הכי מרגשת בגוש דן: הקסם הלילי של יפו

היא יפה ומסקרנת, בעלת היסטוריה עשירה ורזומה מכובד של שליטים ואימפריות שהטביעו את חותמם. יצאתי לסיור לילי מיוחד עם המדריך המרתק סולימאן, על מנת לחשוף כמה מסודותיה הכמוסים ולגלות אחת ולתמיד – מה יש בלילותיה של יפו, שכבש כה רבים? | מאת: אינה מנשה
| 06/09/2016

משהו מסתורי יש ביפו, עיר הסמטאות והמזלות, הנושקת לים התיכון, שבמשך אלפי שנים הביא לחופיה ספינות, מתיישבים, שודדים וכובשים. עד היום הוא ממלא את רחובותיה בניחוחות מלח ובריזה מצוינת, עד שקשה להאמין שזה אותו הים של שכנתה תל אביב, שבה לחום יש זמן והוא לא מתעופף לשום מקום. 

את העיר העתיקה של יפו כבר פגשתי כמה פעמים, אבל לא באמת צריך תירוץ כדי לשוב אליה. הפעם הגעתי רגע לפני שהשמש נשקה לגלים, לסיור לילי עם המדריך סולימאן - נצרתי במקור, אבל רואים שהוא מאוהב בעיר בת יותר מ-4,000 השנים. פגשנו אותו לא רחוק משוק הפשפשים ומהמסעדות האיקוניות של יפו: ד"ר שקשוקה ואבולעפיה, ליד מגדל השעון. נראה כאילו השעון הזה איבד את דרכו מאירופה ורק בטעות התמקם באמצע כביש במזרח התיכון, אבל הוא דווקא נבנה במקום המרכזי הזה בכוונה, כך למדתי, לכבוד חגיגות היובל לשלטון הסולטן העות'מני עבדול חמיד השני. 

סביבנו עמדו בניינים היסטוריים ובהם חנויות ומלונות בוטיק של עכשיו, שמספרים את העבר: הקישלה, בית הסוהר שבו הוחזקו לוחמי האצ"ל והלח"י בימי התורכים והבריטים, בית המושל, בניין הסראייה, שנהרס במלחמת העצמאות אך שוחזר על ידי עיריית תל אביב, וגם מזרקה יפה ליד מסגד המחמודיה בשערי העיר - כל אחד מהם שייך לתקופה אחרת ולשליט אחר שבנה את העיר והחריב אותה, וחוזר חלילה. 


יפו מתקשטת באורות | צילום: אינה מנשה

המיתולוגיה היפואית

כשהים חיבק סופית את השמש, יפו כבר חיבקה אותי. המשכנו לצעוד ולשמוע את הסיפור, גם מהמקומיים, אגב, ששמחו לזרוק הערות משלהם. ומהו הסיפור? תלוי באיזה פרק קוראים, כי יפו הייתה פה כבר מזמן, והיא ומוזכרת בכתבים מצריים עתיקים, בתנ"ך, בברית החדשה, והסיפור הזה מתעורר לנגד עיניכם בכל צעד. כמו בכל עיר נמל, שמביאיה לחופיה אוכלוסיות רבות ושונות, נרקמו בה גם אלפי מעשיות על מזלות וחלומות שמתגשמים, ועל סלעים שליבם אדם. מסופר, למשל, כי ביפו חיו יופאה ובתה אנדרומדה. האם כל כך התרברבה בביתה היפה, עד שגרמה לכל אלי השמיים לכעוס ולנסות ולהטביע את העיר בסערה. כמובן שיפו לא הוטבעה בסוף, ואם תרצו לדעת איך, שאלו את המדריך, ועשו לעצמכם טובה ובקשו ממנו לספר לכם גם איך יודעים שהסיפור קרה באמת. אגב מיתולוגיה יפואית, נאמר פעם שאין כמו יפו בלילות, ומה אומר לכם? מי שאמר ראשון, ידע על מה הוא מדבר.
 


בין הסמטאות | צילום: אינה מנשה ועמית להב

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

האווירה המיוחדת ביפו מושפעת גם מהלך הרוח. מאז ומעולם הייתה אום אל ע'ריב, אם הזרים, ותמיד חיבקה את יורדי הים ובעצם את כולם: העירוניים, הפלאח'ים, יהודים, נוצרים ומוסלמים. גם היום נישא בליל שפות על גבעות העיר: עברית, ערבית, אנגלית, סינית, שפת הסוחרים ושפת האוהבים שלובי הידיים.

רבים רק עברו בה בדרך, אך אחרים התמקמו בה. חלקם היו לחקלאים וגידלו תפוזים, אחרים התעשרו ממסחר, והזן השלישי הגיע כדי להתקרב לאל. יפו אינה מהמקומות החשובים לדתות, אך התרחש בה משהו מעניין: פטרוס, אחד מ-12 שליחיו של ישו, חולל כאן ניסים והסיק מסקנות על הדת החדשה. אבל יותר מהכל, כאן חלם חלום והבין שניתן לאכול כל דבר שברא האל. כך שניתן לומר, שביפו החלה להתפתח הקולינריה העולמית. אחד מהמקומות שהוקמו ביפו כדי להנציח את הנס הזה הוא כנסיית סנט פטרוס. את פעמוניה שמענו עוד מרחוק, ובכניסה פגשנו את אנג'לו, האיש שמצלצל בהם. הנזיר הפרנציסקני הסגפן פתח לנו את דלתות המנזר לבוש גלימת נזירים חומה, והכניס אותנו לעולם הסוד, לגן פנימי שבכלל שייך לאיטליה בעיצובו, ולמרתף שבו הכניסה היא לנזירים ומקושרים בלבד. אנג'לו סיפר כי הוא עובד בשגרירות היחידה ביפו, שגרירות הוותיקן: "האפיפיור הוא הבוס שלי", אמר בגאווה. 

כבר מעל לשליש מחייו הוא מתאהב בישראל ומתרגל למנטליות, זורק מילה בעברית פה ושם, אך רוב השיח הוא באנגלית, זכר לשורשיו המעניינים: נולד בפיליפינים להורים סינים, גדל בגרמניה ובארה"ב, שם גם התעשר. כל זה לא סיפק אותו, ולכן מכר את הכל ובחר בדרך האל, והנה הוא כאן. מסירותו וחביבותו של אנג'לו, הפכה באותו הערב את יפו למיוחדת עוד יותר.


כנסיית סנט פטרוס | צילום: אינה מנשה

על מזלות ואהבה

סולימאן נשא אותנו על כנפי ההיסטוריה לימי ההתיישבות החקלאית ופרדסי התפוזים בתוך החומות, לימי ההחלטה על היציאה מתוכן, למלחמות שאחרי וליפו של היום, כה רומנטית עד שזוגות רבים מצהירים על אהבתם אל מול גליה ואבניה. לא מעט אולמות אירועים התמקמו ביפו ולא מעט מסעדות נפלאות מדליקות בה את אורותיהן לעת ערב ומגישות דגים טריים, מתנת הים ליפואים. סמטאות יפו נגלו לי בערב כמו חלק מפריז, כשמאחת המסעדות נישאו באוויר צלילי שנסונים צרפתיים, והאורות הפכו את הכל לכל כך צבעוני.

בכיכר קדומים תפסה לי את העין מזרקת המזלות, נוצצת באור כחול. "כבר שנים שהיא בעצם הפונטנה די טרווי של יפו", סיפר סולימאן, והוסיף כי ממצאים שנתגלו במקום מעידים שכבר בימים עברו האמינו אנשים בכוח הפלאי של מזרקות, וכי זריקת מטבע למים תביא להגשמת משאלה. בכלל, נראה כי ביפו חזקה האהבה למזלות, אבל מי אני שאשפוט? אם ניתן להקיף את עצמך בקצת מזל וקסם, אז למה לא בעצם?

לעיתים נדמה שהכל אנחנו כבר יודעים, אך בלי סולימאן הייתי כנראה מפספסת לא מעט באותו ערב. כמה מרגש לגלות פיסה מיפו בשעתיים, מבעד לעיניי אהבה ואור ירח. בתום הסיור נותר בי רעב לדעת עוד, לגלות עוד סודות ולענות על השאלה הגדולה באמת: איך לבחור איפה לאכול פה. יפו, אני עוד אשוב.


מזרקת המזלות | צילום: אינה מנשה

לתחילת הכתבה
 


הכותבת הייתה אורחת בסיור הקסם היפואי, מטעם עמותת "עיר עולם", סיורי תל אביב

תגובות

טוען תגובות...