חניון רעים: אתר ההנצחה לנרצחי מסיבת הנובה

לפני 7 באוקטובר 2023 היה חניון רעים מקום לפיקניקים ולצפייה בפריחת הכלניות בסוף החורף. בעקבות הטבח הפך שטח המסיבה לאתר זיכרון שפוקדים משפחות הנרצחים, שורדים ומבקרים מכל הארץ.

פעולות ההנצחה בחניון רעים החלו ביוזמה של משפחות נרצחים וחבריהם, שהגיעו למקום לאחר הטבח והציבו ברחבת הריקודים תמונות, שלטים ואבני זיכרון. בינואר 2024 הציב האמן אמיר חודורוב ברחבה קולאז׳ של פני הנרצחים, ובהמשך החל לעבוד עם המשפחות על שלטים שמספרים מי היו יקיריהן בחייהם.

עם הזמן הוחלפו השלטים המאולתרים בלוחות עמידים, ונוספו מיצגים בנקודות שבהן התרחשו אירועי אותו בוקר. קק״ל נטעה עם המשפחות חורשת זיכרון, סללה שביל נגיש והסדירה חניה ושירותים בעבור המבקרים.

רחבת הריקודים ושביל הזיכרון

במקום שבו הייתה רחבת הריקודים המרכזית של הנובה ניצבים כיום מאות עמודים הנושאים תמונות ושלטי הנצחה. בתחילה היו אלה מוטות זמניים שננעצו באדמה, ועליהם תמונות שהביאו משפחות וחברים. בהמשך הוחלפו התמונות המאולתרות בשלטים עמידים ודו־צדדיים: מצד אחד מופיעה תמונה שבחרה המשפחה, ומהצד השני סיפור אישי שנכתב יחד איתה.

אתר ההנצחה הארעי, לפני שהמתחם הוסדר | צילום: Depositphotos/jomahepuאתר ההנצחה הארעי, לפני שהמתחם הוסדר | צילום: Depositphotos/jomahepu

בין העמודים אפשר לעצור מול פנים ושם, ולקרוא מי היה האדם שבתמונה, מה אהב ואיך בחרו קרוביו לזכור אותו. הרחבה מנציחה את הנרצחים והנופלים במסיבות הנובה והמאשרום שהתקיימו בחניון רעים, ומסיבת  הפסיידאק שהתקיימה סמוך לקיבוץ נירים. במרכז הרחבה מוצב קולאז׳ המאגד את תמונות הנרצחים. השביל הסלול העובר לצד הרחבה ממשיך אל שאר מוקדי ההנצחה באתר.

תמונות הנרצחים במתחם רחבת הריקודים | צילום: ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיויקיעמודי ההנצחה במתחם רחבת הריקודים | צילום: ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיויקי

הבמה המרכזית

בהמשך שביל הזיכרון ניצבת במה צבעונית בגובה כחמישה וחצי מטרים. זו במה שהוקמה כחלק מאתר ההנצחה, ועליה מוצגות יצירות שציירו אמנים שנרצחו ב־7 באוקטובר, לצד עבודות שנוצרו לזכרם. הבמה מוקדשת לאנשי ההפקה והמוזיקה של הנובה, מאשרום פרוג׳קט ומסיבת הפסיידאק, ובהם מתן “קידו” אלמלם, מתן מרדכי ליאור, האחים מיכאל ואושר ועקנין ויובל רביע.

מתחם הבמה המרכזית | צילום: ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיויקימתחם הבמה המרכזית | צילום: ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיויקי

בחזית הבמה מוצב ציור באורך כשבעה מטרים שיצרה שרה ליאור, אמו של מתן מרדכי ליאור ז״ל, ממפיקי הנובה ואחראי ההגברה הראשי שלה. בגב הבמה צייר האמן אביאל זיו ציור קיר של זריחה ושקיעה לזכר חבריו שנרצחו. הצבעים והיצירות מאפשרים להכיר דרך המוזיקה והאמנות את האנשים שעמדו מאחורי המסיבות, לצד סיפורי הטבח המוצגים בשאר התחנות.

כלניות אחרי הגשם

בשולי רחבת הריקודים נמצא מיצג “כלניות לפני הגשם”: כ-30 אלף כלניות אדומות מקרמיקה, היוצרות מרבד שבמרכזו מגן דוד. המיצג הוא חלק מיוזמה של האמנית יפה סולומון, שאליה הצטרפו אלפי אנשים ברחבי הארץ ויצרו כלניות עבור אתרי הנצחה ל-7 באוקטובר. את המיצג בחניון רעים תכננה ואצרה האמנית שלומית חפר. בין פרחי הקרמיקה עוברים שבילים שאפשר ללכת בהם ולראות מקרוב את הכלניות, שנוצרו בעבודת יד. בחורף פורחות באזור גם כלניות טבעיות, לצד אלו שהוצבו לזיכרון.

מיצג כלניות לפני הגשם | צילום: אביב בצוןמיצג כלניות לפני הגשם | צילום: אביב בצון

האמבולנס

שביל המסתעף מהשביל המרכזי מוביל אל המקום בו עמד אמבולנס האבטחה הרפואית של הפסטיבל. כ-20 מבלות ומבלים הסתתרו בתוך האמבולנס ומתחתיו. כשגילו אותם המחבלים ירו לעברם, השליכו רימונים וירו על האמבולנס טיל RPG. הרכב עלה באש ו-18 מהמסתתרים נרצחו; שתי משתתפות הצליחו להימלט ברגע האחרון.

כיום ניצבים במקום שלטים עם תמונותיהם ושמותיהם של 18 האנשים שנרצחו באמבולנס. ההנצחה החלה בעקבות בקשתה של ענבל ז׳ורנו, אמה של קארין ז׳ורנו ז״ל, להציב את תמונת בתה בנקודה שבה נרצחה. בהמשך נוספו אליה תמונותיהם של שאר הנרצחים. האמבולנס עצמו לא מוצג במקום.

מכולת האשפה הצהובה

חלק ממשתתפי המסיבה שניסו להימלט מהחניון נתקלו במחבלים וחזרו אל שטח הפסטיבל בחיפוש אחר מחסה. 17 צעירים וצעירות הסתתרו בתוך אחת ממכולות האשפה הצהובות שעמדו במקום, ואחרים הסתתרו בסביבתה. במשך שעות הם הצטופפו בין שקיות האשפה, שמעו את הירי בחוץ ושלחו הודעות ליקיריהם בניסיון להזעיק עזרה. לקראת הצהריים נכנס מחבל למכולה וירה במסתתרים. תשעה מהאנשים שהיו בתוכה נרצחו ושבעה ניצלו. אדם נוסף שהיה בין המסתתרים יצא ממנה קודם לכן. אנשים נוספים נרצחו בסביבת המכולה.

מכולת השאפה הצהובה | צילום: מיכל פריימן, מתוך אתר פיקיויקימכולת השאפה הצהובה | צילום: מיכל פריימן, מתוך אתר פיקיויקי

המכולה שתראו באתר היא המכולה המקורית. לאחר הטבח היא פונתה מהמקום, אותרה אצל קבלן האשפה והוחזרה לנקודה שבה עמדה ב־7 באוקטובר. בתוכה מוצגות תמונותיהם של המסתתרים לצד חלק מההתכתבויות ששלחו באותן שעות. המיצג הוקם בשיתוף בני משפחותיהם של הנרצחים וניצולי המכולה.

הבר הקטן

לצד רחבת הנובה המרכזית פעל מתחם קטן יותר של הפקת “מאשרום פרוג’קט”, עם במה, רחבת ריקודים ובר שזכה לכינוי “הבר הקטן”. כשהמחבלים התקרבו לשטח המסיבה, חיפשו עשרות מבלים מחסה בבר. הם הזיזו את תשעת מקררי המשקאות שהיו בו והסתתרו ביניהם ובתוכם. רס”ב דבי אברהם, אחת השוטרות שאבטחו את המסיבה, הזהירה אותם לברוח. שניים הצליחו להימלט, וזמן קצר לאחר מכן ירו המחבלים במסתתרים שנותרו במקום. בבר נרצחו 13 בני אדם. גם האחים מיכאל ואושר ועקנין, ממפיקי מאשרום שניהלו את הבמה הקטנה, נרצחו במתקפה.

מתחם הבר הקטן ומסיבת מאשרום | צילום: שלמה רודד, מתוך אתר פיקיויקימתחם הבר הקטן ומסיבת מאשרום | צילום: שלמה רודד, מתוך אתר פיקיויקי

במקום שבו עמד הבר הוקם שחזור שלו, להנצחת הנרצחים. במיצג מוצגות תמונותיהם וסיפוריהם האישיים, ובהם סיפורם של נועה אנגלנדר ובן זוגה נעם אפרים, שנרצחו לאחר שהסתתרו בין המקררים. אביה של נועה, יעקב אנגלנדר, היה שותף להקמת המיצג.

חפ”ק המשטרה

חפ”ק המשטרה היה הביתן שממנו פיקדו השוטרים על אבטחת פסטיבל הנובה. עם תחילת ירי הרקטות בבוקר 7 באוקטובר הורה מפקד תחנת אופקים, סנ”צ ניבי אוחנה, להפסיק את המסיבה ולפנות את המשתתפים. השוטרים וכוחות האבטחה הכווינו את המבלים אל היציאה לכביש 232. כשנודע לשוטרים שמחבלים יורים על אנשים בדרכים שמצפון ומדרום לחניון, הם חסמו את כיווני הנסיעה האלה והפנו מבלים מזרחה, בדרך עפר לכיוון מושב פטיש. 

מאות אנשים עדיין היו בשטח כשהמחבלים הגיעו למתחם. שוטרים ושוטרות שנשארו באזור החפ”ק נלחמו בהם וניסו להגן על המבלים. אחד מהם, פקד אנדריי פושיבאי, סייע קודם לכן בחילוץ מבלים ונשאר להילחם במתחם עד שנהרג. אל החפ”ק הגיעה גם בר זוהר, שנפצעה בעת שניסתה להימלט וחזרה כדי להזהיר שהדרך לכיוון בארי חסומה במחבלים. לירון ברדה, מנהלת הברים בפסטיבל, טיפלה בה ונשארה לצדה. שתיהן נרצחו במקום.

כיום ניצב בנקודה שבה פעל החפ”ק מיצג המוקדש לשוטרים ולשוטרות שנהרגו בקרבות באזור המסיבה, ולמבלים ששהו לצדם ופעלו לעזור לאחרים.

ההנצחה בחורש

בין עצי האקליפטוס, באזור שבו הקימו משתתפי הפסטיבל אוהלים ללינת לילה, ניצבים שלטי הנצחה למי שהצליחו לצאת מחניון רעים בבוקר 7 באוקטובר, אך נרצחו בהמשך הדרך. חלקם נורו בכביש 232, אחרים בשטחים הפתוחים ובמיגוניות שאליהן נכנסו כדי למצוא מחסה. השלטים נמצאים בתוך אתר ההנצחה, אף שהאנשים המונצחים בהם נרצחו מחוץ לחניון.

אתר ההנצחה בחורש לנרצחים בדרכים | צילום: ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיויקיאתר ההנצחה בחורש לנרצחים בדרכים | צילום: ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיויקי

על כל שלט מופיעה תמונה גדולה, ובצדו השני קולאז׳ של רגעים מחייו של האדם המונצח, שהוכן יחד עם משפחתו. בחלק מהשלטים מופיעות גם הודעות ששלחו הנמלטים ליקיריהם באותן שעות. יש שלטים אישיים, ולצדם שלטים המנציחים יחד בני זוג או חברים, בהתאם לבחירת המשפחות. 

מיגוניות המוות

סמוך לשביל ההנצחה נמצאת מיגונית שהועברה לאתר מצומת גמה, אחד המקומות שאליהם נמלטו משתתפים מהמסיבה. במיגונית הזאת נרצחו דן הראל ורון שמר ז״ל. המבנה הקטן מאפשר לראות כמה מצומצם היה המקום בו ביקשו אנשים למצוא מחסה: שטחה הפנימי של מיגונית מסוג זה הוא כשישה וחצי מטרים רבועים.

מיגוניות המוות, לזכר הנרצחים בדרכים | צילום: אביב בצוןמיגוניות המוות, לזכר הנרצחים בדרכים | צילום: אביב בצון

המיגונית מספרת את סיפורם של משתתפי המסיבה שנמלטו למיגוניות לאורך כביש 232. חלקם הסתתרו בהן מירי הרקטות, ובהמשך הותקפו בידי מחבלים שירו לתוכן והשליכו רימונים. מרבית המיגוניות נותרו במקומן לצד הכביש. המיגונית לא עמדה במקום בזמן המתקפה, והובאה לחניון רעים כדי שסיפור המנוסה והאירועים בדרכים יהיה חלק מהביקור באתר ההנצחה.

חורשת רעים

מדרום לשביל ההנצחה ניטעה חורשה לזכר נרצחי המסיבה. בני המשפחות השכולות נטעו בה עצים יחד עם קק”ל בט”ו בשבט 2024, כחלק מפעולות ההנצחה שהחלו בחניון לאחר הטבח. בחורשה הוצבו גם שלטי זיכרון ופינות התייחדות שיצרו המשפחות. אפשר להגיע אליה מן האתר המרכזי ולבקר בה לצד המיצגים שמספרים את אירועי 7 באוקטובר.

נטיעות חורשת הזיכרון | צילום: יוסי איפרגן, מערך הסברה קרן קימת לישראלנטיעות חורשת הזיכרון | צילום: יוסי איפרגן, מערך הסברה קרן קימת לישראל

הטבח במסיבת הנובה

בלילה שבין שישי לשבת, 6-7 באוקטובר 2023, התקיים בחניון רעים “פסטיבל סופרנובה” שאורגן על ידי “שבט הנובה”, ובו יותר מ-3,000 מבלים. בבוקר שבת, 7 באוקטובר, חג שמחת תורה, בשעה 6:29, פתח חמאס במתקפת טרור על מדינת ישראל. מאות מחבלים חדרו אל יישובי הנגב המערבי, והגיעו גם לשטח המסיבה. המסיבה הופסקה והמשתתפים החלו להתפנות מהמקום בחופזה.

מתחם מסיבת הנובה, שנערכה במרחק של כ-5 קילומטר מהגבול עם רצועת עזה, הפך להיות אחד מאתרי ההרג הקשים של אותו יום שחור. גם ללא שאר אירועי ה-7 באוקטובר, הטבח במסיבת הנובה הוא אירוע הטרור הגדול ביותר שבוצע על אדמת ישראל, עם קרוב ל-400 נרצחים מהמבלות והמבלים במסיבה, אנשי ההפקה, ואנשי כוחות הביטחון והרפואה שאבטחו אותם, ו-44 אנשים שנחטפו לעזה.