איך מגיעים

נקודת התחלה: בית ג'אן.

  • מכביש 85 – בצומת ראמה פונים צפונה לכביש 864, עוברים את כפר ראמה וממשיכים עד שמגיעים לפנייה ימינה לכיוון בית ג'אן.
  • מכביש 89 – בצומת חוסן פונים דרומה לכביש 864, עוברים את הישוב פקיעין ובצומת לעבר בית ג'אן פונים שמאלה.

ממשיכים עם הדרך העולה לבית ג'אן. במזלג הראשון ממשיכים בדרך הראשית (שמאלה), עוברים את תחנת הדלק ומחפשים פנייה שמאלה כשניתן לראות על אחד הקירות או העמודים סימון שבילים ירוק [1]. נמשיך עם הרכב בדרך זו, המתפתלת במעלה הר, ובשלב מסוים הכביש הופך לדרך עפר [2]. כאן ניתן להחנות את הרכב זוהי נקודת ההתחלה.

נקודת הסיום: ישנן שתי נקודות סיום אפשריות – בחורפיש או בדרך בין בית ג'אן לחורפיש. נמליץ כאן על האפשרות השנייה שטובה אם מגיעים עם רכבים פרטיים ורוצים לעשות הקפצה מהירה: לאחר השארת הקבוצה בתחילת המסלול, יש לחזור אחורה לעבר מרכז הכפר בית ג'אן [13], ולחפש את דרך העפר (הסלולה בחלקה והמתאימה לכל רכב) לעבר חורפיש. דרך זו מסומנת בסימון שבילים אדום [11]. נוסעים בדרך זו 4.5 ק"מ (באמצע הדרך הסימון מתחלף לשחור). בשלב מסוים רואים מצד שמאל אנדרטה. כ-0.5 ק"מ צפונה ממנה נגיע לפיצול שבילים, שממנו פונה שמאלה מהדרך בשביל בסימון ירוק, המתאים להולכי רגל. זוהי נקודת הסיום וכאן יש להשאיר את הרכב השני.

אם מגיעים באוטובוס מאורגן, מומלץ לסיים בחורפיש. במקרה כזה יש לבקש מנהג האוטובוס לחכות ליד "סמבוסק הארזים" שבמרכז הכפר.

אופציה נוספת לסיום: בצומת אלקוש על כביש 89, מסלול מקסים בנחל כזיב. מוסיף עוד 2.5 ק"מ לנקודת הסיום הקודמת עם הליכה כייפית בתוך הנחל.

בית ג'אן

בית ג'אן שבהרי מירון הוא אחד מכפרי הדרוזים הגדול בארץ, והגדול בכפרי הדרוזים שבגוש הרי מירון. בית ג'אן הוא הגבוה שבכפרי ישראל, וחלקו העליון נמצא מעל לאלף מטר מעל פני הים. נראה כי מקור שמו הוא בשמה של בית דגן המקראית, והוא הוקם ככל הנראה סביב המאה ה-13-14 על שרידי ישובים קדומים יותר.

כיום יש בכפר כמעט כעשרת אלפים תושבים, שעובדים בכוחות הביטחון, כעובדי חוץ או כחקלאים. מאז שהוכרז הר מירון כשמורת טבע, מתקיים סכסוך מתמיד בין תושבי הכפר לבין אנשי רשות הטבע והגנים בעקבות ההתרחבות הכפר למגורים ולחקלאות. שיא הסכסוך היה בשנת 1987, אז לאחר התכתשות אלימה בין תושבי הכפר לבין אנשי הרשות ולמשטרה, הסכימו להקים פרויקט ביוב לכפר בבקעת הסרטבה. הבעיות לא נגמרו, ועד ימינו נמשכים הקונפליקטים בנושא ההתיישבות והתנאים אותם דורשים תושבי הכפר.

מסלול הטיול

מנקודת ההתחלה [2] נלך בשביל הירוק, כשמולנו נופו המרהיב של הר מירון ולצדי דרך העפר מטעי התפוחים והשזיפים של תושבי הכפר. לאחר כ-1 ק"מ נפנה עם השביל בפנייה חדה שמאלה (הקפידו שלא להמשיך עם דרך העפר ישר היא מובילה לשטח פרטי וכלבים משוטטים שם). בסמוך לפנייה ישנה גת עתיקה הכוללת משטח דריכה טבעי ואגן להיקוות התירוש. הגת לא בהכרח בולטת ולכן חשוב לשים לב שאתם רואים את הסימון כל הזמן.

לאחר כ-300 מהפניה נגיע לחרבת צב הנמצאת בראש הגבעה, המסומנת כ-נ"ג (נקודת גובה) 974. היום לא ניתן לראות בחרבה הרבה מעבר לפסולת שהושלכה במקום. השביל ממשיך עוד כ-1 ק"מ צפונה ומגיע לפיצול שבילים שלא קל להבחין בו. הדרך הראשית ממשיכה צפונה, וסימון השבילים השקוף (שני פסים לבנים ללא מילוי בינם), שנמצא על אבן אחת, פונה שמאלה (מערבה) ומוביל לאחר כ-400 מטר לאטרקציה  "הוטה" גדולה [3]. ידועה גם בכינויה הוטה 6.

ההוטה היא מערה מאוד עמוקה, שנוצרה כתוצאה מתופעה קארסטית, כלומר תופעה של המסת מי גשמים את אבן הגיר שממנה בנוי הר מירון. מהמקום שבו נמצאת ההוטה (אליה לא ניתן לרדת), ישנה תצפית יפהפייה מערבה לעבר הר כישור והר פלך. לאורך הדרך ילוו אותנו פרחים רבים: נוכל לראות טופח, כלנית, נורית, פרג, ברוניקה סורית שמסתתרת לה, שום, סחלבים, קידה שעירה, שקד מצוי, כחלית ההרים ועוד. אחד הדברים היפים הוא לראות את הכלנית המצויה פורחת לא בצבע האדום המוכר שלה, אלא דווקא בכחול עז. הצבע נקבע על ידי גנים שונים, והוא נפוץ באזור הר מירון.

תצפית

לאחר הביקור בהוטה נחזור על עקבותינו בחזרה אל השביל הירוק, נחבור אליו ונמשיך בדרך ההתקדמות המקורית צפונה. לאחר כ-1 ק"מ נגיע ל-נ"ג 945 [14].

מנקודה גבוהה זו ישנה תצפית מרהיבה לכל עבר: בצפון מזרח נראה את פסגת הר מירון (כ-1240 מטר מעל לפני הים), ומאחוריה באופק גם את החרמון. מעט מערבה נראה את הר חירם, הר אדיר, ומתחתיהם את חורפיש, שלידו נמצא הר זבול ונבי סבלאן. מערבה יותר ניתן לראות את הרי הגליל העליון, וביום עם ראות טובה ניתן אף לראות את הר הכרמל.

מהתצפית המרשימה נמשיך בשביל הירוק עוד כ-1 ק"מ, ובדרכנו נעבור ליד בור מים [15]. הבור נוצר גם הוא בפעילות קארסטית וכוסה במשטח בטון. בבור יש מים כל השנה. לאחר שתביטו בו, הקפידו להחזיר את הכיסוי לבור.

בחודש מאי ניתן לראות במספר מקומות לאורך השביל את פריחת השושן הצחור, פרח לבן מבהיק שהינו אחד מהפרחים הגדולים והיפים בארצנו.

מערת הנטיפים

השביל עובר בין טרשונים גבוהים של סלעי דולומיט וניכרת פעילות המים על הסלע הקשה. לפני החיבור עם סימון השבילים הכחול, ישנו פיצול ימינה לסימון שבילים שקוף [4]. (במידה והגעתם לסימון הכחול יש לחזור כ-100 מטר אחורה מאחר והסימון השקוף לא נראה למי שמגיע מכיוון בית ג'אן, אך כן ברור למי שמגיע מהכיוון ההפוך).

אם תלכו בעקבות השביל, תגיעו לאחר כ-200 מטר ל"הוטה" נוספת, שמומלץ להיכנס אליה עם פנס. ההוטה יורדת בהדרגה לבטן האדמה, ולאחר ירידה של כ-15 מטרים נגיע לחדר מערה גדול. כשנמשיך דרכו הלאה, נגיע לחדר גדול שבו זקיפים ונטיפים רבים. בכניסה לחדר זה יש מעין מרפסת, שעליה עומדים וצופים לעבר החדר. לא ניתן לרדת פנימה יותר, ויש להיזהר מהחלקה פנימה. הזקיפים והנטיפים יוצרים תחושה מרתקת וניתן לדמיין צורות שונות שהם יוצרים. הנטיפים והזקיפים נוצרים בתהליך של מיליוני שנים. למעשה מדובר בסלע הנוצר עם טפטוף המים מתקרת המערה כלפי מטה. כל טיפה משאירה אחריה קמצוץ זעיר של סידן, שבמהלך אלפי שנים יוצר נטיף. באותו הזמן על הרצפה גדל והולך לו זקיף. ללא הפרעה, לאחר אלפי שנים יכולים הנטיפים והזקיפים להתחבר לעמודים מרשימים, שכמוהם ניתן לראות במערה עצמה. כל מגע יד אדם, שהוא שמנוני מטבעו, הורס את התהליך הארוך. 

אגדה

האגדה מספרת כי קרסטי, נערה מפונקת מבית עשירים, ביקשה להיות הנערה היפה ביותר בעולם. בעודה מטיילת באזור זה, פגשה במכשף רב עוצמה שהתחפש לעני מרוד וביקש ממנה קצת אוכל ובגד חם. אך קרסטי, שהייתה מאוד אגואיסטית וחסרת התחשבות, צחקה עליו והמשיכה בדרכה. בהמשך הדרך פגשה שוב במכשף שהתחפש הפעם לנסיך עשיר ויפה תואר, ומיד פנתה אליו ובירכה אותו לשלום. בעוד הם משוחחים שאל אותה המכשף-הנסיך מה הייתה רוצה יותר מכל דבר אחר בעולם. ענתה קרסטי: "להיות היפה בתבל". הפך הנסיך חזרה למכשף ואמר: "בגלל שבפנים נשמתך כה שחורה ומכוערת, אהפוך גם את חיצוניותך לכזו". ואכן קרסטי הפכה לנערה פוזלת, בעלת אף נשרי ושפתיים מצומקות, בפיה הייתה שן-כן שן-לא, רגליה עקומות וגופה כולו חסר פרופורציות. מרוב בושה התחבאה קרסטי במערה והחלה מתחננת בפני המכשף כי יהפכה לאבן. הקוסם נכנע לרחמיו והפכה לאבן. מאז ועד היום ישנן מערות קרסטיות בעלות שן עליונה (נטיף) ושן תחתונה (זקיף)...

חרבת חותם

לאחר הביקור במערת הנטיפים נחזור לשביל הירוק אשר עד מהרה חובר לשביל בסימון שבילים כחול [5].  בשביל זה נפנה ימנה (צפונה), ונלך עם השביל עוד כ-2 ק"מ.

גם בדרכנו כאן נפגוש בצמחיה המעטרת את האזור: עצי אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית, אלון התולע, אדר סורי, קטלב, ער אציל, ועוד. לאחר שני הק"מ נגיע לחרבת חותם [6] שהיא שרידי יישוב מהתקופה הביזנטית (ראו ציר זמן היסטורי) שהשתמר היטב. בצידה הצפוני של החרבה נוכל למצוא את בית הבד ובסמוך לו בור מים.

עין חותם

מחרבת חותם [6], נרד עם השביל הכחול כ-800 מטר עד שנגיע לעין חותם [7]. מעיין זה הוא העליון מבין חמשת מעיינותיו של נחל חביס – החלק העליון של נחל כזיב. תעלה יפה מובילה את המים לבריכה קטנה בעומק של 60 ס"מ המזרימה את המים לשוקת המשתמשת את עדרי הצאן.  ליד השוקת העכשווית נמצאת שוקת עתיקה יותר. המים שלא נעשה בהם שימוש ניגרים לנחל עצמו, בו צומחת שדרת עצי צפצפה מרשימים ומרהיבים. הצפצפות, הנקראת בערבית "אל-חורה" נתנו לאזור את שמו בערבית. ניתן לראות כי בין הצפצפות למעין ישנו משטח גדול שוודאי שימש בעבר לשימושים חקלאיים. אם קצת מזל, תמצאו את המעין נקי וללא אנשים רבים – אז זו פינת גן עדן של ממש. בפעמים אחרות לצערנו לא מקפידים בני המקום על הניקיון הקפדה יתרה.

לאחר הביקור במעיין [7], נבחר בדרך בה אנו רוצים לסיים, לפי המיקום בו נמצא הרכב המאסף. לאלו שהשאירו את הרכב בחורפיש [8], נמשיך עם השביל הכחול עד פאתי הכפר ולאלו שבחרו בנקודת הסיום השנייה. במעין, נמצאת צומת שבילים, שם נעזוב את השביל הכחול, ונפנה ימינה (מזרחה) עם סימון השבילים הירוק, לאורך נחל כזיב כ-2 ק"מ עד לנקודת הסיום [9].

את המסלול הכרתי לראשונה בעקבות ספרו של מנחם מרקוס "הר מירון – סקר נוף ומסלולי טיול".