הרי גופנא - מחרשה למעיין האוכף

במרחק קצר מערי החוף והשפלה שוכנים הרי גופנא, הטומנים בחובם מעיינות רבים, נקודות תצפית מדהימות, אתרים ארכיאולוגיים ושפע של היסטוריה וסיפורי תנ"ך. הטיול שלנו מתחיל בתצפית מרשימה במיוחד, וממשיך לאתר עם יקבים מימי הבית הראשון ושרידי כפר מימי הבית השני, כאשר הנוף המדהים מלווה אותנו כל הזמן. סיום הטיול במעיין האוכף, מעיין עם בריכה עמוקה, ששופץ לאחרונה ותענוג להגיע אליו.

מסלול הטיול נכתב בשיתוף ובאדיבות מדרשת הרי גופנא טלפון 02-6568894.

איך מגיעים

מסלול הטיול מתחיל בסמוך לישוב טלמון והישוב חרשה אשר בשומרון. ההסבר להלן מתאר את דרך הנסיעה לישוב.

מדרום: מכביש 443 (המחבר בין בן שמן לגבעת זאב) פונים צפונה בצומת שילת הסמוכה לכניסה למודיעין, לכביש 446. ממשיכים ישר, עוברים את המחסום ובכיכר שאחריו פונים ימינה לעבר כביש 463.
מצפון:  מכיוון שהם ואלעד: בצומת גבעת כ"ח אשר על כביש 444 דרומית לראש העין ואלעד, פונים מערבה לכביש 465. אחרי המחסום פונים ימינה לכביש 446. ממשיכים עד לכיכר שבה פונים שמאלה לעבר כביש 463.

מהכיכר נוסעים בכביש 463 עם עיקולי הכביש. הכביש עובר מימין את הישוב ניל"י ומשמאל את נעלה ממשיכים ישר עם הכביש עד שמגיעים לכיכר נוספת [1], שבה ממשיכים ישר (שהוא בעצם שמאלה) עם השילוט לטלמון (כביש 450).

בכניסה ליישוב טלמון פונים בכיכר ימינה [2] וממשיכים ישר בכביש נוף נחמד עד שבצמוד לבסיס צבאי [4], פונים ימינה ע"פ השילוט לכיוון חרשה. עולים עם הכביש עד לישוב חרשה, נכנסים לשער וממשיכים ישר.
הכביש מתעקל ואפשר כבר ליהנות מהנוף עד שמגיעים לכיכר, ובה עוצרים ויורדים לתצפית ותחילת המסלול [5].

איך מטיילים

למגיעים עם שני רכבים -אם מגיעים עם כמה רכבים משאירים רכב אחד בנקודת הסיום: לאחר שיוצאים מטלמון יש עיקול בכביש [3] שמימין לו אפשר להשאיר את הרכב. שאר הרכבים ממשיכים לחרשה.

הביקור במעיין בסוף הטיול - אם לא רוצים להגיע למעיין [8] אפשר להשאיר את הרכב בגבעת היקבים [6]: באמצע העלייה לחרשה, אחרי שעוברים את הכניסה לחורש ירון, יש שילוט שמאלה לחניון גבעת היקבים (שיח' עיסא) ושם חונים.  

שירותים ומים- רק בחרשה, בבית הכנסת. כשנכנסים לישוב, ממשיכים ישר כמה עשרות מטרים ומימין יש מדרגות המובילות לבית הכנסת.     

בטחון -רצוי לעדכן את מוקד הבטחון של המועצה 02-9974106 או את רבש"ץ חרשה - 052-5666622.

המסלול ותצפית בראשיתו

בנקודה שבה יורדים מהרכב בחרשה [5] יש תצפית מדהימה מערבה, במיוחד בימי חורף בהירים, אבל גם בקיץ. אפשר לראות מכאן את כל מישור החוף: מארובות חדרה ועד אשקלון ויותר. חדי העין יוכלו גם לזהות את מגדלי עזריאלי בתל אביב. בקו קרוב יותר רואים את שיפולי הרי ירושלים בדרום, תל גזר ועמק איילון, רמלה-לוד, מודיעין ומודיעין עילית. באזור הקרוב לנו נבחין בישובים של הגוש- דולב, טלמון, חורש ירון, נריה, נחליאל, נווה צוף ועטרת. גם כפרים ערביים פזורים פה- ליד טלמון נמצאת ג'ניה, ומול נריה נמצאים הכפרים דיר עמר וביתילו, כשמעליהם מתנוססת הכיפה המיוערת של "נבי ע'ת"- אתר מקודש שהנשים הערביות היו נוהגות לעלות אליו לתפילה בשנות בצורת.

בקצרה נציין שיש הצעה לזהות את ביתילו כ"בית אל בהר אפרים" (שכן אנו נמצאים בלב נחלת אפרים) ואת חורבת א-שונה הסמוכה לה כ"רמה", עירו של שמואל הנביא. אם כך- יוצא שנבי ע'ת הוא אולי מקום מושבה של דבורה הנביאה, "היושבת תחת התומר בין בית אל ובין הרמה", ויתכן שקדושת המקום השתמרה דרך נבי ע'ת עד ימינו.

קצת יותר רחוקים מאיתנו הם הכפרים דיר קדיס, חרבתא, בלעין, ובאזור נווה צוף- צפא, דיר-ניזאם ונבי צלח. נציין שיתכן שהשם "צפא" משמר את שמו הקדום של האזור -"ארץ צוף", כנזכר בסיפור על שאול המחפש את האתונות. 

בעודנו עומדים וצופים כאן, אי אפשר שלא להיזכר במתתיהו ובניו, שלפני כמעט 2200 שנים, הניפו את נס המרד בכפר מודיעין וברחו לכאן, אל הרי גופנא. מכאן יצאו עם אנשיהם להילחם במפקדי הצבא היווני שהתקשה להתמודד עם ההרים הגבוהים והואדיות הצרים, ומכאן רדפו אחריהם בשניים מהקרבות דרך "מעלה בית חורון" עד לגזר ועמק איילון.

לאחר שתצפתנו דיינו, עולים בכביש שמשמאל לגן השעשועים הסמוך וחוצים איתו את הישוב עד לתחנת אוטובוס הסמוכה לאנטנות סלולאריות. מכאן ניתן לערוך תצפית מזרחה. אמנם את רובה של התצפית תופסת העיר רמאללה על פרבריה, ובכל זאת... מדרום נוכל להבחין בצריח של נבי סמואל וברכס בית מאיר שמאחוריו. ממזרח רואים בברור את הר בעל חצור ואת הר ה"ארטיס", שמעל הישוב בית אל. גם את אוניברסיטת ביר זית, וכנסיית שייח קטרווני אפשר לראות, ואת הישוב היהודי עטרת. מאחורי ביר זית מסתתר הכפר ג'יפנא (גופנא), שהיה בירת המחוז בתקופה הרומית, ואף מופיע במפת מידבא. הכפר נתן למחוז כולו את השם "גופנא", ומכאן שם האזור גם כיום.

ממש קרוב ממזרח נמצא עין חרשה (רואים את העצים והבוסתנים שמסביבו) ועל הגבעה ממול חורבת חרשה - ישוב גדול מימי בית שני.

בין האנטנות לתחנה יש שביל שיורד ומשני צידיו כלבי שמירה (נובחים אך קשורים). יורדים בו ואז פונים שמאלה, לא ע"פ הסימון. השביל מקיף את ההר, כאשר מולנו הנוף המדהים המתפרש עד לים ולמרגלותינו מימין הכפר אל-מזרעה אל- קבליה (פירוש: שדות המזרע הדרומיים. במקור זה היה אזור חקלאי אך עם הזמן הפך לכפר בפני עצמו).

גבעת היקבים

לאחר הליכה של כרבע שעה מגיעים לחניון של גבעת היקבים [6] שימו לב שיש הרבה תחנות ריח של צבאים בדרך ואם יש מזל אפשר גם לראות את הצבאים עצמם.  

אם רוצים לעצור להפסקה, בקצה החניון יש שני שולחנות קק"ל, או שאפשר להיכנס אל פינת החמד של "שיח' עיסא" שנמצא ליד האלון הגדול הסמוך לחניון.  
אפשר כמובן לשוטט בגבעה בצורה חופשית, אבל אם רוצים - מהחניון יוצא שביל מסודר, המסומן משני צידיו באבנים, פרי עמלם של ילדי בית הספר המקומי. הולכים בשביל ופונים איתו שמאלה. משמאל לשביל, מתחת לשני עצי אלון גדולים נמצא מבנה של קבר השיח' עיסא, שבזכותו עצי האלון כאן שרדו והגיעו למימדים כאלה.

חוזרים לשביל, ממשיכים איתו בין עצי הזית, ועולים בעליה קצרה ותלולה לטרסה שמעלינו. 
שימו לב, בורות פתוחים מיד בסוף העלייה הקצרה!  הבורות הללו הם חלק מסדרה של 26 בורות המכונים "בורות גבעון" ע"ש האתר הראשון שבו גילו אותם. אלו יקבים חצובים מימי הבית הראשון (!!). בניגוד לשימוש שלנו במונח "יקב"- כמרכז שבו מכינים את היין, המונח המקורי מובנו המקום שבו מניחים את קנקני היין לתסיסה, בטמפרטורה קבועה של 17-18 מעלות. ואכן, על הסלע שמימין לבור בגדול יש שברי קנקנים שנמצאו בתוך הבורות.
בתנ"ך, יש הפרדה בין ה"כורמים", שמטפלים בכרם, ובין ה"יוגבים" שאחראים על היקב. (מלכים ב, כה,יב) וכשרואים את היקבים גם מבינים מדוע הם נקראים כך- מלשון "נקבים" בסלע. למרות שהנוף בהרי גופנא היום הוא נוף של כרמי זיתים, הרי שבעבר הנוף האופייני היה כרמי גפנים, והשם "גופנא", יחד עם גתות רבות באזור, יעידו על כך.
מהמשנה משתמע שמאזור זה הגיע יין משובח במיוחד לבית המקדש, לצורך ניסוך היין. (מנחות,ח,ו).  

מי שיכנס בעזרת הסולם לבור היקב הגדול, יופתע לגלות שיש חציבות המחברות אותו עם בורות נוספים. חציבות אלו נעשו כמעט 700 שנים מאוחר יותר, ע"י לוחמי בר כוכבא, שהכשירו את הבורות לשמש כמקום מסתור ע"י חיבורם וסגירתם מלמעלה, ולכן אפשר להיכנס לבור הגדול ולצאת ממנו בזחילה בשלושה מקומות שונים, תענוג לילדים!  בכלל, בשנים האחרונות, עם גילוין של מערות מפלט ומחילות מסתור רבות בהרי גופנא, מתברר שגבולות מרד בר כוכבא היו רחבים יותר ממה שסברו עד כה וכללו גם חלקים מהשומרון.  

ממשיכים מערבה בשביל המסומן ומגיעים למשטח סלע שיש בו בור מים גדול שהוסב לקולומבריום בתקופה מאוחרת יותר וסמוך לו יש גם שרידי בית בד.

מכאן אפשר להמשיך לשוטט קצת בראש הכיפה ולראות את קירות בתי הכפר מימי בית שני. אם ממשיכים מערבה עד לשביל הרחב, פונים צפונה ואח"כ מזרחה (בשביל שמשני צידיו אבנים), ומגיעים למערת הקבורה מימי בית שני (כוכים).

מי שבוחר לא להמשיך למעיין חוזר כאן  לחניון שבו מחכה הרכב.

מעיין האוכף

כדי להמשיך למעיין - חוצים את הכביש ונכנסים לשביל מסומן אדום היורד, די בתלילות, מטרסה לטרסה עד למעיין. מכיוון שהסימון לא ברור מספיק לאורך חלק מהשביל, כדאי לשים לב שהכיוון הכללי של הירידה הוא דרום. יש כמה אפשרויות למעבר בין הטרסות, חלקן תלולות שצריך להתגלש בהן, וחלקן יותר מתונות. בדרך נעבור ליד עין אל מלח שהינו נביעה קטנה. אחרי הליכה של 7 - 10 דקות כבר רואים את עין אל מסרג' שהוא בעברית מעיין האוכף או מעיין טלמון [8] ואת מבנה הבטון הסמוך לו.

אם ממשיכים ללכת עוד כמה עשרות מטרים בשביל שבטרסה שמעל למעיין, מגיעים לירידה מתונה ונוחה למעיין. כאן אפשר לטבול או לשכשך רגליים בבריכה המשופצת, שבחורף המים בה מגיעים לגובה של מטר וחצי ויותר! לצד המעיין יש סככת צל ולהשלמת האווירה הפסטורלית- עצי הדר וביניהם נדנדה הפונה לנוף.

הרכב מחכה לנו בפיתול הכביש [3] שממש לידינו, מגיעים אליו מהמעיין בדרך עפר ברורה וקצרה.   

חוות דעת על הרי גופנא - מחרשה למעיין האוכף

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...