אחד האזורים היפים ביותר בארץ הוא ללא ספק השפלה הנמוכה, לא רחוק מדי וגם לא קרוב מדי הופך את האזור למטרה מצויינת לטיול. שפלת יהודה, אזור של גבעות עגולות בינהן צמחיה ים תיכונתי ענפה, יערות נטועים, מעיינות והרבה הרבה מערות ובורות ובארות תספק לנו את ההנאה בטיול זה הלוקח אותנו לסיור מעגלי בתוך הטבע המתאים לכל המשפחה.
מפת האזור
איך מגיעים
מכביש ירושלים - תל-אביב, פונים דרומה, לכיוון בית שמש במחלף שער הגיא. נוסעים דרומה עם כביש 38, עוברים את בית שמש, ולאחר שעוברים בצד ימין את הישוב זכריה, פונים ימינה לכביש 383 לעבר הישובים שדות מיכה וגפן [1 - במפה]. לאחר כק''מ וחצי מגיעים לפנייה שמאלה לעבר פארק בריטניה [2]. שטח פארק בריטניה הוא 40 אלף דונם ומכיל מסלולי טיול ונופש פעיל רבים. אנחנו נמשיך עם דרך הפארק הראשית, נחלוף על פני פניה ראשונה שמאלה לתל עזקה (ממשיכים ישר) [3] ולאחר מספר מאות מטרים נגיע לצומת המפנה שמאלה לתל עזקה [5] כאן נפנה ימינה. לאחר מספר מטרים נראה מצד שמאל את תחילת מסלול הבורות והבארות [5] עם אפשרות לחנות את המכניות ברחבה קטנה.
המסלול
השביל מתחיל בשער ברזל קטן ולידו שלט מאיר עינים שהוצב עי קקל ומסמן את תחילת המסלול. ממש לאחר מספר מטרים נוכל לראות בור מים. הבור חפור בקרקע. כל החפירות בקרקע באזור שפלת יהודה דורשות התגברות על שכבה בעמוק של מספר מטרים, הנקראת נארי, זוהי שכבה קרטון שהתקשתה בעקבות המסת מלחים ושמש. לאחר שעוברים את השכבה הזו, מגיעים לשכבת קרטון אשר רכה לחציבה. ניתן לזהות כי מדובר בבור מים לפי הטיח - הציפוי בתוך הבור. במקום בו אין טיח – ככל הנראה לא מדובר בבור מים אלא בבור אשר שימש למטרות אחרות. (כמובן שיש לשים לב לכך שלעיתים הטיח מתקלף).
השביל, המלווה בסימון שביל ישראל, מתחיל לעלות בעליה מתונה לעבר ראש הגבעה - תל מירסים. בדרכנו נוכל להבחין בצמחים ובפרחים שונים בניהם (בעיקר בחורף): רקפת, סיתוונית היורה (בצבע ורוד), כרכום (בצבע לבן), הכלח (הדומה לשומר) וכן את האזוב, הנמצא סביב ממנו בעזרת תוספת של מלח לימון וסומסום מכינים את תבלין הזעתר המפורסם.
סביב לבורות המים לעיתים רואים בטון- זהו שריד מתקופת המנדט ושימש כחסימה כנגד התמלאות הבור בסחף. הבריטים סיעו לערבים ולבדואים מבחינה כלכלית וטכנולוגית מאחר והם היוו את העורף החקלאי שלהם בארץ. תשומת לב לטראסות (טרה – בלטינית אדמה) הנמצאות באזור ומעידות על שימוש חקלאי של הקרקע.
לפני כ-130 שנה כתב מארק טויין הסופר הנודע, ''כתר הכיעור ניתן לארץ ישראל, צל אין בה ועץ אין בה''. מהסתכלות סביב אפשר לראות כי כיום המצב שונה לחלוטין, לא מעט בגלל פעילות של קק''ל.
אחד העצים השולטים כיום בנוף הוא האורן הקפריסאי – עץ זה מגיע לגובה של עץ בוגר לאחר שנים מועטות אבל מת לאחר כ-40 שנה. ולכן במאה שנה מאז יוסדה קקל נטעו מספר מחזורי עצי אורן.
תצפית על האזור
באזור שפלת יהודה התגלו עשרות ומאות חוות חקלאיות. סביב ישוב אחד מרכזי, ניתן למצוא כפירירים – בית משפחה או חמולה שישבה באמצע השטח החקלאי, בוודאי בעונות של הפעילות החקלאית האינטנסיבית.
בתום העליה הקצרה, בסמוך לראש הגבעה, השביל פונה שמאלה להליכה בחורש הנטוע. מומלץ להתעכב מעט, ולעלות את המטרים הנוספים לעבר ראש הגבעה, שם ניתן לראות חווה חקלאית עתיקה (אשר ניתן לראות שרידי החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בה) וחומה.
כאשר עורכים חפירה ארכיאולוגית, מנסים להגיע לסלע היסוד ועל ידי כך לזהות את זמן תחילת הישוב באזור. מאחר ואי אפשר לחפור את כל השטח, עושים חלונות ארכיאולוגים - חפירה לעומק בשטח מצומצם (כ2 מ'ר), וזאת כדי להבין איפה כדאי לעשות חפירה יותר רחבה – היכן הנקודות המעניינות. זה שקול לצייר ציור ילדים או כל תמונה אחרת בעזרת נקודות בודדות, וובעזרת חיבור הקווים להבין את התמונה כולה.
בצד המערבי של התל, ניתן לראות חומת סוגרים – חומה כפולה שברווח בין החומות סגרו קירות הניצבים לחומות וביניהם נוצרו חדרים לאכסון ואף למגורים. נראה כי הישוב (חווה) בתל זה הוא מהתקופה הישראלית (1000 לפנהס).
נמשיך עם השביל אשר הולך בחורש נטוע ובו מקום להנות מהפסקת מנוחה בצל.
מערת קולומבריום
אם תחליטו להתמיד עם שביל ישראל תגיעו לחורשת הברושים ואז שביל ישראל פונה שמאלה, מותרים עליו ופונים ימינה (מערבה) ואז מתגלה החרוב הגדול והיפה שמוקף מסביבו בגדר אבנים נמוכה. נפרדים מהחרוב היפה וממשיכים מערבה חוצים מעבר בקר והולכים כ-150מטר ואז בימין הדרך יש עץ חרוב פשוט, לא כל כך מרשים, מאחוריו נמצאת מערת קולומבריום.
לאחר הביקור במערה, נחזור לחורשה. השביל ממשיך במגמת ירידה חוצה דרך עפר וממשיך מצידה השני בעליה מתונה לעבר ראש תל שקלון.
במהלך העליה, המלווה בסימון שביל ישראל, נוכל לראות גת (יקב בשפת ימינו). נקל לזהות את הגת לפי משטח הדריכה אשר שימש לביקוע קליפות הענבים והקזת מיץ הענבים. ממשטי הדריכה הנוזל נשפך לחור שבתחתית. את הנוזל בחלק העליון שבבור (הנקי יותר) אספו לתהליך התסיסה והמשך הפקת היין.
האלונים בשטח הם מסוג אלון מצוי (קל להבחין בעליו המשוננים), נחמד לאסוף את הבלוטים והספלולים. אנקדוטה מעניינת – התימנים קוטשים את הבלוט ומהבפנים שלו עושים חומר לעירור החשק המיני (ויאגרה)...
תל שקלון
מראש תל שקלון [7] ניתן לראות בתצפית ברורה את כל האזור – שפלת יהודה ועמק האלה. מכאן, שהתל הוא מקום אסטרטגי, והוא שימש להגנת הדרך שעברה ממזרח לו. דרך זו הובילה מאשדוד ונחל הבשור, דרך בית גוברין, לכיוון בית לחם וירושלים ונקראה דרך הקיסר. לא לחינם הפלישתים ניסו לתפוס את האזור בקרב התנכי בין דוד וגולית. קרב זה ארע באזור תל עזקה הנמצא מעט צפונית, גם הוא בשטח פארק בריטניה. מאחר והתל היה מקום אסטרטגי וישבו בו כוחות רבים, נקל להבין מדוע נמצא בו בורות מים ושרידי חקלאות רבים שהיו חלק ממערך נתינת שירותי הדרכים לעוברים באזור.
את המנוחה שלאחר העליה נוכל לעשות תחת צל אלון התבור (עליו של אלון התבור גדולים יחסית, צידם העליון ירוק מבריק ונוטה לצהבהב. צדם התחתון מכוסה שערות), זהו אחד מסוגי האלונים (מבין 5 הסוגים הקיימים בישראל - אלון מצוי, אלון תולע, אלון תבור, אלון חרמוני ואלון שסוע.
נמשיך בדרכנו בשביל ההולך ויורד לאיתו. בהולכנו במסלול נתקל בגללים שרואים שמקורם בעשבים וצמחיה – ולא בבעח אוכלי בשר. יתכן מאוד אפילו גללי צבאים הנמצאים באזור. גללים אלו יכולים לשמש גם חומר בערה, אפשר גם לערבב אותם עם עלים כתושים של זית – בהם יש שמן ואז מקבלים את הגפת, שהוא חומר בערה מצוין. ליד הבורות אפשר להבחין פעמים רבות בשקתות להשקיית בעלי החיים – שרידים של רעיה וחקלאות בעח.
לאורך המסלול נראה עצי זית רבים. זיתים שחורים וירוקים הם שלבים שונים בהבשלת הזית. זית שחור הוא זית בשל – הוא סופח יותר נוזלים וטוב יותר לשמן (יותר שמן לכל זית). אם נפתח את החרצן נמצא את הבפנים – הנקרא לום. מכאן באה המילה כלום – כ-לום. את הזית קוטפים לאחר הגשם הראשון – שעה שהפרי הכי גדול.
מהמרווה, הנמצאת לאורך המסלול, מומלץ להכין תה וזה טוב כנגד כאבי בטן.
חניון האלון
לאחר הירידה מתל שקלון והליכה של כ-300 מטרים, נגיע לחניון האלון אשר [8] נמצא בסמוך לדרך העפר הראשית של פארק בריטניה. עד לנקודה זו, המסלול מסומן בסימונים של שביל ישראל אשר פונה שמאלה לדרך העפר.. אנו לעומת זאת, נחצה את דרך העפר ונמשיך עם השביל בשביל אשר מסומן מנקודה זו ואילך בסימון שבילים אדום.
הבארות
לקראת סוף המסלול נוכל להבחין במספר בארות, בשונה מבור האוסף מי נגר עלי (גשם ומי נחלים), באר היא חפירה לשכבת מי התהום. עומק הבארות שאנו נראה במסלול הוא כ- 50 מטר. קל לבדוק זאת. בודקים את משך הזמן שלוקח לאבן להגיע עד פני המים (או תחתית הבאר במקרה וזו יבשה). ואת פרק הזמן הזה מכפילים פי-5 ושוב בעצמו. נקבל את עומק הבאר במטרים. (כך לדוגמה אם מדדתם שמשך נפילת האבל לבאר היא 3 שניות, עומק הבור הוא 3*3*5=45 מטרים. כמובן שאפשר לישם שיטה זו לא רק לבארות...
סביב לבאר נוכל למצוא שקתות להשקיית בעח, אם נתבונן היטב נוכל לראות שוקת שבורה ונזכר באמרה 'שוקת שבורה'. מאחר ומדע ההידרולוגיה (חקר המים) לפני מאות ואלפי שנים לא היה מתקדם, את מיקום שכבת מי התהום הגובה לקרקע גילו על ידי ריכוז צמחיה. ואכן באזור הבארות נוכל לראות מיני צמחים כגון עצי דקל, תאנה, צבר (ששורשיו עמוקים מגיעים עד לעומק של 7 מטרים – ללקט את מי התהום) ועוד. בתקופת הקיץ נוכל להנות מהפרות המתוקים של התאנה.
נמשיך עם המסלול עוד מספר מאות מטרים. בשלב מסויים ההשביל פונה ימינה. בנקודה זו, ליד עץ אלה גדול ניתן לעלות לכיוון שמאל, בשביל בין טראסות, עצי בוסתן ומשוכת צבר, לעבר הגבעה בה שכן בעבר הכפר עג'ור. לפני ראש הגבעה, יש סימון על יד 2 עמודים של קקל, כניסה מוחבאת מעט למערה. בתוך המערה שרידי בית-בד עתיק.
לאחר הביקור במערה, חוזרים לשביל האדום היוצא מערוץ הנחל ומטפס במתינות בהליכה של כ-10 לעבר נקודת חניית הרכבים [5] . מכאן אפשר להמשיך לפיקניק או לביקור באתר נוסף באזור באחת מהמסלולים האחרים באתר. מומלץ במיוחד להגיע עם הרכב לראש תל עזקה, אשר את הדרך אליו חלפנו בהגיענו למסלול הבורות והבארות, ולצפות על כל עמק האלה.
|
077-333-4555
לחצו על התאריך וקבלו את כל אירועי היום:
להדפסת המסלול
תצפית לשפלת יהודה מהמסלול
