401 בעלי חיים (עמוד 2)

סוג של דבורים לא חברתיות. בונות קינים במחילות הנקדחות בדר"כ בחומר צמחי מת. מהגדולים שבמיני הדבורים בישראל. אורך הגוף 15-30 מ"מ, הבטן חלקה ושחורה, הכנפיים שחורות כחולות. לנקבות רגליים שעירות מאד לאיסוף

קמטן החורש הוא לטאה גדולה ומגושמת, חסרת רגליים. אורך הגוף למעלה ממטר. צבע הבוגרים חום, צבע הצעירים חום-זיתני מנומר. הגוף קשה למגע. לאורך צידי הגוף עוברים שני תלמים (קמטים, ומכאן שם הסוג) המסייעים להתר

צרעה  שצבעה חום כהה, כנפיה צהובות ושוליהן כהים. צרעה זו צדה עכבישים כמזון לזחליה. משאיתרה הנקבה עכביש היא עטה עליו ועוקצת אותו בחזה. אז היא נושאת את העכביש המשותק למחילה שחפרה, מטילה עליו ביצה אח

עקרב גדול ממשפחת הבותוסיים שצבעו חום-שחור, עקיצתו עלולה לסכן בני אדם. טורף חרקים ופרוקי רגליים. חי תחת אבנים ופעיל בלילה. נפוץ בישראל מהגליל ועד הרי אילת

הזאב הוא יונק טורף ממשפחת הכלביים, מאבותיהם של הכלבים המבויתים. נפוץ בצפון הארץ ובדרומה, בעיקר בגולן ובנגב. קיימות אוכלוסיות גם בבקעת הירדן ובמדבר שומרון ויהודה. טורף יונקים בגדלים שונים. צד בדרך

מין חתול המותאם לחיים בסביבה חולית. צבעו צהבהב כצבע החול, ראשו פחוס ורחב, כפות רגליו מכוסות בשיער ארוך המקל על התנועה בחול. חתול החולות הוא טורף פעיל לילה הניזון ממכרסמים, חרקים, זוחלים ועופות. חתול ה

דו-חי ממשפחת הסלמנדריים החי בחבל הים-תיכוני של ישראל. הסלמנדרות בישראל ניכרות בראשן המעוגל, ולהן זנב, רגליים ואצבעות ארוכות במיוחד, בהשוואה לתת-מינים השוכנים באירופה. אורך הגוף של הסלמנדרה החיה ב

גמל שלמה שצבעו ירוק או חום מנומר בלבן. מצוי ברוב חלקי הארץ, באביב ובקיץ. מחושי הזכר מנוצים, של הנקבה חוטיים. טורף חרקים קטנים שהוא דורס ברגליו הקדמיות

מידע נציגה יחידה של משפחת הזיקיים בישראל. זיקית זו היא בת טיפוסית למשפחתה. אורכה עד 35 סמ, מחצית מזה אורך הזנב. הגוף פחוס-צדדים, הרגליים דקות, אצבעותיהן מאוחות בקבוצות בנות 2 ו-3 אצבעות ומצויידות בטפר

כתב: יהונתן גולדמן בטיולים רבים, בעיקר במדבר יהודה או בנגב, אנו חולפים על פני נקיקי סלע ולידם ערימת חלזונות. אם נתבונן מקרוב, נראה שהשבלולים מכורסמים במקום קבוע (בסמוך לפתח). זולל החלזונות הוא הקוצן -

(מתוך הספריה הוירטואלית של מט"ח) נקבת גמל נקראת נאקה והגמל הצעיר נקרה בכר (או בכרה). הגמל הוא סוג של מעלי-גירה. על גבו דבשת ובה מאגר שומן המשמש כמקור אנרגיה וחומרים בעת הצורך. הגמל מותאם לחיים במדבריו

שייכת למשפחת השממיתיים (GEKKONIDAE). משפחת לטאות גדולה המונה 90 סוגים ובהם 750 מינים. שממית בתים הנפוצה והשכיחה מבין השממיות בארצנו. היא בגודל בינוני, אורכה 12 ס"מ, זנבה ארוך  במקצת מן הראש והגוף

המניפנית שייכת למשפחת השממיתיים, פעילת לילה הניזונה מחרקים. חיה בסלעים, בקירות ובמצוקים.  שמה ניתן לה בגלל צורת כריות האצבעות הדומות למניפות. נפוצה ברוב איזורי הארץ

חרק מסדרת מרושתי הכנף, נפוץ בישראל. הזחלים חופרים בחול משפכי ציד חרוטיים בהם נלכדים חרקים שונים, בעיקר נמלים, ומכאן שם הסוג. הזחל מתגלם בתוך החול, הבוגרים פעילים בלילה

קונכיה גדולת מימדים שקוטרה מגיע עד 50 מ"מ. תפוצתו מהחרמון (המין הנקרא שבלול החרמון מאותה המשפחה) ועד המכתשים. בעונת התרדמת הוא מתחפר בקרקע וסותם את פתח הקונכיה. עם בוא הגשם הוא מסלק את החומר שעימו הוא

אורך גופה 8-12 ממ, צבעה ירוק בהיר עד ירוק כהה. היא דומה לתריסית הירוקה, אבל שונה ממנה בכך שפתחי בלוטות הריח שלה ארוכים מאד ונמשכים בצורת חריץ עד לפינות האחוריות של החזה האמצעי. נמצאת על שיחים ועל צמחי

  (מתוך אתר ציפורים נודדות לא יודעות גבולות): הבז הוא הדורס הנפוץ ביותר בארץ, אוכלוסייתו מוערכת בכמה עשרות אלפי זוגות. נפוץ בעיקר באזורים הים תיכוניים, בעיקר בשטחים פתוחים שפזורים בהם עצים א

(המידע באדיבות בןבן) השפרירית הגדולה ביותר בארץ. 44-55 מ"מ צבע הזכר כחול מתכתי והנקבה בירוק מתכתי. נפוץ ליד נחלי מים מתוקים של צפון הארץ. הזכרים טריטוריאליים ונלחמים עם זכרים המנסים לחדור לתחומם. כשהנ

השלשול הוא תולעת דל-זיפית ממשפחת השלשוליים, חי באדמה לחה ועשירה בחומר אורגני. השלשול בולע אדמה ומעכל את החומר האורגני ורקב הצמחים שבה, ומפריש את השאר. נבירתו באדמה מאווררת את הקרקע והפרשותיו מדשנות או

צרעה טפילית ממשפחת הקטיפיתיים Mutillidae. הגוף שעיר וקטיפתי ומכאן שמה. הנקבה חסרת כנפיים ובמבט ראשון נראית כנמלה גדולה. צבע הראשחזה חום אדמדם מבריק, הבטן שחורה ועליה מצויירים ארבעה כתמים ופס רוחב שצבע

אורכו 26-30 ס"מ. המקור 6 ס"מ. דוגר במיגוון של מקומות חיות, ובשונה מקרוביו לא תמיד צמוד למקורות מים, אלא נראה גם במקומות חקלאיים ועירוניים יבשים יותר, לעיתים קרובות במטעי תמרים. בכל זאת לרוב נראה ליד מ

הבולבול הוא ציפור שיר נפוצה מאוד בכל חלקי הארץ. הראש שחור עם טבעת עין לבנה, גופו חום-אפור וצבע השת צהוב (מכאן שמו). ניזון בחרקים ובמיוחד בפירות, גורם לעיתים נזק במטעים

בשנת ה-60 למדינת ישראל, נבחרה הדוכיפת לציפור הלאומית של מדינת ישראל לאחר מסע בחירות ארוך. מתוך ויקיפדיה: לדוכיפת צורה וצבעים בולטים: צבע גופה חום-צהבהב. כנפיה וזנבה מפוספסים בצבעי שחור לבן, ועל ראשה מ

הצב הרך מגיע עד לאורך של מטר אחד ומשקל של <?xml:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />50 ק"ג. הצב שמקורו באגמי המים המתוקים של מזרח אפריקה הינו טורף הניזון&n

סרטביש ובשמו המודרני - יפרוחית בהירה - היפרוחית אורכה עד 7 מ"מ. מתגוררת על פרחים ועלים וצבע גופה מותאם להפליא לצבע הפרח (לבן, צהוב, סגול...). היא אורבת לחרקים בקרבת האבקנים, כשמזונה העיקרי זבובים ודבו

משל הנשר והדבורה אחד הנשרים ראה דבורה על פרח ואמר לה בבוז ובגאווה "הו, מסכנה, כמה את עלובה על אף כשרונך וכל עמל הפרך הרי אלפי דבורים עושות כולן יחדיו אותה חלת דבש בקיץ בכוורת. ומי, בדבש המעורב יבח

המידע באדיבות בןבן שחריר נחלים הינו חילזון החי במים מתוקים. גודל הקונכייה שלו מגיע עד <?:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />2 ס"מ. צבעו שחור בולט, חום כהה