סיבוב טעימות ירושלמי: לגלות מחדש את שוק מחנה יהודה

מאז שעברתי לירושלים, שוק מחנה יהודה סימל עבורי חידה שיש לפתור: איך אני מגלה איפה נמצאות העגבניות הכי טריות ומצליחה לחזור לאותה הבאסטה בלי להסתבך, ואיפה נמצאים הנשנושים הכי שווים תוך כדי הקניות במקום. ידעתי שכשאדע את התשובות לשאלות האלו, אוכל לומר שאני כבר ממש מקומית. כעבור מספר שנים, לא רק שלא הייתי צריכה לשנן יותר את המיקומים, אלא אפילו יכולתי לכוון אנשים לפנות ימינה ב"דוד דגים", שמאלה בחומוס ולהרגיע ש"בעוד כמה צעדים תגיעו ליעד". כשהתיירים החלו לראות בי מקומית ולבקש עזרה, חשבתי שפתרתי את החידה, והשוק בידיי.

ואז הגיע לידי כרטיס הטעימות של "יאללה באסטה", וחשבתי לעצמי – מה הוא כבר יכול חדש לי בשוק שבו עשיתי קניות לשבת, שבו אכלתי במסעדות ואליו צאתי לבירה בערב. אז טעימות?

שמאלה ב"דוד דגים" | צילום: אינה גרייזל

אבל הסקפטיות שלי נעלמה די מהר – פחות או יותר מהרגע שאספתי את כרטיס הטעימות בחנות הטבק מלאת המקטרות. מי בכלל ידע שמקטרות עוד קיימות בעולם? הכרטיס המסודר והמזמין מכניס קצת סדר לעולם השוק: צד אחד שלו מחולק לשש כרטיסיות קטנות שמפרטות את המקומות שבהם טועמים, ועל הצד השני מופיעה מפה שמתארת איפה הכל נמצא.

אז הבנתי שאני הולכת לשחק "חפש את המטמון", ושמתי לב שאת רוב המקומות המוצעים אני אפילו לא מכירה! התרגשות אחזה בי – כמה נחמד לגלות מקומות חדשים במקום מוכר. אבל ברגע הנחמד הזה הבנתי שעליי לקבל החלטה קשה: באיזו טעימה לפתוח – בקפה או במאפה? החלטתי לתת לחושים להוביל אותי, ופשוט נמשכתי אחר שובל הניחוחות, ממש כמו בסרטים מצוירים.

מפת המטמון | צילום: אינה גרייזל

השילוב בין השמש הירושלמית החורפית, האנשים הצבעוניים שפוקדים את השוק בשישי בבוקר והאוכל – משהו בו יכול להפוך אותך לאדם שמח. בעודי עוברת עם חיוך בין הקולות והאנשים, מרוצה מהעולם היפה שבו אני נמצאת כעת, האזנתי לקובץ הקולי שמוצע לצד כרטיס הטעימות. למדתי לא מעט עובדות חדשות, שהתווספו למאגר הידע שאפשר להרשים בעזרתו זרים, אז הנה, אני אנסה: הידעתם שבמחנה יהודה ייצרו את החומוס היהודי הראשון אי פעם? הנה, עכשיו אתם יודעים, והחומוס הזה אפילו עדיין חי ובועט!

ממחנה יהודה באהבה: ארוחה של שש מנות

ריחני ונימוח | צילום: אינה גרייזל
 

שמחה, מלאה וטובת לב, המשכתי הלאה במסלול שבניתי לעצמי והגעתי לטעימות של אוכל שישי מסורתי: קובה, סיגר ועלה גפן ממולא. והנה היתרון בלהגיע מוקדם למקום שכזה: אמנם מרגיש קצת מוזר לאכול אוכל של צהריים בשעה 11:00 בבוקר, אבל לא מוזר בכלל לאכול אוכל טרי, חם ולפני כולם! על אף שהציעו לי לשבת לאכול בפנים, לא יכולתי לסרב לשמש החמימה שהזמינה אותי לבילוי ברחוב אגריפס, וכך בילינו אני, הממולאים והעוברים ושבים בחגיגה קטנה של ביסים טעימים.
 

טריו עליז | צילום: אינה גרייזל
 

מקום בבטן ובלב: אין כמו חומוס!

אז מנה ראשונה ועיקרית כבר אכלתי, ואיך אומרים אצלנו בירושלים? זה לא שלם עד שלא ניגבת חומוס! טוב, לא באמת אומרים, אבל אני אומרת, וכמו שיש אנשים שיש אצלם תמיד יש מקום למתוק, אצלי תמיד יש מקום לחומוס. הכרטיס שהיווה לי בן לוויה למופת, גילה לי חומוסייה קטנה ומעוצבת להפליא, אליה מעולם עוד לא הגעתי, אבל אף פעם לא מאוחר מדי ל"פעם ראשונה". ספויילר קטן: החומוס היה אחד מהטובים שאכלתי באזור מרכז העיר. באמת.
 

עם כל החבר'ה בחומוס | צילום: אינה גרייזל
 

ומחומוס לסמבוסק חומוס, שמסתתר בסמטאות השוק העיראקי. פה התמזל מזלי, והגעתי לבאסטה כשהסמבוסק עוד היה בצק, והחומוס עוד היה גרגירים, וזכיתי לצפות בתהליך ההכנה בטרם האכילה. על רידוד הבצק היה אחראי ילד חמוד, ועל תהליך המכירה היה אחראי המבוגר שלידו. מצאתי את זה חינני מאוד שיש פה עבודה משותפת של אב ובנו, ממש כמו בימים עברו, אבל כשציינתי זאת בפני המוכר הוא קצת נעלב, בטענה שהוא צעיר מדי להיות אבא... חייכתי, מלמלתי שלפעמים אני קצת מתבלבלת כשאני רעבה (רעבה? אחרי כל האוכל הזה?), לקחתי את הסמבוסק הממולא שלי ויצאתי באלגנטיות. ובואו רק נאמר ששילוב בין בצק, חומוס וטיגון לא יכול לאכזב אותך, אף פעם.
 

סמבוסק בשלב הכנתו | צילום: אינה גרייזל
 

סוף מתוק: הפתעה בכל ליקוק

כך הגעתי גם לשלב הקינוח – גלידה בטעמים מיוחדים. אחרי שחזרתי מאיטליה, לא חשבתי שאפשר להפתיע אותי בתחום הזה, אבל כשנכנסתי לגלידרייה הקטנה וראיתי שלטים שמספרים על גלידת זעפרן, מסאלה, שומשום, טונקה ובזיליקום, הרגשתי שנכנסתי למסיבת יום הולדת, בדיוק בשלב ה:"הפתעה!". אמנם כל אלו נשמעים כמו מרכיבים במתכון מוזר, אבל אני מתחייבת שהטעם הוא נהדר ומרענן. כמובן שלא הסתפקתי בשוקולד רגיל, למרות שגם אותו ניתן למצוא פה, ולקחתי כדור בזיליקום וזעפרן. המוכר אפילו הוסיף קצת גלידת קפה מלמעלה, "כדי שיהיה לך מעניין".

כשסיימתי, ביקשתי לטעום גם את גלידת התה הירוק. המוכר שמח להגיש לי כפית גלידה ירקרקה, אך יחד איתה הגיש לי כפית נוספת של גלידת וניל, "להעביר את הטעם". ובאמת, הטעמים בהחלט נאמנים למקור. רגע לפני שיצאתי הוא ביקש לדעת מה חשבתי על הגלידה. "יש לה טעם של תה ירוק" אמרתי לו, ובתגובה הוא חייך חיוך ענק, מרוצה מכך שקלע בול לטעם, אפילו שהוא עצמו לא אוהב אותו. איזו אהבה יש לו לגלידות שמייצר!
 

גלידות בטעמים מפתיעים | צילום: אינה גרייזל
 

את הסיור המדהים הזה, חתמתי בטעימה האחרונה: מיץ בריאות מיוחד במינו, שאותו אני אמנם מכירה ואף לוגמת בכל פעם כשאני עושה קניות בשוק, אבל בשעה שהגעתי נכח במקום המייסד, שתמונתו מתנוססת על שלט הבאסטה. מודה שהתרגשתי כמו ילדה קטנה שראתה אדם מפורסם.

אחרית דבר

ירושלמים אמיתיים לא מגיעים לשוק מחנה יהודה ביום שישי בבוקר. אולי בשעות ממש ממש מוקדמות, כי זה בדרך כלל זה מרגיש עמוס, מלא בתיירים וכל מה שאתה רוצה לעשות זה לקנות ולצאת משם כמה שיותר מהר. הכרטיס הזה בהחלט ריענן לי את יום שישי בשוק וגרם לי למצוא בו את הקסם שאולי קצת שכחתי ממנו. וחוץ מזה, אמא שלי תמיד אומרת שלא עושים קניות כשרעבים. אז נחשו מה? אחרי הסיור הזה רעבה בהחלט כבר לא הייתי, ויכולתי ללכת לדוכן העגבניות האהוב עליי, ולבחור אותן אחת-אחת, מלווה בחיוך מבסוט ואהבה לשוק הנהדר הזה.

הכותבת היתה אורחת של חברת יאללה באסטה

• רוצים לטייל ולטעום גם? לחצו כאן לרכישת כרטיס "יאללה באסטה" >>
• למידע נוסף על "יאללה באסטה" >>
• למידע נוסף על מסלול בשוק מחנה יהודה >>