187 בעלי חיים בגליל מערבי (עמוד 2)

תפוצתו באסיה הקטנה, בסוריה, בישראל ובמצרים. מצוי בכל אזורי הארץ. נקרא גם "דובון האביב". הבוגרים מופיעים מסוף אוקטובר עד דצמבר. בולטת בהם דו-צורתיות זוויגית. מוטת הכנפיים של הזכר כ - 35 מ"מ. מחושיו מנו

שייכת למשפחת השממיתיים (GEKKONIDAE). משפחת לטאות גדולה המונה 90 סוגים ובהם 750 מינים. שממית בתים הנפוצה והשכיחה מבין השממיות בארצנו. היא בגודל בינוני, אורכה 12 ס"מ, זנבה ארוך  במקצת מן הראש והגוף

הזאב הוא יונק טורף ממשפחת הכלביים, מאבותיהם של הכלבים המבויתים. נפוץ בצפון הארץ ובדרומה, בעיקר בגולן ובנגב. קיימות אוכלוסיות גם בבקעת הירדן ובמדבר שומרון ויהודה. טורף יונקים בגדלים שונים. צד בדרך

אורך גופה 8-12 ממ, צבעה ירוק בהיר עד ירוק כהה. היא דומה לתריסית הירוקה, אבל שונה ממנה בכך שפתחי בלוטות הריח שלה ארוכים מאד ונמשכים בצורת חריץ עד לפינות האחוריות של החזה האמצעי. נמצאת על שיחים ועל צמחי

הגדולה בצרעות החברתית של ישראל. אורך הפועלת כ-20 מ"מ. אורך המלכה כ-23-25 מ"מ. אורך הזכר כ-22 מ"מ. הצבע אדום-חום. לרוחב הבטן נמשכים שני פסים צהובים. היא מאכלסת את כל אזורי הארץ.  היא נחשבת כמזיק ע

המידע באדיבות בןבן שחריר נחלים הינו חילזון החי במים מתוקים. גודל הקונכייה שלו מגיע עד <?:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />2 ס"מ. צבעו שחור בולט, חום כהה

שירים איך באות חסידות לעולם? גוזלי חסידה שאלו את אימם: אמא, איך באות חסידות לעולם? השיבה האם- זאת יודעים כולם, אנשים מביאים חסידות לעולם! אמר שם גוזל אחד: לא ברור לי רק דבר אחד- שמעתי אישה מסבירה לילד

ארבע-קו מובהק הוא נחש תת ארסי שצבעו חום ולאורך גופו ארבעה פסים כהים (מכאן שמו). לנחש זה יש גם מופע בהיר בו צבע הגוף חום בהיר, ואילו ארבעת הפסים מופיעים בצורה דהוייה רק על הראש והצוואר או לא מופיעים כל

חרק מסדרת מרושתי הכנף, נפוץ בישראל. הזחלים חופרים בחול משפכי ציד חרוטיים בהם נלכדים חרקים שונים, בעיקר נמלים, ומכאן שם הסוג. הזחל מתגלם בתוך החול, הבוגרים פעילים בלילה

קונכיה גדולת מימדים שקוטרה מגיע עד 50 מ"מ. תפוצתו מהחרמון (המין הנקרא שבלול החרמון מאותה המשפחה) ועד המכתשים. בעונת התרדמת הוא מתחפר בקרקע וסותם את פתח הקונכיה. עם בוא הגשם הוא מסלק את החומר שעימו הוא

המניפנית שייכת למשפחת השממיתיים, פעילת לילה הניזונה מחרקים. חיה בסלעים, בקירות ובמצוקים.  שמה ניתן לה בגלל צורת כריות האצבעות הדומות למניפות. נפוצה ברוב איזורי הארץ

עוף מים גדול שצבעו לבן, ניכר בשק המקור הגדול המשמש לציד דגים המהווים את עיקר מזונו. חולף וחורף במקווי מים כאגמון החולה ובבריכות דגים.  השקנאי מהווה מטרד בבריכות הדגים, והחקלאים מרחיקים

הסוג Orthetrum מצטיין בכך שהשוליים האחוריים של גבית החזה הקדמי מורמים בו בצורת קשקש רחב, הנושא שערות ארוכות. גוף הזכר הבוגר מכוסה לרוב באיבוק כחול. הצעירים והנקבות צהובים או חומים עם פסים כהים. בארץ-י

נחושית עינונית היא לטאה שגודלה כ-20 ס"מ, הנפוצה בכל אזורי הארץ. השם נחושית ניתן לסוג בשל צבע גופה הנחושתי ואילו תואר המין עינונית ניתן לה בשל כתמים דמויי עיניים בצבע לבן מתוחם בשחור המכסים את גופה. הנ

כללי האייליים היא משפחה של יונקים מעלי גירה בסדרת מכפילי פרסה. בארץ ישנם מספר מינים של האייל: אייל הכרמל (שם מדעי: Capreolus capreolus). בתחילת המאה ה-20 נכחד איל הכרמל בעיקר בעקבות ציד וטרף. בשנ

מין יחיד בישראל ממשפחת הצבים הביצתיים. אורך שיריונו עד 23 סמ ומשקלו עד 1.8 קג. דומה במקצת לצב היבשה, אך שריונו שטוח יחסית. ראשו חלק ועטוי כיסוי קרני שאינו מחולק למגינים. הזכר קטן במקצת מן הנקבה והוא נ

שבתאי השקד הוא מין הפרפר הגדול ביותר בישראל. מוטת כנפיו מגיע לאורך של כ-15 סנטימטרים. הוא נפוץ בישראל בעיקר בגולן, בגליל ובהרי יהודה. הנקבה מטילה את הביצים על עצים כדוגמת השקד והשזיף. שבתאי השקד מתרבה

חלזון ממשפחת הקדמומיים. נפוץ בישראל בשפע ברצועות החולות של מישור החוף, שם ניתן למצאו באוכלוסיות צפופות של כמה מאות פרטים למטר מרובע. למרות שהוא מין  של דיונות הוא מתפשט גם לאזורים של חמרה וכורכר

עקרב גדול ממשפחת הבותוסיים שצבעו חום-שחור, עקיצתו עלולה לסכן בני אדם. טורף חרקים ופרוקי רגליים. חי תחת אבנים ופעיל בלילה. נפוץ בישראל מהגליל ועד הרי אילת

חיפושית ממשפחת הברקניים, מזיק קשה לעצי פרי, תוקף בעיקר עצי פרי גלעיניים דוגמת דובדבן שקד ואפרסק. צבע הבוגר שחור מוכתם בלבן. הנקבה מטילה מאות ביצים בשכבת הקרקע העליונה בסדקים שבקליפת העץ בחלק התחתון של

שממית עצים היא לטאה פעילת יום השייכת למשפחת השממיתיים. חיה על עצים בכל רחבי החבל הים תיכוני. צבעה אפור ולאורך גופה וזנבה פסי רוחב כהים בצורת האות v, המסווים אותה היטב על רקע קליפת העץ. הסוואתה כה

הזכר קטן מהנקבה. מתאפיין בגופו הצבעוני ובעיקר בברגליו הצבעוניות עם כוון נוטה לאדום. 

צבעו ירוק עם כתמים ארגמניים, בין העיניים בליטה גדולה. החזה הקדמי ארוך. לזכר מחושים מנוצים ואילו לנקבה מחושים חוטיים. נקרא גם סוסת-השד המצויה

מקורו של הצב הוא דרום אמריקה ומרכזה, אך קיום ניתן למצוא אותו במקומות חמימים רבים בעולם, כולל בישראל. לרוב המקומות הגיע ע"י האדם שסחר בו במשך שנים רבות כחיית מחמד, בשל הקלות שבה הצבים מתרבים וכושר ההסת

אורכו 25-27 סמ. שלדג פעלתן וגדול למדי. מרפרף וצופה מעמדות בולטות כפי שמשתמע משמו. לבושו כולו שחור ולבן. מקנן בנחלים, באגמים, בשפכי נהרות, בתעלות ובבריכות דגים, גם לאורך החוף, שם ניתן לראותו מעל הים. י

תפוצתו כמעט כלל עולמית. מקום חיותו קשור לבני-האדם ולמעונם ובעיקר למזונם. צבעו אפור, 4 פסים כהים נמשכים לאורך חזהו: אורך גופו 5-7 מ"מ:העיניים מופרדות זו מזו, עיני הזכר קרובות יותר. הנקבה מטילה את ביציה