401 בעלי חיים (עמוד 2)

השלשול הוא תולעת דל-זיפית ממשפחת השלשוליים, חי באדמה לחה ועשירה בחומר אורגני. השלשול בולע אדמה ומעכל את החומר האורגני ורקב הצמחים שבה, ומפריש את השאר. נבירתו באדמה מאווררת את הקרקע והפרשותיו מדשנות או

בשנת ה-60 למדינת ישראל, נבחרה הדוכיפת לציפור הלאומית של מדינת ישראל לאחר מסע בחירות ארוך. מתוך ויקיפדיה: לדוכיפת צורה וצבעים בולטים: צבע גופה חום-צהבהב. כנפיה וזנבה מפוספסים בצבעי שחור לבן, ועל ראשה מ

נחש ארסי ממשפחת הצפעוניים, אורכו מגיע עד מטר וחצי. על גבו דגם עקלתוני מוארך. אישוני עיניו מאונכים והוא פעיל בעיקר בלילה. הצפע הארצישראלי הוא המסוכן שבנחשי ישראל, בשל תפוצתו הרחבה בקרבת האדם (כל י

דו-חי ממשפחת הסלמנדריים החי בחבל הים-תיכוני של ישראל. הסלמנדרות בישראל ניכרות בראשן המעוגל, ולהן זנב, רגליים ואצבעות ארוכות במיוחד, בהשוואה לתת-מינים השוכנים באירופה. אורך הגוף של הסלמנדרה החיה ב

מידע על החרדון המצוי: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1078&kwd=262  

הגירית המצויה היא טורף לילי ממשפחת הסמוריים. גופה אפור, ראשה לבן ופסים שחורים עוברים לאורכו מהאזניים ועד לחרטום. הרגליים שחורות. הפרווה עשויה שערות מלעניות קשות. הטפרים ברגליים הקדמיות ארוכים וחזקים

  (מתוך אתר ציפורים נודדות לא יודעות גבולות): הבז הוא הדורס הנפוץ ביותר בארץ, אוכלוסייתו מוערכת בכמה עשרות אלפי זוגות. נפוץ בעיקר באזורים הים תיכוניים, בעיקר בשטחים פתוחים שפזורים בהם עצים א

הבולבול הוא ציפור שיר נפוצה מאוד בכל חלקי הארץ. הראש שחור עם טבעת עין לבנה, גופו חום-אפור וצבע השת צהוב (מכאן שמו). ניזון בחרקים ובמיוחד בפירות, גורם לעיתים נזק במטעים

מידע נציגה יחידה של משפחת הזיקיים בישראל. זיקית זו היא בת טיפוסית למשפחתה. אורכה עד 35 סמ, מחצית מזה אורך הזנב. הגוף פחוס-צדדים, הרגליים דקות, אצבעותיהן מאוחות בקבוצות בנות 2 ו-3 אצבעות ומצויידות בטפר

הזאב הוא יונק טורף ממשפחת הכלביים, מאבותיהם של הכלבים המבויתים. נפוץ בצפון הארץ ובדרומה, בעיקר בגולן ובנגב. קיימות אוכלוסיות גם בבקעת הירדן ובמדבר שומרון ויהודה. טורף יונקים בגדלים שונים. צד בדרך

נבו יריחו - העקרב הגדול ביותר בישראל. ניזון מחרקים ופרוקי רגליים גדולים. ביום מסתתר במחילות ומתחת לאבנים ובלילה יוצא לצוד. איך נבדיל בין הנבו לבין שאר העקרבים השחורים? חוץ מגודלו יש לנבו גם בליטה קטנה

 עכביש זאב (המידע בעזרת נעם שגב) עכביש זאב שייך למשפחת העכבישים הזאבנים. זו המשפחה השכיחה ביותר בין העכבישים הציידים (ללא רשת). לזאבניים צבעי הסוואה, עכביש הזאב לא טווה רשתות אלא צד את טרפו בריצה

הקיפוד המצוי הוא יונק עטוי קוצים השייך לסדרת אוכלי-החרקים. מצוי בצפון הארץ ובמרכזה בנופים טבעיים, אבל נראה גם בתוך ערים בפארקים ובגינות. טורף חרקים, חסרי חוליות וזוחלים. קוצי הקיפוד אינם אלא

צרעה חברתית, צבע גופה שחור עם דגם צהוב, שם הסוג נגזר מצורת הבטן (דמוי פלך). הפלכית בונה קן המורכב מחלה אחת ועשוי מחומר צמחי לעוס ומעורבב ברוק. הקן דבוק לענף או לקיר בגבעולון. הצרעות יוצ

ממשפחת החיפושיות הנפוצה בעיקר בארצות טרופיות. מתוך 3600 מינים במשפחה, נמצאו בארץ כ-20 מינים. דומה לטריכודית הסורית ולמילברית. אורך הגוף 12-22 מ"מ. מצויים על תפרחת של סוככיים. כנפי החפיה אדומות חזקות ע

הצב הרך מגיע עד לאורך של מטר אחד ומשקל של <?xml:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />50 ק"ג. הצב שמקורו באגמי המים המתוקים של מזרח אפריקה הינו טורף הניזון&n

העדין וארוך הגפיים בחרדוני ישראל. אורכו עד 25 ס"מ. זנבו הארוך והדק מגיע עד כדי שני-שלישים מהאורך הכולל. שמו המדעי ניתן לו על פי המקום בו נתפס לראשונה, וממנו תורגם שמו לעברית.  הוא שכן במקומות-חיו

לנקבה קרניים דקות וקצרות. לזכר קרניים גדולות וכפופות הממשיכות לצמוח כל ימי חייו. היעל פעיל שעות היום. היעלים (לאו דווקא היעל הנובי) מוזכרים בתנך מספר פעמים: הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַ

(המידע באדיבות בןבן) השפרירית הגדולה ביותר בארץ. 44-55 מ"מ צבע הזכר כחול מתכתי והנקבה בירוק מתכתי. נפוץ ליד נחלי מים מתוקים של צפון הארץ. הזכרים טריטוריאליים ונלחמים עם זכרים המנסים לחדור לתחומם. כשהנ

הסוג Orthetrum מצטיין בכך שהשוליים האחוריים של גבית החזה הקדמי מורמים בו בצורת קשקש רחב, הנושא שערות ארוכות. גוף הזכר הבוגר מכוסה לרוב באיבוק כחול. הצעירים והנקבות צהובים או חומים עם פסים כהים. בארץ-י

מתוך אתרו של דר עז בן יהודה פרפרי ארץ ישראל פרפר גדול בצבע צהוב לימוני, בעל תפוצה הולוארקטית (צפון אמריקה, אירופה, צפון אפריקה ואסיה הממוזגת) ונפוץ בכל ברוב חלקי הארץ בחודשים מרץ עד סוף נובמבר. בדרום

קונכיה גדולת מימדים שקוטרה מגיע עד 50 מ"מ. תפוצתו מהחרמון (המין הנקרא שבלול החרמון מאותה המשפחה) ועד המכתשים. בעונת התרדמת הוא מתחפר בקרקע וסותם את פתח הקונכיה. עם בוא הגשם הוא מסלק את החומר שעימו הוא

חיפושית האדומה שחורההנקראת גם פשפש פנדורה שייכת למשפחת הרפואניתיים (Meloidae). אלה חיפושיות שחורות, עם כנפי חפייה אדומות, עם פסים או כתמים שחורים. הגוף קמור, אורכו 8-<?xml:namespace prefix = st1 ns

חלזון ממשפחת הקדמומיים. נפוץ בישראל בשפע ברצועות החולות של מישור החוף, שם ניתן למצאו באוכלוסיות צפופות של כמה מאות פרטים למטר מרובע. למרות שהוא מין  של דיונות הוא מתפשט גם לאזורים של חמרה וכורכר

טריסטרמית ים המלח הביא נעם שגב ציפור שיר מדברית ממשפחת הזרזיריים, אוכלת חרקים, פירות וגרגרים. נפוצה בנחלי וקניוני המדבר ומוכרת היטב למטיילים שם. ישנם פרטים שהתרגלו לאכול שיירי מזון שהשאירו מטיילים, וש

צרצר שגודלו כשלושה ס"מ, צבעו שחור. על בסיסם של כנפי החפייה שני כתמים צהובים (מכאן שמו). נפוץ בכל חלקי הארץ, חודר לבתים

המין הגדול ביותר בארץ בסוג גמל-שלמה. הבטן ארוכה מאוד,  בשולי החזה שינון עדין. לזכר כנפיים ארוכות המכסות כמעט את כל פרקי הבטן, ואילו לנקבה כנפיים קצרות מאוד המכסות רק את שני הפרקים הראשו