עין כרם

• מסלול הטיול הוא פרי עטה של מורת הדרך שרית פרי, המתמחה בטיולים בירושלים - 052-3943966
•  המידע עודכן על ידי מורת הדרך שלי אשכולי. רוצים לטייל עם שלי? היכנסו לעמוד שלה בטיולי »

* הערה: הכניסה לכנסיות בהתאם לשעות הביקור.

איך מגיעים

לבאים מתל אביב, פונים ימינה במחלף הראל. ממשיכים מספר קילומטרים ישר בכביש 3965. בכיכר פונים שמאלה לכביש 395. כביש זה מתפתל ויורד עד לצומת T. בצומת פונים שמאלה לכביש 386 שנקרא גם רחוב עין כרם. זהו הרחוב הראשי של שכונת עין כרם. את הרכב ניתן להחנות בחניון הציבורי הסמוך – החניה בחינם.

ביציאה מהחניון נלך במורד רחוב המעיין עד שנגיע אל מעיין מרים, שם נתחיל את הסיור.

מסלול הסיור

נתחיל את הסיור במעיין מרים. המעיין נקרא ע''ש מרים אם ישו, שבעת ביקורה בעין כרם נגשה למעיין ושתתה ממימיו. בעקבות זאת נתקדש המעיין במסורת הנוצרית וצליינים נהגו לקחת עמם לאירופה מים בבקבוקים ממי המעיין. זהו אחד המעיינות השופעים ביותר בהרי יהודה ואיכות מימיו הוציאה לו מוניטין רב, אולם כיום מי המעיין חשודים בזיהום ואינם מומלצים לשתיה על ידי משרד הבריאות.

ליד המעיין, לא רחוק מכאן החל להתפתח היישוב הכנעני הקדום של עין כרם, לפני יותר מ-3000 שנה. אל המעיין מוליכה ניקבה חצובה באבן שראשיתה בימי בית שני, אז היה בעין כרם כפר פורח ומשגשג.

מעל למעיין נבנה לפני למעלה מ-100 שנים מקאם, מקום קדוש למוסלמים שהוא בית תפילה ומסגד. המבנה שימש בי''ס לילדי המוסלמים בכפר, והוא מסמל עבורנו את עין כרם, שהחל מן המאה ה-16 הפכה לכפר מוסלמי. עד היום, ניתן לראות את המינרט ואת המגדל המתנוסס מעלינו, שריד לאותו מקאם.

לעין כרם הגיעה רחל ינאית בן-צבי, רעייתו של נשיא המדינה השני, יצחק בן צבי. כאן בכפר הנטוש עין כרם, בשנת 1949 היא בוחרת להקים את כפר הילדים, מוסד חינוכי חקלאי לילדים יתומים. ארבעים שנה קודם לכן הגיעה רחל לראשונה לעין כרם וכך היא מספרת:

''אני נזכרת בביקור שערכתי בעין כרם יחד עם בן צבי וי.ח. ברנר. היה זה בחורף 1909. באחת השבתות בא אלינו ברנר מיפו, וירדנו איתו לעין כרם. היה זה ביום חורף זוהר כיום אביב. שרויים היינו במצב רוח מרומם. משהגענו לעין כרם נעמדנו במעלה הבקעה מוקסמים מהנוף המופלא שהתגלה לעיננו. הרים מזה ומזה. בעיני רוחנו ראינו כפר עברי קדום... בתי פלאחים, מנזרים וכנסיות מפוארות, ומולנו המעיין המהולל שמימיו, הניגרים החוצה, מהווים שלוליות דלוחות, מקום משחק לילדים ערביים המשחקים במים''

גם כיום מומלץ להגיע לעין כרם דווקא בחודשי החורף, בחודשים ינואר-פברואר פורחות השקדיות בעין כרם ומעניקות לכפר מראה מלבב כשל כלה ביום חופתה.

ביתו של ראש הכפר

מהמעיין נעלה בשביל הפונה מערבה ומטפס אל עבר הכנסייה. בדרכנו נחלוף על פני מרכז המוזיקה ע''ש טארג, ביתם הפרטי של הפסנתרנים אלכסנדר תמיר וברכה עדן. בעבר היה זה ביתו של השייח', ראש הכפר – בשנת 1883 גר בבית חאג' איסמאעיל. כאשר הגנרל הבריטי צ'ארלס גורדון הגיע לעין כרם הוא בחר להתגורר בבית זה. הביקור התארך לשהות של שנה שלמה שמטרתה היתה לחקור את סיפורי הברית החדשה. ח'אג איסמאעיל שהיה נרגש מהחלטת הגנרל להתארח בביתו ולא בחדרי האורחים של המנזר הפרנציסקני העניק לגנרל שי: חמור לבן, ומשרת בשם עלי. משרת זה בחר באחת הפעמים להעניק לאדונו שתיל של עץ תות, אותו שתל הגנרל בחצר ביתו של השייח' – והרי הוא לפנינו עד היום.

הגנרל צ'ארלס גורדון הוקסם מדמותו של יוחנן המטביל והיה מדבר עליו תכופות. אולם בתום אותה שנה נשלח לסודן – וממנה לא שב, גורלו היה דומה במפתיע לגורלו של יוחנן המטביל: ראשו נערף ב-1 בינואר 1885 בחרטום, בירת סודן.

בעליה לכנסייה נחלוף גם על פני השער של מנזר הרוזרי, אחיות השרשרת. המנזר הוקם בשנת 1909 וכיום משמש כבית מחסה לילדים יתומים.

כנסיית הביקור

מרחבת הכנסייה תצפית יפה. מולנו עמק נחל שורק ובמרכזו סכר בית זית ואגם בית זית. הסכר נבנה בשנות ה-50, כשעוד לא היה ידוע כי אופי הקרקע גורם למים לחלחל, ומי האגם נובעים במעיינות שבמדבר יהודה. מימין לסכר מושב בית זית ומשמאלו ביה''ס החקלאי עין כרם, אליו הועתק כפר הנוער של רחל ינאית בן-צבי.

על ההר למעלה הישובים מוצא עלית, מבשרת ציון והקסטל (מעוז ציון). למרגלותינו ואדי המעיין שעדיין ניכרים בו שרידי חקלאות עתיקה, מדרגות וגדרות אבן המונעים סחף.

בשערי כנסיית הביקור קבועים פסלי ברונזה של אלישבע וזכריה. סיפורם של אלישבע וזכריה מופיע בברת החדשה, בבשורה עפ''י לוקס, פרק א', בצורה תמציתית למדי: שנים רבות חיה אלישבע העקרה בכפרה בית הכרם (=שמו הקדום של הכפר עין כרם), כשהיא אינה מעזה לחלום שגורלה יהיה כשל שרה אימנו, חנה אם שמואל, ואמו של שמשון – כולן עקרות שנפקדו בבן בדרך ניסית לעת זקנתן.

בעלה זכריה היה כהן בבית המקדש. בעת עבודתו נגלה אליו מלאך אלוהים ובישר לו שאשתו עתידה ללדת בן. זכריה סרב להאמין ונענש על ידי המלאך בכך שניטלה ממנו יכולת הדיבור. ואכן, אלישבע התעברה, בבד בבד עם הריונה של קרובת משפחתה מרים מנצרת. כאן במקום זה ביקרה מרים את אלישבע, כשזו נושאת ברחמה את ישו, וזו – את יוחנן.

מסופר כי בעת הביקור אלישבע מרגישה שהעובד בקרבה מתחיל לרקוד, היא מתמלאת רוח הקודש ומברכת את מרים. מרים עונה לה בשירה: תגדל נפשי את אדוני. המזמור אותו שרה מרים, נקרא מגניפיקט, והוא מופיע בחצר הפנימית של הכנסייה בלוחות חרסינה, ביותר מ-50 שפות שונות. המזמור דומה מאד לשירת חנה, אם שמואל (שמואל א' פרק ב').

כאשר אלישבע יולדת, היא מבקשת לקרוא לילד יוחנן ולא בשם אביו, כנהוג. כאשר שואלים את זכריה כיצד לקרוא לילד הוא כותב על לוח "יוחנן" ולפתע מוסרת הקללה והוא שב לדבר.

בעת ילדותו של יוחנן, הורדוס המלך שולח את חייליו להרוג את ילדי שבט יהודה כיוון ששמע שביהודה נולד המשיח. אלישבע בורחת ומסתתרת עמו בסלע שנפתח באורח נס לקול תחנוניה. בבגרותו יוצא יוחנן למדבר, הוא מטיף על הירדן ושם מטביל אנשים, בינם גם את בן דודתו ישוע מנצרת.

את השרידים מתקופה היסטורית זו נוכל למצוא ביסודות שבקומה התחתונה.. על מקום המפגש נבנתה לימים כנסיה ביזנטית, עליה הוקמה כנסיה חדשה בתקופה הצלבנית, ואילו המבנה שאנו רואים כיום – הוא כנסיה חדשה אשר נבנתה ותוכננה על ידי האדריכל האיטלקי ברלוצ'י באמצע המאה ה-20'.

לאחר כשלון המרד הגדול בשנת 70 לספירה, ירושלים נכבשה והכפר עין כרם ניטש על ידי תושביו היהודים.. במאה הראשונה לספירה התיישבו בו שומרונים וכותים ששינו את שמו לאורייני ("ההררי" ביוונית), ובמאה השנייה שוב הייתה לכפר חשוב ומרכזי.

הקיסר הרומי הדריאנוס מחה את זכר התרבות היהודית והציב בכפר פסלים פולחניים, אך הכפר אורייני ננטש ונעזב שנית, עד לביקור הקיסרית הלנה במאה ה-4 לספירה. הלנה ראתה את שרידי המקדשים הרומיים, זיהתה את מקום הולדתו של יוחנן במרכז הכפר ואת בית הוריו על הגבעה עליה אנו עומדים כעת. בשני מקומות אלו הקימה הלנה כנסיות גדולות ומרשימות, שעמדו בתפארתן עד שנהרסו עם הכיבוש הפרסי, בשנת 614.

הצלבנים שהגיעו לארץ ישראל בשנת 1099, מצאו את ההריסות וחידשו את מבני הכנסיות. את הכנסייה כאן הם מקדישים לסיפור ביקורה של מרים אצל אלישבע, והיא נקראת עד היום כנסיית הביקור. נביט על חזית הכנסייה המרשימה. הפסיפס נעשה על ידי האומן ביגאטי בשנת 1943 בותיקן והועבר ארצה בשלמותו. בתמונה מתוארת מרים רכובה על חמור בדרכה מנצרת לעין כרם. מתחת מופיעה הכתובת: ותקם מרים בימים ההם ותחש ללכת ההרה, אל אחת מערי יהודה.

בכנסייה התחתונה

ציורי קיר מרשימים המתארים את זכריה בעבודתו בבית המקדש, פגישת מרים ואלישבע, ואלישבע בורחת ומסתירה את יוחנן בנה. מאחורי סורג הברזל נמצאת אבן המסתור וסביבה כתובת באיטלקית המספרת כי בסלע זה החביאה אלישבע את יוחנן.

הכנסייה העליונה

את ציורי הקיר יצר הצייר ואגאריני, שהגיע לכאן בשנת 1941, אך גורש על ידי הבריטים כנתין ארץ עויינת. הוא חזר בשנת 1949 ואז עזר לו הצייר הנודע מרדכי ארדון, זוכה פרס ישראל, עד שהגיעה הוראה מהותיקן להפסיק את עבודתו של הצייר היהודי.

בחלק המרכזי פרנציסקוס נותן למרים במתנה את כנסיית הביקור. ציורי קיר נוספים בקיר הדרומי של הכנסייה: נס החתונה בכפר כנא, הערצת מרים ועוד. נוכל גם להבחין בדמויות נשים מפורסמות מהתנ''ך ומהברית החדשה. כל הכנסייה הושלמה בשנת 1954, על ידי האדריכל הנודע אנטוניו ברלוצי.

בסיום הביקור בכנסייה, נרד חזרה למעיין מרים, ונעלה ברחוב המעיין חזרה לרחוב הראשי. נחצה את הרחוב הראשי (רחוב עין כרם), מימין בית קפה קטן בשם "עין כרם המתוקה", גן עדן לחובבי הפרלינים והשוקולד. נמשיך ישר עד שנגיע לשער כנסיית יוחנן.

מנזר וכנסיית יוחנן המטביל

כאן הוקמה על ידי הלנה כנסייה ביזנטית, כמה מאות שנים אח''כ נבנתה הכנסייה צלבנית שהוקדשה ליוחנן. על הקירות העוטפים את החצר, תפילת ההודיה של זכריה, בנדיקטוס, לרגל הולדת בנו יוחנן. נחצה את החצר היפה ונכנס לכנסייה.

הכנסייה בנויה בדגם בזיליקה, מבנה אורכי, שלקחה הנצרות מהעולם הרומי. כאן, מחולקת הבזיליקה לאולם תווך ולשתי סטראות צדדיות, על ידי שתי שורות עמודים. בחזית הכנסייה שלושה אפסיסים. באפסיס המרכזי נוכל לזהות את מרים, אלישבע וזכריה (אביו של יוחנן), וגם תמונה של יוחנן המטביל.

האפסיס השמאלי הוא המקום הקדוש ביותר בכנסייה, זוהי למעשה המערה בה ילדה אלישבע את יוחנן. בירידה לאפסיס נוכל להבחין בתמונה המתארת את הטבלת ישוע בירדן על ידי יוחנן. עוד באפסיס המרכזי שני פסלי שיש, מימין דמותו של פרנציסקופס מאסיזי, שכן כמו כנסיית הביקור גם כנסייה זו שייכת למסדר הפרנציסקני, שנוסד בראשית המאה ה-13 ע"י תלמידיו וממשיכי דרכו של פרנציסקוס הקדוש. משמאל פסל שיש של קלרה הקדושה, סנט. קלייר, תלמידתו של פרנציסקוס, אותה כינה כלתו של המשיח. קלרה הקדושה ייסדה את מנזר הנשים הקלאריסיות העניות.

בשנת 29 לספירה נאסר יוחנן על ידי הורדוס אנטיפס. סופו היה מר: ראשו נערף, עפ''י בקשת בתו של הורדוס, שלומית, והוגש לה על מגש. בצד הדרומי (ימני) של הכנסייה, תמונה המציגה את עריפת ראשו של יוחנן על ידי הורדוס, מעשה ידי האומן ריבלטה מהמאה ה-16. על קירות הכנסייה, תמונות המציינות את 14 התחנות של דרך הייסורים, הויה דלרוזה, זהו מאפיין של כל הכנסיות הקתוליות. בניגוד לכנסיית הביקור, זוהי כנסייה מאוד פעילה היות ויש בה קהילת נזירים פעילה המקיימת כאן טקסים ותפילות לאורך השנה.

נצא מן הכנסייה ונפנה מיד ימינה. עין כרם היא ביתם של אמנים רבים, שבחרו לברוח משאון העיר ולבנות כאן את ביתם. מימין תוכלו לבקר בסטודיו לציורים על אריחי קרמיקה, של האומנית רות חביליו, שבעבודתה ניכרת ההשפעה החזקה של עין כרם. נמשיך בסמטה, נחצה את הכביש ונצעד ישא אל רחוב "דרך האחיות".

בפיצול, נבחר את הנתיב הימני, איתו נעלה עד למנזר האחיות ציון, בקצה הרחוב.

מנזר האחיות ציון

נצלצל בפעמון ונכנס למנזר. אנו נכנסים למתחם יפהפה ומרשים, גן מנזר האחיות ציון, שקט ושלווה מאחורי חומות האבן. נשוטט בשבילים ונהנה מיופיו של הגן. בשנת 1860 הגיע לעין כרם היהודי המומר אלפונס רטיסבון. כמו רבים לפניו גם הוא התאהב בעין כרם, והחליט להקים במקום בית לאלוהים וליתומות, על גבעה נישאה זו.

את הקרקע רכש באמצעות תחבולה מעניינת: בעל הקרקע דרש סכום אסטרונומי עבור הקרקע, 200,000 פרנק, סכום עתק לכל הדעות. מה שבעל הקרקע לא ידע, שהוא מדבר עם מי שהיה נכדו של שר הכספים הצרפתי בממשלת לואי ה-16. רטיסבון לא נבהל, ולא איבד את תושייתו. יחד עם ידידו מעין כרם, יוסף טאנוס, נרקמה מזימה חשאית, הופעל אדם נוסף, תושב ביירות שביקש לרכוש את הקרקע, ובא מצויד במכתב המלצה מאת הפחה בירושלים, וקיבל אותה תמורת 70,000 פרנק. בעל הקרקע החמדן, נהנה לבשר לרטיסבון שהקרקע לא תהיה שלו, וכי היא נמכרה לתושב ביירות אמיד, אך מה רבה הייתה תמיהתו כאשר עוד באותו שבוע נמכרה הקרקע מאותו לבנוני מסתורי לרטיסבון בכבודו ובעצמו.

רטיסבון בנה במקום בית יתומות, אליו הגיעו יתומות רבות גם מן הארצות השכנות, ובהמשך בנה במקום גם את מעונו הפרטי. במקום נמצאות נזירות השייכות למסדר הנזירות האחיות ציון, אותו ייסד רטיסבון. קיימים בירושלים עוד שני מנזרים נוספים של אחיות ציון, אחד ברחביה והשני בויה דולורוזה, בלב העיר העתיקה.

וודאי תוכלו להבחין בשקט השורר במקום וביופיו של הגן המטופח בתוך המנזר, המקום כבר אינו משמש בית יתומות זה מכבר, והוא הסב את ייעודו והפך לבית הארחה צנוע ונעים. הבניין הראשי בו התאכסנו הילדות הפך להיות חדרי אירוח, ובבניין הסמוך לכנסייה נמצא חדר האוכל, המטבח וכנסיית המנזר.

הכנסייה

כמקובל במנזרים רבים, זוהי כנסייה צנועה ומאוד פשוטה. היא נועדה לשרת את הנזירות המשרתות במקום. בויטרז'ים המצויים באפסיס נבחין בדמויותיהם של משה ואליהו. זה המקום לציין כי במסדר האחיות ציון ישנו דגש מיוחד על לימוד יהדות, ועל הקשר בין היהדות לנצרות. הנזירות לומדות יהדות ואף מדברות עברית.

על הקירות נבחין בציון 14 התחנות בדרך היסורים של ישוע. בכנסייה נערכים מדי פעם קונצרטים ומופעי שירה, שמנצלים את האקוסטיקה הנהדרת במבנה.

נמשיך מהכנסייה לסיור בגן, נהנה מהאוויר ומן האווירה, ונגיע למרפסת תצפית יפה, בגן החרובים. גם מכאן נשקפים נופי נחל שורק למרגלותינו, ומולנו הר חרת והר איתן. מכאן ניתן גם לראות את ביה''ח הדסה עין כרם השוכן בגבעה סמוכה. למעוניינים ניתן גם לבקר בבית הקברות הקטן, הנמצא בהמשך השביל, ובו קברו של אלפונס רטיסבון, שהלך לעולמו בשנת 1884. על קברו פסל מרים, ועליו המילים האחרונות שאמר לפני מותו: ''הו מרים, זכרי את ילדך שנכבש באהבתך''. בבית הקברות קבורות ילדות ששהו במקום לצד נזירות, וחלקן אף נזירות יהודיות, כפי שתוכלו להבחין בשמות החקוקים על המצבות.

נצא מבית הקברות ונפנה אל עבר שער הכניסה. בדרכנו נראה בריכות לאיסוף מי גשם – זכר לימי המאה ה-19'. הבריכות שימשו כמאגר מי שתיה עד אשר הוסדרה אספקת מים לעין כרם. נצא מן המנזר ונפנה ימינה. נרד ברחוב האורן, שיוביל אותנו בחזרה אל רחוב המעיין בו התחלנו את סיורנו. בדרכנו, נוכל לראות את הכנסייה הרוסית המרשימה בעלת חמשת הבצלים, כאופייני למבנים רוסיים.

כנסיית ייליזבטה פיודרובנה

הכנסיה בעלת בצלי הזהב נקראת על שמה של יליזבטה פיודרובנה, הנסיכה שהפכה לנזירה. הכנסייה נמצאת במרכזו של הכפר הרוסי של עין כרם, הקרוי גם "המוסקוביה". בנייתה החלה על ידי יליזבטה בשנת 1905, לאחר שבעלה, הדוכס סרגיי, נרצח על ידי מתנקש. אך מלחמת העולם הראשונה קטעה את בנייתה, ובהמשך נרצחה אף יליזבטה בשנת 1917, יחד עם כל בית המלוכה הרוסי. רק לאחר מאה שנה, בשנת 2005, הושלמה בניית הכנסייה, והיא מאז מרשימה את כל רואיה.

בהמשך הירידה נחלוף על פני הכנסייה היוונית הקטנה שצבועה לבן וכחול. כנסיה זו נבנתה בסוף המאה ה-19. בעבר הייתה במקום נזירה ששמרה על הכנסייה, תחזקה אותה ואף ציירה את רוב ציורי הקיר המרשימים בכנסייה. לאחר מותה נסגרה הכנסייה, והיא נפתחת למבקרים לעתים רחוקות בלבד.

כאן מסתיים המסלול שלנו. אתם מוזמנים להמשיך ולהלך בשכונת הפלא הזו, שהיא בעצם כפר ציורי שנלקח מאיטליה הרחוקה. אגב, אם תגיעו לפה בחורף, תחוו חוויה שונה לגמרי מאשר זו שתחוו בימות הקיץ – מומלץ בחום.