ויה דולורוסה: סיור בדרך הייסורים של ישו

מסלול זה הוא אחד משיאי הביקור של הצליינים הנוצרים בישראל, ארצו של ישו, הנחשב באמונה הנוצרית כבן האלוהים ומשיח שכיפר על חטאי המין האנושי. בסיור נהלך בדרך הייסורים, הלא היא ויה דולורוסה, שבה אלפי צליינים צועדים כבר מאות שנים. לאחר שישו נצלב בשנות השלושים לספירה, חרבה ירושלים כמעט לחלוטין בשנת 70 לספירה, ואתרים חדשים נבנו על ההרוסים. מכיוון שכך, קשה לשחזר את מסע הייסורים מבחינה היסטורית-עובדתית, ולכן המסע בנתיב חייו האחרון של ישו הוא מסע דתי המזדהה עם סבלו

את מסלול הטיול כתבה גלית קרליבך, מורת דרך וסופרת המתמחה בירושלים וסביבותיה.



רוב החומר אודותיו מצוי בספרי הבשורה שנכתבו שנים לאחר צליבתו. גם במקורות היהודיים החומר אודותיו מטושטש, אך מהמקורות הקיימים מצטייר אדם שהחשיב מאוד את המצוות בין אדם לחברו יותר מאשר בין אדם למקום ודגל במהפכה חברתית על רקע הסיאוב השלטוני בסוף תקופת בית שני.

הערה: נא להצטייד בלבוש צנוע, בחלק מן הכנסיות הכניסה בתשלום.

כיצד מגיעים

בתוך העיר העתיקה אין מקום לחנייה, לכן עדיף להגיע בתחבורה ציבורית לשער שכם, משם להמשיך ישר ברחוב אלואד הגיא ולפנות שמאלה (נ.ציון: ההוספיס האוסטרי) לכיוון שער האריות. התחנה הראשונה מתחילה בבית ספר 'עומריה'.
אם באים ברכב, ניתן לחנות בחניון אשר ליד עיר דוד (צומת הרחובות מעלות שלום ומעלות עיר דוד) ומשם ללכת מסביב לחומת העיר העתיקה בדרך העופל עד לשער האריות.

נכנסים לעיר העתיק בשער האריות ומתקדמים ברחוב הויה דלרוזה עד לבית בית ספר עומריה.

בית הספר עומריה [1] רחוב דרך הייסורים-הפרטוריום-מקום המשפט

אנחנו נמצאים בפינה הצפונית של הר הבית, היכן ששכנה מצודת האנטוניה שבנה הורדוס. לפני חורבן בית המקדש ישב במצודה חיל מצב רומאי שהשגיח על נתיניו המתכנסים בחצר המקדש לבל יפרצו במרד כנגד השלטון. במקום זה, על פי המסורת הנוצרית נשפט ישו על ידי הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס כפי שמסופר בברית החדשה:

"בבוקר השכם, הוליכו את ישוע מבית קייפא אל בית הממשל. הם לא נכנסו לבית הממשל פן יטמאו ולא יאכלו לאכול את הפסח. על כן יצא פילטוס אליהם ושאל: במה אתם מאשימים את האיש הזה? ענו ואמרו לו: לולא היה זה עושה רעה לא היינו מוסרים אותו אליך". אמר להם פילטוס קחו אותו אתם ושפטוהו על פי תורתכם. אמרו לו ראשי הכוהנים: אין לנו רשות להמית איש.....פילטוס נכנס בחזרה לבית הממשל קרא לישוע ושאל אותו: אתה מלך היהודים?"

כלומר, מכאן מובן שליהודים אין זכויות אוטונומיות ותהליך ההוצאה להורג נעשה על ידי הרומאים בלבד. מקובל לומר שהם שפטו את ישו ופונטיוס פילאטוס שפחד ממרידות הוציאו להורג.

נכנסים אל כנסיית הצלב מצד ימין.

כנסיית כפיית הצלב וכנסיית ההלקאה [2] התחנה השנייה

ממזרח לנו נמצאת כנסיית ההלקאה. כאן הולקה ישו על ידי החיילים הרומאים.אגדה  נוצרית מספרת שהכנסייה שימשה כאורווה של מוסטפא ביי. בערב הכניס את סוסיו לאורווה ובבוקר מצא שכולם מתים. ביי המבוהל גילה את מה שנעשה במקום זה וחדל להשתמש במקום כאורווה.  בשנים 1927-1929 אנטוניו ברלוצי בנה כנסייה זו. נבחין בשלושה וויטראז'ים המתארים את בר אבא הפושע ששוחרר במקום ישו, את טקס ההלקאה ואת הנציב פונטיוס פילאטוס הרוחץ את ידיו מהחטא. ממערב לנו כנסיית כפיית הצלב-המוקדשת לזיכרון כפיית הצלב על ישו. ממצא מעניין הוא הליתסטרטוס-הרצפה הקדושה העשויה מאבני ריצוף מהתקופה הרומית.

מנזר אחיות ציון [3] דרך הייסורים

בשנות השבעים של המאה התשע עשרה נרכשה הקרקע של מנזר זה על ידי אלפונס רטיסבון, יהודי עשיר שהמיר, יחד עם אחיו, את דתו בהיותו ברומא. הוא פעל להפצת הנצרות והקים מוסדות דת אחדים וכן את המסדר 'אבות ציון'.

המנזר שייך למסדר אחיות ציון. נרד במדרגות ונבחין בבריכה מרשימה וגדולה מאוד. הבריכה נמצאת בעצם מתחת למצודת האנטוניה והייתה חלק מהחפיר שהגן על המצודה. על פי תיאורו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו זוהי בריכת הסטרותיאון או בריכת העפרוני, כנראה משום שהייתה הקטנה בבריכות ירושלים. במקור, הייתה הבריכה פתוחה והקמרון שמעליה נוסף רק בימי הקיסר אדריאנוס, כשירושלים הופכת לעיר אלילית. בחפירות נתגלו כאן קוביות עצם למשחק וכן שרטוט של משחק המלך על הרצפות הקדומות.

נצא מהכנסייה וניכנס בדלת מצד ימין,נבחין בקשת קטנה ולימינה קשת גדולה יותר

אקה הומו [4]

קשתות אלו הן שריד משער הניצחון של אדריאנוס. ככל שערי הניצחון הרומים בעולם גם שער זה נבנה משלוש קשתות: אחת מרכזית גדולה ושתיים קטנות מצדדיה. פירוש המילים 'אקה הומו' הוא 'זה האיש', על פי המסורת הנוצרית כאן הציג פילאטוס את ישו בפני היהודים במילים 'זה האיש'. כמובן שהקשתות נבנו מאוחר בהרבה וזוהי דוגמא טובה להמחשת הניגוד שבין הדת למדע. 

ממשיכים עד למפגש עם רחוב הגיא ופונים שמאלה

תחנות שלישית ורביעית [5] פינת רחוב הגיא עם דרך הייסורים מקום נפילתו הראשונה של ישו

התחנה מוקדשת למקום נפילות הראשונה של ישו- מפגש הרחובות אכן מאשש זאת. מסורת זו אינה נזכרת בברית החדשה. כאן גם מתואר המפגש בין מרים, אם ישו, לבנה.

ממשיכים מעט דרומה ופונים ימינה בסמטא הראשונה בחזרה לרחוב הויה דולורוזה.

התחנה החמישית [6] שמעון הקיריני עוזר לישו לשאת את הצלב

בברית החדשה מסופר לנו על האירוע:

"כאשר הלכו משם, עצרו איש אחד שבא מן השדה, את שמעון מקיריניה ושמו עליו את הצלב כדי שישא אותו אחרי ישו"

איננו יודעים מיהו אותו שמעון אך נבחין בשקע בקיר בו, על פי המסורת, טביעת ידו של ישו התשוש. צליינים רבים מניחים את ידם בתוך השקע בהתרגשות רבה.

התחנה השישית [7]  ורוניקה והממחטה

כאן היה ביתה של ורוניקה שבאה להקביל את פני ישו כשבידה ממחטה. כשניגבה את פניו נטבעה דמותו בממחטה.  המסורת מספרת על הקיסר טיבריוס שהיה חולה במחלה ממארת וכשהתבונן בממחטה נרפא כליל. הממחטה מוחזקת בכנסיית פטרוס הקדוש ברומא.

ממשיכים למעלה עד המפגש עם רחוב בית הבד.

התחנה השביעית [8] ישו נופל בפעם השנייה

כאן היה שער המשפט שדרכו הוצא ישו מחוץ לעיר. נבחין בשבר עמוד שכנראה שייך לרחוב הקרדו  הראשי של ירושלים.

כדי להגיע למקום התחנה השמינית ,עלינו לסטות מהמסלול ולעלות לרחוב החנקה שמולנו.

התחנה השמינית [9] הפגישה עם הנשים המקוננות

מקום זה היה בעצם מחוץ לירושלים בו נהגו לקבור מתים. כאן פוגש ישו את הנשים המקוננות שבכו על עצמן ועל גורלן.

יורדים בחזרה אל בית הבד פונים ימינה וממשיכים עד שמבחינים במאפייה עם דלתות ירוקות. להיכנס ולעלות במדרגות.

התחנה התשיעית [10] נפילתו השלישית של ישו

אנחנו נמצאים בצמוד לפטריארכיה הקופטית, במקום שבו נפל ישו בפעם השלישית. גם סיפור זה אינו מוזכר בברית החדשה. 

מכאן נגיע לגג כנסיית הקבר, ניכנס אל המתחם החבשי 'דיר א סולטאן'.

דיר א-סולטאן [11] הכפר האתיופי

אנחנו נמצאים על גג כנסיית הקבר בתוך המתחם האתיופי. נזירים אתיופים חיו בארץ כבר מהמאה הרביעית לספירה, אך עם השנים נדלדלה מאוד קהילתם עד שלא נותר בה איש. במאה השמונה עשרה חזרו האתיופים וגילו שנושלו ממקומותיהם ומזכויותיהם ובלית ברירה נאלצו להתגורר על הגג, שם הקימו את דיר א סולטאן על שם שלמה המלך שנחשב לאבי שושלת מלכיהם. מאז שעברו לכאן נמצאים האתיופים בסכסוך מר עם הקופטים בנושא חזקה על המקום. בשנות השבעים פסק בית המשפט הישראלי לטובת האתיופים אך פסק הדין לא יושם.  באחד מסעיפי הסכם השלום בין מצרים-ממנה מגיעים הקופטים לבין ישראל נכתב שיש לפתור סוגיה זו. בפועל לא נעשה דבר והאתיופים מוסיפים להתגורר במתחם בעליבות רבה.

נפנה לפינה הדרום מערבית של החצר וניכנס בפתח הנמוך דרך שתי כנסיות אתיופיות. נבחין בציור קיר המתאר את ביקורה של מלכת שבא בארמון שלמה המלך. משם נרד במדרגות עד לחזית כנסיית הקבר.

חזית כנסיית הקבר [12]

ממולנו החזית המרשימה של כנסיית הקבר. בעבר ,הכניסה אל הכנסייה הייתה מהצד השני, ממזרח, בשונה מהיום. נישא את עינינו ונבחין בסולם השעון על אדן החלון והוא מסמל את הסטטוס קוו ומלחמת העדות בכנסייה. לעדות שונות יש חזקות על חלקים שונים בכנסייה והוויכוחים על גבולות אלו מתלקחים ומגיעים למלחמה של ממש, המצב הזה הביא ליצירת סדר קפדני:  שעות תפילה מסודרות לכל עדה, סדר הפמוטים, ואפילו נקבע לכל עדה על איזו מרצפת מותר לדרוך. זאת ועוד: על פתיחת וסגירת  המקום אחראית  משפחת נוסייבה המוסלמית כדי למנוע מריבות על המפתח.

התחנה העשירית [13] קפלת חלוקת הבגדים - עדיין בחזית הכנסייה

במעלה המדרגות שלפנינו ניתן להבחין בשבכת חלון המוקדשת לחלוקת הבגדים של ישו. בתקופה הצלבנית ניתן היה להיכנס דרך גרם המדרגות הזה ישירות לגולגותא. עם כיבושי צאלח א- דין נחסמה הכניסה לגולגותא. קפלה זו נמצאת ברשות הלטינים

ניכנס אל הכנסייה ונעלה בגרם המדרגות מימין.

הגולגותא [14]

גולגולת בארמית. על פי הנצרות מקום צליבתו של ישו. מקור השם מצורת הגבעה שהזכירה גולגולת, מקור אחר מציין את גולגולת אדם הראשון שנקבר כאן.

אנחנו בצד הימני של החדר

התחנה האחת עשרה [15] המקום שבו מוסמר ישו אל הצלב

תחנה זו שייכת לקתולים והיא נמצאת בחלקו הימני של החדר.

בברית החדשה מתואר מסמורו של ישו אל הצלב:
"כשבאו אל המקום הנקרא גולגותא צלבו אותו שם עם הפושעים, אחד מימינו ואחד משמאלו. אמר ישוע: אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה שהם עושים."

התחנה השתים עשרה [16] המקום שבו נצלב ישו

נמצאת בצד השמאלי, ושייכת ליוונים האורתודוכסים. תחנה זו מוקדשת לישו שמת על הצלב. לפנינו הסלע המקורי של הגולגותא - אותו נוהגים הצליינים למשש ביראה. המקום מעוטר כולו במנורות וקישוטים. בברית החדשה מסופר על רעידת האדמה שהתרחשה עם מות ישו וכן על תחיית אדם הראשון שבכה על ישו.

התחנה השלוש עשרה [17] מרים אם ישו ליד הצלב

בין שני המזבחות מוקדשת התחנה לאם המתייסרת בראותה את סבל בנה. כשנרד בחזרה אל מפלס הכניסה נבחין באבן המשיחה עליו הונח ישו ונמשח בשמן. יש מסורות הסוברות שזוהי התחנה השלוש עשרה.

נמשיך לאולם העגול התחום בעמודים זוהי הרוטונדה שבמרכזה המקום הקדוש בנצרות:  קברו של ישו. 

התחנה הארבע עשרה [18] קבר ישו

המתחם הענק והמרשים שלפנינו מכיל שני חדרים: האחד,  קפלת המלאך המוקדשת למלאך בו פגשו הנשים שהגיעו אל הקבר שלושה ימים לאחר הקבורה ומצאו אותו ריק, אז נוכחו בנס התחייה והעלייה לשמים של ישו והשני,הקבר עצמו. קירות המתחם מעוטרים בחורים דרכם מעבירים בחג הפסחא את האש הקדושה למאמינים. וכך מסופר לנו בברית החדשה:

"אחרי כן בא יוסף איש רמתים שהיה תלמידו של ישוע בסתר, מפחד ראשי היהודים, וביקש מפילטוס שיניח לו לקחת את גופת ישוע. פילטוס הרשה לו והוא הלך ולקח את גופתו. בא גם נקדימון זה שבראשונה בא אל ישוע בלילה והוא נושא תערובת מור ואוהלות, כשלושים קילוגרם. הם לקחו את גופת ישוע ועטפו אותה בתכריכים עם הבשמים כמנהג הקבורה אצל היהודים. במקום שנצלב ישוע היה גן ובו קבר חדש שעוד לא הונח בו איש. שם שמו את ישוע כי ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב".

ועם קבורתו של ישו נסיים את הסיור.

מכאן ניתן לצאת מכנסיית הקבר לפנות ימינה ומיד שמאלה לרחוב הנוצרים,להתחבר לרחוב דוד ולצאת דרך שער יפו. 

חוות דעת על ויה דולורוסה: סיור בדרך הייסורים של ישו

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...