צבי ארץ-ישראלי

הצבי הוא אחד מבעלי החיים המזוהים ביותר עם ארץ ישראל. כבר בתנ"ך שימש הצבי לתיאור הארץ בהקשר של כבוד, יופי והדר:

• "ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל" (ישעיה ד, פסוק ב)
• "ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות" (יחזקאל כ, פסוק ו)
• "ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ הצבי וכלה בידו" (דניאל י"א פסוק ט"ז)
• "הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים" (שמואל ב פרק א פסוק י"ט)

כשמסתכלים על הצבי, דימויים אלה מובנים מיד: חיה יפה ואצילית, זריזה, מהירה מאוד (יכולה להגיע ל-80 קמ"ש!), בעלת ניתור מצוין (עד כ-2.4 מ') וחושים חדים, שהיתה נפוצה מאוד בארץ (כיום, לאחר שנים קשות עקב ציד, מצליחה האוכלוסיה להתאושש).

פעילות וחיי משפחה

הצבי פעיל בשעות היום בעיקר בשעות הבוקר ואחר הצהריים ובלילות מוארים, ולכן הופך לעוד יותר מעניין עבורנו המטיילים. הזכרים חיים בטריטוריות המסומנות ע"י "תחנות ריח", וקל לזהותם לפי הקרניים שלהם. הנקבות חיות בלהקות עם העופרים הקטנים (נולדים לאחר הריון שנמשך כחצי שנה), ונודדות בין הטריטוריות השונות, ולהן קרניים קטנות בהרבה. ניתן גם למצוא צבאים שחיים במבנה חברתי אחר, כמו זוגות או להקה של זכר עם כמה נקבות.

בהקשר זה חשוב לציין, שבאביב ניתן למצוא עופרים קטנים השוכבים חבויים בתוך סבך - אין לגעת בעופרים אלה! הם אינם נטושים, אימם פשוט יצאה לחפש מזון. אם ניגע בו, אמו תריח ריח זר ממנו וכתוצאה מכך תנטוש אותו. לכן, אם נפלה בחלקנו השמחה הזאת, אז צריך להסתפק בשמחה ולעזוב את המקום בלי אף ליטוף (למרות שזה קשה).

סוגי צבאים בארץ

בארץ חיים כמה סוגי צבאים:

• צבי ארצישראלי הוא הנפוץ ביותר, ונמצא בכל אזורי הארץ (למעט הנגב). משקלו כ-20 ק"ג.
• קרוב משפחה שלו הוא צבי הערבה, שכמו שניחשתם - חי בערבה. מין זה נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
• בנגב ובמדבר יהודה חי צבי הנגב, הנבדל מהצבי הארצישראלי בכך שהוא קטן יותר (כ-15 ק"ג), אין לו פס שחור בולט במותניים (בגבול בין הצבע החום של הגב ללבן של הבטן). בנוסף, לנקבת צבי הנגב יש קרניים גדולות יחסית. הבדל בולט נוסף - צבי זה חי בנגב...

מזון

כל המינים ניזונים מעלי שיחים ועצים, אפילו קוצניים, ובמיוחד מעצי השיטה. הקשר בין הצבי לעץ השיטה הוא אחד מיחסי הגומלין המעניינים ביותר בטבע בין חיה לצמח: אחוז גבוה מאוד (לפי חלק מהמקורות, כמעט 100%) מזרעי עצי השיטה בארץ נעקץ ע"י חיפושיות, המטילות בו את ביציהן. הזחלים הבוקעים מהביצים אוכלים את הזרעים, וכך מונעים מהעצים להתרבות. אבל, אכילת הזרעים ע"י צבאים מצילה אותם. מיצי הקיבה של הצבי הורגים את הביצים הללו, מרככים את קליפת הזרעים, וכשהזרעים יוצאים לבסוף חזרה לאויר העולם, ע"י גללי הצבי, הם גם זוכים להפצה חינם ברחבי הנגב. בצורה זו עוזרים הצבאים רבות לתפוצת עצי השיטה, אבל אין מה לדאוג - הצבאים מצידם גם כן לא מקופחים: עצי השיטה הוא מזונם האהוב והעיקרי, הוא מקור המים שלהם, וכמו כן הוא אחד המקומות היחידים בהם אפשר למצוא צל במדבר.

במקומות מסויימים בנגב ובסיני ניתן למצוא "עפיפונים" במצב טוב - אלה הן מלכודות המורכבות מגדרות אבן בצורת V. הציידים היו מתעלים צבאים לחלק הרחב של המלכודת, ומבריחים אותם לכיוון החלק הצר. שם, נפל הצבי לבור ונלכד בידי הציידים.

סימני זיהוי - ערימת "קליק"

סביר להניח שבשעת הליכה לאורך שביל בהרי יהודה, בגולן, בעמקים או בנגב,  באחד מטיוליכם האחרונים, חלפתם על פני ערימה ברורה של כדורים שחורים וקטנים, בעלי גודל פחות או יותר אחיד. אז לא, זה לא "קליק", זה משהו מעניין בהרבה - זוהי תחנת ריח של צבי זכר, המשמשת לסימון הטריטוריה שלו.

ונסיים בחידת חרוזים:

אנחנו חיה מפורסמת וידועה
ואחד מסמלי ארצנו היפה
כל זאת בתנ"ך כבר נזכר
אז היינו סמל ליופי והדר
אנו ידועים בזריזותנו הרבה
ולרוץ מהר - גם אין בעיה
על זאת מעיד אחד הפתגמים
שאומר שעל קרננו לא שמים כספים
חוץ מזה אנו שומרים על הסביבה
ועוזרים להפצת חברנו - עץ השיטה