ויה דולורוזה: סיור בדרך הייסורים של ישו

מסלול זה הוא אחד משיאי הביקור של הצליינים הנוצרים בישראל, ארצו של ישו, הנחשב באמונה הנוצרית כבן האלוהים ומשיח שכיפר על חטאי המין האנושי. בסיור נהלך בדרך הייסורים, הלא היא ה"ויה דולורוזה", שבה צועדים אלפי צליינים כבר מאות שנים
| 10/06/2019
  • את מסלול הטיול כתבה גלית קרליבך, מורת דרך וסופרת המתמחה בירושלים וסביבותיה.
  •  המידע עודכן על ידי מורת הדרך שלי אשכולי. רוצים לטייל עם שלי? היכנסו לעמוד שלה בטיולי »

קצת היסטוריה

ישו נצלב על ידי הרומאים בשנות השלושים לספירה. זמן קצר אחר כך, בשנת 70,  הובסה ירושלים במרד הגדול שניהלו היהודים כנגד השלטון הרומאי, ונחרבה כמעט לחלוטין. עם הזמן נבנו אתרים חדשים על גבי ההריסות, ומכיוון שכך – קשה לשחזר כיום את מסע הייסורים מבחינה דיוק היסטורי. עבור מרבית הצליינים, ההליכה בנתיב חייו האחרון של ישו הוא בעיקרו מסע דתי המזדהה עם סבלו.

רוב החומר אודות ישוע מצוי בספרי הבשורה בברית החדשה, אולם אלו נכתבו שנים לאחר מותו, וגם במקורות היהודיים החומר אודותיו דל ולא ברור. מהמקורות הקיימים עולה תמונה של אדם המחשיב מאוד את המצוות בין אדם לחברו, אף יותר מאשר את המצוות שבין אדם למקום, ודוגל במהפכה חברתית על רקע הסיאוב השלטוני, השחיתות והשוחד שמאפיינים את ההנהגה היהודית בסוף תקופת בית המקדש השני.

הערה: נא להצטייד בלבוש צנוע (ברכיים וכתפיים מכוסות), בחלק מן הכנסיות הכניסה בתשלום.

כיצד מגיעים

בתוך העיר העתיקה אין מקום לחנייה, לכן עדיף להגיע ברכבת הקלה או בתחבורה ציבורית אחרת עד לשער שכם, להכנס בשער וללכת ברחוב הראשי (רחוב הגיא או "אל וואד")  עד פניה גדולה שמאלה לרחוב הויה דולורוזה, סמוך למבנה ההוספיס האוסטרי. נפנה שמאלה, ונלך לכיוון שער האריות. התחנה הראשונה מתחילה בבית ספר 'עומריה'.

אפשרות נוספת היא לחנות בחניון "חנה וסע" במתחם התחנה הראשונה (רחוב דוד רמז 1), ולהשתמש בשירות ההסעות החינמי אשר יביא אותנו עד סמוך לשער האשפות. משם נרד בצמוד לחומות, סביב העיר העתיקה, ונלך ברחוב דרך העופל עד שנגיע לשער האריות.

נכנסים לעיר העתיקה בשער האריות ומתקדמים ברחוב הויה דולורוזה עד לבית בית ספר עומריה.

בית הספר עומריה [1] רחוב דרך הייסורים – ה”פרטוריום” – מקום המשפט

אנחנו נמצאים בפינה הצפונית של הר הבית, היכן ששכנה מצודת האנטוניה שבנה הורדוס. לפני חורבן בית המקדש ישב במצודה חיל מצב רומאי שצפה מכאן על הנעשה בחצר המקדש והשגיח לבל יפרוץ שם מרד כנגד השלטון. במצודה זו, על פי המסורת הנוצרית, נשפט ישו על ידי הנציב הרומאי פונטיוס פילאטוס כפי שמסופר בברית החדשה:

"בבוקר השכם, הוליכו את ישוע מבית קייפא אל בית הממשל. הם לא נכנסו לבית הממשל פן יטמאו ולא יאכלו לאכול את הפסח. על כן יצא פילטוס אליהם ושאל: במה אתם מאשימים את האיש הזה? ענו ואמרו לו: לולא היה זה עושה רעה לא היינו מוסרים אותו אליך". אמר להם פילטוס קחו אותו אתם ושפטוהו על פי תורתכם. אמרו לו ראשי הכוהנים: אין לנו רשות להמית איש.....פילטוס נכנס בחזרה לבית הממשל קרא לישוע ושאל אותו: אתה מלך היהודים?"

מן הסיפור עולה, כי ליהודים כבר אין אוטונומיה וזכות לנהל משפט, תהליך ההוצאה להורג נעשה על ידי הרומאים בלבד. מקובל לומר שהם אלו ששפטו את ישו, ופונטיוס פילאטוס – הנציב הרומאי העליון – דן את ישו למוות היות וחשש במיוחד מפני מרידות.

נכנס אל כנסיית כפיית צלב המצויה ממול (אם הגענו משער האריות הכנסיה תהיה לימיננו)

כנסיית כפיית הצלב וכנסיית ההלקאה [2] התחנה השנייה

ממזרח לנו נמצאת כנסיית ההלקאה, בה הולקה ישו על ידי החיילים הרומאים. הכנסיה נבנתה בשנים 1927-9 על ידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, ובחזיתה נבחין בשלושה וויטראז'ים, המתארים את בר אבא  - שמו של הפושע אשר שוחרר במקום ישו, את טקס ההלקאה, ואת הנציב הרומאי פילאטוס הרוחץ את ידיו מהחטא.

ממערב לנו כנסיית כפיית הצלב, המוקדשת לזיכרון כפיית הצלב על גופו של ישו. ממצא מעניין הוא הליתוסטרטוס (מילולית: רחוב אבן, או ריצוף אבן), המתייחס לשרידי רחוב מרוצף אבן, שריד מהתקופה הרומאית.

מנזר האחיות ציון [3] דרך הייסורים פינת רחוב הנזירות

בשנות השבעים של המאה התשע עשרה נרכשה הקרקע של מנזר זה על ידי אלפונס רטיסבון, יהודי עשיר שהמיר את דתו, פעל להפצת הנצרות והקים מוסדות דת שונים בירושלים.

המנזר שייך למסדר "האחיות ציון". נרד במדרגות ונבחין בבריכה מרשימה וגדולה מאוד. הבריכה נמצאת למעשה מתחת למצודת האנטוניה והייתה בזמנו חלק מהחפיר שהגן על המצודה. על פי תיאורו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, זוהה המקום כבריכת הסטרותיון או העפרוני, שם שכנראה מעיד על היותה הקטנה שבין בריכות ירושלים. במקור הייתה הבריכה פתוחה, והקמרון שנבנה מעליה נוסף בתקופה מאוחרת יותר על ידי הקיסר אדריאנוס, במאה השניה לספירה.

אחד הממצאים המרתקים שנתגלו כאן הן קוביות עצם ששימשו את החיילים למשחק בעודם ממתינים לפקודת היום, וכן לוח משורטט של "משחק המלך", אשר נחרט על הרצפות הקדומות.

* הכניסה למנזר בתשלום.

נצא מהכנסייה וניכנס בדלת מצד ימין,נבחין בקשת קטנה ולימינה קשת גדולה יותר

קשת “אקה הומו” [4] רחוב דרך הייסורים, מיד לאחר המנזר

קשתות אלו הן שריד משער הניצחון של הקיסר אדריאנוס. כמו שאר שערי הניצחון הרומים בעולם גם שער זה הורכב מבנייתן של קשת מרכזית גדולה ושתי קשתות קטנות מצדיה. פירוש המילים 'אקה הומו' בלטינית הוא 'זה האיש'. על פי המסורת הנוצרית, בנקודה זו הציג פילאטוס את ישו בפני היהודים במילים 'זה האיש'. הקשתות, שנבנו שנים לאחר אירועי הצליבה, ממחישות היטב את הניגוד שבין האמונה והמסורת לבין מה שאומר המדע.

נרד ברחוב עד למפגש עם רחוב הגיא.

ההוספיס האוסטרי [5] נקודת תצפית

מיד עם הגיענו למפגש הרחובות נביט ימינה: דלת ברזל אפורה בראש גרם מדרגות קצר מהווה כניסה אל עולם קסום ולא מוכר. המבנה השוכן מאחורי דלתות אלו נבנה במאה ה-19' על מנת לארח את משפחת המלוכה האוסטרית בהגיעם לביקורים בארץ הקודש. בהמשך הפך המקום להוספיס וטיפל בחולים, ואילו כיו משמשים חדריו אכסניה ייחודית, ואף מציעים בית קפה קטן ונעים הפתוח לכל.

נצלצל בפעמון הקטן הקבוע מימין לשער. עם פתיחת הדלתות, נעלה אל הקומה העליונה, שם נוכל לצאת אל מרפסת תצפית, ממנה נשקיף אל הנוף היפהפה של גגות העיר העתיקה. נוכל להביט מטה אל הדרך בה הלכנו, וכן להבחין במגוון הגגות המאפיינים את רובעיה השונים של העיר.

* הכניסה לתצפית בתשלום.

נפנה שמאלה אל רחוב הגיא.

פינת רחוב הגיא ודרך הייסורים [6] נפילתו הראשונה של ישו

התחנה השלישית בדרך הייסורים מוקדשת למקום נפילתו הראשון של ישו במהלך מסע הייסורים, כפי שמומחש לעינינו בציורים המעטרים את פנים הקפלה הקטנה.

אם נרד אל מרתף הכנסיה שבתחנה הרביעית, נפגוש פסיפס מהתקופה הביזנטית ובו ציור של זוג סנדלים. הפסיפס כנראה נותר מבית מרחץ שנבנה כאן בתקטפה הביזנטית, ומסמן את מקום חליצת הנעליים שבכניסה. עם זאת, עבור מאמינים רבים זוהי נקודת הציון בה עמדו רגליה של מרים - האם המיוסרת הצופה במסעו הקשה של בנה – אירוע שהונצח ביצירות רבות בשם "האם המיוסרת", או בלטינית: "stabat mater".

 

נמשיך דרומה ברחוב הגיא ונפנה בסמטה הראשונה ימינה, אל המשכו של רחוב הויה דולורוזה.

התחנה החמישית [7] שמעון הקיריני עוזר לישו לשאת את הצלב

בברית החדשה מסופר לנו על אירוע שמתרחש במהלך המסע:

"כאשר הלכו משם, עצרו איש אחד שבא מן השדה, את שמעון מקיריניה ושמו עליו את הצלב כדי שישא אותו אחרי ישו"

איננו יודעים מיהו אותו שמעון אך קל להבחין בשקע בקיר אשר נוצר, על פי המסורת, מטביעת ידו של ישו התשוש הנשען אל קיר זה. צליינים רבים מניחים את ידם בתוך השקע בהתרגשות רבה. בתוך הכנסיה נוכל להבחין בתבליט מוזהב המתאר אירוע זה.

התחנה השישית [8]  הממחטה של ורוניקה

כאן, על פי המסורת, היה ביתה של נערה בשם ורוניקה, אשר יצאה להקביל את פני ישו כשבידה ממחטה. כשעבר, ניגבה ורוניקה את פניו המיוזעות בממחטה שלה, וכך נטבעה דמות פניו בפיסת הבד. המסורת מספרת על הקיסר טיבריוס שהיה חולה אנוש. במצוקתו, הזמין את ורוניקה ואת מטפחתו אליו לרומא, ומשהביט במטפחת – נרפא. על פי מסורת זו נותרה הממחטה ברומא, שם היא שמורה עד היום, במרתפי כנסיית פטרוס הקדוש בקרית הותיקן.

 

נמשיך במעלה הרחוב עד המפגש עם רחוב בית הבד.

התחנה השביעית [9] ישו נופל בפעם השנייה

במקום זה ניצב שער בחומת העיר, אשר עברה בתוואי זה בימיו של ישו. דרך השער, אשר שמו "שער המפשט", הוצא ישו אל מחוץ לעיר והובל אל מקום הצליבה, אליו נגיע מיד. בימינו נכלל השטח בתחום העיר המוקף חומות, וכניסה לתחנה זו נבחין בשבר עמוד, ככל הנראה שריד לעמודי הקרדו המפוארים שהוצבו על ידי הרומאים ברחוב הראשי.

 

נמשיך אל התחנה השמינית. כדי להגיע אליה, נסטה מעט מן המסלול ונעלה לרחוב א-ח'נקה, ישירות מולנו.

התחנה השמינית [10] בנות ירושלים הבוכות

שטחה של תחנה זו היה בעבר מחוץ לתחומי העיר, ומשום כך שימש את תושבי ירושלים לקבורת מתיהם. כאשר ישו עובר בנקודה זו, הוא פוגש מולו קבוצה מבנות ירושלים המקננות ובוכות על גורלו. בתגובה פונה אליהן ישו ואומר כי לא עליו עליהן לבכות, אלא על עתידן המר ועל גורלן הצפוי להן ולילדיהן, יחד עם שאר בני העיר.

 

נשוב אל רחוב בית הבד ונפנה ימינה. נלך במעלה הרחוב עד אשר מימיננו נראה מדרגות עולות אל מעל למפלס השוק. נעלה ברחוב זה ונתפתל איתו עד סופו,נחלוף על פני סימון התחנה התשיעית בה כשל ישו פעם נוספת במסעו הארוך, ונכנס אל רחבה הנפתחת לשמאלנו.

דיר א-סולטאן [11] הכפר האתיופי

אנו נמצאים על גג כנסיית הקבר, בלבו של המתחם השייך לכנסיה האתיופית. המקום עצמו שימש בתקופה הצלבנית חדר סעודה לאבירים, ואת הקשתות שתמכו בתקרה שקרסה ניתן לראות סביבנו עד היום.

נזירים אתיופים חיו בארץ כבר מהמאה הרביעית לספירה, אך עם השנים הלכה הקהילה וקטנה, עד שכמעט לא נותר ממנה איש. במאה ה-18' שבו האתיופים לעיר, וגילו כי נושלו ממקומותיהם וזכויותיהם בקרקע. בלית ברירה, נאלצו להתגורר על הגג, שם הקימו את "דיר א-סולטאן" (מנזר הסולטן) על שם שלמה המלך שנחשב לאבי שושלת מלכי אתיופיה. מאז שעברו לכאן נמצאים האתיופים בסכסוך מר עם הקופטים – כמרים יוצאי מצרים - בנושא חזקה על המקום. בשנות ה-70' של המאה הקודמת פסק בית המשפט הישראלי לטובת האתיופים, אך פסק הדין לא יושם מעולם. בהסכם השלום עם מצרים הוכנס סעיף המחייב להגיע לפתרון בבעיה סבוכה זו, אך בפועל טרם נעשה דבר. הנזירים האתיופים ממשיכים להתגורר במקום ולאחוז בקרקע, חרף תנאי המקום הקשים – חום וקור קיצוניים, העדר תשתית ראויה, ועוד.

 

נפנה לפינה הדרום מערבית של החצר וניכנס דרך הפתח הנמוך. תוך שאנו עוברים בכנסיה האתיופית בדרכנו למטה, נבחין בציור קיר המתאר את ביקורה של מלכת שבא בארמון שלמה המלך. נרד במדרגות עד לחצר כנסיית הקבר.

רחבת כנסיית הקבר [12]

בעבר היתה הכניסה אל כנסית הקבר מעברה השני, הכיוון בו פגשנו את תחנות שער המשפט ובנות ירושלים הבוכות. כיום נמצאת הכניסה לכניסה מצד מערב, ובעומדנו בחזית המרשימה – נישא עינינו ונבחין בסולם השעון על אדן החלון בקומה השניה.

הסולם מסמל את הסטטוס קוו השורר כיום בכנסיה – זכר למאבקים קשחם שהתנהלו בין העדות הנוצריות על השליטה במקום זה. לאחר שנים ארוכות בהן ויכוחים על חזקה במקום זה או אחר בכנסיית הקבר הובילו לפריצתן של מלחמות בין מעצמות אירופה, כיום שולט במקום סדר קפדני, על פיו מוקצות שעות תפילה מסודרות לכל עדה, נקבע סדר הפמוטים, מהלכן המדויק של העדות השונות במסדרונות המקום, ועוד. נוסף על כך, על פתיחת המקום מדי בוקר ונעילתו מדי ערב מופקדת משפחת נוסייבה המוסלמית, מתוך רצון למנוע מריבות על השליטה במפתח.

התחנה העשירית [13] קפלת חלוקת הבגדים - עדיין בחזית הכנסייה

במעלה המדרגות שלפנינו ניתן להבחין בשבכת חלון המוקדשת לחלוקת הבגדים של ישו. בברית החדשה מסופר כי מיד עם הגיעו למקום הצליבה מפשיטים אותו החיילים הרומאים מבגדיו, אותם הם מחלקים בינם לבין עצמם על פי תוצאות הגרלה שערכו.

בתקופה הצלבנית ניתן היה להיכנס דרך גרם המדרגות הזה ישירות למקום הצליבה, אך עם כיבושי צאלח א- דין בתקופה הערבית נחסמה כניסה זו.

 

ניכנס אל הכנסייה ונעלה בגרם המדרגות מימין.

הגולגותא [14] מקום העמדת הצלב

"גולגולתא" היא גולגולת בארמית. על פי הנצרות, זהו מקום צליבתו של ישו, ומקור השם מגיע מצורתה של הגבעה הגבעה שהזכירה גולגולת. מקור אחר מביא מסורת חלופית, הרואה בגבעה את מקום קבורתו של אדם הראשון, ומכאן – גולגולת.

התחנה האחת עשרה [15] המקום שבו מוסמר ישו אל הצלב

תחנה זו שייכת לקתולים, והיא נמצאת בחלקו הימני של החדר. נזהה את המקום על פי קיר פסיפס צבעוני המתאר את חיבור הצלב לגופו של ישו באמצעות מסמרי ברזל. בברית החדשה מתואר האירוע כך:

"כשבאו אל המקום הנקרא גולגותא צלבו אותו שם עם הפושעים, אחד מימינו ואחד משמאלו. אמר ישוע: אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה שהם עושים."

התחנה השתים עשרה [16] רגע הצליבה

תחנה זו נמצאת בחזית החדר, ומוקדשת לישו ולמותו על הצלב. לפנינו הסלע המקורי של הגולגותא - שאל רגע התייחדות עמו ממתינים הצליינים ביראה. ברית החדשה מסופר על רעידת האדמה שהתרחשה עם מותו של ישו וכן על תחיית אדם הראשון שבכה על ישו.

"ויהי חושך על כל הארץ מן השעה הששית עד השעה התשיעית. ובעת השעה התשיעית ויזעק ישוע בקול גדול: "אלי, אלי, למה שבקתני? אלי, אלי, למה עזבתני?"... וישוע הוסיף לקרוא בקול גדול, ותצא רוחו. והנה נקרעה פרוכת ההיכל מלמעלה למטה, לשנים קרעים, ותרעש הארץ והסלעים התבקעו, והקברים נפתחו, ורבים מן הקדושים ישני אדמת עפר נעורו....  ושר המאה והאנשים אשר איתו השומרים על ישוע, כראותם את הרעש ואת אשר נהייתה, נבהלו מאד ויאמרו: "אכן זה היה בן האלוהים".

התחנה השלוש עשרה [17] אבן המשיחה

נרד בחזרה אל מפלס הכניסה, שם נבחין באבן מלבנית מאורכת הבוקעת מרצפת המקום, צבעה ורוד וצליינים רבים סביב לה. זוהי אבן המשיחה – עליה הונחה גופתו של ישו לאחר ההורדה מן הצלב, ועליה הוכן גופו בשמנים ובתכריכים לקראת טקס הקבורה.

 

נמשיך לאולם עגול תחום בעמודים: אולם זה קרוי "רוטונדה", ובמרכזו המקום הקדוש ביותר לצרות:  קברו (הריק) של ישו.

התחנה הארבע עשרה [18] הקבר הקדוש

המבנה המרשים שלפנינו מכיל שני חדרים: האחד הוא הקבר עצמו. אל מתחם זה עומדים הצליינים בתור ארוך על מנת להכנס ולחוות את הקדושה – רגע המהווה את שיא הביקור שלהם בארץ. וכך מסופר לנו בברית החדשה:

"אחרי כן בא יוסף איש רמתים שהיה תלמידו של ישוע בסתר, מפחד ראשי היהודים, וביקש מפילטוס שיניח לו לקחת את גופת ישוע. פילטוס הרשה לו והוא הלך ולקח את גופתו. בא גם נקדימון זה שבראשונה בא אל ישוע בלילה והוא נושא תערובת מור ואוהלות, כשלושים קילוגרם. הם לקחו את גופת ישוע ועטפו אותה בתכריכים עם הבשמים כמנהג הקבורה אצל היהודים. במקום שנצלב ישוע היה גן ובו קבר חדש שעוד לא הונח בו איש. שם שמו את ישוע כי ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב".

החלק השני הוא קפלת המלאך, המוקדשת למלאך בו פגשו מרים אם ישו ומרים המגדלית, כשבאו אל מתחם הקבר שלושה ימים לאחר הקבורה, ומצאו אותו ריק. רגע זה הוא הרגע בו נכחו בנס תחייתו של ישו והוא המקום המסמל גם את שיבתו לחיים.

עם קבורתו ונס תחייתו של ישו מסתיים המסע בויה דולורוזה, וגם אנו נסיים כאן את הסיור.

 

מכאן ניתן לצאת מכנסיית הקבר לפנות ימינה ומיד שמאלה לרחוב הנוצרים, להמשיך בו עד הפניה ימינה לרחוב דוד, משם נגיע תוך דקות מספר אל רחבת שער יפו.

חוות דעת על ויה דולורוזה: סיור בדרך הייסורים של ישו

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...