גבעות מע'אר

בין צומת בילו לגדרה מסתתרות גבעות מע'אר - גבעות כורכר מקסימות אשר מהוות את רכס הכורכר המזרחי של מישור החוף. הגבעות, אשר חופנות בחובן לא מעט היסטוריה, מציעות סיור בניחוח ישראלי של פעם, בין פרדסים ופרחי בר, עם נוף מרשים מקו החוף ועד הרי יהודה. המסלול מתאים לכל המשפחה, הוא מעגלי וניתן לעשות מסלול קצר או מסלול ארוך יותר.

המסלול יפה בעיקר באביב אז הפריחה רבה. בחורף ירוק אבל ללא פריחה יש שימצאו את המסלול לא אטרקטיבי. בקיץ ובסתיו לא מומלץ. לחובבי האופניים, אמנם המסלול לא קשה אך הוא מציע רכיבה מקסימה. לאלו שירצו לעשות את המסלול הארוך מומלץ להשאיר רכב שני בדרך העפר שליד בית חלומותיי אשר בגבעת ברנר [מספר 4 במפה]. 

איך מגיעים

נוסעים מצומת בילו לכיוון גדרה. כ- 100 מטרים לאחר אנדרטת הצנחנים, ולפני צומת תל נוף, נראה פניה קטנטנה מהכביש לחניון של קק"ל, שם נחנה את הרכב [1 במפה]. לאלו שמגיעים מכיוון גדרה, יש לנסוע עד לפניה לכיוון גבעת ברנר (בית חלומותיי) ולעשות סיבוב פרסה [4 במפה], שכן, אין אפשרות לפנות לחניון בנסיעה מכיוון מערב למזרח.

המסלול

בחניון של קק"ל, בו נחנה את הרכב, חורשה נטועה ושולחנות פיקניק אשר מהווים מקום לא רע בכלל להפסקת האוכל שלאחר הטיול...  תחילת המסלול הינה בשביל עפר המסומן בסימון שבילים שחור היוצא מהחניון בצמוד לכביש לכיוון מערב (כיוון גדרה). נתחיל ללכת עם השביל אשר עוקף את הגבעות ממזרח. תוך כדי הליכה ניתן להבחין שהגבעות, שגובהן המקסימאלי הוא 94 מטרים מעל לפני הים, הם הנקודה הגבוהה ביותר בשטח וגובהן מעל פני השטח הוא כ- 40 מטרים. נקל לדמיין, כי יתרון אסטרטגי זה הפך את הגבעות לנקודה מעניינת לאורך ההיסטוריה.

הגבעות מהוות את הרכס הרביעי והאחרון מבין רכסי הכורכר שבמישור החוף. ואכן, אדמת האזור היא כורכר, סלע רך שהתגבש בעזרת השמש ומי הים במהלך השנים. אזור השרון ומישור החוף בנוי ממספר רכסי כורכר שכיוונם צפון-דרום ובינם עמקים נמוכים (ראו שרטוט חתך גיאוגרפי אזור השרון). בשונה מאזור השרון, כאן אנו נתקלים גם ברכס רביעי - הוא גבעות מע'אר. כל רכס כורכר מציין את גובה פני הים בעבר.

באזור בו השביל עובר בתחום החניון, נראה בצידי השביל עצי חרוב ושיחי אלת המסטיק. עם ההליכה הצמחיה הופכת מעט טבעית יותר וכוללת כלך, חלמית מצויה, שיטה כחלחלה (שאינה צמח בר במקור) חרדל, קיקיון ועוד.

שביל העפר מתעקל ימינה ועוקף את גבעות הכורכר מדרום. כך, השביל לוקח אותנו לצידן המערבי של הגבעות. גם משולי הגבעות ניתן לראות את הנוף ותצפית יפה נפרשת לעיננו של אזור יבנה עד אשדוד. לאחר כחצי קמ נגיע לפיצול שבילים [מספר 2 במפה]. אנו נבחר בפניה ימינה, במעלה הגבעה בסימון השבילים הירוק. הדרך עוברת בינות לפרדסים שבשוליהם נוכל להבחין, כתלות בעונות השנה, בכלנית, נורית או פרג, בעירית גדולה, בעדעד מפורץ, בגזר קיפח, טופח אדום בשיחי צבר ועוד.

השביל מטפס בסמוך לגדר הבסיס הסמוך ועולה עד לבריכות המים שבראש הגבעה. בריכות אלו, נבנו עי חברת מקורות, כחלק מקו המים ירקון - נגב. הקו הוקם בין השנים 1952 ליולי 1955 (לפני המוביל הארצי), ומטרתו היתה להשקות 75 ישובים חקלאיים בצפון הנגב בעזרת מימי מעיינות הירקון. השאיבה מהקידוחים לאורך הקו נעשית כל השנה, כאשר בחודשי החורף המים משמשים למילוי מאגרי מים תת קרקעים מהם שואבים מים בחודשי הקיץ.

יש חוקרים המזהים ברכס הגבעות את הר הבעלה, הנזכר כגבול נחלת שבת יהודה (יהושע טו, יא) שבו שכנה בעלת, עיר בנחלת שבט דן. בסקרים ארכיאולוגים, נמצאו באזור הגבעות חרסים מהתקופה הכלכוליתית (תקופת הנחושת, לפני כ5500 שנים) וכן מערות קבורה מתקופת הברונזה ומהתקופה הרומית ביזנטית. במלחמת העולם הראשונה ב- 13 בנובמבר 1917, נערך בגבעות ובשטח שמדרום להם קרב קשה בין הצבא התורכי לבין הכוחות הבריטים שבאו מכיוון דרום בדרכם לכבוש את רמלה. התורכים תפסו עמדות שולטות על הגבעות הללו ועל גבעות נוספות ברחובות זרנוגה (כיום - שכונת קריית משה ברחובות), קוביבה (כפר ערבי ששכן מדרום מערב לרחובות) וגבעות גבעת ברנר. האנגלים והאוסטרלים חנו ליד אפיקו של נחל שורק אשר זורם בין הגבעות לבין גדרה. הפרשים הבריטים הסתערו מזרחה אל הגבעות ולאחר קרב עז כבשו אותם. התורכים נסוגו לכיוןו עקרון ורחובות. בקרב נפלו מאות תורכים ו 1096 מהם נפלו בשבי. הכוחות הבריטים אבדו 500 לוחמים.

בזמן מלחמת העצמאות שכן בשוליים הדרום מזרחיים של הרכס כפר ערבי בשם אלמע'אר (המערות). ב-15 במאי 1948 נכבש הכפר בידי כוחות צהל.

מדרום מזרח לראש הגבעה עם בריכות המים ישנה גבעה נוספת אליה ניתן להגיע בהמשך בהליכה קצרה. בצידה הדרומי והצפוני של הגבעה, בינות לצמחיה נמצאו מערות קבורה מתקופות שונות.

תצפית

מראש הגבעה ישנו נוף מרהיב ליישובי הסביבה: מדרום מערב נראה את גדרה, מושבה שנוסדה על ידי בני אגודת ביל|ו (בית יעקב לכו ונלכה) בשנת 1884, מדרום מזרח, נצפה במושב בית אלעזרי שהוקם בשנת 1948 ונקרא על שמו של האגרונום יצחק אלעזרי וילקנסקי מתכנני ההתיישבות החקלאית בארץ. שמו הקודם של המושב הוא ערוגות ועקרון החדשה. מאחורי המושב ניתן להבחין במסלול ההמראה ובהאנגרים של בסיס חיל האויר תל נוף. הבסיס הוקם על ידי הבריטים במלחמת העולם השניה מאדמות שהם הפקיעו. בזמן המלחמה הוא נקרא עקיר כשמו על הכפר הערבי אשר שכן בסמוך עליו (כיום הישוב עקרון). בזמן המלחמת העולם השניה נחתו בשדה מטוסים שונים ובהם אף מבצרים מעופפים - B17 של חיל האויר האמריקאי. השם תל- נוף ניתן לבסיס לאחר מלחמת העצמאות ומקורו בשם של חברת נדלן של יעקב שיינצווייט. על פני השטח נראה היה כי  החברה מכרה מגרשים ליהודי פולין. בפועל היתה החברה כיסוי לשיינצווייט שהיה מרגל לטובת בריטניה. שירות הידיעות של ההגנה חשד בכך והצמיד לשיינצווייט מהנדס בשם צוואנגר שנמצא מת באחד הימים סמוך למגדל המים של תל נוף. מאז השם תל נוף מוכר לכל.

ראוי אולי להזכיר כי בתל נוף נחתו טיסות מבצע בלק אשר הביאו מצכוסלובקיה לארץ נשק ותחמושת רבים בינהם מטוסי המסרשמיט אשר הארבעה הראשונים שבהם השתתפו ב-29 במאי 1948 במתקפת הטור המצרי בגשר עד הלום שבאשדוד.

מעט שמאלה ניתן לראות את מתחם בילו סנטר המפותח אשר נמצא סמוך לקריית עקרון ומזכרת בתיה. קריית עקרון על שם הכפר עקיר שהזכיר לראשוני המתיישבים את אחת מחמשת סרני פלישתים הלא היא עקרון המזוהה היום עם תל מקנה. מזכרת בתיה שהוקמה בשנת 1883 נקראת על שמה של בתיה - אמו של הברון רוטשילד.

בימים של ראות טובה ניתן לראות את הרי יהודה ואפילו את העיר מודיעין. בצד צפון מזרח וצפון ניתן לראות, קרוב לגבעות, את רחובות, ומעט רחוק יותר את רמלה.

לאחר תצפית יפה זו, נמשיך עם השביל הירוק לצד בריכות המים. בירידה מעט תלולה עד שנגיע לתצפית על אגם של מים (לא תמיד מלא). האגם נקווה בתוך מחצבות כורכר ישנות ומשמש את חברת מקורות להחדרת מים לקרקע. הבריכה מגודרת ואין להכנס אליה. בעברה השני של הבריכה נוכל לראות את אנדרטת הצנחנים, מאחר והמקום שימש כשטח אימון של הצנחנים. כיום מסע הכומתה של טירוני הצנחנים מתחיל פה ומסתיים בכותל בירושלים.

בין מסלול קצר לארוך

לאלו שיבחרו במסלול הקצר, ניתן להמשיך עוד כ 200 מטרים עם השביל הירוק היורד מצפון לבריכות המים בחזרה לחניון בו נמצא הרכב [מספר 1 במפה]. בסוף הירידה מומלץ לפנות שמאלה 100 מטר לאנדרטה ולמקום פיקניק בסמוך שם מים ושירותים.

לרוצים להנות בטיול של 2 - 3 שעות נוספות, אשר מסתיים גם הוא ברכב,  נחזור עם השביל בחזרה לבריכות המים אשר בראש הגבעה ומשם נחזור עם השביל הירוק לפיצול עם השביל השחור בו הלכנו בתחילת המסלול .

כאשר נגיע לנקודה בה התחלנו לטפס בשביל הירוק [מספר 2 במפה], נפנה ימינה לשביל העפר השחור ונלך איתו לכיוון צפון מזרח. השביל, שאורכו 3.5 קמ הולך בסמוך לגדר הבסיס הצבאי שנמצא על רכס הכורכר. בצידי הדרך ילוו אותנו עצי ברוש ומדי פעם תאנים.

לאחר כק"מ הליכה נעימה בחיק הטבע, נגיע לצומת בה נמצאים שני מבנים [מספר 5 במפה]. נכנס למבנה הצפוני הקטן יותר. זהו מבנה באר. בצד המבנה בריכת אגירה ובתוך המבנה ישנה באר שעומקה כ- 40 מטרים (משמע חפורה מפני השטח עד בערך גובה פני הים). הבאר יבשה היום אך זהירות -הבאר לא מגודרת היטב וניתן ליפול לתוכה. בסמוך לבאר ניתן לראות את שרידי המשאבות.נראה שהבאר שימשה בעבר את יושבי הבסיס הצבאי וכן את חקלאי הסביבה.

נמשיך עם השביל שהלכנו בו עוד כק"מ, אז הוא מתעקל ימינה [מספר 3 במפה].

לאחר עוד הליכה של ק"מ ומחצה נגיע לחיבור לכביש צומת בילו - גדרה [מספר 4 במפה]. כאן ניתן להשאיר רכב שני.

למי שאין לו שני רכבים בטיול, בחיבור עם הכביש ישנו שביל עפר נוסף שמתפצל ימינה, שאינו מסומן בסימון שבילים, ועימו נלך.השביל עובר במסלול אופנועי שטח מאולתר, ובסופי השבוע סיכוי גבוה כי תמצאו אופנועים וטרקטורונים רבים באזור זה מנסים את כוחם בריחוף באוויר.... מנקודה זו הולכים בשטח שבין הגבעות לבין הכביש ללא שביל מוגדר בחזרה לכיוון אנדרטת הצנחנים. ליד הבסיס הצבאי, תעמוד בדרכם גדר הבסיס. אין בריכה כי אם ללכת מספר מאות מטרים בצמוד לכביש עצמו עד שמגיעים בחזרה לחניון בו מחכה הרכב [מספר 1 במפה].

חוות דעת על גבעות מע'אר

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...