באוטובוס אבנים וצלחות המספרות קורות מצודת אפולוניה

אתר התערוכה במוזיאון ארץ ישראל

באתר אפולוניה, המבצר הצלבני ארסור אפולניה ארשוף, התגלה מטמון נדיר ושמור להפליא של כלי מטבח צלבנים. כלי שולחן נאים מעוטרים ומזוגגים שהובאו מאיטליה ומאסיה הקטנה, כלים מקומיים ולצידם כלי זכוכית משובחים ובהם זכוכית זהב וסירי בישול ומחבתות מזוגגים ששמשו לבישול, אפיה וטיגון. נסייר בגן הלאומי, נשמע את סיפורה הדרמטי של המצודה. באתר סידנא עלי הסמוך, נבין מדוע המקום הפך לאתר עליה לרגל של המוסלמים. נשמע גם היכן מצא משה מונטיפיורי ורעיתו את האבטיחים הטעימים ביותר בא"י. משם נסע למוזיאון א"י לבקר בתערוכת "הסעודה האחרונה באפולוניה"(התערוכה נסגרת בחודש ספט'!!). שם מוצגים כל כלי המטבח הצלבניים המיוחדים.
 

פינת אוכל | סרוויס בירושה

מאת רונית ורד - הארץ

קטע מתוך שולחן הסעודה האחרונה בתערוכה צילומים: ליאוניד פדרול המצור הממלוכי על המבצר הצלבני ארסור החל בשלהי מארס, שנת 1256 לספירת האדון. לקראת הקרב הממשמש ובא פונו בתי העיר הסמוכים מדייריהם אל החפיר רחב הידיים וחומת המבצר, ומולאו בעפר ובאבנים לעיבוי החומה ולחיזוקה. תושבי הבתים המפונים מצאו מקלט במבצר, כמו גם מאות תושבים נוספים מהעיר התחתית, ביניהם נשים וילדים, שנסו על נפשם לאחר שנפרצו חומות העיר. בימי שלום מועטים ונדירים בממלכת ירושלים התגוררו במבצר, שנבנה רק לפני שנות דור והוחכר למסדר ההוספיטלרי ארבע שנים קודם לנפילתו, כ-50 אבירים ומשרתיהם. בתחילת המצור, שעתיד היה להימשך שבועות ארוכים ועקובים מדם, נדחסו בין קירות המבצר קרוב ל-2,000 איש. צפיפות האוכלוסין בין כותלי המבצר חייבה התארגנות חדשה בכל הקשור לאחסון ולהכנת מזון. בריכות אגירת המים היו אמנם מלאות בתום עונת הגשמים, אבל על חלוקת המים הוטל קיצוב חמור; האש בערה תחת חמשת תנורי המטבח הקטן ללא הרף, אבל חללים נוספים בתחומי האולמות והחדרים, כמו טחנת הקמח הקטנה, הוסבו בחופזה לתנורי לחם עצומי מידות; וחדר השירותים הצנוע הפך לחדר אשפה ששימש לקבירת שיירי מזון וכלי אוכל. בימי הכאוס של המצור - עת נדרש היה להשתמש בזהירות במים ששימשו לשטיפת הכלים בכיורים הגדולים, לחסוך במקום יקר שתפסו כלי המטבח ולהיזהר מממחלות ומגפות שיתפשטו בקרב האוכלוסייה הצפופה - העדיפו לעתים מנהיגי הלוחמים לטמון באדמה כלי ארוחות מלוכלכים אבל שלמים. במהלך חמשת שבועות המצור הוטלו על חומות המבצר למעלה מ-2,700 אבני בליסטראות כבדות שהובאו מהרי השומרון. 1,200 חצים עשויים ראשי ברזל נורו לעבר המגינים, וחצים מלופפים בבד וטבולים בחומר דליק שוגרו לעבר הגשר המתרומם והדלת הכבדה, עשויה עץ ולוחות ברונזה. קשתי המסדר ההוספיטלרי השיבו מלחמה שערה ואף שיגרו לעבר האויבים רימוני חרס ממולאים בחומרי בעירה, אבל אל מול המנהרות שחפרו הממלוכים לערער את יסודות החומה תש כוחם. ביום חמישי, 29 באפריל, הצליחו הלוחמים הממלוכים להשתלט על חלקים מחומת ארסור ולהניף עליה את דגלם. הצלבנים, שאיבדו קרוב לאלף איש במהלך הלחימה, נסוגו אל הדנג'ון, מגדל העוז הגבוה שבמבצר, וניהלו משא ומתן להנפת דגל לבן. נציגו של הסולטן ביברס הבטיח ללוחמים את חייהם, וגם את שחרורם לחופשי של הנשים והילדים, בתמורה לכניעה מלאה. מגיני המבצר, שהבינו שגורלם נחרץ, פורקו מנשקם, אבל הסולטן הפר את הבטחתו. כל תושבי העיר והמבצר נמכרו לעבדות, וכדי להוסיף להשפלתם נצטוו להחריב במו ידיהם את הביצורים שעליהם הגנו בחירוף נפש. המבצר עצמו, שכפי שניתן לראות עד היום בשרידי האבנים הכבירות שהפכו אדומות ומפויחות, נשרף כמעט עד עפר. האפיפיור ובכירי הטרובדורים האירופיים נשאו קינות נרגשות על גורלם האומלל של מגיני ארסוף, והעיר שבקצה המצוק המשקיף על הים התיכון, אולי

שרידי מבצר ארסור בגן הלאומי אפולוניה צילום: סקייוויו צילום בע"מ בשל אותה קללה טרגית שהומטה על ראשה, לא יושבה שוב מעולם. טרגדיות היסטוריות הן לעתים תכופות - לא נעים לומר - מקור אושר עבור הארכיאולוגים וחוקרי דברי הימים. ב-1999, 743 שנה לאחר נפילת המבצר, גילתה משלחת ארכיאולוגים, בראשותו של פרופ' ישראל רול ז"ל, את מטמון כלי המטבח הצלבניים שנקבר בבור הספיגה. מנבכי הבור, קפסולת זמן נדירה שהשתמרו בה אביזרי יומיום המשקפים את רוח התקופה, העלו החוקרים קרוב לאלף כלי מטבח: סירים ומחבתות, כלי הגשה מקומיים ומיובאים, גביעי זכוכית מהודרים וכלי אחסנה ומאור. הכלים האלה, המכלול הגדול והיפה ביותר שהתגלה בארץ, נחשפים עכשיו לראשונה לציבור בתערוכה "סעודה אחרונה באפולוניה" במוזיאון ארץ ישראל. האידיאה השמיימית אתרים ארכיאולוגיים, יפים ככל שיהיו (והגן הלאומי אפולוניה הוא אחד המרשימים שבהם), מצריכים מהבאים בשעריהם דמיון פורה וידע מלומד כדי להעלות בעיני רוחם את תמונות העבר. בתערוכה שאצרה ד"ר עירית ציפר קמות תמונות העבר לתחייה בעזרת המוצגים ההיסטוריים הנדירים והניסיון לשחזר את מטבח המבצר ושולחן הסעודה האחרונה של יושביו. מול שלושת תנורי הבישול - שנבנו על פי המסורת האירופית ולא המוסלמית המקומית ושוחזרו על ידי ליסה יהודה, דוקטורנטית המתמחה בבתי מגורים פרנקים בממלכת ירושלים, ומעצב התערוכה דניאל רוזנטל - שבות מן האוב רוחות הרפאים של המשרתים שהסיקו את האש, צלו נתחי בשר על מחבתות והציבו סירי תבשילים על הכיריים. בשר צלוי היה סימן לכוח ולעוצמה שהלמו את מעמדם של היושבים סביב השולחן, אבל בשר מבושל רך שנשר מן העצם הלם יפה את שיניהם המקולקלות של בני התקופה, כפי שהעידה התאווה להשתחל לחדרי האוכל של בתי החולים של המסדר ההוספיטלרי. סביב שולחן האבירים הגדול - ערוך בכלים מקוריים שביניהם קערות יפהפיות מעוטרות בסצנות ציד ודגים - קל לדמיין את חברי המסדר, לבושים גלימות שחורות, סועדים את לבם ומקנחים את ידיהם במפת השולחן, או את מפקד המבצר לוגם יין מתובל מגביע זכוכית מפואר שהשתמר כמעט בשלמותו. חברי המסדר ההוספיטלרי, כמו חברי מסדרים נוצריים אחרים, היו מחויבים בתקנון נוקשה שהגדיר את משטר התזונה והלכות השולחן. האידיאל הנוצרי שאף תמיד לתזונה צנועה של לחם ויין. ריבוי החוקים וההלכות מעיד על הקושי שניצב בפני בני העולם הארצי, במיוחד נזירים לוחמים שנזקקו לתפריט עשיר למילוי ייעודם, להתמודד עם האידיאה השמיימית. כדי למנוע התענגות על חוויית האכילה כשלעצמה, הצטוו חברי המסדר להקדים את הסעודה בתפילה ולאכול בשתיקה לצלילי שיעור קודש. כראוי לתקנונים נזיריים הדגישו המסדרים הצבאיים את המעמד השווה שניתן לכל האחים בחדר האוכל. אין איש, כולל המפקדים, שראוי למקום ישיבה נישא מאחרים, לאוכל טוב יותר או לכלים נאים יותר מרעהו. אחד הממצאים המעניינים ביותר שנתגלו על כלי ארסור, ונראה בבירור גם לעיני באי התערוכה, הוא סימנים מזהים, כמו כוכב פנטגרם או קרדום, שחרתה יד עלומה על כלי השולחן. הממצא הזה, מעיד פרופ' אורן טל, תלמידו ויורשו של פרופ' רול בחפירות ארסוף, מצביע קרוב לוודאי על ניסיון לשייך כלים מסוימים לאנשים פרטיים ועל ריבוד חברתי בקרב אחי המנזר. אם תרצו, הוכחה נוספת שלכל אורך ההיסטוריה התקשו בני האדם לחיות בשוויון מלא. תפריט הסעודה באחת מפינות התערוכה מוצג לראווה מפתח ברזל שנעל את אחד מבריחי חדרי המבצר - מחסן נשק או שמא מזווה קדום שאוחסנו בו חומרי גלם של המטבח. בתערוכה מוצג המפתח בהקשר המופשט של רכישת המבצר בדמי מפתח מידי אדון ארסוף, יחד עם שקיק מטבעות זהב של ממלכת ירושלים, אבל תפריט האוכל שעלה על שולחנם של אבירי ארסור הוא מפתח חשוב לא פחות להבנת עולמם של בני התקופה. בימי הביניים, יותר מאשר כל תקופה אחרת בהיסטוריה, היה המזון שעלה שעל שולחנם של הבריות שיקוף מדויק של מעמדם החברתי ותמצית מהותם. מלכים, לוחמים, נזירים ואיכרים - אמור לי מה אתה אוכל ואומר לך מה מקומך בסולם הבריאה. מה אכלו הצלבנים ומה היו המאכלים שעלו על שולחנם של אבירי ארסור בלילה שבו ידעו שגורלם נחרץ למוות? כנראה שלעולם לא נדע בוודאות. שיירי מזון לא התגלו בחורבות המבצר וספרי מתכונים ובישול לא נכתבו בממלכת ירושלים. האם דבקו הפרנקים במסורת המטבח שהביאו עמם מארצות המולדת שמעבר לים, או שמא נכבשו בקסמי המטבח המקומי? התיאורים שסיפקו נוסעים וסופרים בני התקופה, יחד עם הממצאים הארכיאולוגיים, הם היחידים שיכולים לספק את העדות. מי שאוכל ובישול קרובים ללבו יתרגש עד דמעות מההזדמנות לחזות בצורה מוחשית כל כך בתרבות שולחן שהתקיימה בארץ לפני 700 שנה. אחרי הביקור בתערוכה כדאי להמשיך לטיול בגן הלאומי אפולוניה, שם מקבלים לפתע השלטים הצנועים המצביעים על המטבח וחדר האוכל משמעות חדשה. "סעודה אחרונה באפולוניה - ימיו האחרונים של המבצר הצלבני בהרצליה" (אוצרת ד"ר עירית ציפר), מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב