מו ומו היא מסעדה של קצבים, התחילה את דרכה כאטליז משפחתי ברחוב הרצל ברחובות, שעם הזמן ביסס את מעמדו בזכות איכות הבשר והטיפול המקצועי של הקצב חיים לוי המיתולוגי שהקים את המקום ב 1984 מאז, עברו הרבה פרות באטליז של המו ומו ולימים התבקש שהמקום יתחיל לתפקד גם על תקן מסעדה.
צילום
מערכת
מו ומו בגלגול הנוכחי פועלת כמסעדה משנת 2002 ולא ברור מאליו שהיא מצליחה לשמור על הכתר לאורך כל שנות קיומה. היום המקום מוחזק ומנוהל על ידי ממשיך דרכו של לוי, הבן תמיר שנכנס בטבעיות לתפקיד "המסעדן" כשהאטליז עדיין אחראי על האספקה השוטפת למנות המסעדה, תמיר משכיל לייצר סינרגיה טובה בין האטליז למסעדה.
זה בא לידי ביטוי בתמורה מעולה לכסף, מו ומו יודעים להביא את המחיר הטוב ביותר בשילוב האיכות ובפועל אורחי המסעדה נהנים מנתחים של בשר מובחר, שנחתך במקום בתמחור הוגן . לא מפתיע שזה הפך למוסד מקום שמגיעים אליו במיוחד ולא רק מרחובות.
צילום
מערכת
זו מסעדת בשר במלוא מובן המילה והקיר של הסטייקים במקרר בכניסה לא
משאיר ספק לאן הגעת
התפריט מינימליסטי לחלוטין, לא בומבסטי, לא מתיימר. מה שמנחה את תמיר
זה לשמור את הכל פשוט ולתת לחומרי הגלם העונתיים לככב במנות הראשונות
ולנתחים שיש באותו היום לככב במנות העיקריות.
מו ומו עובדים בהתאם לעונתיות, אין הגדרות והם לא מחויבים לתפריט
.
תפריט הראשונות מתבסס על מיטב חומרי הגלם מכל עונה ועל פי זה בונים את
המנות, לכן התפריט הקבוע של הראשונות קטן וכל שאר הראשונות הם
"ספיישלים" בהתאם לעונה.
צילום
מערכת
עכשיו בעונת החורף למשל, תמיר משלב בתפריט כמנה
ראשונה "כרובית חמה בגבינה כחולה" שזו בעצם כרובית שהושרתה במיץ
של סלק שנטחן מסלקים שנצלו זמן ארוך בתנור.
והיא מוגשת על קרם גבינה כחולה ומעליה רוטב פסטו, צנוברים ופרמזן. כל
השילוב הזה יחד יוצר ביס מנחם ומענג מאין כמוהו.
צילום
מערכת
עוד מנת פתיחה שכיכבה הייתה קרפצ'יו פילה בקר עם טוויסט של פקנים
מסוכרים. מעבר למקוריות ול"שיחוק" של הפקנים המסוכרים שהשתלבו נפלא
והדגישו את טעם הבשר,
המנה הייתה מעוצבת כמו יצירת אומנות. הקרפצ'יו עבד מצויין עם הלחם של
המקום כשלצידו קערית שמן זית משובח וגם עם סלט עגבניות שרי הצבעוני
והעליז שהיה טעים טרי ורענן וסלט קיסר קלאסי שהוכן מחסה איכותית ורוטב
מדוייק.
צילום
מערכת
אבל כל אלו היו תחנת ביניים בדרך ללב של המקום הדבר האמיתי שלשמו
הגענו עד הלום, הבשר!
תפריט הבשר מצומצם בקטע טוב, והוא בהתאם לנתחים שיש באותו היום.
הקורונה מיקדה אותם עוד קצת ומהתפריט הורדו מנות שהן לא מובהקות בשר,
כמו מנת הפרגיות ומנת עוף, עדיין מי שירצה יקבל שניצל. אבל התפריט של
המו ומו אחרי הקורונה מאד ממוקד ולא משאיר מקום לספק-אתה בא לאכול
סטייק! וזה מה שעשינו. "הנתחים של היום" היו סינטה על העצם ופילה בקר,
שניהם היו מהמעולים שאכלנו.
צילום
מערכת
אופן ההגשה העיד על הכבוד שעושים במקום לבשר. הנתחים נפרסו ביד
מיומנת והגיעו לשולחן על גבי פלנצ'ה רוחשת, הבשר היה בדרגת עשייה
מושלמת. טבילה של הבשר הנימוח ברוטב שמנת פלפל ושמנת חרדל העצימו את
החוויה מהבשר. בנוסף התלוו לכל העונג הזה "החריף של תמיר" עשוי פלפלים
קלויים בשמן זית.
תוספות של צ'יפס פשוט טעים לא מתחכם ותפוח אדמה קראסט- שזה תפא שלם
שנאפה בתנור ואח"כ נכנס לטיגון קצר היה טעים ומקורי.
היין שנבחר היה אדום קלו דה גת -עמק איילון 2014 שהוגש בכוסות יפהפיות
שהחמיאו ליין, פרט חשוב לא פחות שלצערינו לא הרבה מקומות מייחסים לו
חשיבות. אגב, תפריט היינות של מו ומו מתבסס על יינות ישראלים
אזוריים בלבד ברדיוס של 40 ק"מ.
צילום
מערכת
הגענו לשלב הקינוחים מלאים ומסופקים לגמרי, אבל בכל זאת לא ויתרנו
על שני קינוחים, ה"ברד פודינג" עשוי לחם בריוש שמוכן במקום, עם רוטב
ווניל, תפוחים מקורמלים, פקנים מסוכרים, רוטב טופי, וקצפת לא
ממותקת
ועל קינוח פאדג' שוקולד עם "קנל" של קצפת לבנה. שני הקינוחים הצדיקו
את ההגזמה.
היי,
מה תרצה לכתוב על "מו ומו סטייק מבית טוב"?