אריחי בצלאל על בתי תל אביב

בשנות העשרים של המאה הקודמת נוסף מרכיב אדריכלי חדש לבתים הנבנים בתל אביב: קישוטי קרמיקה מתוצרת "בצלאל" - בית הספר לאומנות בירושלים.

נתחיל את סיורנו בתערוכה במגדל שלום, נשמע על "בצלאל" ועל היוצר והיוזם האקסטראווגנדי - פרופ' בוריס שץ, ועל מקומו בהתוויית מערך הדימויים "הציוני" שביקש לחזור אל מקורותינו. 

 נמשיך בסיור בגרעין ההיסטורי של אחוזת בית, שממנה נולדה העיר תל אביב, נעקוב אחרי כמה מהבתים המקושטים, ובעיקר נדגום את הדימויים שצויירו, ושהחזירו אותנו אל ארץ התנ"ך ואל עבודות השדה (דווקא בעיר תל אביב); סימלי 12 השבטים, מוטיבים צמחיים, כמו: עץ התמר, ושיחי הגפן, המסמלים את ארץ-ישראל וכן: הרועה, שואבת המים, דוד המלך, הנביאים ועוד. השאיפה לסגנון עברי מקורי הוליד את הקשר בין העיר העברית הראשונה לאומני בצלאל שהובילו סגנון "חדש-ישן" וקשרו בין עבר לעתיד. הרעיון לקישוט הבתים נבע מצורך פרקטי: ליצור מקורות פרנסה לתלמידים ב'בצלאל', ומכך עצם השימוש באריחים לקישוט נענה לשיווק הזרם החדש בעחצוב החצוני של הבתים.

לא נדלג על מבט על כמה מהבתים היפים ששוחזרו לאורך מסלול סיורנו, ונתייחס להתפתחות האדריכלות בעיר - מבתים אקלקטיים מקושטים ועד לבתים שנבנו בסגנון הבינלאומי (באוהאוס), החל מראשית שנות השלושים.