כל המידע על נחל קטלב ומערת הנטיפים

הטיול כולל שני חלקים: טיול בנחל קטלב וביקור במערת הנטיפים (מערת שורק) – בהחלט ניתן לבצע כל אחד מהחלקים בנפרד.

הטיול בנחל קטלב מתאים לכל המשפחה בכל עונות השנה. למסלול 2 ווריאציות: מסלול מעגלי שאורכו 6.5 ק''מ ונמשך כ-4 שעות. מסלול זה כולל עלייה קשה וממושכת בחלקו השני והוא מתאים למיטיבי לכת בלבד. אפשרות אחרת היא להנות רק מהמסלול במורד הנחל בו ממתין רכב איסוף בחניון אשר על גדת נחל שורק. ובמקרה זה יש להשאיר רכב בסוף המסלול.

הביקור במערה הנטיפים מתאים לנכים ולעגלות ילדים והוא בתשלום. בגלל מגבלות הקורונה יש להזמין ביקור מראש באתר רשות הטבע והגנים » 

איך מגיעים

מגיעים לכביש 38 (שער הגיא-בית שמש-בית גוברין) ופונים לבית שמש בכניסה המרכזית בעקבות השילוט למערת הנטיפים. עוברים את בית שמש בנסיעה על כביש 3866 וממשיכים בכביש עד לפניה שמאלה לכיוון נס הרים ובר גיורא (שימו לב לשילוט המפנה לעבר מערת הנטיפים). בצומת זה פונים בעקבות השילוט שמאלה ומתחילים לטפס עם הכביש (3866). לאחר 9 ק''מ, רואים משמאל תחנת מידע של רשות הטבע והגנים [1]. מיד עם הירידה מהכביש לעבר תחנת המידע ישנה פניה ימינה לדרך עפר, שמובילה לחנית הרכבים לנחל קטלב [2].

למסלול שאינו מעגלי: למי שלא רוצה לטפס בחזרה לרכב לאחר הירידה בנחל (העלייה מומלצת למיטיבי לכת בלבד), מומלץ להשאיר רכב נוסף בסוף המסלול. לרחבת החניה של סוף המסלול הקווי יש לחזור לכביש ממנו באתם, שם ממשיכים שמאלה עוד כ-200 מטר על כביש 3866 עד לצומת בה פונים שמאלה לכיוון ירושלים (כביש 386). לאחר כ-5 ק''מ, מיד לאחר הנקודה בה הכביש חולף בגשר מעל מסילת הרכבת [5], ישנה פניה שמאלה לדרך עפר טובה המסומנת בסימון שבילים אדום. סעו עם דרך זו כ-3 ק"מ עד לחניון תחנת הרכבת בר גיורא, שם יש להשאיר את הרכב השני. הנסיעה בדרך העפר נגישה לכל רכב, אולם יש קטעים טיפה משובשים ולכן מומלץ לנסוע לאט.

הגעה בתחבורה ציבורית:
מירושלים יש לקחת אוטובוס ולרדת בצומת נס הרים.

נחל קטלב

ממגרש החניה [2] יורד שביל המסומן בסימון שבילים שחור לעבר נחל קטלב. הנחל, שנקרא על שום עצי הקטלב הרבים השזורים לאורכו, הינו יובל של נחל שורק. פירוש המילה שורק הינו זן משובח של גפנים. מציאת גתות רבות באזור זה מסייעת להבין שגידול גפנים היה אחד מענפי העיסוק העיקריים של תושבי הרי יהודה בתקופות השונות. גם כיום רבים היקבים באזור זה.

נחל שורק, הנחל הגדול ביותר המנקז את הרי ירושלים זורם ונשפך לים התיכון מצפון לקיבוץ פלמחים. הנחל משמש כיום להזרמת מי הקולחין של שפכי העיר ירושלים וסביבותיה לעבר הים. בשנים האחרונות הוקמו מספר מפעלי טיהור לאורכו וכיום המים שזורמים בו אמנם אינם טובים לרחצה ושתייה אך הם יכולים לשמש להשקיה בחקלאות. ראו גם בהקשר מסלול טיול בשפך נחל שורק. כמו נחל שורק, גם נחל קטלב הינו תלול יחסית והוא מאבד גובה רב מאזור בר גיורא שנמצאת בגובה 700 מטר מעל פני הים לעבר נחל שורק, שבאזור זה נמצא בגובה של 400 מטר מעל פני הים.

לאחר 10 דקות הליכה לערך, השביל השחור יורד כ-150 מטר ואז מתפצל ממנו שביל אדום המוביל לתצפית על נחל שורק (שביל נופי). אנו נמשיך עם השביל השחור שיוביל אותנו לאחר כ-200 מטר לעבר עין גיורא [3] שהינו מעיין הקטן הנובע לתוך בריכת אבן אטומה אך לא תמיד כל כך נקייה. המעיין לא תמיד נובע ונכון לתחילת הסתיו של שנת תשע"ו (2015-16) הבריכה היתה ריקה ממים. בעבר, סביב למעיין גדלו בוסתנים שכללו בעיקר עצי שקד וזית אך כיום נמצא בעיקר צמחי בר כגון: נענע משובלת, פטל קדוש שפרותיו מתוקים לחיך, ערברבה שעירה ועוד. במעגל מעט יותר רחוק מהמעין נוכל לפגוש את הסירה הקוצנית והאזוב המצוי שנמצאים סביב. אם נבוא בחודשי החורף והאביב נוכל למצוא רקפות, כלניות ,פרגים ושאר פרחים מרהיבים ביופיים.

בדומה למאות מעיינות אחרים בהרי ירושלים, גם עין גיורא הינו מעיין שכבה. כאשר המים יורדים באזור שמעל לעין גיורא, הם מחלחלים באבן הגיר עד שהם מגיעים לשכבת סלע האטומה למים. מי הגשמים זורמים מתחת לקרקע על השכבה האטומה עד שהם מוצאים מקום בו הם יכולים לפרוץ החוצה. אחד המקומות הללו הוא עין גיורא. מכאן גם נקל להבין כי כמות הגשם משפיעה מאוד על ספיקת המעיין (ראו איור מעיין שכבה). מעין גיורא נמשיך עם השביל השחור עוד כ-150 מטר עד שנגיע למפגש שבילים עם שביל כחול. השביל הכחול עובר על צלע הנחל וזהו השביל בו יחזרו אלו שעושים את המסלול המעגלי. אנו נמשיך עם השביל השחור לעבר אפיק הנחל.

משני צידי השביל מלווים אותנו ללא הרף נציגי החורש הים תיכוני: האלון המצוי, האלה, החרוב, וכמובן הקטלב אדום הגזע. הגזע השונה והיפה הביא רבים לשזור אגדות סביב הקטלב. נביא אחת כאן ואת השאר תוכלו למצוא בדף על הקטלב המצוי.

אגדה על הקטלב

באחד מכפרי ההר התגוררה נערה יפיפייה, שכל בחורי הכפר חפצו להתחתן איתה. ויותר מכולם אהב אותה מחמוד, בנו של העשיר והתקיף בפלחים. הוא חיזר אחריה בסתר בעת שהלכה לשאוב מים מן המעיין לביתה, והוא מצא חן בעיניה והיא השיבה לו אהבה. ויבוא מחמוד אל אביו ויגלה לו את צפונות ליבו, ויבקשו ללכת אל הוריה ולבקש את ידה, אך האב סירב, ולא נימק סירובו לבנו. וסיבת הסירוב הייתה תאוותו המושחתת, כי חפץ הזקן לקחת לעצמו את היפיפייה לאישה שנייה בעת זקנתו. והבחור מחמוד שיקע צערו בעבודה קשה, ויהי בשדה יומם ולילה עם צאן אביו. ובאחד הימים, הגיע האב לבקר את צאנו הרועה בשולי החורש, פנה אליו הבן שנית וחזר על בקשתו, והאב ברוע ליבו דחה את משאלו ואמר: לא אוכל למלא בקשתך, כי חפצתי אני לשאת את הנערה לאישה, והיא תהיה אמך החורגת.

הבחור הנדהם וניסה לרכך את לב האב, אך זה היקשה עורפו. ותפרוץ ביניהם מריבה קשה, ומריב שפתיים עברו לתגרת ידיים. ובחמתו הניף הבן את מקלו על אביו, ויכהו בראשו מכה אדירה, ויהרגו. ומן המקל המוכתם בדם הרצח, צמח עץ אדום הנקרא קאתיל, כלומר ההורג או הקוטל, ובעברית: קטל-אב.

המשך המסלול

ניתן לראות כי האדמה רטובה, דבר המעיד על מי תהום הקרובים לפני השטח. מי תהום אלו נחשפים פעם נוספת בעין קטלב המרוחקת כ-500 מטר ממפגש השבילים שעברנו. ניתן לראות כי ליד המעין ישנו סכר בטון ישן ושבור. סכר זה הוקם בימי המנדט הבריטי ושימש לאגירת מים ששימשו להסקת דודי הקטרים שנעו משנת 1882 בקו הרכבת ההיסטורי תל אביב-ירושלים.

אנו ממשיכים עם השביל למטה לעבר נחל שורק. בדרכנו נראה חומות אבן רבות, אלו הן טרסות המעידות על השימוש החקלאי שנעשה בקרקע בתקופות קודמות. לאחר הליכה של כ-1.5 ק''מ באפיק הנחל, שאותנו מלווה צינור בטון גדול המשמש להעברת מי שתייה לישובים בר גיורא ורמת רזיאל, נגיע לגשר הרכבת. במקום נקודת פיצול שבילים שחור-ירוק. בנקודה זו, ניתן לעלות בזהירות שמאלה (עם הסימון הירוק) ולהבחין בתחנת הרכבת הישנה של בר-גיורא [4]. לסיום המסלול הקווי בנחל קטלב יש לעבור מתחת לפסי הרכבת. כעת, מטרים בודדים יפרידו בינינו לבין המים המטוהרים הזורמים בנחל שורק. לאלו שהשאירו רכב בנקודת סיום זו יש להמשיך על השביל שעובר לאחר 50 מטר בגשר ברזל קטן מעל אפיק הנחל לעבר הגדה הצפונית, שם מחכה הרכב.

מסילת הרכבת לירושלים

בשנת 1892 נשמעו צופרי רכבות כאן בנחל לראשונה ולמעשה היו אלה הצפירות הראשונות במזרח התיכון של הפלא הטכנולוגי הקרוי רכבת. הנסיעה מתחנת הרכבת ביפו לירושלים שאורכה הוא 82 ק"מ, ארכה בזמנו ארבע שעות, ואף אחד לא חשב להתלונן. למעשה הרכבת שהגיעה לירושלים עוררה עניין גדול והתפעלות עצומה עד שאפילו מחייה השפה עברית, אליעזר בן יהודה, פירסם שיר על הרכבת בעיתונו החבצלת:

שמעו המונים:

נהמת הקיטור היא נהמת ניצחון ההשכלה על הבערות,
העבודה על העצלות,
חכמה על ההבל,
הקידמה על האחור,
השכל על הסיכלות,
ניצחון הרוח הצח והמבריא על רוח הקוטב והמרירי,
ניצחון המשכילים על המהבילים.
שימחו מאורי האור, משכילי ירושלים.

בשנת 1998 נסגר קו הנוסעים בין ת"א לירושלים עקב בעיות תחזוקה. לפני סגירתו, הופעלה בקו רק רכבת נוסעים אחת ביום לכל כיוון ורכבות משא מזדמנות, כך שהסגירה לא גרמה לשינוי תפעולי או מסחרי משמעותי ברכבת. עם זאת, חשיבותו הסמלית של הקו, שהיה חלק מקו הרכבת הראשון שנבנה בארץ, עוררה את התקווה ברכבת כי יימצא במהרה התקציב לשדרוגו שיאפשר להפעילו מחדש. ב-13 ביוני 2001 החליט שר התחבורה דאז, אפרים סנה, להתחיל מיד בשדרוג הקו הקיים לירושלים, במקביל לתכנון הקו החדש והמהיר דרך מודיעין ונתב"ג (קו A1 שפיתוחו נכון לקיץ 2018 עומד לפני סיום לאחר יותר מעשור). עלות השדרוג הוערכה באפריל 2003 בכ-420 מיליון ₪. בקו המשודרג עדיין ישנה מסילה בודדת לכל אורכו והפרויקט חולק לשניים. תחילה בוצע שדרוג הקטע שבין צומת נען לתחנת בית-שמש (כ-22 ק"מ). קטע מסילה זה כולל שיפוץ מספר גשרים, הקמת תחנה תפעולית (בה ניתן לבצע מפגש רכבות) בתחנת נחל שורק ההיסטורית ויישור התוואי באזור המפגש עם כביש חוצה ישראל ובמפגשי כביש נוספים בהם בוצעו הפרדות מפלסיות. הקטע השני הוא הקטע שבין תחנת בית-שמש לקצה הקו בתחנת ירושלים המקורית, שמכונה כעת 'החאן' (בסך הכל כ-36 ק"מ), ובו ישנן שתי תחנות תפעוליות - בבר גיורא ובביתר, שתיהן באתרים קיימים של תחנות תפעוליות בנוסף לשתי תחנות נוסעים חדשות: במלחה ובגן החיות התנ"כי. בתאריך 9/4/2005 נחנכה ברוב טקס תחנת הרכבת במלחה, ורכבת ראשונה ועליה ראש הממשלה דאז, אריאל שרון נסעה על הפסים המחודשים בין תל אביב לירושלים. משך הנסיעה כיום בין תל אביב לירושלים הוא שעה וארבעים, והוא אינו עונה על הצרכים הנדרשים מקו רכבת המקשר לבירה.

תחנת הרכבת בר גיורא והמסלול המעגלי

תחנת הרכבת בר גיורא שכאמור כיום משמשת כתחנה תפעולית- מקום בו שתי רכבות יכולות לחלוף אחת על פני השנייה. ניתן לראות כי המבנה הישן אטום כולו וממתין לשיקום. להולכים במסלול המעגלי יש לעלות על הגשר ולעקוב אחר הסימון הירוק לכיוון מערב, כאשר נחל שורק נמצא מימינכם.

השביל הירוק, שתחילה עובר בסמוך למסילת הרכבת, לאט לאט מתרחק לעבר בר גיורא ולוקח אותנו בעליה לא קלה לעבר דיר א-שייח' - מתחם שבו קבר השייח' באדר ומסגד מרשים, ששירת את תושבי הכפר הערבי ששכן במקום עד שנת 1948 [6]. בחצר המסגד, אליו ניתן לרדת במדרגות אבן, ישנו בור מים. מדיר א-שייח', נמשיך עם השביל הירוק עד שנגיע למפגש עם השביל הכחול. פניה שמאלה תיקח אותנו לעבר בר גיורא וחניית הרכב, אך אנו דווקא נבחר בפניה ימינה, ונסטה מעט מן השביל כדי להגיע לנקבת מעיין. סטייה זו אינה חובה, והיא מאריכה את הדרך בכחצי שעה. אלו שאינם רוצים בה (מפסידים), יכולים לפנות שמאלה ולעקוב אחר הסבר שבהמשך.

להולכים למעיין, נפנה ימינה בפיצול השבילים, עם השביל הירוק שעד מהרה מגיע לפיצול נוסף, בו ניקח שוב את הנתיב הימני עם השביל שצבעו כעת שחור. לאחר כ-7 דקות הליכה, נראה בצד ימין סטייה מן השביל בסימון שבילים שקוף [10]. שביל זה יוביל אותנו אך מהרה לנקבה בסלע. הנקבה הקצרה מסתיימת בבריכת מים תת קרקעית שעומקה גם בחודשי הקיץ הוא כחצי מטר ומימיה זכים וצלולים. מומלץ לרחוץ.

לאחר הביקור במעיין, נחזור למפגש השבילים (זה שעזבנו כדי לעשות את הסטייה לעבר המעיין), ונבחר הפעם את הפניה במעלה הנחל עם השביל הכחול. אנו נלך עם השביל המטפס אט אט במעלה הנחל במשך 2 ק''מ, עד שנגיע למפגש עם השביל השחור, אותו עזבנו כשירדנו לתוך אפיק הנחל בדרכנו מטה. מכאן נמשיך ישר בחזרה לעין גיורא ומגרש החניה.

מערת הנטיפים

ניתן לומר כי הביקור במערת הנטיפים הוא ביקור חובה. ניתן לשלבו לפני או אחרי ההליכה בנחל קטלב. מתחנת המידע של בר גיורא נוסעים מערבה עם הכביש עד לפניה ימינה לכביש המוביל למערת הנטיפים [7]. בצומת זו תוכלו לראות אנדרטה בצורת מגן לזכר החללית צ'לנג'ר. היער באזור שניטע על ידי קק"ל נקרא פארק עצמאות ארה''ב ומומלץ להמשיך לפיקניק בו בתום הטיול.

נמשיך עם הכביש למערת הנטיפים. לאחר כ-1 ק"מ נראה הפניה ימינה לחוות גבינות עיזים [8]. זוהי חוותה של בני משפחת יערן שרועים את העיזים במרעה טבעי, חולבים אותן ואף מייצרים את הגבינות לבד לבד, הכל טבעי ללא חומרים כימים שונים. מומלץ בחום לקנות מאחת הגבינות וכיכר לחם שנאפתה במקום ולאכול בפיקניק.

מחוות יערן נחזור לכביש ונמשיך למטה לכיוון מערת הנטיפים (שמורת טבע בתשלום) [9]. מערכת הנטיפים הידועה בשם מערת שורק או מערת אבשלום (על שם אבשלום שוהם שנפצע בזמן שירותו בסיירת שקד ונפטר ב-4.2.74), קיימת זה מיליוני שנים אלא שאנו לא ידענו זאת. רק בשנת 1968, שעה שעובדי מחצבת הר טוב פיצצו את סלע הגיר באזור כדי לספק חצץ לבניה, נתגלה הפתח למערה המרשימה. גם כעת ניתן לראות את המחצבות מהכניסה למערה.

נטיפים וזקיפים הן תופעות קארסטיות, דהיינו תופעות שנגרמות בעקבות המסת המים את סלע הגיר. המסה זו לוקחת מיליוני שנים אבל היא יוצרת צורות מרהיבות. הסיור במערה, שמלווה לרוב במדריך מטעם רשות הטבע והגנים, חושף לפנינו את יופיו של הטבע ועוצמתו. בין הזקיפים והנטיפים נוכל לדמיין עוגות קצפת, כרוביות, את שלגיה ושבעת הגמדים, המכשפה ועוד ועוד. אולי המקסימים ביותר הם דווקא רומאו ויוליה - נטיף וזקיף שבמשך מיליוני שנים מתקרבים אחד לשני אף עדיין לא נוגעים. אם תסתכלו מקרוב, תוכלו לראות שעדיין מטפטים מים מהנטיף ואולי בעוד 100 שנה המרווח יסגר. נבוא לבקר אז שוב. אין צורך בפנסים. ישנה גישה לנכים למערה.

מידע שימושי

שעות פתיחה:

  • בשעון חורף: ראשון – חמישי ושבת, 8:00-16:00, שישי וערב חג, 8:00-15:00 | בשעון קיץ: ראשון – חמישי ושבת, 8:00-17:00, שישי וערב חג: 8:00-16:00 

  • כניסה אחרונה שעה לפני סגירת השמורה

עלויות:

עלות רגילה: מבוגר: 28 ₪, ילד / אזרח ותיק: 14 ₪, סטודנט: 24 ₪ | עלות בקבוצה: מבוגר: 24 ₪, ילד: 12 ₪

לפרטים נוספים: 02-9911117

שתי אגדות על הנטיפים

האגדה על הנסיכה ואהוב ליבה
לפני שנים רבות בארץ רחוקה, חיה נסיכה יפיפייה. יום אחד החליט המלך שעל הנסיכה להינשא. נשלחו שליחים לכל רחבי הממלכה לבשר את הבשורה. למחרת הגיעה קבוצה גדולה של נכבדים, רוזנים, שרים חשובים, נסיכים ועשירים מופלגים. כולם חפצו להינשא לנסיכה, הם הביאו עימם תשורות ומתנות לרוב, אך הנסיכה בחלה בכולם. ליבה הלך שבי אחרי עלם חמודות שעבד בחצר הארמון. כמובן שהדבר אינו אפשרי, הכיצד תינשא נסיכה לנער פשוט, בנו של סנדלר הארמון? אהבת השניים רבה הייתה, והנסיכה עמדה בסירובה להינשא לאחר. אף אחד לא מצא חן בעיניה. אביה כעס מאוד, והחליט להרחיק את ביתו מהעלם, ולהענישה. לכן בנה מגדל גדול עם צריח, וסגר את ביתו בחדרון למעלה.

הנסיכה, ליבה נשברה בקרבה, געגועיה לעלם רבו. ישבה בחלון ובכתה מרה. העלם שישב מתחת למגדל בלע את דמעותיה בשקיקה. המלך לא ויתר והשאיר את ביתו כלואה במגדל למעלה. הנסיכה בוכה, והעלם בולע דמעותיה, וכך במשך השנים התקרבו זה לזו, ואולי יבוא יום והם יפגשו. הנסיכה צונחת מטה, אט אט, בעקבות דמעותיה, והעלם מטפס וגובה מהדמעות שהוא בולע.

האגדה על הנערה קרסטי

מעשה בקרסטי, נערה מפונקת מבית עשירים שביקשה להיות הנערה היפה ביותר בעולם. בעודה מטיילת באזור זה פגשה במכשף רב עוצמה שהתחפש לעני מרוד וביקש ממנה קצת אוכל ובגד חם. אך קרסטי, שהייתה מאוד אגואיסטית וחסרת התחשבות, צחקה עליו והמשיכה בדרכה. בהמשך הדרך פגשה שוב במכשף שהתחפש הפעם לנסיך עשיר ויפה תואר ומייד פנתה אליו ובירכה אותו לשלום. בעוד הם משוחחים שאל אותה המכשף בדמות הנסיך מה הייתה רוצה יותר מכל דבר אחר בעולם. ענתה קרסטי: להיות היפה ביותר בתבל. הפך הנסיך חזרה למכשף ואמר: בגלל שבפנים נשמתך כה שחורה ומכוערת אהפוך גם את חיצוניותך לכזו. ואכן קרסטי הפכה לנערה פוזלת, בעלת אף נשרי ושפתיים מצומקות, בפיה הייתה שן-כן שן-לא, רגליה עקומות וגופה כולו חסר פרופורציות. מרוב בושה התחבאה קרסטי במערה והחלה מתחננת בפני המכשף כי יהפכה לאבן. הקוסם נכנע לרחמיו והפכה לאבן. מאז ועד היום ישנן מערות קרסטיות בעלות שן עליונה (נטיף) ושן תחתונה (זקיף).