איך מטיילים פה?

המסלול מתחיל בירידה בשביל נוח יחסית, ובהמשך מטפס בין בולדרים וסלעים. זמן הטיול הכולל הוא כשעה וחצי בקצב נינוח עם ילדים. אפשר ללכת במסלול בשני הכיוונים, אך לדעתנו עדיף לעלות בין הבולדרים ולא לרדת בהם. אין לטייל במסלול בימי גשם או מיד לאחריהם, מכיוון שהסלעים עלולים להיות חלקים.

בחניון יש שולחנות פיקניק רבים וברז מים. במקום יש גם שירותים, אך הם אינם פתוחים תמיד ומצב התחזוקה שלהם משתנה. חל איסור להדליק אש בחניון.

הגעה למסלול

מכביש 672 פונים מערבה מול אוניברסיטת חיפה, לכיוון חי-בר כרמל. מיד לאחר הירידה מהכביש פונים שמאלה וממשיכים עם הכביש הפנימי שמתפתל ועובר ליד חניון המבצר האחרון, לאחריו פונים ימינה וממשיכים עד לחניון יום שוויצריה הקטנה. Waze: חניון יום - שוויצריה הקטנה.

יורדים בשביל האדום

בתחילת המסלול ניצבת אבן שעליה מופיעים ארבעת צבעי סימון השבילים. מדריכי טיולים העניקו לה את הכינוי "פארש טמבור", על שם הצבעים הרבים שנפגשים בנקודה אחת. מכאן נצא מערבה עם השביל האדום, שמתחיל לרדת זמן קצר לאחר היציאה מהחניון. הירידה נוחה יחסית, ובהמשך נחשפים מהשביל המצוקים והערוצים העמוקים של הכרמל. לאחר כ-800 מטר נגיע למפגש עם השביל הירוק, שעולה שמאלה. לצד המפגש ניצב עץ גדול שבצילו אפשר לעצור למנוחה.

העלייה בין הבולדרים

במפגש השבילים נפנה שמאלה אל השביל הירוק ונתחיל לטפס בגיא צר. זהו הקטע המאתגר והחווייתי במסלול: השביל מטפס בין בולדרים וסלעים גדולים, ולפעמים צריך להיעזר גם בידיים. לאחר כ-200 מטר מסתיים קטע הטיפוס, סמוך לשער ברזל ישן. 

הצניר: תופעה גיאולוגית מרתקת

מיד לאחר השער נפגוש סימון שקוף, המורכב מפס לבן, רווח ללא צבע ופס לבן נוסף. סימון כזה מפנה אל נקודת עניין קרובה שאינה נמצאת על השביל הראשי. הסטייה אינה חובה, אך מומלץ לא לוותר עליה.

השביל השקוף יוביל אותנו להליכה קצרה, של כ-80 מטר, בסופה יחכה לנו הצניר - שקע גדול וקעור שנוצר בדופן המצוק, וממנו נפתח מבט אל נופי הכרמל.

אפשר לעצור בתוך הצניר ולשבת על משטח הסלע, אך אין להתקרב לשפת המצוק בשל סכנת נפילה. הורים לילדים צריכים להשגיח עליהם במיוחד בנקודה הזאת.

מה זה צניר?

צניר הוא שקע ארוך וקעור שנוצר בדופן של מצוק, וצורתו מזכירה צינור שנחצה לאורכו. הוא נפוץ בעיקר בסלעי גיר ודולומיט, ואינו נוצר באירוע אחד, אלא בתהליך איטי שנמשך אלפי שנים ויותר. מי גשם סופגים פחמן דו-חמצני מהאוויר ומהקרקע והופכים לחומצה חלשה, שממיסה בהדרגה את סלעי הגיר. כשהמים חודרים אל קו המגע שבין שכבות סלע בעלות הרכב ורמת קושי מעט שונים, השכבה הרכה או המסיסה יותר נשחקת מהר יותר, בעוד שהשכבה הקשה שמעליה נשארת בולטת ויוצרת מעין תקרה.

ככל שהתהליך נמשך, סדקים קטנים בדופן מתרחבים, חלקים דקים מהסלע מתקלפים ונושרים והשקע הולך ומעמיק. כך נוצרת בהדרגה צורת חצי הצינור האופיינית, שלעיתים נמשכת לאורך עשרות ואף מאות מטרים. בשלב מסוים גם שכבת הסלע הבולטת מעל הצניר עלולה לקרוס, ולאחר מכן תהליכי ההמסה והבליה ממשיכים לעצב את המצוק מחדש.

בעבר הוצעו הסברים שלפיהם הצנירים בכרמל נוצרו מפגיעת גלים של ים קדום או משחיקה של מים שזרמו בנחלים. מחקרים שנערכו בצנירים היבשתיים בכרמל מצביעים על כך שרבים מהם נוצרו מעל פני היבשה, בעיקר בעקבות המסה ובליה לא אחידות של שכבות הסלע.

החזרה לחניון שוויצריה הקטנה

מהצניר נחזור כ-80 מטר עם הסימון השקוף, עד למפגש עם השביל הירוק. נפנה ימינה, ולאחר כ-150 מטר נוספים נצא מהחורש ונגיע בחזרה לחניון יום שוויצריה הקטנה.