מקטע 16 מפארן (חניון לילה נחל ברק) לכביש 12

מידע כללי על המסלול

מה עושים במסלול? 

תחילת המקטע בחניון לילה ברק (ניתן לרשום את השם בווייז ולהגיע בצורה מדויקת למקום). מהחניון נתחבר לנחל ברק, המסומן בצבע כחול, לכיוון דרום מערב. נחל אכזב זה בערבה התיכונה הוא ערוץ קניוני שמסתתרים בו נקיקים, מפלים וגבי מים.

תחנה 1: נחל ברק

בטור משעשע והומוריסטי, כתב הסייר ואיש הטיולים הידוע ספי בן יוסף על מקור שמו המשובש של הנחל:

שמו הקודם של נחל ברק הוא אלאבריק, כלומר הקומקום, אותו כלי מיתולוגי שאנחנו טועים לומר שהוא פינג'ן, בעוד אשר הפינג'ן היא הכוס הקטנטונת שאליה יוצקים את התה או הקפה מן האבריק. הקומקום הזה, שאין לי מושג מהיכן נשאב לכאן, גויר כהלכה והפך לברק. 

צלם: איתן מתאו קג׳יה

הסיפור של בן יוסף לא רק שופך אור על מקור התרגום השגוי משהו של שם הנחל מערבית לעברית, אלא גם על טעות רווחת שראשיתה כבר בימי הפלמ"ח, שכפי שמסביר הכותב, מקורה בבלבול בין הקומקום שבו מכינים קפה שחור על האש לבין הכוס הקטנה שאליו מוזגים את הקפה. טקס הכנת הקפה השחור חדר לפנתיאון התרבותי העברי דרך שירו המפורסם של חיים חפר, "הפינג'אן" ("הרוח נושבת קרירה"):

הרוח נושבת קרירה,
נוסיפה קיסם למדורה,
וכך בזרועות ארגמן
באש יעלה כקורבן,
האש מהבהבת,
שירה מלבלבת,
סובב לו, סובב הפינג'אן...

הטקס הכמעט דתי, שבו הכינו הפלמ"חניקים הצעירים ביראת קודש כשהם ישובים סביב מדורה בשטח, אחרי רדת הערב, את הקפה השחור שהעבירו באותה כוס קטנה, פינג'אן, הונצח בשיר זה. אלא ששיר זה גם הנציח את אותה טעות רווחת. שמקורה כנראה באי-הבנה של הפלמ"חניקים, שכשזקני הערבים בארץ הזמינו אותם לכוס קפה במלים "תעאל תשרב פינג'אן קהווה", שמשמעותן "בוא תשתה כוס קפה", חשבו בטעות שפינג'אן הוא שם הקומקום שבו מתבשל הקפה ואימצו את המילה במשמעות שגויה זו.

טעות זו התגלגלה כאמור גם לשמו העברי של נחל ברק. מאחר שצליל שמו הערבי של הנחל נשמע כ"אל-איבריג'", הדבר הטעה מתרגמים לחשוב שהכוונה ל"מבריק" ולתרגם את השם ל"ברק", על אף שמשמעותו המקורית היא "הקומקום הקטן".

צלם: איתן מתאו קג׳יה

נחל יפהפה זה, שאורכו מגיע ל-18 ק"מ, התברך במגוון עשיר של צמחייה, הכוללת עצי שיטה הצומחים בשפך הנחל, ובבעלי חיים שונים הנמשכים למימיו. כביש הערבה חוצה את הנחל בנקודת החיבור שלו לנחל הערבה.

תחנה 2: נחל פארן

לאחר כ-3.6 ק"ח נפנה שמאלה לשביל אדום, שהוא חלק משביל המעיינות באזור, ונרד איתו דרומה כ- 4 ק"מ עד למפגש עם שביל שחור מצידו הימני. כאן נפנה ימינה על השביל השחור והוא יחבר אותנו מהר מאוד אל נחל פארן. נַחַל פָּארָן הוא נחל האכזב הגדול ביותר בישראל, והשלישי בגודלו בין כלל הנחלים אחרי נהר הירדן ונהר הירמוך. כמו כן, הוא הנחל הרחב ביותר בישראל.

אורכו כ-150 קילומטר, החל ממקורותיו במדבר פארן שבחצי האי סיני ועד לשפכו בנחל הערבה. בין יובליו נמנה גם נחל אשל. בנחל זה קיימת זרימה רק בעת שיטפונות בזק. אגן הניקוז הגדול של הנחל, ששטחו אלפי קמ"ר, יוצר מישורים רחבים שמפרידים בין הרי הנגב הגבוהים שבצפון, לבין הרי אילת שבדרום.

מקורותיו של הנחל במדבר פארן לוקחים אותנו בחזרה לימי התנ"ך, שבו מוזכר מדבר פארן שבע פעמים, על פי רוב כשם כללי לאזורים המדבריים של חצי האי סיני ולשטחו של חצי אי זה בכלל. בספר בראשית כא, כא, כתוב כי לאחר שאברהם גירש למדבר את הגר ובנם ישמעאל, קבע ישמעאל את מגוריו במדבר פארן: "וישב במדבר פארן ותיקח לו אימו אישה מארץ מצרים". הגירוש למדבר ממחיש מצד אחד את האופי הטראגי של הסיפור, שבו מגורש בנו של אברהם על לא עוול בכפו לארץ מדברית שהחיים בה קשים. ומצד שני, הוא מהווה סיפור המסביר בדיעבד את הסיבה לכך שצאצאי ישמעאל, קרי, הערבים, הם יושבי מדבריות, מימי המקרא (שבו סוחר ערבי קונה את יוסף מיד אחיו) וכמובן, עד ימינו אנו, כאשר סעודיה, האמירויות ואזורי ההתיישבות הבדואיים משמרים כולם דפוס חיים מדברי עתיק זה.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

בשנות הנדודים הארוכות של בני ישראל במדבר, לאחר צאתם ממצרים, מופיע במקרא מדבר פארן כמקום שבו חנו. בני ישראל יצאו אל מדבר פארן לאחר שה' ריפא את מרים מהצרעת, ומדבר פארן היה גם נקודת המוצא של שנים עשר המרגלים שמשה שלח לתור את הארץ ולקבוע האם היא ראויה להתיישבות וניתנת לכיבוש.

גם מאוחר יותר, כשדוד לומד על מותו של שמואל הנביא הוא יוצא לכיוון מדבר זה במטרה לעזוב את הארץ, אם כי יתכן שמדובר בטעות כתיב והכוונה למדבר מעון, שבו שכנה העיר מעון. כשודד דרכים ונווד, שהנהיג כנופיה, דוד מרגיש בבית במדבר, ונמלט משאול באזורים מדבריים אחרים שהזכרנו במקטע 10, אלו של מדבריות יהודה. כשהוא מפסיק להיות נווד ומתיישב, סוף כל סוף, כאדם בוגר שמתמסד ומוצא את ייעודו, הוא עובר מנדודים במדבר לישיבה בארמון המלך שבירושלים. לא פחות משמדובר במעבר פיזי, מדובר במעבר רוחני שמייצג את ההתבגרות של דוד, את נכונות לקבל על עצמו את ייעודו כמלך הנבחר של הממלכה המאוחדת של בני ישראל טרם פיצולה לישראל ויהודה – ואת תחילת בניינה של הממלכה.

המשותף לכל הסיפורים הללו הוא האופי המיתי של המדבר, כמרחב אינסופי כמעט המשתרע למרחקים עצומים ושהמסע הרגלי בו מתורגם, בצורה כזו או אחרת, גם למסע פנימי ורוחני. אופי זה של המדבר הפך אותו למושא או למקום התרחשות של יצירות אמנות רבות מספור – מהמקרא עצמו, שחמשת חומשי התורה מתרחשים ברובה במדבר לאחר צאת בני ישראל ממצרים, ועד יצירות קולנוע וספרות בנות זמננו. דור המדבר בתנ"ך הוא אותו דור שאינו מסוגל לעלות ארצה, ולכן נשאר באותו מרחב יבש, צחיח, שדבר אינו מסוגל לגדול בו ושלא ניתן לקבוע בו יישוב קבע, עד שיעבור מן העולם ובניו, שבניגוד אליו לא ידעו טעם עבדות, יוכלו להתיישב בארץ ישראל ולקיים בה את המצוות השונות, שרבות מהן מצריכות חקלאות ועבודת אדמה.

אותו נוף מדברי שלהב את דמיונם של יוצרי קולנוע, והאפוס הקלאסי "לורנס איש ערב", הנסוב סביב עלילותיו האמיתיות של קצין בריטי שנעשה מנהיג המרד הערבי הגדול, במובן זה שסייע לארגן את הכוחות הערביים וללכדם נגד האימפריה העות'מאנית, מתרחש ברובו הגדול במדבריות סהרה. גם סופר המדע הבדיוני פרנק הרברט הושפע עמוקות מהמדבר כשכתב את "חולית", אפוס חלל רחב יריעה המתרחש בכוכב מדברי שכולל בין השאר תולעי ענק שמגיחות מתחת לפני האדמה.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

בחזרה לארץ ישראל. נעמי שמר קיבלה אף היא השראה מאותם מקורות, וגם מכך שהמדבר – כמרחב של מסע ושל התגבשות ולא של התיישבות וקביעות, מהווה מקום לכוחות צבא. כך היא כתבה בשירה המפורסם "כיבוי אורות":

דרך רב הגדוד הלך
אל המדבר
על תהום שבילו פסח
וגם עבר
דרך אין קצה לו
עד מראש הסלע
קול החצוצרות קרא:

ליל בא
אל המדבר
ממדורות עשן עולה
וצליל תופים נדם, נדם
על ערבות ניצת ירח
ופניו כדם

בעבר, בזמן שיטפונות, כמו שאר הנחלים הגדולים של הנגב, הזרימה בנחל פארן הציפה את כביש הערבה (הדרך הראשית לאילת), עד הקמתו של גשר מעל הנחל. בנחל זה נרשמה הספיקה הגבוהה ביותר בישראל, בשיעור 1,150 מ"ק לשנייה.

הקרקע כאן עשויה אבני נחל ברובה ולמרות שאין חול בה, ניתן לשקוע. אנו ממליצים לשמור על תשומת לב מרבית לאורך הנחל, על מנת שלא נזדקק חלילה לחילוץ. בשנים האחרונות קראנו למרבה הכאב והזעזוע על מקרים שונים של מטיילים במדבר שמצאו בו את מותם, במקרים רבים עקב חוסר זהירות שלהם או של המדריכים. לכן חשוב במיוחד לשמור על זהירות, כדי שהטיול יסתיים כחוויה נפלאה ולא, חלילה, כהתרחשות טראגית.

תחנה 3: חניון לילה מפגש ציחור/פארן

השביל השחור יגיע לצומת T עם שביל כחול, עליו נמשיך שמאלה לכיוון דרום, גם בתוך נחל פארן, ואיתו נגיע עד לחניון לילה מפגש ציחור/פארן. כאן נעצור להתרעננות וקפה. לאחר שהתאוששנו, נמשיך דרומה על השביל הכחול עד שנגיע לחניון לילה ציחור תחתון.

צלם: איתן מתאו קג׳יה

תחנה 4: חניון לילה ציחור תחתון

כאן שוב נעצור למנוחה קלה, ומכאן נעלה על שביל ישראל לכיוון דרום המקביל לכביש 90. נחצה בדרך את נחל חמדה, נחל חיון ונחל קצב, ונגיע עם השביל בצמוד לכביש 90 עד לנקודת הסיום ליד צומת שיזפון. מכאן, לחוזרים הביתה נותר רק להפעיל ווייז. לאלו הישנים בשטח:  נפנה על כביש 12 ימינה ולאחר כ- 5 ק"מ נגיע לחניון שחרות. כאן נקודת הלינה שלנו, שממנה נוכל לצאת בבוקר למקטע נוסף.

זה הזמן ללגום כוס קפה שחור היישר מהפינג'אן, להיזכר בהנאה בחוויות המרתקות שעברנו ובסיפורים ששמענו, ולדמיין כיצד בני כל הדורות ישבו, כמונו, סביב מדורה במדבר, האזינו לרעשי החיות המקיפים אותם ולדממת הנוף המיוחד, ושרו וסיפרו שירים וסיפורים כמו אלו שהזכרנו כאן. את המנוחה הזו הרווחנו ביושר. עכשיו הגיע הזמן להירגע קצת, לישון שנת לילה טובה ולקום רעננים לקראת המשך המסע שלנו בארצות המדבר.

נקודות עצירה לפק”ל קפה

נחל ברק והר כיפה

 

מצפור פארן

 

חולות כסוי

מסעדות בסביבת המסלול

פונדק נאות סמדר

 

קפאין Caffe In - עגלת קפה בפארן

תחנת דלק לאורך המסלול

דור אלון צוקים

נקודת לינה בסוף המסלול

חניון לילה שחרות בצמוד לכביש 12

• שימו לב: לא מומלץ לצאת למסלול זה לאחר ימים גשומים. האדמה הבוצית עלולה לגרום לחלקים מסוימים במקטע להיות בלתי עבירים.