקשרו עליו וירגמהו אבן במצות המלך בחצר בית ה'. ולא זכר יואש המלך את החסד אשר עשה יהוידע אביו עימו, ויהרוג את בנו". בהמשך הפרשה, מסופר על רצח יואש מלך יהודה בידי עבדיו, לאחר תבוסה צבאית לארם, "בדמי בני יהוידע הכהן". סיפור הרצח במקדש זיעזע את חז"ל, והאגדה מספרת שכאשר כבשו הבבלים את ירושלים, ראה נבוזראדן שר הטבחים הבבלי את דמו של זכריה רותח ומבעבע בחצר בית המקדש (תלמוד בבלי, מסכת גיטין נז ע"ב): "מצא נבוזרדן את דמו של זכריה שהיה מבעבע ועולה. אמר: מהו זה? אמרו לו: דם זבחים שנשפך. הביא דם של בהמות ולא היה דומה לדם זה. אמר להם: אם אתם אומרים לי מוטב, ואם לא מסרק אני את בשרכם במסרקות של ברזל. אמרו לו: מה נאמר לך? נביא היה בנו שהיה מוכיח אותנו בענייני שמים. קמנו עליו והרגנו אותו, וזה כמה שנים שלא נח דמו. אמר להם: אני אפייס אותו. הביא סנהדרין גדולה וסנהדרין קטנה והרגם עליו ולא נח, הביא בחורים ובתולות הרג עליו - ולא נח. הביא תינוקות של ביתן רבן, הרג עליו ולא נח. אמר לו: זכריה, זכריה, טובים שבהם איבדתים. נוח לך שאאבד את כולם? כאשר אמר לו כך - נח הדם". המעשה מציין את השפל המוסרי שאליו הגיע העם בסוף ימי הבית הראשון ושהביא לחורבן בית המקדש. למרות המסורת שתחילתה בימי הביניים, ארכיאולוגים סבורים שהמבנה הזה הוקם במאה הראשונה לפני הספירה. ניכרת בו השפעה הלניסטית המוצאת את ביטויה בעמודים בעלי כותרות בסגנון יווני. זהו מונוליט - מבנה החצוב כולו בסלע. משמאל לקבר נראה מערת קבורה חצובה בסלע שניתן לזהותה בקלות ע"י שני עמודים המעטרים את פתחה. זהו קבר בני חזיר משפחת כוהנים ידועה שמשמרתה מוזכרת במקרא. על חזית הקבר מופיעים שמות הכהנים הקבורים כאן, ששירתו במקדש בימי הבית השני. ואכן, הקברים המונומנטאליים של נחל קדרון היו שייכים למשפחות אמידות ומיוחסות שהקפידו להיקבר סמוך להר הבית. אפשר להתקרב לפתח הקבר ולהביט פנימה אל חדרי הקבורה. תוכלו לראות את הכוכים שנחצבו בסלע ובהם הונחו הנפטרים.

נספח י' – בריכת השילוח

לפנינו שרידים של בריכת מים קדומה מתקופת בית שני. אפשר להבחין בשורות של מדרגות שנבנו על שפת בריכת המים הענקית, שהשתרעה גם בשטח הבוסתן שמעבר לחומה. מבריכה זו העלו בימי הבית השני את המים לניסוך על גבי המזבח בשמחת בית השואבה בחג הסוכות. חוקרים סבורים שהבריכה שימשה עולי הרגל שפקדו את ירושלים בשלושת הרגלים והיו מיטהרים במימיה בטרם עלותם לבית המקדש. הבריכה חרבה לאחר המרד הגדול בשנת 70 לספירה, לפני כ 2000- שנה, ובמהלך השנים כוסתה בסחף. שנים רבות ניסו החוקרים לאתר את מקומה ורק בשנת2004 התגלו שרידיה באקראי במהלך עבודות תיקון של קו ביוב. כאן נחשף גם רחוב הרודיאני שעלה מהבריכה צפונה, לאורך הגיא המרכזי, לעבר בית המקדש. המים זרמו לכאן ממעיין הגיחון הנמצא כארבע מאות מטר צפונית לכאן. בתקופות קדומות זרמו מים מהמעיין לאורך נחל קדרון בתעלה. חזקיהו המלך חפר מנהרה תת-קרקעית כדי להגן על מקורות המים של ירושלים הקדומה מפני צבאות אשור שאיימו על העיר בשנת 701 לפני הספירה. כך נחצבה נקבת השילוח, המזרימה את מי מעיין הגיחון לכאן עד ימינו. אם ניכנס לפתח המנהרה נוכל לראות את אבני הריצוף של הרחוב ההרודיאני וציור קיר גדול המשחזר את הבריכה בתקופת בית שני. היסטוריונים משערים שתעלות הניקוז שמתחת לרחובות שימשו כמפלטם האחרון של תושבי ירושלים בימי המרד הגדול נגד הרומאים, כפי שמתואר בכתביו של יוספוס פלביוס. בריכה נוספת, ששימשה את תושבי ירושלים גם בימי הצלבנים ובתקופה התורכית, מצויה במעלה הגיא המרכזי, בקצה נקבת השילוח ואפשר להגיע אליה דרך גרם מדרגות. במקום אפשר למצוא שרידים של כנסייה ביזנטית שבנתה הקיסרית אבדוקיה במאה החמישית. השם היווני של הבריכה, "סילואם" הוא שיבוש של המילה העברית "שילוח". השם סילואם התגלגל בשפה הערבית לסילואן ומכאן שמו של הכפר הערבי. במבט על שכונת סילוואן אפשר להבחין בשיטת הבנייה המדורגת והצפופה על ההר התלול. צורת הבנייה הזו, שאפיינה גם את עיר דויד הקדומה, אפשרה ניצול מרבי של השטחים על צלע ההר. לפני כ 125- שנה ייסדו יהודים מתימן בכפר סילוואן שכונה, וקראו לה: כפר השילוח. השכונה גדלה והתרחבה ומנתה בסוף ימיה 144 בתי אב. אולם התושבים היהודים נאלצו לנטוש את המקום בעקבות פרעות 1933.

נספח יא' – מפגש הנחלים (קדרון וגיא בין הינום)

מאתר זה אפשר לראות את נקודת המפגש של שני עמקים הסובבים את ירושלים הקדומה: נחל קדרון וגיא בן הינום. במסורת הנוצרית אזור זה מכונה חקל דמא – שדה הדמים, על שם כספי השוחד שנטל אחד מתלמידיו של ישו, יהודה איש קריות, מהכוהנים, בתמורה להסגרתו של ישו לרומאים. על פי מסורת זו, נרכשה בכסף הזה חלקה לקבורת גרים. אולי משום כך נמצא לצד מערות קבורה מפוארות ביותר מימי הבית השני גם שריד למבנה קשתות ענק ששימש בתקופה הצלבנית מקום קבורה לצליינים מעוטי יכולת. המבנה נקרא "שרניה", בית-העצמות בצרפתית.  מתחתינו מנזר אנופריוס הקרוי על שם נזיר מהמאה הרביעית שהתבודד במדבר סיני.

נספח י"ב – מנזר סנט אונופריוס וסביבתו

בראש המצוק התחתון של גיא בן-הינום. [במעלה הגבעה ומתחת לבתי שכונת אבו-טור מצוי מנזר נוצרי קטן שבבעלותם של בני הקהילה היוונית האורתודוקסית. המנזר נקרא על שמו של אוניפוריוס (בתחום המנזר ישנה קפלת תפילה קטנה המוקדשת לו). ייחודו של המנזר הוא בשילובם של מערות קבורה יהודיות מתקופת הבית השני כחלק ממכלול המנזר. המערה המרכזית מכונה בשם  "מערת השליחים". זוהי מערת קבורה יהודית מפוארת המזוהה לפי המסורת הנוצרית כמקום הסתתרותם של שליחי ישו לאחר מאסרו על ידי הרומאים. מסורות נוצריות מספרות כי כאן גם היה מקום ההתבודדות של אוניפריוס. כיום, המערה משמשת כחדר התפילה של המנזר. מהחזית המונומנטאלית של מערת הקבורה היהודית הקדומה שרדו העיטורים המרהיבים. תוכנית המערה מורכבת מחצר, חדר מבואה ומערכת של חדרי קבורה, שרק חלקם שרד. בדרומה של מערכת הקבורה שרד חדר קבורה נוסף, שבדופנותיו חצובות קשתות קבורה ("ארקוסוליות"), ומתחתם כוכים.כיום מכוסים תקרת המערה וקירותיה בציורי קיר של קדושים וסצנות היסטוריות. אלה צוירו במאות הי"ח והי"ט, אך מתחתם שרדו גם קטעים של ציורי קיר קדומים יותר, ייתכן שמן התקופה הצלבנית. מבני המנזר מסודרים מסביב לחצר מרכזית שבמרכזה נמצאת מערכת קבורה יהודית נוספת, גם היא מתקופת הבית השני (מאה ראשונה לפסה"נ – מאה ראשונה לספירה. זוהי אחת  ממערכות הקבורה החשובות ביותר באזור גיא בן הינום, ובה שמורים עצמותיהם של נזירים וצליינים נוצרים, שחלקם הובא לכאן ממבנה הקבורה הצלבני שמחוץ למנזר, ‘בית-העצמות‘, וממערות קבורה אחרות בסביבה)]. בצמוד וממערב למנזר, נמצא חקל דמא (בעברית, שדה הדם) - שרידי מבנה צלבני הרוס. חקל דמא מוזכר בברית החדשה: לאחר שיהודה איש קריות ראה כי ישוע נידון למוות בעקבות בגידתו, הוא השיב לכהנים את הכסף שקיבל מהם בעבור בגידתו, והתאבד. הכהנים, שלא רצו להשתמש בכספי הדמים האלה לטובת בית המקדש, רכשו בהם חלקת אדמה כדי להקים בה בית קברות לעניים. חלקה זו שימשה במשך מאות שנים עולי רגל נוצרים שמתו בעת מסעם לירושלים.

נספח י"ג – גיא בן הינום

גיא בן הינום הוא העמק המקיף את העיר העתיקה מדרום וממערב. המורדות התלולים מבודדים את האזור מן העיר ומעניקים נופך מיוחד למקום. אם נרים את ראשינו נראה מעל המדרון מספר של בניינים הכוללים את מבנה בית החולים למחלות עיניים לשעבר, שבו נוכל לזהות את קרונית הרכבל, בה העבירו מזון ונשק ללוחמי הרובע היהודי הנצורים במלחמת העצמאות, תלויה באוויר. לידו ניצב בית המלון הר ציון. המצוקים התלולים בקטע זה של העמק הפכו את המקום לאתר טיפוס וגלישת צוקים – סנפלינג -הפופולרי ביותר בירושלים. בהמשך נוכל לראות אתרי קבורה רבים שנחצבו בסלע. על פי ההלכה היהודית אין לקבור את המתים בתחום חומות העיר בשל טומאת המת. מקומם של הקברים מאפשר לקבוע את תחומי העיר במהלך הדורות. בימי המלוכה בישראל, בתקופת הבית הראשון, בנו תושבי ירושלים בגיא הזה במות לעבודה זרה, לאל מולך הכנעני, בפולחן מזעזע שכלל את הקרבת ילדיהם הרכים ושרפתם באש. הנביא ירמיהו יוצא לגיא בן הינום ומוכיח בלשון קשה את המשתתפים בפולחן הזר. הוא אומר '' ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש עלות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי.''  הנביא מנבא סוף מר לכל מי שידו במעשה . "כן הנה ימים באים נאם ה' ולא יקרא למקום הזה עוד התפת וגיא בן הנם כי אם גיא ההרגה. ובקתי את עצת יהודה וירושלם במקום הזה והפלתים בחרב לפני איביהם וביד מבקשי נפשם ונתתי את נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ "( יר' יט ב-ז). ייתכן שזהו המקור לביטוי גיהינום שמציין בשפות רבות את מקום מתן הגמול לרשעים לאחר המוות. במדרשי חז"ל מצוין שפתחו של הגיהנום נמצא בירושלים, בשיפולי גיא בן-הינום. השם בן הינום אינו מפורש די צרכו, ויש המשערים שהמקום נקרא על שם אדם ששם אביו היה הינום ומשפחתו הייתה בעלים של קרקעות בגיא.   

נספח י"ד – גשר  בני ברית (הסינמטק)

הגשר מספק תצפית פנורמית בת 360 מעלות, המאפשר לנו לחוש מקרוב את האתרים השוכנים בתפר בין העיר העתיקה לבין ירושלים החדשה. נתחיל במבט על שכונת ימין משה השוכנת משמאל לגשר. קרוב אלינו נראה מבנה ארוך השייך למשכנות שאננים - השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, שנחנכה בשנת 1860 כדי למשוך את תושבי הרובע היהודי לעזוב את הסביבה המוגנת שלהם נבנה קומפלקס יפה של 28 דירות בנות שני חדרים ושירותים, שנחשבו לדירות מפוארות בסטנדרטים של אותם הימים. שימו לב לשיניות בחלק העליון של החזית, המזכירות בצורתן את חומת העיר העתיקה, כדי לתת הרגשת ביטחון ליוצאים מהחומות. כיום משמש המקום כבית הארחה ייחודי הפותח את שעריו רק לסופרים, אנשי רוח ואמנים שבאים ליצור וליהנות מהשקט והיופי שהמקום מציע. נפנה את מבטינו אל חומות העיר העתיקה. ליד שער יפו נבחין בצריח של מתחם "מגדל דויד" שלמרות שמו אינו קשור לדויד המלך והוא שייך למסגד של מצודה צבאית תורכית. כאן בנה גם המלך הורדוס את אחד מארמונותיו. כיום פועל במתחם מוזיאון מגדל דויד, אחד המוזיאונים החשובים בירושלים, המציג 4000 שנות היסטוריה של העיר ותערוכות מתחלפות במגוון רחב של נושאים.

נביט למטה ונראה את גג הרעפים של בניין הסינמטק.  הארכיון הישראלי לסרטים. מתחתיו משתרע גיא בן הינום. נרים את ראשינו ונראה מולנו, משמאל לדרך חברון, מבנה בעל קשתות וחלונות. בשנת 1882 נחנך כאן בית החולים למחלות עיניים סנט ג'ון. קרוב אלינו נראה מבנה קשתות של המרכז למורשת מנחם בגין. מאחוריו מתנשאת הכנסייה הסקוטית.

נספח ט"ו – הכנסייה הסקוטית

כנסיית סנט אנדרוז ובית ההארחה הצמוד אליה שוכנים ליד תחנת הרכבת ההיסטורית של ירושלים בקצה המושבה הגרמנית, לנוכח הר ציון. היא הוקמה בשנת 1929, במהלך ימי המנדט הבריטי, כמבנה הנצחה לחיילים הסקוטים ששירתו בצבא הבריטי, ונפלו במלחמת העולם הראשונה על כיבוש ארץ ישראל. הכנסייה נקראת על שמו של אנדרו, פטרונה של סקוטלנד, שהיה אחיו של פטרוס, ואחד משליחי ישו. הכנסייה נבנתה על ידי האדריכל הבריטי הנודע, קליפורד הולידיי, ונחנכה בטקס רב רושם בנוכחותו של הגנרל אדמונד אלנבי הולידיי בחר באבן קירטון רכה לבניית הכנסייה ובית ההארחה, בשל נטייתה להתבלות ולהתכסות במהירות בחזזיות. אכן, למרות שהמתחם בסך הכל בן 80 שנה, הוא נראה עתיק בהרבה בשל אבניו המושחרות. הולידיי אמנם עיצב את המבנה בסגנון מודרני לזמנו, כולל מוטיבים מן הסגנון הבינאלומי (קווים ישרים, חלונות גדולים), אולם הוא שילב במבנה גם אלמנטים עתיקים, הרומזים לירושלים העתיקה, כמו כיפות לבנות, ''מרפסות הגנה'' בחומה ואריחי קרמיקה ארמניתמאחר שהכנסייה מוקדשת להנצחת החללים הסקוטים, נערכים בה מדי פעם טקסי זיכרון, ומונחים בה באורח קבע דגלי יחידות הצבא שלחמו בדרך לירושלים, ודגל אנגליה. בחצר הכנסייה אף קבורים שני כלבי גישוש בריטים, שנהרגו במהלך המרד הערבי בין השנים 1936-1939. במקביל, מחזיקה הכנסייה במסורת עתיקה יותר, הקשורה למלך הסקוטי רוברט ברוס, שמת ב-1329 וביקש כי לבו ייקבר בירושלים. השליח שעשה את דרכו לארץ הקודש עם הלב, נהרג, ומשאלתו של המלך לא התגשמה. עם חנוכת הכנסייה ב-1929, במלאות 600 שנה בדיוק למותו של המלך, שולבה טבלת מתכת ברצפת הכנסייה האומרת: ''לזכר משאלתו החסודה של המלך רוברט ברוס, שלבו ייקבר בירושלים''

נספח ט"ז – כנסיית יוחנן בהרים – עין כרם

כנסיית 'יוחנן בהרים' היא כנסייה קתולית בעין כרם, השייכת למסדר הפרנציסקני. הכנסייה מציינת את מערת הולדתו של 'יוחנן המטביל', שהוא דמות מפתח במסורת הנוצרית. המתחם כולל חצר גדולה, המעוטרת באריחי קרמיקה, שעליהם תפילת ה''בנדיקטוס'' בשפות שונות (להלן), וכן כנסייה צלבנית גדולה; מנזר גברים; בית הארחה; וממצאים ארכיאולוגיים מתקופות שונות.

המסורת: יוחנן המטביל נחשב לקרוב משפחתו של ישו, ומבשרו ביום הגאולה (בדומה לאליהו הנביא, שיבשר את בוא משיח בן דוד היהודי). הבשורה על פי לוקס בברית החדשה מתחילה בסיפור הורתו ולידתו הנסיים של יוחנן להורים מבוגרים מאד: ''כֹּהֵן הָיָה בִּימֵי הוֹרְדוֹס מֶלֶךְ אֶרֶץ יְהוּדָה זְכַרְיָה שְׁמוֹ מִמִּשְׁמֶרֶת אֲבִיָּה וְלוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת אַהֲרֹן וּשְׁמָהּ אֱלִישָׁבַע. וּשְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְהֹלְכֵי תֹם בְּכָל מִצְוֹת ה' וּבְחֻקֹּתָיו. וְלָהֶם אֵין וָלָד, כִּי אֱלִישֶׁבַע עֲקָרָה וּשְׁנֵיהֶם בָּאוּ בַיָּמִים. וַיְהִי הַיּוֹם בְּכַהֲנוֹ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּסֵדֶר מִשְׁמָרוֹ... וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֵלָיו... וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ: אַל תִּירָא זְכַרְיָהוּ כִּי נִשְׁמְעָה תְּפִלָּתֶךָ, וֶאֱלִישֶׁבַע אִשְׁתְּךָ תֵּלֵד לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ שְׁמוֹ יוֹחָנָן... וְרַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָשִׁיב אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם... וַיֹּאמֶר זְכַרְיָה אֶל הַמַּלְאָךְ: בַּמָּה אֵדַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי אֲנִי זָקַנְתִּי וְאִשְׁתִּי בָּאָה בַיָּמִים. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָיו... וְהִנְּךָ נֶאֱלָם וְלֹא תוּכַל לְדַבֵּר עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר יָקוּם הַדָּבָר הַזֶּה, תַּחַת כִּי לֹא הֶאֱמַנְתָּ... וַיְהִי אַחַר הַיָּמִים הָאֵלֶּה וַתַּהַר אֱלִישֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַתִּתְחַבֵּא חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים וַתֹּאמַר: כָּכָה עָשָׂה לִי ה' בִּימֵי פָקְדוֹ אוֹתִי, לֶאֱסֹף אֶת חֶרְפָּתִי מִבְּנֵי אָדָם. (פרק א', 5-25, תרגום: פרופ' פרנץ דליטש). ביום מילתו של יוחנן חזר הדיבר לפיו של זכריהו, והוא פצח בתפילת הודיה, הנקראת ''בנדיקטוס'', אשר רשומה, כאמור, על קירות חצר הכנסייה. יוחנן המטביל מתואר כאדם תימהוני, שניזון מחגבים ודבש, וקרא ליהודים שסביבו לטבול ולהיטהר, לקראת יום הדין הגדול. סופו שעורר עליו את חמתו של הורדוס אנטיפס (נכדו של הורדוס הגדול), והלה ערף את ראשו.

היסטוריה: הכנסייה הצלבנית, המשמשת עד היום, נבנתה בפסגת גבעה, במקום בו שכן מקדש לאלה וונוס בתקופה ההלניסטית. ממצאים מתקופה זו, כולל שברי פסלים, נתגלו בחפירה ארכיאולוגית שנערכה במקום בראשית שנות ה-40 של המאה ה-20, והם שוכנים במוזיאון רוקפלר. בימי בית המקדש השני שכן כמקום כפר יהודי, על זאת יעיד מקווה טהרה, שזוהה בשנת 2004 מתחת לריצוף החצר. נראה שבאותה עת עסקו יושבי הכפר בעבודה חקלאית, דוגמת ייצור יין ושמן, זאת על סמך הגתות ובתי הבד הרבים מתקופה זו, שנתגלו ברחבי עין כרם, ואף בחצר הכנסייה. בתקופה הביזנטית נבנתה במקום כנסייה גדולה, ובצמוד לה שתי קפלות תפילה, שעוטרו ברצפות פסיפס. אף אלה נתגלו מתחת לריצוף החצר. קטע פסיפס עם כתובת ביוונית, המנציחה את ''המרטירים של האל'', נראית בתחתית רצפת המבואה של הכנסייה. כתובת זו מעוטרת בצמחים ובשני בעלי כנף. נראה שהמתחם הנוצרי המקודש במקום זה חרב בראשית ימי הביניים, אולי בעקבות הפלישה הפרסית בשנת 614 לספירה, ואולי בכיבוש הערבי ב-640. רק אז, למעשה, התחילו להתגבש המסורות, הקושרות אל יוחנן ומשפחתו למקום. הכפר עין כרם הפך למוקד נוצרי, הקשור קשר הדוק למשפחת יוחנן, רק בתקופה הצלבנית. באותה עת נבנתה הכנסייה הגדולה במקום זו הביזנטית החרבה, אשר שרידיה שולבו בכנסייה החדשה. החל מן המאה ה-14 מדווחים צליינים נוצרים כי הכנסייה נטושה, ובהמשך מדווח כי הפכה לאורוות סוסים על ידי מוסלמים מקומיים. בשנת 1621 השיגו הפרנציסקנים בעלות על הכנסייה, אך היא המשיכה לשמש כאורווה עד 1679, ורק אז הפכה הבעלות הנוצרית לעובדה. בית המלוכה הספרדי שלח ממון רב לשיפוץ הכנסייה, ואותות שיפוץ זה נראים לעין עד היום.

מה רואים בשטח - רוב הציורים, המזבחות וחפצי הקודש בכנסיית יוחנן נתרמו על ידי בית המלוכה הספרדי. העבודות הקדומות יותר הן מתקופה זו, והן נעשו על ידי אמנים ספרדים בעלי שם. רוב הציורים והפסלים מוקדשים ליוחנן ולאנשים הקשורים בחייו. בקיר הדרומי, למשל, מעל דלת חדר תשמישי הקדושה, תלויה תמונה, המתארת את עריפת ראשו של יוחנן. ככל הנראה מדובר בציור של פרנציסקו ריבָּלטָה(Ribalta), תלמידו של ג'וזפה ריבֶּרָה(Ribera) מהמאה ה-17. בקיר הצפוני תלויה תמונתו של יוחנן הילד במדבר, שצוירה בידי חוּאָן וָאלְדֶס לֶאָל(Valdés Leal)  מתלמידיו של האמן מורילו(Murillo)  בבית הספר של סביליה במאה ה-17. מתחת לציור זה טריפטיכון (ציור בעל שלושה פאנלים) שנתרם על ידי צליינים רוסים. הכיתוב הוא ברוסית עתיקה וקשה מאד לקריאה. הויטראז'ים בכיפת הכנסייה מתארים את האירועים הבולטים ביותר בחייו של יוחנן: הבשורה לזכריה, יוחנן מטיף ומטביל במדבר, עריפת ראשו, ועוד. באפסיס המרכזי של הכנסייה מוצגים פסלים של אלישבע ויוחנן. על הקיר הימני תלוי ציור של יוחנן, המיוחס לריבֶּרָה או לאחד מתלמידיו. ממול מציג ציור את התגלות המלאך לזכריה. ב-1879, עם מלאות 200 שנה לאחיזת הקבע של הפרנציסקנים במקום, הוצבו פסליהם של פרנציסקוס וקלרה בשני צדי האפסיס. הם נעשו על ידי דומיניקוס מפלרמו(Dominicus of Palermo) ונתרמו על ידי ''נאמני הארץ הקדושה'' בפָּלֶרְמוֹ, איטליה. הקריפטה של כנסיית יוחנן נמצאת באפסיס השמאלי, והיא המערה בה, על פי המסורת הנוצרית, נולד יוחנן. סביב הקשת הפנימית רשומה תפילת ''הבנדיקטוס'' של זכריה בברית של בנו. בתחתית הקריפטה עומד מזבח, ומתחתיו מציינת דסקית את מקום הולדת יוחנן. המזבח נבנה במאה ה-19, וכן הציור שמעליו המתאר את ברית המילה שלו

נספח י"ז – מקורות נוספים

חוות דעת על שביל ירושלים

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...