פארק השרון ויער חדרה

איך מגיעים

לתחילת המסלול: נוסעים בכביש החוף ובמחלף גבעת אולגה פונים לכיוון חדרה [1 במפה]. ממשיכים בכביש ברחוב אהרון אהרונסון ומיד לאחר חציית פסי הרכבת [2], פונים ימינה בעקבות השלטים לתחנת רכבת חדרה-מערב. עוברים את תחנת הרכבת וממשיכים בשביל העפר כמה מאות מטרים עד לחניון שבו מחנים את הרכב [3].

לסוף המסלול: את הרכב השני נשאיר בתחנת הדלק דור אלון, כ-4 ק"מ דרומית לחדרה על כביש 4 [9 במפה]. כדי להגיע לנקודה זו חוזרים לכביש ברחוב אהרון אהרונסון ששמו משתנה לשמעוני, פונים ימינה, ובכיכר המרכזית של חדרה (כיכר המאה) פונים ימינה לכביש 4. ממשיכים כ-3 ק"מ ומגיעים לתחנת הדלק.

ניווט בוויז לפארק השרון: פארק בריכת החורף – וודאו שבחרתם בתוצאה באזור תל מונד, הפארק שייך לעין שריד

רקע על האזור

אדמת אזור השרון עשויה מסלע כורכר - סלע רך שהתגבש בעזרת השמש ומי הים במהלך השנים. באזור מספר רכסי כורכר שכיוונם צפון-דרום וביניהם עמקים נמוכים, ורוב ערי מישור החוף והשרון שוכנות על אחד משלושת הרכסים.

כל רכס מציין את גובה פני הים בעבר (צוללים יכולים לראות רכסים נוספים מתחת לפני הים). המים הרבים היורדים בהרי שומרון מתנקזים לכיוון הים התיכון, אך נחסמים על ידי רכסי הכורכר (ראו מפת נחלים בשרון). כתוצאה מהחסימה הצטברו המים ונהפכו לביצות רבות ועמוקות שהתקיימו אפילו אחרי קום המדינה (המפורסמות הן בירקון, בפתח-תקווה וחדרה). יתושי האנופלס שחיו בביצות האלה היו הנשא למחלת המלריה שבה נדבקו רבים מהחלוצים הראשונים שהתיישבו באזור.

את אדמות האיזור רכשו בשנת 1890 יהושע חנקין ורעייתו אולגה מאיש עסקים לבנוני בשם סלים חורי. ב-1891 התיישבו החלוצים הראשונים במקום שנקרא אלחצ'רה ("הירוקה" בערבית, על שם נחל חדרה הירוק שזרם ליד), ובשנת 1895 הם החלו לנטוע במקום עצי אקליפטוס בסיועו של הברון רוטשילד, במטרה לייבש את הביצות. רק לאחר שנים הסתבר שהאקליפטוס, על-אף גובהו וצמיחתו המהירה (כעשרים מטר בשש שנים) אינו צורך מים בכמות שמספקת לייבוש ביצות, ואלה התייבשו בעיקר בזכות פתיחת תעלות ניקוז לים, נתיבי זרימה לנחל חדרה ושאיבת המים לנחל אלכסנדר. נטיעת העצים הגבוהים אולי לא סייעה לייבוש הביצות, אבל בזכותה הרווחנו את יער חדרה.

יער חדרה וברכת סמר

ממקום חניית הרכב [3] נלך דרומה עם שביל העפר המסומן גם בסימון של שביל ישראל (לבן כחול כתום). השביל עובר בצידו המזרחי של יער חדרה ומעברו השני נמצא שדות מעובדים בשיפוליה של העיר חדרה.

יער חדרה הינו שריד של יער השרון, שהשתרע מנחל תנינים ועד לירקון, ובתחומיו צמחו עצי אלון תבור. היער, שהתקיים עד ראשית המאה העשרים, נכרת ובורא במשך השנים, ובעיקר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, אז השתמשו התורכים בעציו להנעת קטרי הקיטור. 

מעברו השני של היער, כ-1.5 ק"מ מערבה, האזור שבין רכסי הכורכר מתמלא בימות החורף במים גשמים, וכך נוצרת בריכת סמר [4] בסמוך למסילת הרכבת. בבריכת החורף הזו גדלים בה צמחי מים שונים, בהם סמר, גומא ונורית המים. ניתן לרדת משביל ההליכה המסומן ולשוטט ביער הדליל, ואף להגיע לבריכה.

השביל פונה ימינה ולאחר כ-1 ק"מ עוזב את שולי היער ומטפס לגבעה ליד מספר עצי אלון [5]. מהגבעה, שאליה מתחברות שתי הדרכים, ניתן לראות ממזרח חממת פרחים נטושה ומעבר לה את בריכת יער (ברכת עטא).

בריכת יער

בריכת יער הינה השריד הגדול האחרון שנותר מביצות אזור השרון. בתקופת המנדט ניסו לנקז את הביצה ללא הצלחה, ובשנות החמישים והשישים היא שימשה כבריכת דגים. לאחר מלחמת ששת הימים הובאו לכאן תאואים (ג'מוסים) מבקעת בית-צידה (הבטיחה, שפך הירדן לכנרת).

כיום הבריכה משמשת בית גידול למינים רבים של צמחים ובעלי חיים. תוכלו למצוא במקום שלל ציפורים, בהן ברכיות, אגמיות, שחפים, שרשירים, אנפות, טבלנים ומגלנים, וגם צבי ביצה. ניתן למצוא כאן צמחים כמו סוף מצוי, כף הזאב האירופית, שניות, לוטוס הביצות, ובייחוד נוריות מים, שממלאות את הבריכה במרבד לבן ומרהיב.

ותודה לגשמים | צילום: iochi 2004

אנו נמשיך עם שביל העפר המסומן בסימון שביל ישראל מזרחה, ונפנה איתו בנקודה שבה הוא פונה ימינה (דרומה) [6]. לאחר כ-700 מטר הדרך פונה ימינה שוב [7], וכאן נעזוב את שביל ישראל, ונפנה שמאלה, לשביל בסימון שבילים כחול. מאחר והאזור חולי, לא תמיד קל להבחין בסימון, אך הפנייה החדה של שביל ישראל היא בבירור הנקודה שבה יש לפנות בדיוק לצד השני.

תוך כדי הליכה תשימו לב לשינוי בסוג הקרקע. בעוד שבהתחלה הלכנו על אדמת כורכר, בסמוך לברכת יער וכן באזור פסי הרכבת ההליכה היא ממש על חול. החול הזה, שביום מן הימים יהפוך גם הוא לכורכר עם פעולת השמש והמלח, מגיע מרמות חבש. הוא מוסע על ידי הנילוס ובהמשך על ידי הים התיכון עד לחופי הארץ, שם הרוח עורמת אותו בדיונות. אתם מזומנים להתגלש ולהתגלגל בדיונות, ותוך כדי, שימו לב גם לצמחייה המדברית הנאחזת בחולות: רותם, אשל ועוד.

שביל זה, מקיף את בריכת יער מדרום, מגיע עד סמוך לכביש 4, ושם [8] פונה צפונה (שמאלה) בשביל העובר בשולי הבריכה עד לנקודת הסיום. לאורך כל הדרך נוכל לראות את הציפורים הנהנות מהבריכה ומהפרחים הרבים המעטרים אותה.

הנה עוד כמה דברים שיעניינו אתכם בסביבה:

• תל גדור: נקודת קפה מנצחת מול הגלים » 
• צאו לבילוי בגינה מיוחדת - גינת האוכל משק הלברכט »