אריאל אליהו ז”ל, אח בכור ל-6 אחים, נולד במצפה יריחו ובילדותו גדל בארה"ב, שם משפחתו הייתה בשליחות. כילד היה מזוהה עם החיוך והפאות הבלונדיניות שלו והיה סקרן וחכם. הוא אהב לקרוא והתמיד בלימודי התורה - בגיל בר מצווה הוא סיים ש"ס משניות, בכיתה י"ב סיים ש"ס גמרא, בכל שנה מחדש סיים ללמוד את כל התנ״ך בשלמותו ואפילו הציג סיפורי תורה בפני ילדי הגנים.
מעבר לכך, הוא למד צילום ועריכת תמונות באופן מקצועי, ניגן בכינור, היה שותף באפיית עוגות לכבוד השבת בישיבה בה למד ואהב משחקי ספורט וקופסה. אריאל תמיד היה מוקף בחברים והתאפיין בדאגה לזולת, הוא היה חבר בקבוצות ווטטסאפ רבות, מכאלה שעסקו באמונה ופילוסופיה ועד כאלה שמטרתן הייתה לעזור בלימודים או לארגן מפגשי נגינה בפסנתרים הפזורים בעיר. המוטו שהוביל אותו בחיים היה "אני חי בשביל לעזור לאחרים שסביבי" אבל ההיקף האמיתי של מעשי החסד שלו התגלה רק לאחר מותו מסיפורי חבריו ומכריו.
למרות שכישרונותיו תאמו יחידות שעוסקות בסייבר או מודיעין, היה חשוב לאריאל להיות לוחם יחד עם חבריו מישיבת ההסדר שבירוחם וכך הוא התגייס לשריון ושירת בגדוד 77, בחטיבה 7. באחת הפעמים בהן סגר שבת בבסיס ושמר בבוקר, הוא שלח את ההודעה הבאה שמעידה על אהבתו העזה לארץ ישראל: "לקחתי איתי תנ"ך לשמירה, פתחתי בישעיהו באזור פרק מ' והתחלתי לדפדף ולקרוא לעצמי עם טעמים, להתרגש ולבכות מהתרגשות. זו הייתה חוויה מרוממת. אבל בעיקר זו הייתה חוויה מיוחדת לנחות לרגע לתוך המציאות ולהבין איזו גאולה זו, שאני עם מדים ונשק בבסיס של צה"ל, עומד באמצע שבת ומזיע להגן על מדינת ישראל בארץ ישראל. ואז הסתכלתי סביבי, ופתאום רואים גאולה בכל אבן, בכל עץ, בכל דשא סינטטי ובכל גרפיטי בעמדה”.
בילדותו אריאל טייל ארוכות ברחבי ארצות הברית וקנדה והתרגש מנופים עצרי נשימה ותופעות טבע נדירות. הוא אהב את העוצמה של ההרים, הנהרות, החי והצומח. כשחזר לארץ, הוא למד בישיבה סביבתית הדוגלת בטיולים ואהבת הארץ ("אורות הזורעים"), שם התאהב בישראל ככל שהעמיק בה. החיבור הגדול ביותר של אריאל היה למדבר, בתמונת הפרופיל שלו הוא מצולם במכתש ירוחם ואת השיר הזה הוא כתב בסדנת התבוננות וכתיבה:
“אל מול המכתש
הכל כאן יבש
כאילו נכבש
בכבשן של אש
אל מול המכתש
הכל ממש שומם
אין מפריע ורועש,
כל המדבר דומם
אל מול המכתש
כמה יפה ועגול
הקווים הדקים והעדינים
כאילו צוירו במכחול
אל מול המכתש
כל אבן חדה כתער
העננים מכסים את השמש
נושבת רוח סער
אל מול המכתש
בצבעי שחור, אדום וחום
אני מבין את מקומי
וכי כבודי לא שווה כלום
אל מול המכתש
נושא תפילה חרישית
שנלמד מהנגב לחיינו
ונזכה להתחיל מבראשית”
בשמחת תורה אריאל היה מוצב בגבול עזה והגדוד שלו הוקפץ לבלום את המחבלים. הוא וצוות הטנק ניהלו קרבות קשים על הגדר ומנעו חדירה של מחבלים רבים. הוא נהרג מטיל נ"ט כשהוא מגן על הארץ שכל כך אהב, בן 19 היה בנופלו. בהמשך הטנק של אריאל הגיע לאזור המסיבה של הנובה, שם שימש מחסה לעשרות אנשים כאשר הנשק שלו היה המגן שלהם.
היי,
מה תרצה לכתוב על "אריאל אליהו ז"ל: סיפור חייו באתר למטייל בישראל"?