שמורת חוף השרון

עדכון 6.12.2020: מרשות הטבע והגנים נמסר כי בשל הבלייה מגלי הים והנגר מתרחשים אירועים של נפילה והתמוטטות חלקים גדולים ממצוק הכורכר בחופי הים התיכון באזור חוף השרון -חל איסור להתקרב לשפת המצוק ולהימצא בקרבתו !

המסלול עודכן באדיבות המדריך איתמר דביר. רוצים לטייל עם איתמר? היכנסו לעמוד שלו בטיולי >>

איך מגיעים

נוסעים בכביש החוף. אם מגיעים מצפון, פונים ימינה במחלף חוף השרון [1 במפה]. אם באים מדרום, יורדים במחלף שפיים [2] ופונים מיד מתחת לגשר. בשני המקרים מגיעים למתחם הקניות הגדול של געש-שפיים, וליד החנות "צומת ספרים" [3] פונים מערבה לכיוון הים. עוברים כיכר, הכביש מתחלף בדרך עפר וממשיכים בעקבות השילוט לכניסה לשמורת הטבע חוף השרון. לאחר כ-150 מטר, בסמוך לחוף הים דרך העפר פונה שמאלה [4]. לא עוצרים בחנייה (שממנה ניתן לרדת לחוף), אלא ממשיכים עוד כמה מאות מטרים, עד שמגיעים לכניסה לשמורה [5].

שמורת חוף השרון

אזור חוף השרון המצוקי והמרשים הוכרז כשמורת טבע, בין השאר כדי לשמור עליו מפני השתלטות נדל"נית, והשמורה משתרעת מאזור רשפון בדרום ועד אזור וינגייט בצפון. החלק שבו אנו נמצאים הוכשר לביקור קהל, ושטחו, ששאורכו כ-1200 מטר ורוחבו כ-400 מטר, מוקף גדר. בשמורה צומחים מיני צמחים רבים, בהם מדבריים, כמו רותם המדבר ולענה חד זרעית, וגם צמחי אקלים ים תיכוני, כמו חצב מצוי וקורנית מקורקפת. ברצועת החוף הדקה, החשופה לרסס מי הים, גדלים צמחים שפיתחו מנגנוני הגנה נגד המלח שבמים, כמו אגרופירון סמרני, חבצלת החוף ואחרים. באזור השמורה, על רכס הכורכר, צומח בחודש פברואר גם אחד מהצמחים הנדירים והיפים בארצנו, שמשמש גם כסמלה של החברה להגנת הטבע: אירוס הארגמן.

מסלול הטיול

• שימו לב: אין כניסה לשמורה עם כלבים.
• על מנת לשמור על החי, הצומח והדומם ועל בטיחות המטיילים, ההליכה מותרת על השבילים המסומנים בלבד.
• הטיול בשמורה מותר בהליכה בלבד, אין לרכוב על גבי אופניים או סוסים בתחום הגן הלאומי.

מסלול הטיול המוצע כאן הינו מעגלי ועובר בשבילים מסומנים בשמורה. אורכו כ-2 ק"מ, ומשך הטיול הוא כשעה וחצי בהליכה נינוחה. ניתן לקצר את המסלול דרך שבילי הרוחב בשמורה (ירוק וכחול), המאפשרים ליצור מסלול מעגלי קצר יותר. בסמוך לשער הכניסה לשמורה תמצאו לנוחותכם מפה של שבילי השמורה, וכ-200 מטר צפונית לשער ישנה חורשת אקליטפטוסים קטנה עם שולחנות, שבה ניתן לערוך פיקניקים.

משער הכניסה נרד בשביל המסומן בסימון שבילים אדום לעבר ראש המצוק המשקיף אל חוף הים. רכס הכורכר שעליו אנחנו נמצאים הוא אחד משלושה רכסי כורכר מקבילים, שעוברים לכל אורך השרון מדרום לצפון. הכורכר הוא סלע שנוצר כתוצאה מתהליך שבו השמש "אופה" את חול ים, המכיל גם גיר שמקורו בבעלי חיים ימיים. למעשה, כל רכס כורכר מסמן את מיקום קו החוף בתקופות קדומות.

רכס הכורכר המערבי, שעליו אנו עומדים, נאכל כיום על ידי גלי הים, החוצבים בו בכל הכוח. מקצהו נוכל להבחין בדרום בארובות תחנת הכוח ספיר באשדוד, ובצפון במלונות נתניה, ואף בארובות תחנת הכוח רבין בחדרה.

נלך בשביל האדום צפונה לאורך המצוק, ונמשיך איתו גם במפגש השבילים. שם, במקום שבו רסס הים מכה וממליח את האזור, גדלים קריתמון ימי, נר הלילה החופי, אספסת הים וקורנית מקורקפת, הפורחת בורוד וגדלה באזורים שמעט מוגנים מהרסס, ומוכרת כצמח תבלין המכונה לעיתים זעתר. בסוף הקיץ פורחת כאן גם חבצלת החוף היפהפייה.

תצפית מראש הרכס

בשלב מסוים מתרחק השביל האדום מהמצוק ועולה לכיוון הרכס. במפגש עם השביל השחור פונים שמאלה, וממשיכים עד שמגיעים לגדר הצפונית של השמורה. השביל מתעקל ימינה ופונה דרומה. לאחר מספר דקות הליכה נגיע לנקודה הגבוהה ביותר ברכס (כחמישים מטר מעל פני הים), שבה יש ספסלים ועמוד עם חיצים המצביעים על נקודות מרכזיות באזור. ממזרח ניתן לראות את המבנה הגיאוגרפי של השרון: בין רכס הכורכר המערבי לזה שאחריו עובר כביש החוף, ובין הרכס השני לשלישי עוברת מסילת הרכבת. האזור שבין הרכס השלישי לבין גבול הרי השומרון מתפרש על פני כעשרה ק"מ, והוא מכונה מרזבה. לאזור זה מתנקזים הנחלים שיורדים מהרי השומרון. בתקופות רבות לאורך ההיסטוריה, רכסי הכורכר לא אפשרו למים להמשיך לזרום עד לים התיכון, ולכן בחלקים שונים נוצרו ביצות (ראו פירוט נוסף במסלול פארק השרון). כיום הנחלים מנוקזים, ואזור המרזבה הוא אזור חקלאי עם אדמת סחף פוריה. ממזרח לשמורה ניתן לראות לראות את אזור הקניות הגדול של שפיים וגעש, ומעבר להם את ישובי השרון השונים.

אירוס הארגמן

נמשיך בשביל השחור, ולאחר זמן מה נגיע לצומת שבילים שבו נפנה ימינה (דרומה). בדרכנו נעבור ליד פיצול שבילים. השביל הכחול מוביל בחזרה לעבר המצוק. אנו נמשיך בשביל השחור. אם נגיע בתקופה שבין סוף ינואר ועד תחילת מרץ, לאחר כ-200 מטר נוכל לראות ריכוזי פריחה של אירוס הארגמן. המקבצים הללו נוצרים בזכות העובדה שהאירוס מתרבה מקני השורש שלו, וכמעט שלא מזרעים. בית הגידול של אירוס הארגמן הוא אזור רכסי הכורכר, ומאחר שרוב רכסי הכורכר בשרון ובמישור החוף התכסו בבניינים, הצטמצם מאוד אזור המחייה של האירוס. כיום לראותו פורח גם בשמורת האירוסים בגבעות נס ציונה, בגבעות בית עובד, בשמורת חומרה ובשמורת פולג. האירוס הוא כמובן פרח מוגן, ואין לקטוף אותו.

עם השביל השחור נעבור ליד עצי שיטה מכחילה ואקליפטוס - שניהם צמחים גרים, שהובאו מארצות אחרות ונטעו בידי אדם. לאחר הליכה של כמה מאות מטרים נוספים נגיע בחזרה לאזור הכניסה של השמורה.

בסיום המסלול, תוכלו לרדת אל חוף געש, וליהנות מאחת מרצועות החוף היפות והשקטות ביותר בארץ.

סיפור: איך למדו בני האדם להפיק מלח ממי הים

מתוך הספר "ים כחול שלי" מאת רות ריכטר

לפני שנים רבים התגורר בחוף הכרמל שבט דייגים, שאנשיו התפרנסו מדיג, מהפקת צבעי ארגמן ותכלת מחלזונות ימיים וממכירת גושי מלח ששקעו לאחר הסערה בסלעי החוף. בעת ההיא היה המלח יקר מאוד, ושימש כאמצעי תשלום במקום כסף. רבים מאנשי הצבא ואנשי הממשל קיבלו מלח כחלק משכרם, והוא שימש לא רק כתבלין אלא גם לשימור מזונות. בימי הקיץ שקעו גושי מלח רבים על הסלעים, אבל בחורף שטף הים בעת הגאות את החוף, ורק גושי מלח מעטים נותרו בהם.

אנשי השבט סברו שהאלים מביאים את המלח לסלעי החוף, ולכן התפללו אליהם וביקשו שירבו את הדגה ואת המלח. רק נער אחד, חרוץ ונבון, שהתגורר ליד החוף עם הוריו בסוכה קטנה, לא השתתף בתפילה. לילות רבים חמק ממיטתו בסתר ויצא אל החוף כדי לפגוש באלים המשקיעים את המלח בסדקי הסלעים, אבל מעולם לא ראה אותם, ולכן לא האמין שאלים מביאים את המלח. "המלח נמצא תמיד במי הים, ולכן הם מלוחים. הוא מסיס במים, ולכן הוא נסתר מעינינו. אם נוכל להפריד אותו מהמים, נוכל לייצר מלח רב גם בחורף," טען הנער.

"ואיך מגיע המלח אל השקעים והחריצים שבסלע?", שאלו האנשים בלחש, כי חששו שישמעו האלים את דבריהם וינקמו בהם.

 "השמש מאדה את מי הים, ואז שוקע המלח בגבים", ענה הנער.

אותה שנה היה החורף קשה וקר, יבול המלח היה דל, הדגה התמעטה, והרעב הציק לבני השבט. החליטו האנשים לבנות מקדש גדול ומפואר לאל הים כדי לפייס אותו. כל אנשי השבט עמלו בפרך בבניין המקדש, ורק הנער לא השתתף במלאכה, כי לא האמין שאלים זקוקים למקדש מפואר כדי לעזור לבני אדם.

כעסו האנשים על הנער ואמרו לכהן: "בגלל הנער העקשן הזה כועסים עלינו האלים! עלינו להרוג אותו כדי לפייס את האלים, וכדי שילדינו לא ימותו ברעב". פחד הנער פן יהרגו אותו האנשים הכועסים וביקש מהם: "תנו לי פסק זמן, ואוכיח לכם שאני יכול להפיק מלח רחוק מהגבים ומקו החוף". נענו האנשים לבקשתו והעניקו לו שלושה חודשים כדי להוכיח את דבריו.

למחרת חפר הנער בריכה גדולה הרחק מקו המים, אחר כך חפר תעלה שקישרה את הבריכה עם הים, וליד פתח התעלה הפונה לבריכה בנה סכר עץ קטן שאפשר להזיזו, כדי שיוכל לפתוח את הבריכה לכניסת מי הים או לסגור אותה כרצונו. הוא טייח את קירות הבריכה והתעלה בטיט כדי שלא יחלחלו מימיה דרך הדפנות, ומילא את הבריכה עד שפתה במי ים שהזרים דרך הסכר הפתוח.

בימים הבאים פסקו הגשמים, האביב הגיע, ושמש חמה זרחה יום-יום על הארץ. פני המים בבריכה הלכו ופחתו בהדרגה, ועל קרקעיתה שקעו גושי מלח גדולים. כשחזר הגשם, כיסה הנער את פני הבריכה ביריעות עור גדולות, וכששוב יצאה השמש, הסיר את הכיסוי וגילה את פני הבריכה כדי שיאדו השמש והרוח את מימיה.

מדי יום גדלה שכבת המלח שריפדה את קרקעית הבריכה ואת דפנותיה, והמים בבריכה הלכו ופחתו.

כשהתאדו כל המים הזמין הנער את בני השבט והראה להם את גושי המלח שנוצרו הרחק מהים ומהסלעים. הם שלחו ידיהם, אספו את הגושים הלבנים, ליקקו אותם כדי לחוש בטעם המלח, ושמחו באוצר הלבן שנוצר בבריכה. עתה הבינו שהשמש והרוח המאדים את המים גורמים לשקיעת גושי המלח בשקעים שבסלעי החוף, והם לא כעסו עוד על הנער.

בני השבט בנו בריכות נוספות להפיק בהן את המלח, ומאז מופק המלח בבריכות אידוי עד היום הזה.

המדע שמאחורי האגדה: מלח הבישול, שימושיו והפקתו

כבר בימי קדם ידע האדם להפיק מלח באמצעות אידוי מי הים בבריכות מיוחדות: לאחר שהשמש אידתה את המים, שקע המלח במשקע לבן על קרקעית הבריכה ועל דפנותיה. המלח היה יקר, ושימש לא רק כתבלין, אלא גם כאמצעי לשימור מזונות וכאמצעי תשלום - חלק ממשכורתם של חיילי הצבא הרומי שולם להם במלח היקר. מדינה שהתברכה במקורות להפקת מלח כמו אגמים מלוחים, ים קרוב או מכרות מלח, זכתה באוצר טבע יקר ונדיר, שדמה בחשיבותו לגילוי מקורות נפט בימינו.

ריכוז המלח במי הים שונה באזורים שונים, ותלוי בעוצמת ההתאדות ובכמות המים המתוקים המובאים לים על ידי נחלים ונהרות. ריכוז המלחים בים התיכון הוא כ-3.5 אחוזים, בים סוף כארבעה אחוזים ובים המלח ריכוזו עולה על 32 אחוז. מי הים מכילים גם חומרים חשובים אחרים, כגון גבס, תרכובות ברום, מלחי אשלגן, תרכובות מגנזיום ועוד.

מלח הבישול הוא תרכובת המכילה נתרן וכלור. הפקתו בבריכות מתבססת על ניצול קרינת השמש: תחילה שוקע הגבס, ואחר כך מעבירים את המים שנותרו בבריכה לבריכות משניות, שבהן שוקע מלח הבישול. המלח המופק בדרך זו אינו נקי עדיין, ויש לנקותו ולגרוס אותו כדי להכינו לשימוש ביתי.

בארץ מפיקים מלח במפעלי המלח בעתלית ובמפעלי ים המלח בסדום.

עוד כמה דברים שיעניינו אותך בסביבה:

• בואו לתפוס את השקיעה בתצפית סידנא עלי » 
• אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו: מסלול טיול באפולוניה »
• תנו קפיצה לפארק מקורות הירקון »