אנדרטת גדוד 77 - עמק הבכא

איך מגיעים

נוסעים על כביש 98, חולפים ליד הר אביטל והר בנטל. 3 ק"מ אחרי צומת בראון, ליד הכניסה לקיבוץ אלרום פונים מזרחה [1], במזלג הכבישים [2] לוקחים את הכביש הצפוני ומגיעים לאנדרטת 'עוז 77' [3].

סיפור המעשה

גדוד 77 היה הכוח המרכזי של חטיבה 7 שהצליחה לבלום את התקפת הסורים במלחמת יום כיפור. איתם פעל הכוח של סא"ל יאיר נפשי מחטיבה 188 (השתחרר בדרגת תא"ל), הכוח העיקרי שעצר את הסורים ביום הקרבות הראשון באיזור עמק הבכא. אלמלא כן, הכוח הסורי היה חודר מערבה וכל הגולן היה נופל בידי הסורים ומשם הדרך קצרה לגליל ולחיפה. קרב גבורה נוסף שבו נעצרו הכוחות הסורים נערך בתל סאקי  - גם הוא ברמת הגולן בו לחמו בגבורה לוחמי פלוגה ו של גדוד 74 של חטיבה 188 סיפור קרב זה יסופר בנפרד.

חטיבה 7 היתה בדרום בסוף ספטמבר. מפקד פיקוד הצפון, יצחק חופי, שהיה ראש המודיעין בעבר טען שאין בגולן התרעה מפני התקפת פתע. תשובת הרמטכ"ל לטענה זו היתה: "אני לא מקבל את ההנחה שהסורים מסוגלים לכבוש את רמת הגולן". דיין, שר הבטחון אמר: "בגבול הסורי יש אוייב ויש ישובים ואם הסורים יכנסו לישובים שלנו זה יהיה אסון גדול". חופי לא קיבל תשובה אך הסכים להעביר לרשותו 30 טנקים מחטיבה 7, כדי לתגבר את חטיבה 188 שהטנקים שלה פזורים על כל הקו. יאנוש בן-גל מח"ט 7 הצליח בכל זאת להעלות את כל חטיבה 7 לקו.

עמק הבכא, שקיבל את שמו לאחר המלחמה, משתרע מהר חרמונית ועד "רכס הבוסטר" שמצפון לקונייטרה (בוסטר- משאבה המעלה מים מבאר לבריכה). רוחב העמק כ- 4 ק"מ ולכן הוא אחד משני המקומות שנבחרו במתקפה הסורית לפריצת הגולן. מכאן ניסו הכוחות הסוריים לפרוץ אל כביש מסעדה-קונייטרה.

הסורים היו מצויידים בטנק T62 שהיה הטנק הרוסי המשוכלל ביותר וכלל אמצעים לראיית לילה. יחס הכוחות היה 1:6. לכוחותינו היו 150 טנקים ומולם ניצבו 450 טנקים, שתוגברו ב- 4 חטיבות, בחיל רגלים שחלקם היו ממונעים, סיוע אווירי ומאות תותחים. חטיבה עירקית, חטיבה ירדנית וכוחות סעודים. הסיוע האווירי והארטילרי של צה"ל לחטיבה 7 היה קלוש ביותר. למרות זאת - בתום ארבעה ימי קרבות הושמדו 350 טנקים סורים. לכוח הישראלי נותרו 30 טנקים כשירים וכוח זה הוא שעמד בראש הכוח שעבר את הקו הסגול והגיע למרחק 40 ק"מ מדמשק.

אירוע הגבורה

ההתחלה היתה בשעה 14:00. חטיבה 7 נמצאת בעמדת הפיקוד בנפח. חשבו שהמלחמה תפרוץ בערב... יאנוש בן-גל אסף את המפקדים לקבוצת פקודות שבאמצעה הגיח יעף מיגים סורים ובהפגזה אווירית ריססו את הבסיס. אביגדור קהלני מספר שהשתטח על האדמה וניסה בידיו לגונן מפני ההתקפה ואז נשמעה הפקודה "כולם לטנקים!".

אחד החיילים, שמוליק, מספר תיאור של הקרב, 3 טנקים שלנו מול 8 סורים: "ראיתי 8 טנקים סורים עולים מולנו ממרחק של 400 מ'. המפקד הסורי ישב בטנק הראשון חשוף בצריח ומצודד את הטנק שלו אליי. שקשקתי, רגלי רעדו, ראיתי את המוות מול עיניי. שכחתי שאין פגז בקנה ואוטומטית צעקתי לתותחן 'אש!'. הטען זינק למטה הוציא פגז מאחור והטעין את התותח. לפני שהסורי סיים את הכנותיו העלינו את הטנק שלו באש ואז הצטרפו הטנקים האחרים והשמידו את שבעת הטנקים הנותרים. הסורים לא הספיקו לירות אפילו פגז אחד. וכך נמשך הקרב שלושה ימים וארבעה לילות. טנקים שנפגעו שופצו והוחזרו לקרב. היו נפגעים והיו כשלונות. מה היה הכוח שאיפשר לאנשים לפעול 72 שעות ולהמשיך לקראת היום הבא? אחרי שלוש יממות של לחימה התחיל המשבר. קהלני עלה לעמדת הירי ואף טנק לא זז, מאחריו שני טנקים משנים כיוון ומתחילים לברוח. המח"ט מבחין בכך ומחזיר אותם. קהלני מנסה להזיז את הכוח קדימה, אבל הכוחות לא צייתו. סגנו יצא מהטנק דפק בצריחים להשיג תגובה ואז כאילו השתחרר מהפחד. הכוח יישר קו והתקדם לתפוס את העמדות מקדימה. כשעלינו לעמדות ראיתי ש- 14 טנקים לנו תוקפים 150 טנקי אוייב. הסורים היו בעמדות נחותות החלו נשברים והחלו לסגת. ארבעה ימים ושלושה לילות נמשך הקרב. אף מוצב לא ננטש. הסורים אבדו 350 טנקים. אנחנו 100. הכוח שכבש את המובלעת הסורית הגיע עד למרחק של 40 ק"מ מדמשק, מהלך שהביא לשינויי מגמה בגולן ושינויי מגמה בכל מלחמת יום הכיפורים. יש להוסיף שבשאר גזרות הגולן הצליח הכוח הסורי להבקיע את מערך הכוח הישראלי. אך בסוף אוגדות המילואים של פלד ורפול שינו את מהלך הקרב והדפו את הסורים חזרה לקו הסגול."

מדברי קצין המודיעין של חטיבה 7: "זה נכון שקהלני הציל את מדינת ישראל. הצלחתו לשלוט בטנקים שלו, לקדם אותם וליצור קו אש בעצמו, זה היה האקט ששבר את הסורים. אילו פרצו הסורים את גזרת עמק הבכא אף אחד לא היה עוצר אותם"

במקום בו אנו נמצאים, נערך קרב קשה. 76 חיילים שילמו בחייהם, ובאנדרטה חקוקים שמותיהם.  סיפור המלחמה מסופר כאן מעט מאוד, לתמונה מלאה ושלמה יותר אמליץ לגשת אל הספר 'בני קשת' בהוצאת משרד הביטחון.