מזבח יהושע בהר עיבל

המבנה שבתמונה היה קל מאוד לזיהוי, מפני שהוא יחידני מסוגו, והוא המכונה "מזבח יהושע" שנתגלה בהר עיבל. (לא בשיא הגובה אלא בשלוחה נמוכה יותר).

לא ארכיאולוג אנוכי ולא חוקר מדופלם, הרוצה להרחיב את ידיעותיו בתחום זה, חייב לקרוא את ספרו הקלאסי של פרופ' אדם זרטל "עם נולד-ראשית ישראל", ספר שקראתי אותו יותר מפעמיים ותמיד בשקיקה רבה. אך פטור בלא כלום אי אפשר, וזה מה שניתן לעשות ביריעה קצרה מסוג זה.
 
1. סיפורו של המזבח
בספר דברים (פרק כז) מצווה התורה: "וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר,  שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ, לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ. וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל, וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ, מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ. וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם, וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, בַּאֵר הֵיטֵב."
בהמשך מצווה התורה על מעמד הברכה והקללה: "וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל, רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר, וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי. וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם וגו'."
בניית המזבח בפועל, מתוארת בספר יהושע (פרק ח): "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן, נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל  כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם."
לא זה המקום לדון מפני מה לא נעשה מעמד זה ביום כניסתם לארץ אלא רק לאחר כיבוש יריחו והעי, ואם כןנעשה באותו יום, כי אז מדוע נכתב מעשה זה רק לאחריהם. אך נעסוק כאן בשלש שאלות.
האחת, האם מעמד הקמת המזבח זהה או צמוד למעמד הברכות והקללות, או שמא מדובר בשני ארועים שונים.
השניה, האם המזבח נותר במקומו.
השלישית, היכן הם הר גריזים והר עיבל.

2. סדר הארועים
האם מדובר בארוע אחד. המשנה (מסכת סוטה פרק ז) מצמידה את שני הארועים לזמן אחד: "ברכות וקללות כיצד ? כיון שעברו ישראל את הירדן, ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון, שבצד שכם, שבאצל אלוני מורה, שנאמר "הלא המה בעבר הירדן וגו' ", ולהלן הוא אומר "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה" (בראשית פרק יב), מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף אלון מורה האמור כאן שכם. ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן, שנאמר: "וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו'." הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה", ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" ואלו ואלו עונין אמן. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר "באר היטב", ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן".
התלמוד הירושלמי (מסכת סוטה) אומר שאם נכתבה התורה על אבני המזבח (ולא על האבנים שנלקחו המקום בו לנו בלילה, כמתואר בספר יהושע) הרי שאבנים אלו נגנזו מיד. במקבילה שבתלמוד הבבלי נאמר שאומות העולם קילפו את הסיד ונטלוהו לעצמם. בכל מקרה משני התלמודים (וגם מהמשנה) משתמע שמדובר בארוע אחד או לפחות בארועים עוקבים.

3. האם נותר המזבח על מכונו
לגבי הישארות המזבח בהר עיבל, הרי שבמשנה כתוב במפורש שבני ישראל נטלו את האבנים בלכתם חזרה למקומם. אלא שזה נכון רק לשיטה הגורסת שדברי התורה נכתבו ע"ג המזבח, אבל לשיטה הטוענת שהם נכתבו על גבי אבנים אחרות, יתכן בהחלט שהמזבח נותר במקומו.
 
4. מיקומם של הרי גריזים ועיבל
המסורת שקיימת בידינו כיום, נשענת בעיקרה על המסורת השומרונית שתחילתה אי שם בימי הבית השני, אולם מעיון בפסוקים לא ברור כלל שהר גריזים ועיבל נמצאים משני צידי העיר שכם. שכן כך כתוב: "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים  וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה". תיאור זה בהחלט מתאים גם אם נמקם את הר גריזים על הר כביר שנמצא מזרחית להר עיבל של ימינו ולא על הר גריזים השומרוני שנמצא מדרום לו. יתר על כן, לשון המשנה הוא  "ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון, שבצד שכם, שבאצל אלוני מורה". בהחלט יתכן הפירוש הטוען שהרי גריזים ועיבל נמצאים שניהם באותו צד של שכם.
מעניין לציין שבנוסח השומרוני של התורה מופיעה לאותו פסוק הסיומת "מול שכם", מילים אלו אינן מופיעות אף לא בתרגומי התורה החיצוניים, מה שמלמד שזוהי תוספת מאוחרת שנועדה לבסס את טענתם כי הר גריזים הוא זה שהשומרונים מאמינים בו ולא הר אחר, אולי הר כביר. תוספת מאוחרת זו אף מופיעה כרקע לדיון בגמרא (בבלי וירושלמי שם) "תניא אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי ספרי כותיים. אמרתי להם, זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אלוני מורה שכם, אף אנו מודים שאלוני מורה שכם, אנו למדנוה בגזרה שוה אתם במה למדתום?".
אך באמת בתלמוד הבבלי (מסכת סוטה שם) מצאנו שיטה נוספת באשר למקומם של הרים אלו "בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה, זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים דברי רבי יהודה. רבי אליעזר אומר אין זה הר גריזים והר עיבל של כותים! שנא' הלא המה בעבר הירדן - מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש - מקום שהחמה שוקעת. בארץ הכנעני - אילו בין החוי. היושב בערבה - אילו בין ההרים. מול הגלגל - אין כאן גלגל. אצל אלוני מורה - אין כאן אלוני מורה. מה מקיים ר' אלעזר הר גריזים והר עיבל? שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום. על דעתיה דרבי אלעזר לא זזו ממקומן". אך שיטה זו אינה נחשבת לשיטה המקובלת.
נסכם זאת כך. ישנן שלש אפשרויות באשר למקומו של הר גריזים. ההר הקרוי בשמו כיום (על בסיס המסורת השומרונית), הר כביר המצוי ממזרח לו (ועליו מצוי כיום הישוב אלון מורה), גבעה קטנה על יד הירדן.

5. המזבח שבמורדות הר עיבל
נסיונות לאתר את המזבח שבהר עיבל, נעשו בעבר כמה וכמה פעמים ע"י ארכיאולוגים שונים אך ללא הצלחה. בראשית שנות השמונים, במהלך סקר נוף שערך פרופ' אדם זרטל בהר עיבל, התגלה מבנה אבן ע"ג אחת השלוחות הצפוניות של ההר, שלוחה שפונה לכיון הר כביר אך לא נצפית מהר גריזים, ובודאי שלא מהעיר שכם היושבת בעמק.
מספר שנים ארכה החפירה הארכיאולוגית, במהלכה התברר כי מדובר בשטח מוקף גדר אבן בעל שני חלקים, ובמרכזם מבנה מתקופת הכניסה לארץ (התיארוך מסתמך בעיקר על חרסים ועצמות בע"ח שנתגלו בו), מבנה שהוא זהה להפליא למזבח המתואר במסכת מידות.
בתוך המזבח ובסביבתו נתגלו עצמות בעלי חיים טהורים (כולם כשרים להקרבה, הן מבחינת מינם והם מבחינת גילם, למעט מספר עצמות ששנויות במחלוקת האם הם שייכות ליחמור שהוא חיה כשרה לאכילה אך לא לקרבן, או של איל אדום הכשר גם להקרבה) ואפר רב.
בסביבת המזבח נתגלו כלי חרס רבים שהושארו במקומם, מה שמלמד שהמקום ננטש בפתאומיות ולא נהרס בכיבוש וחורבן.
במרכז המזבח נתגלה כבש גדול המוביל את ראשו, ומצידו השמאלי כבש המוביל אל גדר אבן הסובבת את המזבח משלשה צידיו (סובב?), שניהם משופעים באלכסון ללא מדרגות.
המזבח אינו דומה למזבחות הכנעניות שהיו נהוגות באותה עת, והוא יחידאי מסוגו.
קשה לתמצת על רגל אחת את כל פרטי המזבח ואת השאלות שהוא מעורר. הרוצה לעיין בהרחבה, יקרא את ספרו המרתק של פרופ' זרטל "עם נולד-ראשית ישראל" ספר שאינו תורני במשמעותו הפשוטה, אך גם לא מהווה דו"ח חפירה ארכיאולוגי-מדעי, אלא ספר פופולארי המתאר את הארועים סביב גילוי המזבח, ספר מרתק שבהחלט ניתן ללקט מתוכו כמה וכמה תובנות מענינות. 
בהסתמך על מה שכבר ראינו לעיל, קשה לקבוע בוודאות מוחלטת שאכן מדובר באותו מזבח של יהושע בן נון. אך בהחלט ניתן לקבוע בוודאות הכי קרובה לאמת שניתנת לקביעה, שמדובר במזבח מאותה תקופה.
אגב, כשנמצא המזבח, היה הוא מכוסה באבנים קטנות, מה שניתן להסבר כסוג של פירוק המקום.
כיום ניתן לראות את המזבח במקומו, לאחר שהוא פורק מעט במסגרת החפירה ולאחריה הושב לגודלו הראשון. המשך עבודת השיחזור תיעשה אי"ה במשך הזמן.
ניתן לראות את המבנה כולו (גודלו כ 7 מטרים על 9.20, גובהו כ 2.5 מטר, בתוכו ישנן שני קירות שנועדו לתמוך את הריצפה שעליו. המבנה כולו היה מלא בשכבות אפר שהונחו בקפדנות זו ע"ג זו), על ידו פזורות אבנים מרובעות חלקות טבעיות. ובסך הכל הוא עונה לחלוטין על ארבעת הקריטריונים המופיעים ברמב"ם (ספר יד החזקה הלכות בית הבחירה סוף פרק ב): "ארבע קרנות של מזבח, ויסודו וריבועו - מעכבין; וכל מזבח שאין לו קרן, ויסוד, וכבש וריבוע - הרי הוא פסול, שארבעתן מעכבין. אבל מידת אורכו, ומידת רוחבו, ומידת קומתו, אינן מעכבין", ועדין צריך לפרש שבהגדרה ריבוע נכנס גם מלבן, העיקר שלא יהא עגול. זהו הסבר אפשרי אך מחודש, ואינו תואם את שאר המזבחות המפורטים בתנ"ך.
כמו"כ ניתן לראות את המתחם כולו, המחולק לשני מתחמים משניים, ועוד כמה דברים, שעל כולם תוכלו ללמוד בספר הנ"ל.
 
6. סיכום
בהנחה שהר כביר של ימינו הוא הר גריזים המקראי (הנחה זו מסתדרת בלשון הכתוב ללא קושי), ובהנחה שהמזבח ההוא לא פורק, או לפחות רק כוסה. ובהנחה שהתיארוך שנותנים הממצאים בשטח הוא מדויק, הרי שבהחלט ניתן להניח שמדובר במזבח שבנה יהושע בן נון, אולם מפני כמה וכמה קושיות (חלקן לא הבאנו כאן) עדין קשה לי אישית לקבל קביעה זו כוודאית, עד שיבוא מי שהיה שם ויעיד על כך (או שנמצא שלט "המזבח של יהושע, נבנה בחסות בנק עולי מצרים"...)
 
בשולי הדברים, כדאי לציין, כי הפולמוס בין המצדדים לשוללים את מהימנותו של המזבח, אינו חוצה את המחנות הקלאסיים דתיים מול חילוניים, ימין מול שמאל וכד'. פרופ' אדם זרטל עצמו אינו חשוד כדתי או כמתנחל (ממש לא). אלא בעיקר בין מי שמאמין לתיאור המופיע בתורה על דרך כניסת בני ישראל לארץ, לבין אלו שאינם מאמינים בסיפור יציאת מצרים. אלו (פרופ' פינקלשטיין ע"ה ואחרים) קופצים כנשוכי נחש כנגד האפשרות שהנה מסתבר שבני ישראל חיו ופעלו כאן לפני כשלשת אלפים שנה, ועבדו את האלוקים ממש כפי שמתואר בתורה, ואם כך, הרי שאני עצמי בהחלט שמח על גילוי שכזה, גם אם הוא לא המזבח של יהושע בן נון עצמו אלא של יהודי אחר בן אותו דור (אולי בן דוד של אשתו....).