ט``ו בשבט

ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, נתפס בשנים האחרונות בארץ, ובצדק,  כחג שמירת הטבע. ביום זה יש לנו הזדמנות טובה להסתכל סביב, ליהנות מהמגוון העצום של בעלי החיים והצמחים שיש בארצנו, ולדעת שאם לא נשמור, ואם לא נפעל לשמירה על מה שיש ועל איכות הסביבה שלנו, ילדינו כבר לא יוכלו ליהנות ממנה שאנו רואים כמובן מאילו.

להמלצות נוספות על אירועים, טיולים ואטרקציות לחג, היכנסו לטיולי ט"ו בשבט!

שמירת הטבע

תמונה מתוך אתר טיוליבארץ ישראל יושבת היום אוכלוסיה של למעלה משבעה מליון נפש על שטח שהוא קטן משטח שמורת טבע ממוצעת בארה"ב. צפיפות האוכלוסייה במישור החוף היא מהגבוהות בעולם ועומדת על 400 נפש לקמ"ר. מכאן נובע שהצורך לשמור על הנוף ומערכות החי והצומח הוא אתגר חיוני במיוחד בארצנו. ארץ ישראל היא פינת חמד ייחודית מנקודת מבט של ערכי טבע ונוף. בנסיעה הנמשכת פחות מיום אחד לאורכה של הארץ (כ500 ק"מ), חוצים יחידות נוף שונות. מנוף הרים מושלג וטבע אלפיני דרך הרים וגבעות מכוסות בחורש ים תיכוני, דרך אזורי ים חמרה וכורכר ולבסוף אף ים טרופי עם נופי מים מהמיוחדים בעולם.

הימצאות ארץ ישראל במפגש יבשות ובמפגש אזורי אקלימי כה מיוחד מביאים לריכוז בקנה מידה עולמי של צורות נוף ומיני חיים. מספר המינים בארץ לא סוכם עדיין אך ידוע שבארץ אפשר לצפות בכ 2600 מיני צמחים, בכ 90 מיני זוחלים, ב 480 מיני ציפורים ועוד. כמו כן, עם כל גודלה של הארץ מצויים בה מספר לא קטן של מינים אנדמיים (ייחודיים לאזור) הנמצאים רק בה. כמו כן ישראל מהווה ציר נדידה עולמי לציפורים וכל שנה בעונות הנדידה עוברות בה מיליוני ציפורים.

החג

התאריך ט"ו בשבט נזכר לראשונה במשנה (המאה 1-2 לספירה) כאחד מארבעה תאריכים הקובעים מתי מתחילה הספירה של שנה חדשה לעניינים שונים. לדוגמה: א' בניסן נקבע כראש השנה למלכי יהודה וישראל, ובו היו מונים שנה חדשה לשלטונו של המלך. א' בתשרי נקבע, בין השאר, כראש השנה למניין השנים. והתאריך ט"ו בשבט נקבע כראש השנה לאילן. ואין הכוונה כאן לחג האילן - אלא לתאריך המיועד לחקלאים כבסיס לחישוב היבול השנתי של הפירות, לצורך הפרשת מַעֲשֵׂר: על-פי חוקי המקרא חייב החקלאי להפריש מעשר, עשירית, מיבול הפירות - בין השאר לטובת העניים והנזקקים.

כאמור אם כך, בתחילה היה ט"ו בשבט לא יותר מאשר תאריך לחקלאים לצורך הפרשת מַעֲשֵׂר (עשירית) מיבול הפירות. במשך הדורות קיבל היום אופי של חג, ולכן הוסיפו איסורים להספיד מתים ביום זה ואף נהגו לאכול ביום זה מחמשת מיני הפירות שבהם נתברכה ארץ ישראל – גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
משמעות מיוחדת קיבל ט"ו בשבט במאה ה- 16 בצפת של המקובלים, שקבעו סדר ליל שמחת האילנות. סדר זה של ט"ו בשבט כלל שולחנות ערוכים, מקושטים בפרחים ובענפי הדס, ועליהם שפע פירות ויין. המסובים היו לומדים על הפירות מתוך התורה, התלמוד וספר הזוהר, ואומרים תפילות מיוחדת לשלום האילנות. תמונה מתוך אתר טיולי
חג
עם ראשית הציונות והקמתן של המושבות הראשונות בארץ ישראל קיבל ט"ו בשבט משמעות נוספת. טקס הנטיעות הראשון של ט"ו בשבט התקיים בשנת תרמ"ה – 1885 במושבה ייסוד המעלה. ההיסטוריון זאב יעבץ, ששימש גם מחנך ומנהל בית ספר, יצא בקריאה לקבוע את ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ובט"ו בשבט שנת תר"ן – 1890 לקח את תלמידיו לנטיעת עצים במושבה זיכרון יעקב. בתחילת המאה ה 20, בשנת 1908, הכריזה הסתדרות המורים והגננות בארץ ישראל על ט"ו בשבט כחג הנטיעות. הרעיון קיבל את אישורם של מוסדות התנועה הציונית (שפעלו באותן שנים, לפני הקמת המדינה). ומנהג הנטיעות התקבל בכל מוסדות החינוך העבריים והתבצע באמצעות והקרן הקיימת לישראל (קק"ל).

חג הנטיעות

ט"ו בשבט קיבל את משמעותו כחג הנטיעות לפני כ- 100 שנה, עם ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. אך במשך השנים שאחרי קום המדינה, עם ההתפתחות וההתרחבות של החקלאות, התעשייה והבנייה, הלכו ופחתו השטחים שנשארו לנטיעות. ט"ו בשבט איבד את משמעותו כחג הנטיעות – אך קיבל משמעות חדשה: חג שמירת הטבע. גופים ומוסדות העוסקים בהגנה על החי והצומח, כגון - החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, יחד עם משרד החינוך, הכריזו על ט"ו בשבט כחג שמירת הטבע.

שבעת המינים על כף היד

ארץ ישראל היא אחד ממרכזי המוצא של צמחי תרבות. צומחים בה עשרות מיני צמחים מהם פיתח האדם צמחי תרבות ראשונים במעלה: צמחי תועלת, עצי פרי, עצי נוי, צמחי פרחים, תבלין ומרפא. בין צמחי הארץ מוזכרים בספר דברים שבעת מינים כסמלה של ארץ ישראל: חיטה ושעורה, גפן, תאנה ורימון, זית שמן ודבש (תמרים, דבלים וצימוקים הנאכלים יבשים ומתוקים - אין הכוונה לדבש דבורים). תמונה מתוך אתר טיולי

זית
הזית גדל בארץ ישראל כעץ בר בגליל ובכרמל. גידול זיתים בתרבות מצפון אפריקה ובדרום אירופה עד למזרח התיכון, ומחקרים מוכיחים כי הוא תורבת לראשונה בארץ ישראל ובלבנון. העץ ירוק עד ומאריך ימים ונושא פרי במשך עשרות שנים. הפרי נכבש, ירוק או שחור, ומזמנים קדומים מפיקים. ממנו שמן מצויים מתקני הפקה (בית בד על מתקניו) מאז ימי קדם עד ימנו כרמי זיתים, בני זנים ותיקים למיובאים, פזורים בכל הארץ. חומר העצה. משמש לייצור רהיטים וחפצי נוי .  ראו מידע ופרטים בקישור: זית

חיטה

:החיטה (אולי גם השעורה) היא גידול התרבות החשוב ביותר והקדום ביותר מחקרים מצביעים על גידול חיטה בארץ ישראל מאז התקופה הנאוליתית (לפני כ- 10,000 שנה). חיטת הבר (אם החיטה) היא אם החיטה הקשה, שממנה יוצרים גריסים, אטריות ועוד, והיא צומחת במזרח הגליל ובגלבוע. החיטה הרכה, חיטת הלחם, פותחה מצמח אחר. הכלים לגידול החיטה (חריש, זריעה ודיש), לטחינתה לקמח ולאפיה התפתחו והשתנו במשך הדורות ושרידיהם הם בין הממצאים הארכיאולוגים החשובים. לחם .חיטה הוא עד היום המאכל החשוב ביותר בחלק גדול של העולם תמונה מתוך אתר טיולי

שעורה

צמח זה מהווה, יחד עם החיטה, מקור ראשוני לפחמימות, קמח שעורה היה לחם עוני, מזונם של עניים, ושל בהמות הבית . השעורה יכולה .לצמוח גם באזורי בצורת, דלים בגשם, שהחיטה אינה יכולה לצמוח בהם, בארץ צומחים בו ארבעה מינים שונים של שעורה, אבל רק אחד מהם שעורת התבור, הוא אבי השעורה הדו טורית (שני טורי גרעינים בשיבולת) שממנה פותחה השעורה גידול חשוב בארץ; לאחרונה פחת גידולה מאוד.

רימון
הרימון איננו עץ בר בארץ ישראל. אין כמעט צמחים נוספים במשפחתו ולא ידוע מקורם של עצי הדר שמהם פותח המין התרבותי. רימונים גודלו,בארץ כבר מימי קדם. הרימון הוא עץ או שיח גדול, עומד בשלכת חורף מלבלב באביב ונושא שפע פרחים אדומים, שמהם מתפתח הפרי - כדור, גדול ואדום, עם כתר בראשו. הפרי מלא גרגרים אדומים עסיסיים וניתן לשמור אותו למשך חודשים ארוכים, לאכול אותו חי או להפיק ממנו יין. בזכות צורתו הייחודית של הפרי הוא שימש כמוטיב באמנות בכלי המקדש, בעיטור מבנים, בפסיפס ועוד .  ראו מידע ופרטים בקישור רימון

תמר
עצי התמר צומחים בר ליד מעיינות בחלקים החמים של ארץ ישראל. תרבות התמר, שהיתה מפותחת בימי קדם, התנוונה במשך הדורות, וחודשה על ידי הישוב היהודי מחוטרים משובחים שהובאו מעיראק וממצרים. מרבים את התמר מחוטרים, כי התמרים הגדלים מזרעים אינם נותנים פרי משובח. יש עצי זכר, ויש עצי נקבה, שרק הם נושאים פרי. לעץ התמר צורה אופיינית גזע זקוף ועטרת של כפות ארוכות בראשו. אשכולות התמרים מבשילים בסוף הקיץ, ופריים נאכל חי או נשמר למשך זמן רב. עץ התמר ופריו משמשים כמוטיב באמנות .   ראו מידע ופרטים בקישור תמרתמונה מתוך אתר טיולי

גפן
גפן היין היא שיח משתרע או מטפס, והיא עומדת בשלכת בחורף. היא פתוחה מגפן הבר, הצומחת במזרח התיכון, ולאחרונה הוכח כי היא מצויה גם בארץ ישראל. פריחת הגפן קרויה סמדר, ותוצריה שונים ומגוונים: עלי גפן לבישול, ענבים לאכילה, צימוקים, ריבות ובעיקר - יין. מגדלים אותה בארץ ישראל מאז ימי קדם, הן במדרגות ההרים והן בחולות המישור גיתות עתיקות לדריכת יין, בנויות או חצובות באבן, מצויות במקומות רבים בארץ, הגפן וחלקיה, האשכול והעלה שימשו מוטיב באמנות - בעיטור מבנים .בציורי קיר, בפסיפס ועוד .  ראו מידע ופרטים בקישור גפן

תאנה
עצי תאנה צומחים בר ליד מעינות ונחלים בארץ ישראל, ומהם פותחו התאנים התרבותיות. היא עומד, בשלכת בחורף, ובאביב היא מלבלבת .ומצמיחה פגות - תפרחות סגורות בצורת כדור, המתפתחות לפרי התאנה בתוך הפגה מצויים פרחי זכר ופרחי נקבה, והפרייתם המורכבת, נעשית על ידי צרעה קטנה שאינה נמצאת בארץ. ריבוי התאנה נעשה באמצעות ייחורים. פירות בתאנה מבשילים במשך הקיץ, והם נאכלים חיים, או נכבשים לדבלים, ואלה יכולים להישמר למשך שנה ויותר. במשק הקדום היתה לתאנה חשיבות רבה, אך עם ריבוי הפירות במשק המודרני היא ירדה מגדולתה. ראו מידע ופרטים בקישור תאנה.

תגובות

טוען תגובות...