בית יגאל אלון והסירה העתיקה

את הטיול נתחיל בבית יגאל אלון, שהגישה אליו היא מכביש 90, מעט דרומית לכניסה לקיבוץ גינוסר [1]. הקיבוץ הוקם בשנת 1937 ונקרא על שם ישוב יהודי באותו שם מימי בית שני, ויגאל אלון, שהיה מפקד הפלמ"ח, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל, היה חבר הקיבוץ. המוזיאון לתולדות האדם בגליל, מבנה עגול מצופה בזלת, נקרא על שמו. 

מתוך הודעת נשיא המדינה יצחק נבון על מות יגאל אלון: "יגאל היה איש אדמה, גיבור מלחמת השחרור, היו בו אומץ לב ואצילות רוח בעת ובעונה אחת, רע וחבר במשמעות הנעלה של מילים אלו. היה מקור השראה לדור שלם ומוקד תקוותם של המונים רבים. בכל סבכי הפוליטיקה, שהיא אינה קלה ויש בה הרבה תחנות מרושעות, נהג תמיד באדיבות, לא הסיר אף פעם רסן מעצמו. היה צרוף נדיר של איש העשייה הפורייה בתחומים החיוניים והקובעים את גורלנו: חוץ ובטחון, ערכי חלוציות, התנועה הציונית ומערכת יחסינו עם הערבים. בתחנות השונות בחייו עלה בחלקו מה שנאמר על שאול המלך, שמלכותו לא התקיימה בידו משום שלא היה בו דופי. חבל על יגאל וצר גם עלינו". הסיור במוזיאון מלמד אותנו משהו על האיש הגדול הזה, שפועלו נמצא בכל אבן בארץ. מומלץ במיוחד לראות את הסרט בן 55 הדקות עליו.

האטרקציה המעניינת ביותר כאן היא סירה בת אלפיים שנה שהתגלתה בכנרת, שנחשפה כתוצאה מירידת מפלס הכנרת בשנת 1986, במרחק של כ-300 מטר מהחוף. החשש הגדול ביותר של החופרים היה שקורות העץ העתיקות יתפוררו, ולכן נקטו תהליכים כימיים מיוחדים כדי לשמר אותן. הסירה מתוארכת לתקופת פעילותו של ישו באזור הכנרת, ולכן גילויה עורר עניין מיוחד בקרב חוגים נוצריים. למרות שהיא מכונה הסירה של ישו, רוב הסיכויים הם שמדובר בסירה של דייגים יהודים מאותה התקופה. מלבד שרידי הסירה, ניתן להתרשם באולם התצוגה מתהליך חפירתה ושימורה המוצג בתמונות, שקופיות וסרטים.

מעט היסטוריה

בימי בית שני (לפני כאלפיים שנה), שקקו חופי הכנרת ישובים יהודיים, שהיו ברובם ישובים של חקלאים ודייגים. אחת העדויות ההיסטוריות המרכזיות לכך מגיעה מההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, שתיאר את הקרב הימי בעיירה מגדל, בזמן המרד הגדול (66-70 לספירה). הוא מספר כי לאחר נפילת טבריה בידי הרומאים נאספו הלוחמים היהודים בעיר טריכאה (מגדל של היום) והכינו עצמם לקרב. הלוחמים הפכו את סירות הדייג שברשותם לסירות מלחמה, וכשפרצו הרומאים לעיר נמלטו הדייגים בסירותיהם ובלב הכנרת ניהלו קרב ימי נואש מול צבאו המאורגן של אספסינוס, שנלחם בהם מרפסודות גדולות. והרי תאור הקרב המצמרר מפי יוסף בן מתתיהו: "את היהודים הניסו יחד, ולא היו יכולים לא לברוח אל החוף שהיה בידי האויב ולא היו יכולים לנהל קרב ימי בתנאים שווים, כי הסירות של היהודים היו קטנות מדי, ולא היו יפים אלא לצרכי ליסטאות, אבל היו חלשים מדי נגד הרפסודות.... לבסוף ניסו היהודים שהיו מכותרים בתוך סירותיהם להבקיע להם דרך אל החוף. וכשניסו לעלות לחוף, נדקרו רבים בחניתות האויב, לפני שהספיקו לעלות אל החוף. רבים קצו ועלו לחוף ושם נהרגו בידי הרומאים. כל הים היה נראה צבוע בדם, וכאילו מלא גוויות, כי שום איש לא היה יכול להינצל" (מלחמות היהודים ג', י', ט')

אתר ספיר

נמשיך צפונה ומעט לפני צומת כפר נחום נראה מימיננו את אתר ספיר [2], השיבר של המדינה. באתר זה שבצפון-מערב הכנרת נמצאת תחנת השאיבה הראשית של המוביל הארצי. התחנה נקראת על שם פנחס ספיר, מיוזמי מפעל המוביל הארצי. שמה הקודם של התחנה הוא אשד כינרות. קבוצות ומשפחות המגיעות הנה זוכות לקבל סקירה ממצה על משק המים בישראל ואיכות מי השתייה, לצפות בסרט על בניית המוביל הארצי, ושיא הביקור הוא הכניסה לתוך בטן ההר, אל השיבר שכולנו תלויים בו לרוויה. באתר ספיר נשאבים מי הכנרת בצינור לחץ אל המוביל הארצי. התחנה חצובה בעומק גבעת תל כינרות ויש בה שלוש יחידות שאיבה. כשמטיילים בחוץ שומעים מדי פעם מכיוון האגם הדי נפץ, שמקורם הוא בתחנה המיקרו-אקלימית, המגרשת את הציפורים שמלכלכות אותה בהפרשותיהן. בסוכות, בפסח וביום העצמאות האתר פתוח לקהל הרחב.

כנסיית הלחם והדגים (טבחה)

מכאן נמשיך צפונה. בצומת כפר נחום נפנה ימינה לכביש 87, וכ-1 ק"מ מצומת כפר נחום נגיע למתחם כנסיית טבחה [3]. ביוונית נקרא המקום הפטפגון - שבעת המעיינות, ובעברית הוא נקרא עין שבע, על שם ריכוז גדול של מעיינות, רובם גופריתיים. החשוב שבהם הוא עין נור, הנובע בתוך בריכה מתומנת מרשימה. עין שבע, המעיין השני בחשיבותו, נובע ליד בית דו קומתי ששייך למסדר הפרנציסקני. לפני כניסתנו בשער האתר ניצב משמאלנו אגן טבילה (בפטיסטריום) נוצרי מהמאה החמישית, שניצב בשעתו בכנסייה ליד חברון. טבחה ידועה בנצרות כמקום שבו ביצע ישו את נס הלחם והדגים, וכיום ניצבת כאן כנסייה חדשה, שנבנתה על שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית. על פי ספר מתי בברית החדשה, כאן הצליח ישו להאכיל 5,000 איש בעזרת חמש כיכרות לחם ושני דגים בלבד. כמו כן הנוצרים מאמינים שלאחת מותו של ישו התרחש כאן נס נוסף, כאשר ישו התגלה למאמיניו הדייגים וציווה על שמעון, הלא הוא פטרוס, להמשיך את דרכו: "ויאמר אליו ישוע רעה את צאני". לכנסייה המודרנית חצר מבוא יפה עם מזרקה, ובתוך האולם המרכזי שיחזור של הפסיפס המקורי מהמאה הרביעית לספירה עם כתובת יוונית, עיטור לחם ודגים ועוד. מתחת ללוחות זכוכית ניתן להבחין בשרידי האפסיס של הכנסייה הביזנטית מהמאה הרביעית.

  • שעות הפתיחה: ראשון: 17:00-9:45 | שני-שבת: 17:00-8:30

בצלע ההר, מעבר לכביש, נראית מערה קטנה הנקראת מערת איוב. על פי המסורת התגורר בה איוב בבואו לרחוץ במי המעיין שעד היום רבים חושבים שיש לו סגולות מרפא.

כנסיית בכורת פטרוס

בסמוך לטבחה מצפון נמצאת במרחק הליכה כנסייה נוספת: בכורת פטרוס. לכנסייה מוביל גן יפהפה עם צמחייה ענפה ומים זורמים. הכנסייה עצמה, הניצבת לחוף הכנרת, בנויה מאבני בזלת וחללה מואר מבעד לחלונות ויטראז' צבעוניים ויפים. ממש מול הכניסה למבנה הכנסייה ניצב פסל מרשים של ישו. הנוצרים מזהים את המקום הכנסייה אתר ארוחת הבוקר, שבו הבטיח ישו לפטרוס שליחו את הבכורה, כמסופר בפרק כ"א בבשורה על פי יוחנן בברית החדשה. ארוחת הבוקר שהכין ישו לתלמידיו כללה דגים על גחלים ולחם, ונאכלה על אבן שלפי המסורת נמצאת בכנסייה ומכונה שולחן הארוחה, שולחן האדון או שולחן המשיח.

בית הכנסת העתיק בכפר נחום 

נמשיך בכביש 87 מזרחה כ-3 ק"מ נוספים, עד שנראה פנייה ימינה לבית הכנסת העתיק של כפר נחום [4], שנמצא בלב בקעת טבחה הידועה במעיינותיה ובפוריותה. במקום שכנה עיירה יהודית חשובה בתקופות ההלניסטית והרומית. בחפירות שנתבצעו במקום נחשפו כמה מבנים חשובים: שרידי כפר דייגים עתיק כולל המזחים שלו, בתי מגורים ובית כנסת מפואר. בחצר ניתן לראות שרידים ארכיאולוגיים מרשימים מאד מאותה תקופה: מבנים, עמודים, כותרות, משקופים ועוד.

בסמוך לרובעי המגורים הבנויים מאבני בזלת שחורות, מתנשא מבנה בית הכנסת שנבנה ברובו משיש ואבני גיר לבנות. למרות שהשתמר רק בחלקו, ניתן להתרשם כי מדובר במבנה מרשים. זהו בית הכנסת הנאה ביותר מבין בתי הכנסת הגליליים (בתי כנסת גליליים נוספים נמצאים בברעם, בכורזים, מירון, ארבל, גוש חלב ועוד). משני צידי אולם התווך שורות עמודים, ובאולם טרפזי סמוך עמודים בצורת לב חצוי. חזית המבנה פונה דרומה לעבר ירושלים וככל הנראה שם גם עמד ארון הקודש בשעת תפילה. יתכן שארון הקודש היה נייד או שעמד ליד הכניסה. לאורך הקירות ספסלי אבן וגם ריצפת האולם הייתה עשויה אבן גיר לא מקומית. באתר פזורים עיטורים רבים עם סמלים יהודיים שהיו בבית הכנסת, ביניהם מנורת שבעת קנים, ארון הברית צמחים, בעלי חיים ועוד.

קצת מזרחית לבית הכנסת, קרוב יותר לחוף הכנרת, נמצאים שרידיה של כנסיית כפר נחום. ראשיתה של הכנסייה בתקופה הרומית (המאה הראשונה), כשבהמשך נבנתה במקום בתקופה הביזנטית כנסייה אוקטגונלית (בעלת שמונה צלעות). מעל שרידי הכנסייה מתנוסס מבנה מודרני ומעניין שמהווה מעין מוזיאון מקומי. באתר גן עתיר צמחייה ובו פזורים הרבה עיטורים ואלמנטים ארכיאולוגיים. הנוצרים מכירים בכנסייה הקדומה כמקום מושבו האמיתי של פטרוס (שמעון) שהיה הראשון, על פי הברית החדשה, להכיר במשיחיותו של ישו והוא נחשב לראשון השליחים. בכפר נחום קבע ישו את מרכז פעילותו בפרק הזמן שקדם לבואו לירושלים.

מומלץ מאד ליהנות מטיול קצר לאורך הטיילת החדשה [5] שנסללה בין כנסיית פטרוס לבין כפר נחום (במקביל ומדרום לכביש). בטיילת אפשר לרכב על אופניים והיא מתאימה גם לכיסאות גלגלים. אפשר לשלב גם עם עליה לכנסיה על הר האושר, שבו האפיפיור יוחנן פאולוס השני נשא דרשה בשנת המילניום.

מעט צפונה מבית הכנסת העתיק, נמצא אתר הגן הלאומי גן נחום. באתר זה, שמתוחזק על ידי רשות הטבע והגנים ניתן להגיע עד למים בעזרת המזח וכן למצוא מידע וחנות מזכרות.

מכאן אך טבעי להמשיך למסלול הטיול בבקעת בית צידה, מסלול מים וארכיאולוגיה או לחילופין ליהנות מהמסלול למצוק הארבל.