בתי אפנדים בגליל המערבי

כשמטיילים ברחבי הגליל, קשה להתעלם מיופיים של לא מעט בתי אבן גדולי מידות, הבנויים לתפארת על מה שהיו פעם אדמותיהם של עשירי הארץ. אלו הם בתי האפנדים - אדוני הארץ ועשיריה בימים עברו, וחלק אפילו בימים אלו, שתמורות חברתיות, כלכליות ופוליטיות הפכו אותם למוקדי כוח ושליטה, שהתבטאו גם בבתיהם. הביקור בבתים מזמן לנו מפגש ייחודי עם תרבות חיים מרתקת והצצה לעולמם של עשירי הימים ההם

מסלול הטיול והתמונות הובאו על ידי אמנון גופר - מספר סיפורים ומתמחה בטיולים אתניים בגליל: 054-6549191

איך מגיעים

שלושת בתי האפנדים שבהם נבקר במסלול זה שוכנים לחופו של הגליל המערבי, באזור העיר נהריה. הכתובות המדויקות ודרכי ההגעה בגוף הכתבה.

מעט היסטוריה

איך קרה שקבוצה קטנה של אנשים הופכת להיות האפנדים של הגליל? כיצד בא לידי ביטוי עושרם ומעמדם החברתי והפוליטי בנוף ארצנו? מי מהם הצליח לשמר את עוצמתו, ומי עבר מן העולם? והיכן נוכל לגעת באבן ולראות את היצירה?

שובו של השלטון הטורקי לארץ באמצע המאה ה-19 הביא בעקבותיו תמורות וחידושים (טנזימאת), שאחד החשובים והמשמעותיים שבהם הוא חוק הקרקעות - חוק חדש שאפשר רכישת קרקעות על ידי זרים (לא מוסלמים). הוא הביא להתחזקות מעמד הנכבדים העירוניים (האפנדים) על חשבון השייחים הכפריים, והטביע את חותמו על אורחות חייה של החברה. החווילות שבנו לעצמם הן שיקוף מצבם וכוחם של בני משפחות מיוחסות בארץ בכלל ובגליל בפרט.

בית ליברמן

כתובת: רחוב הגדוד ה-21, שכונת עין שרה, נהריה (ליד קניון הצפון)

מקום השמחה (אנשראח) - זהו השם שנתנה משפחת טועאני מלבנון לשטח האדמה שלה בדרום נהריה של היום. בשנת 1934 נגאלו אדמות נהריה. את שטח האדמה של הנכבד מהצפון, קנה פיליפ ליברמן תעשיין אמיד מגליציה ולימים נבנתה עליו שכונת עין שרה, על שם שרה ליברמן אישתו. שביל אבן קצר ושדרת ברושים בצדדיו מביא אותנו אל בית אבן ערבי טיפוסי בן שתי קומות, שגג רעפים אדומים לראשו והוא מוקף כולו בגן גדול ומטופח. היה זה בית חווה טיפוסי שנבנה במחצית השניה של המאה ה-19 ובעליו אף דאגו שבריכת אגירה תהיה בחצרו לימים של בצורת.

גלגולים רבים עבר הבית מאז ימי טועאני אפנדי. מכאן יצאו אנשי שבי ציון להקמת יישובם כחלק ממבצע חומה ומגדל, כאן ישב גרעינו הראשון של קיבוץ עברון ואף הקים מגדל תצפית על גגו, לכאן הגיעו מעפילים רבים באישון ליל עת נחתו לחופי נהריה והוסתרו בחדריו ואף שימש כבית ספר תיכון הראשון של המושבה. שנים רבות עמד המבנה נטוש ופרוץ ובאמצע שנות התשעים הוחל בשיקומו בשיתוף המועצה לשימור אתרים ועירית נהריה. בימים אלה משמש בית ליברמן כמוזיאון עירוני וארכיון לתולדות נהריה.

  • שעות הפתיחה: ראשון-חמישי: 9:00-13:00​ | שני ורביעי: 16:00-19:00​ | שבת: 10:00-14:00​
  • עלות הכניסה: מבוגר: 10 ₪, ילד (עד גיל 16) או סטודנט: 8 ₪, גמלאי: 5 ₪, חייל: חינם.
    תשלום דמי כניסה כולל הדרכה - ניתן לקבל הדרכה במספר שפות | יש הנחות לקבוצות.
  • טלפון: 04-9821516

בית הקולונל

צמוד לאמת המים העתיקה שהוליכה את מימי מעיינות כברי לעיר עכו ובשולי הכפר הערבי מזרעה מסתתר ביתו של הקולונל. כן, כך קראו כולם לאדון מקניל הבריטי שהיה בן כיתתו של סיר ווינסטון צ'רצ'יל. הבית שנבנה במחצית השניה של המאה ה-19 עבר כמה פרקים בחייו עד שהפך לחווילה יפת מראה עם תריסים כחולים וגינה לתפארת.

בראשית ימיו היה בבעלותו של אפנדי מוסלמי. (החוקר דר שוקרי עראף בן הכפר מעיליא טוען שאפנדים היו תמיד נוצרים או יהודים), לאחר מכן התגורר בו הבהאוללה, שלישי גר בו קצין בריטי (מקניל), עם הקמת המדינה הפך לרכוש נפקדים ובשנות השבעים נקנה על ידי הבאהים. מי בנה את הבית, איש אינו יודע בבהירות, אך עקב הקרבה לאמת המים יש המשערים ומצביעים על בנו החורג של אחמד ג'יזאר. הבית הוא שיקוף חיי הגבירים מסוף המאה ה-19 עד המאה העשרים.

חזיתו גן מטופח לתפארת ושבילי חצץ. לצדדיו ברושים עבי גזע המופיעים כבר בתמונות מ-1920, אמת המים העתיקה הצמודה למבנה זרמה למראשותיו, (גם ארמונו של סולימאן פאשה יושב על אמת מים), מאחור שדרת עצי ארוקאריה, בוסתן אבוקדו ושאר עצי נוי ופרי ובאופק נראים לתפארת רכסי הגליל. צפונה לבית בחצר האחורית בריכת מים עגולה ומבוטנת.

בשנת 1877 משכיר אדון מוחמד ספאד באשא את הבית לבאהוללה שאך זה יצא מבית הסוהר בעכו ובין השנים 1877-1879 גר בו הקדוש הבאהי עד שעבר לבוסתן הגליל. הבאהים שרכשו את הבית בשנות השבעים הפכו אותו למקדש מעט למנהיגם הנערץ. הבית אוצר בין כתליו את פשטות חייו ונעימות הליכותיו, החל מחדר האורחים וההסבה, המטבח, חדר השינה וחדר העבודה עמוס ספרי הלימוד והקריאה.

בשנות השלושים של המאה שעברה מגיע קולונל מקניל, ראש הג'נדרמיה הבריטית ומתיישב בבית. מקניל היה איש ה-C.I.D , פרו ערבי שתיעב את הציונות, אך ייאמר לזכותו שניסה ואף הצליח לתווך וליצור מידה של הבנות בין אנשי הכפר מזרעה לאנשי ההגנה וכנראה אי גירוש אנשי מזרעה מכפרם נעשה בתיווכו. הוא הוסיף אגפים והידר את המבנה ואשתו ליליאן הפכה אותו מבית באוריינטציה מזרחית לבית אירופאי מודרני.

על גברת מקניל שכנראה הייתה באהית, מספרים שאהבה עד למאד את גינת הבית והיתה חולפת לה בין ערוגות הפרחים נתמכת בשתי שפחותיה המקומיות שעקב נכותה העסיקה במשרה מלאה. תושבי מזרעה הזקנים מספרים את עלילות משפחת מקניל בערגה רבה והבית שהיום שייך לנכסי הבאהים הוא יצירת מופת אדריכלית של תחילת המאה העשרים. אדון מקניל ומשפחתו עוזבים את הארץ בסוף שנות הארבעים כשהוא מבין שכפות המאזנים נוטים אל הציונים.

איך מגיעים: נכנסים בכניסה הצפונית של הכפר מזרעה (שוק פייסל) ובעיקול הכביש העין כבר הולכת בעקבות היופי. ביקור במבנה מחייב תיאום מראש אבל הצצה מבחוץ, גם היא חוויה טובה.

בית עפיפי

או יותר נכון השכן שלו מדרום... 

ארבע נשים היו לאדון אל-סעיד מרעי, השכן הקרוב של עפיפי אפנדי. ובעקבות הנשים באו לו גם 27 ילדים. לכל אישה בנה חדר באחוזתו, כל חדר בצבע אחר ולכל חדר ציור תיקרה אחר.ביקור בביתו המט ליפול של סעיד מרעי עם ציורי התקרה הפלשתינאים הוא מה שנותר לעשות לכל המעונינים להסתובב בשטח הגדול של האדון עפיפי.

מראש אני מתריע, הרבה דמיון צריך להפעיל בעת הביקור בשטח. שיני הזמן וידי זדים הותירו את מה שהיה פעם בית מפואר לתל קטן של אבנים מכוסה קוצים, ולכן תמוה בעיני שבשטח נשאר השלט בית עפיפי למרות שהבית איננו עומד על תילו. אולם, אין ספק שאדון עפיפי היה הגביר של המקום ואדון מרעי, שכן מעת מאוחרת יותר זכה שדווקא ביתו המודרני, מאפשר הצצה אל עולם זה של אדונים.

אך רצוי שניתן כאן רקע על המקום והתקופה. המקום הין מטעי האבוקדו של קיבוץ כברי דרום מזרחית לצומת כברי, היכן שפעם היו הכפרים הערביים א-נהר, א-תל ואום אל-פאראג'. התקופה משתרעת משנות השלושים של המאה ה-19 אל תוך המאה העשרים שעה ששיטת המיסוי העותמאנית הישנה (העינתיזם) עוברת מין העולם ומתחיל רישום הקרקעות והבעלות עליהם כחלק ממרכיב המיסוי.

חוק הקרקעות הגדול (1858), הביא לעולם את המושג טאפו (שהערבים הפכוהו לטאבו), שחייב רישום ותשלום כל שנה, מס על פי כמות האדמות. החוק החדש מביא לעולם מעמד חדש של עשירים הקונים או חוכרים את אדמות הפאלאחים שאינם מסוגלים לשלם את מיסיהם והופכים להיות אדוני הארץ ואריסיה.

אדון עפיפי היה האיש של משפחת סורסוק האמידה מלבנון. הוא היה האריס, אדון הכל וביתו שלא נותר ממנו כלום היה כנראה יותר ארמון מבית. עפיפי מוחמד היה מוסלמי שקשרים עמוקים היו לו עם המשפחות הנוצריות האמידות מצפון. מספרים שהיה קמצן, ממולח ומשלם שכר פועליו באוכל ולא בכסף ואת רוב רכושו עשה מעסקי סוסים.

אנשי הכפר הסמוך א-נהר מספרים על חצר גדולה ומוקפת חומה סמוכה לפרדס, אמת המים חצתה אותה לאורכה, סוכות גפנים וספסלים שאנשים הסבו בהם לשתיית קפה כשמזרקות מים משמיעות את פיכפוכן ומשרתים נשאו מגשי מעדנים וטובין מבוסתני האדון. שימעו של הגן ויופיו יצא למרחוק שאפילו הבאהאולה ביקר בו ושועי האזור היו באים להסב וללגום מין הקפה. כל שנותר מהגן הוא עץ שיקמה, תפוז, אלוורה צהובה ושרידי תעלות מבוטנות שהוליכו מים בחצר האדון. ליד מה שנותר מבית עפיפי עומדים חורבותיו של בית מחמוד אל-סעיד מרעי.

הבית נבנה בתחילת המאה העשרים וניטש, כמו הכפרים שבסביבתו בעת ימי מלחמת השחרור ותושביו ברחו חלקם צפונה ללבנון וחלקם יושבים בכפרים ערביים סמוכים. הציצו אל מה שנותר מהחדרים, כל חדר צבעו אחר, הציורים מאד פשוטים (כנראה אומן מקומי) ואין להשוותם לציורי התקרה המוכרים לנו מבתי אמידים אחרים בנצרת, עכו והגליל. 

איך מגיעים: מול הכניסה לאתר שיירת יחיעם דרך עפר (עם שער נעול), השאירו את הרכב, כנסו כ-250 מטר אל עבר מטעי האבוקדו ותפגשו את השלט בית עפיפי.

חוות דעת על בתי אפנדים בגליל המערבי

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...