מעיינות גבתון לתל גזר

כל המידע על מעיינות גבתון לתל גזר

איך מגיעים

עדכון של הגולש איתי המטייל 16: יש לשים ב-WAZE: מעיינות גיבתון. הנקודה תיקח אתכם לבית קברות בו ניתן לחנות. משם המשיכו דרך מנהרה מקושטת להתחלת המסלול.

עינות גבתון 

בשנים האחרונות, עברה השמורה מתיחת פנים רצינית, בחסות רשות הטבע והגנים, הקרן לשמירה על שטחים פותחים והמועצה האזורית גזר. במסגרת העבודות, נחנך במקום גשר מתכת צף באורך 250 מטר, העובר מעל לשולי הביצה ומגיע עד למגדל תצפית – גולת הכותרת של המסלול שמציעה נקודת מבט פנורמית על סביבת החי והצומח המופלאה שבאזור. לאורך המסלול הקליל, תוכלו ליהנות מהליכה נינוחה, שעוברת דרך חורשת אקליפטוסים, נקודות תצפית משגעות וכמובן – אגמון קסום, שמהווה בית גידול לח ומוקד משיכה לעופות שונים.

קבלו הצצה לשמורת עינות גבתון המחודשת:

חולדה

לאחר כ-3 ק"מ, ולאחר שנעבור את קיבוץ חולדה, נראה פניה שמאלה לעבר יער חולדה. נמשיך בשביל העפר ישר לעבר בית הרצל [4].

מעט רקע היסטורי
חולדה השוכנת דרומית לרחובות, הוקמה כחווה לאומית ב-1909. יחד עם כנרת. החווה ששימשה לנטיעת עצי זית נוהלה על ידי האגרונום לואי בריש שגר בגפו בקומה השניה בעוד הפועלים חיים בצפיפות בקומה התחתונה. אי הצלחה הנטיעות ויחסים עכורים לא האירו פנים לחולדה הצעירה עד הגיע יצחק וילנסקי, שהפך לאגרונום החווה שהפכה לחוות לימוד. ברחבי החווה נטעו עצי בוסתן: שקדים, חרובים ועוד יחד עם לול רפת שדות ופלחה. במלחמת העולם הראשונה גורשו רוב תושבי החווה והבעיה המרכזית היתה בעיית המים. לאחר המלחמה התיישבו בחולדה קבוצות חלוצים שונות שפעלו תחת הססמה :"נייער את ההר, נחייה אותו וגם ניישב".

במאורעות 1929 הותקף המקום על ידי ערביי הסביבה, ואנשי החווה הגנו על המקום. אפרים צ'יזיק, מפקד המקום, שאחותו שרה, נפלה תשע שנים קודם לכן בהגנת תל חי, נהרג לאחר שהוא וקומץ אנשי הגנה הגנו על החווה מפני אלפי הערבים שבסביבה. בשעות הלילה הגיע הצבא הבריטי למקום, פינה את המגינים, וכך החוה נשרפה כליל על ידי הפורעים. שנתים עמדה החווה שוממה עד שהקונגרס הציוני ה-17 החליט לשקם את חולדה. בשנת 1931 נוסדה במקום קבוצת חולדה על ידי גרעין 'גורדוניה', שהתיישב בתחילת במבני החווה וב-1937 עבר למקום הקיבוץ הנוכחי, מעט יותר מערבה.

לחולדה היסטוריה ארוכה בהמשך המאבק על קום המדינה. במאורעות 1939-1936 הותקף המקום מספר פעמים על ידי כנופיות ערביות ועמד בכולן, ב-1943 ערכו הבריטים בקיבוץ חיפוש גדול אחר נשק של ה'הגנה' ובמלחמת העצמאות שימש הקיבוץ בסיס לשיירות לירושלים הנצורה.

כיום מהווה היער גן לאומי מקום נופש והנאה. פרט לשטח של מאתיים דונם לפיקניקים ומנגלים, ישנם מספר אתרים שכדאי לבקר בהם:

בית הרצל
בניין אבן בן שתי קומות בו מוצגת תערוכה קבועה. בבית אגב, הרצל לא ביקר מעולם, אך הוא נקרא כך לזכרו על שום מפעל "תרומת עצי זית". המפעל החל לאחר מותו של חוזה המדינה בשנת 1904, ומומש תחילה כאן בחולדה. מהבניין ניתן לטייל בשדרת הדקלים ולקרוא מעט מההיסטוריה של המקום.

בריכת המים
בקצה חורשת הזיתים, סמוך לכביש ישנה בריכת מים ששימשה במסגרת קו השילוח, אותו קו מים שנסלל בזמן מלחמת העצמאות לירושלים הנצורה.

אנדרטת עבודה והגנה
האנדרטה,  עוצבה על ידי הפסלת בתיה לישנסקי והוקמה בשנת 1937 למרגלות מצבתו של אפרים צ'יזיק, האנדרטה נמצאת מצפון לבית הרצל.

בארות המים והמחצבה
מומלץ לנסוע לאורך השביל ההיקפי ולגלות את בארות המים מהם שאבו אנשי חולדה, את המחצבה ששימשה לאבני בניין בתיחלה ובהמשך כמטווח סודי של ההגנה לניסוי כלי נשק, ואף את שדרת האוהבים שנמצאת בחלק התחתון של היער, בסמוך לנחל שחם.

תל גזר

לאחר הביקור בחולדה, נמשיך מערבה על כביש 411 לעבר צומת חולדה, שבו נפנה שמאלה עד לצומת נחשון. בצומת זה נפנה שוב שמאלה ולאחר כ-3 ק"מ נגיע לפניה ימינה לעבר כרמי יוסף. נטפס בכביש שעולה לכרמי יוסף ובכיכר נפנה שמאלה עד שנגיע לחניון עפר [B]. בשלב זה תל גזר נראה בבירור לעיננו. ניתן לחנות את הרכב וללכת מעט ברגל או להמשיך דרך שער ברזל בדרך עפר שמתאימה לכל רכב לעבר התל. במקום מסויים בדרך ישנה פניה חדה שמאלה שמטפסת ממש עד ראש התל [6].

תל גזר הינו אתר ארכיאולוגי השוכן לאורך דרך הים, ומזוהה עם העיר הכנענית העתיקה גזר. התל הוא מהחשובים שבתלי ארץ ישראל, יחד עם חצור ומגידו. עברו משתרע על כ-5,000 שנים, מהעת הפליאוליתית עד לימי הצלבנים. הוא נתגלה בשנת 1871, ומאז הפך לאתר של חפירות ארכיאולוגיות רבות המהוות מפתח חשוב לחקר אורח החיים של יושבי ארץ ישראל הקדומה.

נעלה לתל דרך מחנה המשלחת שחפרה כאן בשנים הראשונות של המאה העשרים, מן הקצה המערבי קבר שייח' וממנו תצפית לשפלה, ללוד ורמלה. עד מלחמת העצמאות שכן באזור הכפר אבו שושה שאת שרידיו עדיין ניתן לראות בשטח. נטייל לאיטנו בתל שמכוסה בעיקר צמחיה ולצערנו משמש לא פעם ג'יפים וטרקטורונים לנסיעת מבחן...

תל גזר, שהוכרז כגן לאומי רק בשנת 2002, ידוע לנו מכתובות ותעודות קדומות למדי. מיקומו ותכונותיו לא אפשרו לפסוח עליו במסעות מלחמה שעברו בארץ ישראל. מיקומו – סמוך לדרך הים שעלתה ממצרים לסוריה לאורך החוף. תכונותיו – תל גבוה מסביבתו, בעל מקורות מים קרובים ואדמות פוריות. כעיר גזר ישבה בנקודת מפגש בין ההר לשפלה והושפעה משלטת אדוני הר ואדוני המישור גם יחד.בתנ"ך מוזכרת גזר במלחמת הכיבוש של יהושע (פרק י'), מלכה – חורם הובס בקרב .למרות הכתוב בספר יהושע, ספר שופטים מספר לנו על בני אפרים שלא הורישו את גזר (שופטים א', כ"ט). שלמה המלך מקבל את גזר כמתנת נדוניה מפרעה מלך מצרים לאחר שהאחרון כובש אותה מיושביה. כפי שמסופר: "פרעה מלך-מצרים עלה, וילכד את-גזר וישרפה באש, ואת-הכנעני הישב בעיר, הרג; ויתנה, שלחים, לבתו, אשת שלמה" (מלכים ב' א',ט',ט"ז).

שמעון התרסי הלא הוא שמעון בן מתתיהו החשמונאי כובש את גזר ומבצר אותה (מכבים א', י"ד). ובהמשך כאן גם מתחיל את שלטונו בנו יוחנן הורקנוס. באחד משערי העיר נמצאה כתובת מעניינת: "יעלה נא האש בארמונו של שמעון". כתובת זו מלמדת אותנו על יחסו של כותב הכתובת לשמעון החשמונאי ולשושלת החשמונאית. עוד כתובת מאותה תקופה נמצאת במרחק מה מגזר. על אבנים ספורות חקוקות המילים "תחום גזר" המהווה אולי תיחום של אחוזה מאותה תקופה.

אחת התגליות המרעישות מבחינה אריכיאולוגית שנמצאה בתל גזר היא כתובת גזר. הכתובת כתובה על לוח אבן גיר (מידותיו 11.1X7.2 ס"מ) שנמצא בשנת 1908 בתל גזר ע"י הבריטי רוברט סטיוארט מקליסטר בחפירותיו במקום בראשית המאה ה-20.לאחר גילויו נלקח ע"י התורכים למוזיאון הארכאולוגי באיסטנבול, שם הוא מוצג כיום. על הלוח חרוטה בניב כנעני כתובת בתשע שורות הנראת כלוח שנה חקלאי. הכתובת מתוארכת למאה העשירית לפני הספירה, ונחשבת לכתובת העברית העתיקה ביותר הידועה עד כה. בטקסט אין הפרדה למילים אבל מצוין קו המפריד בין יחידות, כמו כן, כמנהג אותה תקופה לא מצוינות אותיות אהו"י הנהגות כתנועות. הכתובת נמצאת היום במוזיאון בתורכיה אך נעשות מספר פניות של משרד החוץ להשבת הלוח למדינת ישראל המבוססות על החוק הבינלאומי הקובע כי כל חפץ ארכיאולוגי יושב למדינה בה הוא התגלה. עד שתגיע הכתובת חזרה לארצנו נוכל לעיין בצילום של הכתובת. להלן הכתוב על הלוח והפירוש שניתן:

"ירחואספ|ירחוז רע|ירחולקש ירחועצדפשת ירחקצרשבלמ ירחקצרוכל ירחוזמר ירחקצ        אבי(ה)"

י רחו אס(י)ף - שני חודשי אסיף - תשרי וחשון. ירחו זרע - הזריעה בכסלו. ירחו לקש - שני חודשי זריעה מאוחרת - טבת ושבט. ירח עצד פשת(ה) - חודש עקירת הפשתה - חודש אדר. ירח קצ(י)ר שע(ו)רם - חודש קציר השעורים - חודש ניסן. ירח קצ(ו)ר וכל(ה) - חודש סוף הקציר - חודש אייר. ירחו זמר - שני חודשים זמירת הגפנים - סיון ותמוז. ירח קץ - חודש הקיץ, קטיפת תאנים וייבושן - חודש אלול.

סוברים כי הכתיב ירחו הוא צורה כנענית קדומה המציינת מספר זוגי נסמך. היינו, ירחו פירושו - שני ירחים. בנוסף מופיעה התחלה של שם "אבי(ה)-", ככל הנראה שמו של הסופר.

מראש התל ישנה תצפית מרהיבה על כל ישובי האזור. מדרום כרמי יוסף ובקוע, מצפון מזרח כפר בן נון, בצפון מזרח בית עוזיאל ובמזרח פדיה ופתחיה ומאחוריהם תל גבתון אותו ביקרנו קודם לכן. מצפון לתל רואים את קיבוץ גזר. ב-1869 רכש מומר יהודי בשם ברגהיים אדמות מערביי הכפר אבו שושה שישב על תל גזר. באדמות אלו ביקש להקים חווה חקלאית ליהודים שיסכימו להמיר את דתם. ברגהיים נרצח על ידי ערביי הסביבה והמבנים שבה ננטשו ונהרסו. חלק מן האדמות נקנו על ידי אגודת "המקבים הקדמונים", אגודה מלונדון שראו בעיני רוחם ישוב יהודי ליד מודיעין. הקדומה. הנסיונות ליישב את האזור עלו בתוהו ורק בשנות הארבעים של המאה ה20 עלתה לכאן קבוצת גזר. התל והכפר אבו שושה חלשו על הדרך אל הקיבוץ. חשיבות הקיבוץ היתה לעין ערוך במלחמת העצמאות מכיוון שהשיירות עברו דרך הקיבוץ בדרך אל ירושלים. במהלך המלחמה נכבש הקיבוץ על ידי הלגיון הירדני ו-28 מבחוריו נפלו בקרב. הפצועים והנותרים נלקחו בשבי אך עוד באותו היום צה"ל כבש את גזר מחדש.

במרכז התל ניתן לראות סלעים עצומים המונחים בשורה ארוכה. סלעים אלו מהווים את החשוב באתרים הפולחניים בתל. זהו האתר היחיד שניתן לשייך בבירור לתקופת הברונזה התיכונה (2000-1500 לפנה"ס). החלק המרכזי בחקר הבמה בתל נמצא בעשרת הסלעים הפזורים לאורכה. סלעים אלו הפכו נושא למספר היפותזות. בין הסלעים לא היו מרחקים שווים, או גבהים וצורה שווה. אולם רובם חלקו שתי תכונות: האחת, רמת החספוס הנמוכה בצד המערבי של הסלע לעומת הצד המזרחי, והשנייה בחורים שנחצבו לתוך האבן, אולי למטרת נשיאתם. הסלע השביעי מהווה את יוצא הדופן הגדול שבסדרה: להבדיל מיתר הסלעים, לא היה עשוי חומר שמקורו בגזר. ירושלים והריה הוצעו כמקור לסלע. החוקר מקאליסטר טען כי האבן הובאה כחלק מניצחון בני גזר על היבוסים. המרחק שנוצר מהאבן השביעית עד לשמינית מרמז על קשר מספר האבן לתכונות המיסטיות של המספר 7. מאחורי הסלעים החמישי והשישי ממוקם מתקן ריבועי, ובו שיקוע ריבועי. הועלו מספר סברות בדבר מהות מתקן זה. אחת הסברות המקובלות לגביו היא היותו מזבח, אם כי שום סימני שריפה לא נתגלו על האבן. נגרס בידי אחרים כי האבן שימשה בסיס לסלע נוסף. כדים עם שלדי ילדים מרמזים אולי על הקרבת קורבנות אדם.

מספר מבנים מרשימים מהתקופות הקדומות ניתן לראות בצד הדרומי של התל, אליו נרד בזהירות בשביל. בדרכנו נעבור על פני החומה והביצורים מתקופת האבות. בסמוך לשער הקדום נמצא את מפעל המים של העיר. בור עמוק מוביל למדרגות שמובילות למנהרה שבדומה לירושלים, מגידו וחצור עברה מתחת לחומה לעבר מקור המים בצורה נסתרת ובטוחה. כך יכלו תושבי העיר להעלות מים לעיר מבלי לצאת מתחומי החומה המגנה. כיום אין מים בקצה התעלה, והירידה למפעל המים תלולה ומסוכנת.

בהמשך החומה שער קדום בן שישה תאים. החופר הבריטי מקאליסטר שחפר כאן ב-1904, גילה כאן את הכתובת בגנות ארמונו של שמעון ולכן חשב בטעות שזהו ביתו של שמעון.מתקופתו של שלמה. בהמשך פרופסור יגאל ידין שחפר גם במגידו וחצור שיער כי זהו שער מתקופת שלמה המלך וזאת גם בהתבסס על משפט בתנ"כ: "וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המלוא, ואת, חומת ירושלם; ואת-חצר ואת-מגדו, ואת-גזר" (מלכים א', ט, ט"ו). כיום משערים חלק מהחוקרים כי תל זה נבנה רק בתקופה מאוחרת יותר.

מכאן נחזור לרכב ונסיים את הטיול, אולי בפיקניק נחמד ביער חולדה.