עדכון 11.1.2021: מרשות הטבע והגנים נמסר כי על פי הנחיות חטיבת המדע של רשות הטבע והגנים ובשל הצורך למנוע פגיעה אפשרית במושבות העטלפים עם התפשטות נגיף הקורונה, נסגרה מערת עלמה לכניסת קהל.

המערה, שנמצאת על קו שבר גיאולוגי בין רמת דלתון ורמת עלמה, על יובל של נחל חצור, נוצרה כתוצאה משילוב של שתי תופעות: הראשונה היא בלייה קארסטית – מים שנקווים בעמק ברמת עלמה מחלחלים דרך הקרקע הבזלתית אל שכבות הגיר שנמצאות מתחת, ממיסים את הסלע ויוצרים "בולען", שהוא חלל המסה. אליו התווספה תופעה של שבירה טקטונית (מכאן הנטיפים, הסדקים והבולדרים), ושניהם ביחד יצרו את המערה המדהימה הזו.

במסורת מימי הביניים מכונה המערה "מערת הבבליים". תלמיד "אור החיים" תיאר ביקור של שלושה ימים עם לפידים ארוכים במערה "אשר אין לה קץ ותכלה", ואגדות מאותם ימים מספרות שהיא מגיעה עד לירושלים. יש הטוענים שעצמותיהם של מתים מבבל, שרצו להיקבר בארץ ישראל, הועלו ארצה והושלכו למערה. אצל החרדים המערה נחשבת למקום קדוש, כנראה על פי מסורת מהאר"י.

סיור במערה

  • זמן הטיול: 2-3 שעות, בהתאם לקצב וכמות האנשים במערה. הדרך חזור תמיד יותר קצרה.

  • למי זה מתאים: מטיילים מגיל 8 ומעלה, שאינם קלסטרופוביים. מומלץ להיכנס למערה בקבוצה של 3 אנשים לפחות.

  • ציוד חובה: פנס טוב (רצוי פנס ראש), סוללות רזרביות ופנס רזרבי, נעליים עם סוליות נגד החלקה, ובגדים ארוכים - בתוך המערה עשוי להיות קריר.

  • לא מומלץ להיכנס עם תיקים גדולים. ניתן להחביא אותם באולם קטן שנמצא משמאל לפתח הראשי של המערה, מיד אחרי הכניסה.

  • אין צורך לסמן את הנתיב בחוטים (זו גם הזדמנות לסייע בניקוי המערה ולאסוף חוטים ובקבוקים רבים שמטיילים משאירים לצערנו במערה הפופולרית).

את הפתח הראשי של המערה ניתן לאתר בקלות לפי שלט ירוק המוצב כ-100 מטר מצפון לפתח. ממש על יד הפתח יש עמוד ברזל נעוץ בקרקע. יורדים בתוך מבואת המערה הגדולה בעזרת יתדות ומעקות (זהירות: הירידה חלקלקה מבוץ) ומגיעים אל הפתח הפנימי, שקל לאתר בעזרת חץ לבן שזורח מעליו.

בתוך המערה:
בהלוך מתקדמים לפי חצים מחזירי אור לבנים, ובחזור לפי חצים מחזירי אור אדומים.

ניתן להציץ ולהיכנס בזהירות גם לסדקים ואולמות שאינם מסומנים. האולם שלפני המעבר הצר נקרא "מעבר הלידה", והוא ממש שווה ביקור (נמצא מימין לציר המסומן).

באולם הגדול פונים ימינה ומשם יורדים למסדרון מרשים ביותר שנקרא "מסדרון דמוקלס" על שם גיבור אגדי במיתולוגיה היוונית. במסדרון עוברים תחת סלעי ענק התלויים מעלינו על בלימה כחרבו של דמוקלס.

בקצה המסדרון יורדים ביתדות במדרון תלול עד לשלט כחול "סוף מסלול". ניתן להמשיך לרדת עוד במגמה שמאלה, ולהגיע לגולת הכותרת של המערה מעיין עם בריכה קטנה ויפהפייה בין שני נטיפי ענק, ממש בקרקעית העולם.


חוויות הטיול באדיבות הגולש ראובן קרפ ומשפחתו:
באולם הראשי, ממש לפני הירידה לבטן האדמה, החלפנו את הבגדים לארוכים, והתיק הוסלק באחד מהנקיקים הרבים. נעליים טובות להליכה מומלצות מאוד, וסוליות מודרניות נגד החלקה הן יתרון משמעותי.

המסלול הרבה פחות קשה ממה שציפינו, ולמעט הירידה ההתחלתית (שם איבטחנו את ירידת הקטנטנים בגלל המרחק בין היתדות) לא נדרשנו לחבל, והם כמעט לא נדרשו לעזרה, והתקדמו באופן די עצמאי. בדרך חזרה עזרנו להם קצת יותר, שוב בגלל המרחק בין היתדות.

היו תלונות על ריח וזבל של עטלפים, אך הריח כמעט ואיננו מורגש, והלכלוך שם הוא פשוט בוץ רטוב. אגב, אפרופו עטלפים, ראינו רק שניים או פעמיים את אותו האחד, ממש ליד השלט סוף המסלול.

היו תיאורים שסיפרו על הליכת גחון בכמה מקומות, אך אנו לא נדרשנו לזה בכלל. בשלושה מקומות לאורך המסלול יש מעברים צרים שחייבו אותנו להיפרד מתיקי הגב (מים, עזרה ראשונה, פנסים וסוללות רזרביים, והכי חשוב: פק"ל קפה), אך בשאר הזמן עברנו בהליכה זקופה. המסלול זהה בהלוך ובחזור, חלקלק מאוד ברובו, אך משופע ביתדות במקומות הבעייתים ומסומן היטב לשני הכיוונים. כשבאה קבוצה גדולה ממול צריך להסתדר איכשהו.

קצת על מספרים: אנשים נדרשים בדרך כלל למספרים (מרחק וזמן) בשביל לתאר או להעצים את החוויה שלהם, ואני מקווה שלא אקלקל להם את הכיף כאן. המערה אמנם עמוקה  כ-150 מטר שהתקצרו ל-110 מטר עקב מפולת שחוסמת את ההמשך. מבחינת אורך המסלול הרי שמדובר בכמה מאות מטרים בודדים מאוד. חלק מהתיאורים דיברו על מסלול שאורך 3-4 שעות, ומצאנו גם דיווחים מאנשים שהתרברבו כי עשו את המסלול בעשרים דקות. באופן פרדוקסאלי אני חייב לאשר גם את זה וגם את זה. ראשית יש לזכור שבעצם באנו לטייל ולא לסדרה צבאית, אז למה שנמהר בכלל? את הדרך למטה עשינו ממש בניחותא. בסוף המסלול, על פי השלט המוצב שם, מומלץ מאוד להמשיך שמאלה ולמטה עוד כ-10 מטרים נוספים. במקום זקיף יפה ובריכת מים קטנטונת ("המעיין").

אלא שאז שמנו לב שהילדים כבר ממש רועדים מקור, וזאת לנו הסיבה שהזדרזנו לצאת, כדי להמנע מהיפותרמיה  ואגב, באמת פחות מחצי שעה, אבל לא ממש כיף.

כפעם ראשונה שלנו במערה עשינו רק את הציר הראשי המסומן ולא בדקנו חדרים, כוכים או מעברים אחרים, בטח כבר הבנתם  כדי שישאר משהו לפעם הבאה.