בורות לוץ

מבאר שבע ניסע דרומה בכביש 40 וקצת לפני מצפה רמון, בצומת הרוחות נפנה ימינה (מערבה) לכביש 171. לאחר הפנייה נראה משמאל את בה"ד 1 – ביה”ס לקצינים). ניסע בכביש מערבה עד שנגיע לפנייה ימינה לדרך עפר בסימון שבילים כחול, עם שלט המפנה לחניון הלילה בורות לוץ [1]. מנקודה זו נתחיל את הטיול.

• חילוץ עצמות בדרך לטיול: בסמוך לקילומטר ה-19 בכביש 171 תבחינו בשלט המפנה לחניון יום בור חמת. מומלץ לעצור בצד הדרך ולצאת להתרענן בבור המים הגדול שבסמוך לכביש.

• ללנים בחניון בלילה שלפני: בחניון תמצאו אזור ללינה בשקי שינה, שירותים ומים.

איך מטיילים

מסלול מעגלי קצר וקל לכל המשפחה – 3 ק”מ
מתחיל ומסתיים בחניון הלילה, ומסומן לכל אורכו בסימון שבילים אדום. במסלול זה נפגוש בבורות המים והממגורות וכן בצמחיית מדבר ייחודית לאזור זה.

מסלול מעגלי ארוך – 9 ק”מ (המסלול המתואר בהמשך)
מתחיל כמו המסלול הקצר, ממשיך בסימון הכחול ובהמשך בסימון השחור. מסלול זה עובר בתצפית מרהיבה בראש אלות ובנחל אלות.

• שביל ירוק בדרגת קושי בינונית: שביל מעגלי עד ראש אלות ובחזרה (העלייה לראש אלות בסימון אדום)

• שביל שחור: שביל מעגלי דרך באר חורשה. היציאה לכביש 10 נמחקה.

בורות לוץ

בורות לוץ נמצאים בהר הנגב המערבי. אזור זה זוכה למעט יותר גשמים בזכות גובהו, עובדה שנוצלה כבר לפני יותר מ-3000 שנה לפיתוח כפרים חקלאיים. גם אז נדרש היה למצוא פתרונות לאגירת מים ומזון לתקופת הקיץ – בארות וממגורות, שכמוהם נפגוש בשפע במסלול, היו האמצעי לעשות זאת.

מחניון הלילה [2] נתחיל ללכת עם הסימון האדום לכיוון דרום [3] ועד מהרה נגיע לבורות הראשונים: 17 בריכות מים חפורות בסלע קרטון ומדופנות באבני גוויל (אבני בניין לא מסותתות). אל הבורות מובילות תעלות שניקזו את מי הנגר העילי (גשמים ושיטפונות). לפני שהגיעו לבורות, עברו המים לרוב דרך בריכת שיקוע סחף קטנה.

בורות המים מלמדים על התיישבות עתיקה. נראה כי ההתיישבות באזור החלה כבר לפני 10,000 שנה, אז הסתובבו כאן ציידים ולקטים שהשתמשו בכלי צור. הארכאולוגים מכנים את המתיישבים הראשונים האלו “התרבות החריפאית”, על שם הר חריף הסמוך.

נראה שעיקר ההתיישבות החלה בתקופת שלמה המלך, במאה העשירית לפנה"ס, או מעט מאוחר יותר במאה השמינית לפנה"ס, תקופה המלך עוזיהו, ומטרתה הייתה ככל הנראה ליצור חיץ ומגן בין נוודי המדבר לבין תושבי הארץ ולספק הגנה ושליטה על שטח זה של הממלכה. נראה שהתיישבות זו החזיקה מעמד עד לשנת 586 לפנה"ס – גלות בבל. אחד הסימנים המעידים על ההתיישבות בתקופה זו הוא בית ארבעת המרחבים – בית עם שלושה חדרים וחצר, לפעמים מקורה. סגנון בנייה זה אופייני לתקופת המלוכה הישראלית.

פרט לבורות המים, שרובם מתמלאים מדי חורף עד עצם היום הזה – כ-3000 שנה לאחר בנייתם, סכרו בני המקום את אפיקי הנחלים וגידלו בטראסות שנוצרו דגנים (חיטה, שעורה), עצי פרי וגידולים חקלאיים נוספים. חלק מבורות המים הם מסוג מאגורה – בור חצוב תחת שכבת סלע המשמשת לו כתקרה. את התבואה אחסנו בגורן שנמצא במקום וכן נמצאו שרידי מגורים וחרסים של בני המקום.

מקור השם בורות לוץ

שמם של בורות לוץ נקבע על ידי ועדת השמות הממלכתית, והוא מגיע משמו הערבי של נחל לוץ – נחל לוצאן (לוסאן). אך מה מקור שמו של הנחל? ישנן כמה אפשרויות, הראשונה שבהן הסבירה ביותר:   

• לוז פירושו אגוז, שקד. בפברואר צומח באזור שקד רמון, ונחל לוסאן קיבל ממנו את שמו.

• בשנות החמישים המקום היה גבול פעיל, משמע מעבר של נודדים מאילת לאל עריש. נחל לוסאן מרמז בשמו על הליסטים – שודדים שהסתובבו באזור.

• השם לוסאן מרמז על מים מלוכלכים – הסבר הניתן על ידי הבדואים.

נמשיך עם השביל האדום בין שרידים חקלאיים בכעין מסלול מעגלי הפונה צפונה. לאורך המסלול נוכל ליהנות מצמחיית מדבר, חלקה ייחודית לאזור זה בלבד, הנהנת גם היא מהגובה ושפע הגשמים היחסי. בין השאר נוכל לראות את הצמחים הבאים (רובם פורחים באביב): שמשון השלחופית (פריחה וורודה), לענת המדבר, אכילאה ערבתית, עיריוני צהוב, נץ-חלב שעיר, חרחבינה מגובבת, צבעוני ססגוני (בתחילת מרץ), צבעוני ההרים (סוף מרץ), זהבית דקת-עלים, הרדופנין הציצית, כחלית ההרים, קרקש צהוב, זמזומית המדבר, ערטנית השדות, ריבס המדבר ועוד ועוד.

ראש אלות

לאחר כ-2.5 ק"מ בשביל האדום נגיע למפגש עם דרך עפר המסומנת בסימון כחול [5]. אלו שבחרו במסלול הקצר ימשיכו עם השביל האדום בחזרה לחניון הלילה, ואלו שבחרו במסלול הארוך יפנו כאן ימינה (צפונה) אל דרך העפר.

תוך כדי הליכה נוכל להבחין בשרידי חקלאות מדברית עתיקה, טראסות, סכירת אפיקים ועוד. נמשיך בדרך העפר ואט-אט יתגלה לנו ראש אלות - פסגה מרשימה שצופה על האזור מגובה 980 מטר מעל פני הים.

לאחר כ-1.5 ק''מ, נבחין בשביל ברור שעולה מצידו המערבי (השמאלי) של השביל ואפיק הנחל שלידו, לעבר הפסגה. השביל אינו מופיע במפת סימון השבילים, אך מסומן בשטח בצבע ירוק. אנו נבחר להתאמץ בעלייה הקצרה אך תלולה לעבר הפסגה, שהנוף שנשקף ממנה שווה הכל: סביב סביב רק מדבר ועוד מדבר! מצפון נוכל לראות את הר הנגב והר חורשה, בדרום מזרח מכתש רמון ובדרום הר לוץ.

• שימו לב, דיווח שקיבלנו ממטיילים (עדכני לאוקטובר 2018): כשהולכים בדרך העפר המסומנת בכחול לא רואים שום שביל ירוק שעולה שמאלה אל הפסגה. לאחר שמקיפים את הפסגה מימין על הכחול ומגיעים לצידה האחורי יש לפנות שמאלה בשביל שחור שעלה בנחל אלות, ומשם לפנות שמאלה על סימון ירוק ומשם שמאלה באדום עד הפסגה. כשיורדים באותה הדרך באדום פונים שמאלה במפגש עם הירוק והולכים עד חניון הלילה.

נחל אלות

לאחר התצפית, המנוחה (והסעודה), פונים לרדת לעבר נחל אלות. יורדים מעט מהפסגה בדרך שבה הגענו ועד מהרה פוגשים פיצול ימינה לשביל חדש בסימון אדום, שיורד לעבר נחל אלות בו עובר סימון שבילים שחור.

השרידים החקלאיים, מעידים כי גם מימי נחל זה שימשו לפעילות חקלאית. הנחל עצמו נקראה על שם עצי האלה האטלנטית, עץ גדול מימדים המנצל את המים הזורמים באפיק כדי לגדול. העץ, שמצל על הסביבה מהווה בית גידול לחרקים שונים, וצבי ארצישראלי ומכרסמים שונים נהנים מעליו. בין הענפים (וגם סמוך לבורות המים) נוכל לראות ציפורים שונות: קורא, חוגלה, יונת סלע, עורב חום-עורף, חנקן, עפרוני, סלעית, וגם דורסים כגון רחם, עיט הסלעים, חיוויאי, נשר בז מצוי אוח וכוס.

חזרה לחניון

לאחר כ-2 ק"מ הליכה במעלה נחל אלות, נבחין בערוץ נחל הפונה שמאלה (מזרחה) [7]. נוכל לעלות עם ערוץ הנחל ולהמשיך עם השביל (שאינו מסומן) עד לחניון הלילה [2]. אם איננו מבחינים בערוץ, נמשיך עם סימון השבילים השחור, עוד כ-1 ק"מ עד שהוא הופך לדרך עפר טובה. לאחר כ-800 מטר כבר נוכל לראות את חניון הלילה מצפון לנו, אליו נשים פעמינו.

תצפית על מכתש רמון

לאחר סיום הטיול, נוכל לבחור להנות מתצפית על מכתש רמון. נסע עם הרכב בחזרה לכביש 171, נפנה לעבר מצפה רמון (מזרחה) ולאחר כ-2 ק"מ נבחין בדרך עפר המסומנת בסימון שבילים אדום [10] נסע בדרך זאת עד למקום בו משאירים את הרכב, ונטפס רגלית עוד כק"מ ומחצה עד לנקודת תצפית מרהיבה בגובה 1023 מטר מעל פני הים לעבר מכתש רמון [11]. בסתיו נבחין בדרכנו בסתוונית הנגב.