מנזר סנט ג'ורג' ("מר ג'ריס" בערבית) דבוק על המדרונות התלולים, שגולשים לוואדי קלט. זה המקום שבחרו נזירים במדבר יהודה כבר במאה הרביעית לספירה להאחז בנופי המדבר בבדידות מזהרת. אחרי הכיבוש הפרסי ננטש המקום וגם נשרף.

נקודה שווה לקפה בשטח

אנו מזמינים אתכם לשביל, שהולך מהחניה אל מרפסת נוף מדהימה מצידו השני של ערוצו העמוק של ואדי קלט. ניתן להגיע לכאן כל השנה. כדאי לחכות בנקודת התצפית לצלצול פעמון הכנסייה, קולו רך ועדין והוא מתעצם ככול שהקול מתרחק בוואדי. מומלץ לנצל את ההמתנה להכנת קפה, כמובן כמו שאתם אוהבים – מר או מתוק, וכשהכוס בידכם, להתענג מהנוף המהפנט שסובב אתכם. 

בדרך כלל המטיילים מסתפקים בתצפית היפה, ובדרך הארוכה בכביש אל המנזר, אבל אם אתם רוצים להתקרב אל המנזר יותר, אפשר לרדת בשורת מדרגות אל המנזר - הקפידו על לבוש צנוע.

על המנזר

מנזר סנט ג'ורג' הינו מנזר יווני אורתודוכסי, שנמצא באפיקו של נחת פרת, באזור יריחו. 

המנזר שנמצא כאן היום נבנה במאה ה-19, אך ההתיישבות הדתית במקום החלה עוד בתקופה הביזנטית. תחילה, במאה החמישית, הקים הנזיר יוחנן מהעיר תבי שבמצרים מנזר מסוג קוינוביון  מנזר שיתופי, שהוא גלגול מאוחר יותר של מנזר מסוג לאורה, שבו נפגשו הנזירים המתבודדים רק לעיתים. במאה השישית הורחב אותו מנזר ראשוני על ידי הנזיר גיאורגיוס (ג'ורג') מכוזיבא, ועל שמו נקרא המנזר עד היום.

המנזר נהרס בשנת 614, עם הכיבוש הפרסי, והוקם מחדש רק 400 שנה מאוחר יותר, בתקופה הצלבנית. בסופה הוא נהרס בשנית על ידי הערבים ששלטו בארץ, עד ששוקם שוב במאה ה-19. כיום המנזר מחולק לשלושה מפלסים עקריים: 

  • המפלס העליון: בו נמצאת מערה עתיקה שעליה הוקמה כנסייה. על פי המסורת הנוצרית, במערה זו התגורר אליהו הנביא שעה שברח מאיזבל, אז הוא ניזון מלחם ומים שהביאו לו העורבים. בנוסף, הנוצרים מאמינים כי במערה זו בישר מלאך ליואכים, סבו של ישו, כי אשתו חנה תלד את מרים הבתולה.
  • המפלס האמצעי: בו מצויים מרבית מבני המגורים, שלוש כנסיות וכן מגדל הפעמונים. 
  • המפלס התחתון: במפלס זה הבנוי מקשתות נמצאים מחסני המנזר וקברי נזירים.

מסביב למנזר נמצאים כוכי התבודדות רבים, וכמובן - נקודת התצפית הנהדרת עליה הומלץ בתחילת העמוד.