נחל צלמון

איך מגיעים

שמורת נחל צלמון נמצאת על כביש 804, וממוקמת בין צומת רמה, שאליו ניתן להגיע בכביש 85 מעכו, לבין צומת חילזון שבכביש 805, מעט צפונית ליישוב ערבה.

לבאים מצומת רמה [1]: נוסעים דרומה כ-3.5 ק"מ, עוברים בכביש כמה בתים הסמוכים לעין צלמון ולאחר כ-400 מטר נוספים חונים במגרש הכורכר שמימין לכביש, אליו מפנה שלט "לשמורת נחל צלמון" [2].

לבאים מצומת חילזון: נוסעים צפונה כ-8 ק"מ, עוברים את הפנייה הראשונה לנחל צלמון, שנמצאת בסמוך לישוב סלמה [5], ולאחר כ-1.5 ק"מ נוספים מגיעים למגרש הכורכר שבראש הנחל, שם מתחיל המסלול.

ניתן להשאיר רכב בסוף המסלול, כ-1.5 ק"מ דרומה מנקודת ההתחלה [5], אך נמליץ לשוב לרכב באותו המסלול, לאורך הנחל.

המסלול

נחל צלמון מתחיל את זרימתו אי שם בהר הלל שבהרי מירון. אורכו כשלושים ק"מ, והוא מעיד על השינויים הגיאולוגים המרשימים שעברה ארצנו במיליוני השנים האחרונות. ישנה סברה, שלא כולם מסכימים עימה כמובן, לפיה בעבר הרחוק זרם נחל צלמון אל הים התיכון וניקז את מימי הגליל העליון. לאחר התהוות השבר הסורי אפריקאי, שיצר את ים המלח, עמק הירדן, הכנרת ואף את החרמון, שינה הנחל את כיוון זרימתו, ומאז ועד היום הוא נשפך אל הכנרת. שינוי הנתיב אל בסיס הניקוז החדש, העמוק יותר, ניכר במסלול זרימתו של הנחל, המתחיל בזרימה מערבה, באזור המסלול שלנו, משנה את נתיבו דרומה ולאחר מכן אף מזרחה, כשהוא נשפך לכנרת ליד קיבוץ גינוסר, בין הארבל לנחל עמוד תחתון.

את הנחל, מזינים מספר מעיינות: בחלקו העליון - עין פרוד ועין רמיאל, בחלקו התיכון - עין צלמון, ובחלקו התחתון - עין רביד ועין דשנה. כיום נשאבים רוב המים על ידי ישובי הסביבה כמי שתיה, ורק מיעוטם זורמים בנחל בצורה חופשית. החלק שבו עובר המסלול הוכרז במאי 2005 כגן לאומי על ידי שר הפנים דאז אופיר פינס, בתקווה שחוקי שמורות הטבע יסייעו לשמור על שכיית הטבע הזו.

את המסלול מלווה סימון שבילים כחול, שמוביל אותנו לעבר אפיק הזרימה. עם תחילת ההליכה נבחין בשפע צמחיית נחלים ומים, שמשתלבת עם נטיעות בוסתנים. בין הצמחים תוכלו למצוא עצי תאנה, ערבה מחודדת, פטל קדוש, גומא ארוך, גרגר הנחלים, כרפס הביצות, נענה משובלת, קנה מצוי ואחרים. בנחל ריכוז של מספר מינים נדירים כמו משויה פעמונית ועצי אולמוס שעיר. על המדרונות שסביב הנחל נוכל למצוא במפנה המזרחי חורש אלון מצוי וסירה קוצנית, ובמפנה המערבי פסיפס של חורש אלון מצוי וקטלב.

מיד עם תחילת ההליכה נגיע לבריכת מים קטנה, שבה ניתן לשכשך את הרגליים. כמות המים בבריכה תלויה בספיקת המים באותה השנה, שנעה בין חמישים מ"ק לשעה בקיץ שחון ל-300 מ"ק בעת זרימה איתנה. מקור המים בחלק זה של הנחל הוא עין צלמון, שנובע, כפי שיכולנו לראות מהרכב בדרך, סמוך לבתי הכפר הבדואי הקטן ראס אלנבע (ראש הנביעה), שמשתמש במימיו להשקיית המטעים והבוסתנים.

לאורך הנחל פזורות 14 טחנות קמח, מרובן נותרו רק שרידים. חלק מטחנות עדיין נראות בשטח, ויש שאפילו פעלו עד שנת 1948. שיטת הפעלת טחנת הקמח מוכרת מנחלים רבים בארץ (ראו איור): חלק ממי הנחל נתפסו על ידי תעלה שהובילה אותם לעבר טחנת הקמח, תוך כדי צבירת גובה בין אפיק זרימת הנחל לבין התעלה. במבנה תחנת הקמח, הפילו את המים דרך ארובה ומגלש לעבר גלגל הכפות. כאן כבר כוח הכובד עושה את עבודתו, ולחץ המים הנופלים מניע את גלגל כפות שהיה קשור בחלקו העליון לאבני ריחיים (האבן והשכב). מכן המשיכו המים בחזרה לאפיק הנחל. שימו לב כי השימוש במים להנעת הכפות אינו מזהם אותם והם חוזרים לנחל נקיים. תחנות הקמח נקראו לרוב על שם הישוב שהשתמש בהם, כך אנו יכולים למצוא את טחנת א-סאג'וריה על שם הישוב סאג'ור וכן את טחנת א-ארמיה על שם הכפר א-ראמה, לידו עברנו בדרכנו.

נחל צלמון נזכר יותר מפעם אחת בכתביו של יוסף בן מתתיהו, כאחד ממוקדי המרד הגדול בשנים 60-70 לספירה, ונראה כי מימיו שימשו את בני העמים השונים לאורך כל תקופות ההיסטוריה. עדות לכך ניתן לראות במערת הקבורה החצובה בקיר הנחל, שנמצאת כמאתיים מטר לאחר הבריכה בה טבלנו [3].

נקודות עצירה ומנוחה נמצאות לרוב ומומלץ להגיע עם ספר טוב ולהשתקע שפכפוך הנחלים משכיח כל צרה. שימו לב והקפידו על הניקיון, גם אם אלו שלפניכם לא עשו זאת. אספו את הזבל וזרקו אותו בפח הגדול הממתין בסוף המסלול.

לאחר הליכה של כ-1.5 ק"מ נגיע לזוג טחנות קמח גדולות: טחנות אלכרדי, כאשר במנהרה של הטחנה התחתונה אפשר עדיין לראות את גלגל הכפות שהניע אותה.

טחנת הקמח החמישית והאחרונה שרואים בקטע הנחל בו אנו הולכים, היא טחנת אלמשרבה (מקום השתיה), בסמוך לישוב הבדוואי סלאמה. מכאן ממשיכים המים עוד מעט דרומה באפיק. עד שהם מחלחלים באדמה ליד חורבת צלמון, כ-1 ק"מ מדרום לכפר הבדואי א-סלאמה.

הכפר הוקם על ידי ממשלת ישראל כמקום ריכוז לאוכלוסיה הבדואית שחיה באזור זה ובאזור עמק החולה. רוב תושבי הכפר הם בני שבט א-סואעד.

מנקודה זו בסמוך לטחנת הקמח [5] נסתובב ונשימה פעמינו חזרה אל הרכב הממתין בתחילת המסלול.

למיטיבי לכת שרוצים להאריך את הטיול

השביל הכחול שבו הלכנו ממשיך ויורד עם נחל צלמון, ואנו יכולים להמשיך איתו. תוך שאנו הולכים בסמוך לאפיק, נוכל להבחין בשרידי טחנות קמח רבות נוספות, ולאחר 2 ק"מ נראה מצד שמאל (מזרח) גבעה ועליה חרבת צלמון. ניתן לסטות מעט מן השביל ולטפס על החורבה. חרבת צלמון היתה עיר בימי בית-שני, שבוצרה בידי יוסף בן-מתיתיהו לקראת המרד הגדול. בתקופת המשנה והתלמוד ישבה בה משמרת הכהנים דליה וגנתון. במאה ה-18 היה כאן ישוב דרוזי, שנחרב על ידי תושבי היישוב הערבי עראבה הסמוך בסיוע ט'אהר אל עמר, השליט הבדוואי של הגליל באותה תקופה.

לאחר כ-3 ק"מ נוספים נגיע לצומת מאגר צלמון, שבו ניתן להשאיר רכב איסוף. הצומת נקרא על שם מאגר צלמון, שקולט את מי המוביל הארצי בדרכם מגיחון נחל עמוד ומגיחון נחל צלמון. תפקידה של תחנת השאיבה צלמון, השנייה לאורך המוביל הארצי, היא להעלות את המים מגובה של 145 מטר מתחת לפני המים לגובה של 152 מטר מעל לפני הים לעבר תחנת עילבון ומשם בתעלה פתוחה דרך בקעת בית נטופה למאגר אשכול.

ניתן להמשיך בשביל הכחול עד לכנרת לכל אורך נחל צלמון, מהלך של כ-17 ק"מ נוספים.

מעוניינים במסלול טיול נוסף באיזור?  תוכלו לבקר גם  ביער ביריה (עין גוזי).

רוצים לקבל המלצות לאטרקציות וטיולים מהקהילה שלנו? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק! »