187 בעלי חיים בגליל עליון וגליל מערבי (עמוד 2)

המניפנית שייכת למשפחת השממיתיים, פעילת לילה הניזונה מחרקים. חיה בסלעים, בקירות ובמצוקים.  שמה ניתן לה בגלל צורת כריות האצבעות הדומות למניפות. נפוצה ברוב איזורי הארץ

חלזון ממשפחת הקדמומיים. נפוץ בישראל בשפע ברצועות החולות של מישור החוף, שם ניתן למצאו באוכלוסיות צפופות של כמה מאות פרטים למטר מרובע. למרות שהוא מין  של דיונות הוא מתפשט גם לאזורים של חמרה וכורכר

סוג של דבורים לא חברתיות. בונות קינים במחילות הנקדחות בדר"כ בחומר צמחי מת. מהגדולים שבמיני הדבורים בישראל. אורך הגוף 15-30 מ"מ, הבטן חלקה ושחורה, הכנפיים שחורות כחולות. לנקבות רגליים שעירות מאד לאיסוף

חרק מסדרת מרושתי הכנף, נפוץ בישראל. הזחלים חופרים בחול משפכי ציד חרוטיים בהם נלכדים חרקים שונים, בעיקר נמלים, ומכאן שם הסוג. הזחל מתגלם בתוך החול, הבוגרים פעילים בלילה

בשנת ה-60 למדינת ישראל, נבחרה הדוכיפת לציפור הלאומית של מדינת ישראל לאחר מסע בחירות ארוך. מתוך ויקיפדיה: לדוכיפת צורה וצבעים בולטים: צבע גופה חום-צהבהב. כנפיה וזנבה מפוספסים בצבעי שחור לבן, ועל ראשה מ

כללי האייליים היא משפחה של יונקים מעלי גירה בסדרת מכפילי פרסה. בארץ ישנם מספר מינים של האייל: אייל הכרמל (שם מדעי: Capreolus capreolus). בתחילת המאה ה-20 נכחד איל הכרמל בעיקר בעקבות ציד וטרף. בשנ

המידע באדיבות בןבן שחריר נחלים הינו חילזון החי במים מתוקים. גודל הקונכייה שלו מגיע עד <?:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />2 ס"מ. צבעו שחור בולט, חום כהה

אורכו 17-20 ס"מ. מקנן לאורך נחלים מהירי זרימה, ולהם סלעים במים וגדות עם יערות או לפחות שורות של עצים, לעיתים לחופי אגמים ונהרות איטיים יותר. הקן נבנה בסדקי סלעים, בחריץ בגשר אבן וכדומה, ליד מים. בישרא

אורכו 25-27 סמ. שלדג פעלתן וגדול למדי. מרפרף וצופה מעמדות בולטות כפי שמשתמע משמו. לבושו כולו שחור ולבן. מקנן בנחלים, באגמים, בשפכי נהרות, בתעלות ובבריכות דגים, גם לאורך החוף, שם ניתן לראותו מעל הים. י

אורכו 15-16 ס"מ. מקנן בביצות, בשולי אגמים, ובבריכות חימצון. בצפון מערב אירופה גם ביערות לחים ובקרחות יער מוצפות. נמצא באזורי הקינון מאפריל-ספטמבר/תחילת אוקטובר, חורף באפריקה. לן בעיקר בחישות קנים. מקנ

(המידע באדיבות בןבן) השפרירית הגדולה ביותר בארץ. 44-55 מ"מ צבע הזכר כחול מתכתי והנקבה בירוק מתכתי. נפוץ ליד נחלי מים מתוקים של צפון הארץ. הזכרים טריטוריאליים ונלחמים עם זכרים המנסים לחדור לתחומם. כשהנ

הזכר קטן מהנקבה. מתאפיין בגופו הצבעוני ובעיקר בברגליו הצבעוניות עם כוון נוטה לאדום. 

שירים איך באות חסידות לעולם? גוזלי חסידה שאלו את אימם: אמא, איך באות חסידות לעולם? השיבה האם- זאת יודעים כולם, אנשים מביאים חסידות לעולם! אמר שם גוזל אחד: לא ברור לי רק דבר אחד- שמעתי אישה מסבירה לילד

אורך הזכר 29-34 ס"מ, הנקבה גדולה במעט ואורכה 35-41 ס"מ. מוטת כנפי הזכר 58-65 ס"מ, וזו של הנקבה 67-80 ס"מ. דוגר ביערות, גם בקרבת ישובים; לעיתים בחלקים צפופים של פארקים גדולים. ניזון מציפורים קטנות. מקנ

צבעו ירוק עם כתמים ארגמניים, בין העיניים בליטה גדולה. החזה הקדמי ארוך. לזכר מחושים מנוצים ואילו לנקבה מחושים חוטיים. נקרא גם סוסת-השד המצויה

שלוון כתמים הוא נחש קטן ועבה השייך למשפחת הזעמניים. מצוי בחבל הים תיכוני בצפון הארץ ובמרכזה. צבעו חום בהיר, גבו מוכתם בכתמים כהים. סביב צווארו כתם חום כהה (קולר). תזונתו מורכבת מחסרי חוליות שונים, בינ

אורך גופה 8-12 ממ, צבעה ירוק בהיר עד ירוק כהה. היא דומה לתריסית הירוקה, אבל שונה ממנה בכך שפתחי בלוטות הריח שלה ארוכים מאד ונמשכים בצורת חריץ עד לפינות האחוריות של החזה האמצעי. נמצאת על שיחים ועל צמחי

גמל שלמה שצבעו ירוק או חום מנומר בלבן. מצוי ברוב חלקי הארץ, באביב ובקיץ. מחושי הזכר מנוצים, של הנקבה חוטיים. טורף חרקים קטנים שהוא דורס ברגליו הקדמיות

אורכו 26-30 ס"מ. המקור 6 ס"מ. דוגר במיגוון של מקומות חיות, ובשונה מקרוביו לא תמיד צמוד למקורות מים, אלא נראה גם במקומות חקלאיים ועירוניים יבשים יותר, לעיתים קרובות במטעי תמרים. בכל זאת לרוב נראה ליד מ

מין יחיד בישראל ממשפחת הצבים הביצתיים. אורך שיריונו עד 23 סמ ומשקלו עד 1.8 קג. דומה במקצת לצב היבשה, אך שריונו שטוח יחסית. ראשו חלק ועטוי כיסוי קרני שאינו מחולק למגינים. הזכר קטן במקצת מן הנקבה והוא נ

סרטביש ובשמו המודרני - יפרוחית בהירה - היפרוחית אורכה עד 7 מ"מ. מתגוררת על פרחים ועלים וצבע גופה מותאם להפליא לצבע הפרח (לבן, צהוב, סגול...). היא אורבת לחרקים בקרבת האבקנים, כשמזונה העיקרי זבובים ודבו

אורכו 23-25 ס"מ. מקנן באזורים פתוחים וחקלאיים, במטעים, בגנים, בשדרות עצים וכד', וגם ביישובי אדם. התפשט כלפי צפון-מערב באירופה במאה העשרים. מזונו חרקים וגם פירות. קוטר הכניסה לקן כ- 5 ס"מ. בישראל: יציב

אורכו 13.5-15 ס"מ.  דוגר בכל סוגי היערות וגם בסמיכות רבה למגורי אדם, בפארקים ובגנים. מבקר נפוץ בשולחנות ובמתקני האכלה, ומשום כך מוכר היטב. אינו חששן. ניזון מחרקים, זרעים וכד'. בונה את קינו בתיבות

חיפושית ממשפחת הברקניים, מזיק קשה לעצי פרי, תוקף בעיקר עצי פרי גלעיניים דוגמת דובדבן שקד ואפרסק. צבע הבוגר שחור מוכתם בלבן. הנקבה מטילה מאות ביצים בשכבת הקרקע העליונה בסדקים שבקליפת העץ בחלק התחתון של