תצפית לכנרת ממצוקי האון

מצוקי האון מתנשאים לגובה של כ-500 מטר מעל הכנרת – סלעי הבזלת הגדולים נופלים באחת במתלול של כמאה מטר ונעצרים במרפסת של שמורת סוסיתא, שם נמתחים שבילים, עצי תאנה, אקליפטוס, שיחי צבר דוקרני ומעיינות קטנים. לאחר מכן שוב נופל המצוק בתלילות ומסתיים בשורות המטעים, שמוליכות עד לכנרת.

מכאן הכנרת נראית יפה מתמיד: על חופה מצטיירים ריבועים זעירים של בתי קיבוץ עין גב, טבולים בצמחייה ירוקה, ולשון יבשה חודרת לימה כדי לגונן על הנמל הקטן של עין גב. מדרום נפרסת הכנרת בקשת גדולה, כשישובי עמק הירדן סוגרים עליה במטעי תמרים צפופים, ומעל לכל היופי הזה, שמיים ועננים, שעורכים מופע מרתק של יופי לקראת ערב, רק בשבילכם.

נקודה שווה לקפה בשטח

את כל היופי הזה תוכלו לראות מנקודת תצפית מעל הכנרת, בדרום רמת הגולן. שביל מקסים נסלל בין מצפה לשלום, בכפר חרוב ומבוא חמה. השביל, שנגיש גם לנכים, מתפתל כ-2.5 קילומטרים על קצה מצוקי האון, כשמימין נפרס הנוף המשכר של הכנרת, ולאורכו פזורות פינות נאות לישיבה מול הנוף בצל עצי זית, שיזף מאובק ואקליפטוסים. בצד השביל נדלקת עם לילה תאורה זעירה, ששולחת את אורה לשביל. השעה הכי מומלצת להגיע לכאן היא כמובן לקראת השקיעה. אז גם כדאי להצטייד בפק”ל קפה, להתמוגג משינוי הצבעים המגיע עם שינוי התאורה הטבעית של הטבע וללגום קפה בנחת.

פעם, בימים בהם כל שביל היה פתוח, ניתן היה להתקדם עם הג'יפ כמעט עד שפת מצוקי האון, ושם לשבת עם כוס קפה מענג וללגום גם מהנוף. אבל לא נקפח את הג'יפאים – בדרום מזרח רמת הגולן מתחיל מסלול ארוך, שיכול להיקרא "טעימות מהגולן". המסלול מתחיל בכביש ההולך לישוב מיצר (ממזרח לכביש 98). עוברים את הכניסה למיצר ומגיעים לצומת, פונים ימינה (סימון שביל אדום), וממשיכים כ-10 קילומטרים. השביל מתעקל מערבה עם שביל האדום ובסופו של דבר מתחבר עם כביש 98, בין מבוא חמה לכפר חרוב. פונים על הכביש צפונה, נוסעים מערבה עד הכניסה למצפה לשלו, ובדרך למצפה, משמאל רואים שביל קטן שמוביל למגרש חניה, משם ברגל אל השביל. 

צפו בסטורי של בן פרשיץ מתצפית מצוקי האון:

אם אתם במצב רוח באמת רומנטי, תוכלו לקרוא באזני בני הזוג את הקטע הבא: "ואז הגיעו שני עננים, ליטפו את קצות הרי כנען, וגלשו במורדות התלולים אל עבר הכנרת. עננים גדולים, מפותחים ככדור צמר גפן ריחפו לעבר הימה. שהתייצבו מעל המים השתקף מראם כאיים של לובן, הצפים על חלקת המים התכולה. כשמלת כלה גדולה הפרוסה ועוד רגע תזנק ממרכזה הכלה. שני עננים מתמוגגים מדמותם המשתקפת סירבו לנוע הלאה, מזרחה, כדי לנשק את הרי גולן. לפתע, התגנב סומק השקיעה אל תחתית הענן, לאט לאט פשט האודם הזהוב ועתה ההשתקפות במי הכנרת נגלתה כפרח, אדום במרכזו וסביבו לבן, ואחרי ההתפעלות הנרקיסיסתי מעצמם המשיכו שני עננים, מזרחה. והחשיכה ירדה".