בית הקברות טרומפלדור

לאורך רחוב טרומפלדור שבמרכז תל אביב, במרחק חמש דקות הליכה מדיזנגוף סנטר ומחוף הים, נישאת חומת אבן גבוהה ובה שלושה שערים. יש שקוראים לו בית הקברות טרומפלדור, יש שקוראים לו בית הקברות הישן של תל אביב, אבל מה שבטוח, סיור בבית הקברות הזה הולך להפגיש אתכם עם שלל שמות מוכרים

ראשיתו של בית העלמין

למען הדיוק ההיסטורי ומנקודת המבט ביום בו נכרה הקבר הראשון, נכון לכנות את בית הקברות לא כפי שצויין לעיל, אלא בשם "בית הקברות החדש של יפו". היום, כשרחובות תל אביב חובקים את בית העלמין בתוכם והוא חובק בתוכו מצבות עם שמות רבים מרחובות העיר, ניתן לומר שזהו מקרה ראשון ואולי יחיד בו בית קברות קדם לעיר.

עד 1903 נהגו יהודי יפו לקבור את מתיהם בדרום העיר. אך בשל מגפת הכולרה שהפילה חללים רבים אסר השליט היפואי להמשיך לקבור במקום. שמעון רוקח, ממנהיגי היישוב היהודי ביפו יצא עם נציג השלטון התורכי לתור אחר שטח אדמה, אותו יוכל לרכוש בעבור קהילת היהודים שישמש כבית עלמין. ננסה לדמיין את שיירות האנשים מלווים את המת בדרכו האחרונה לעתים באור אך גם בחשיכה, מהלכים בין ים ודיונות חול למשמע תנים מייללים. על מנת להפסיק את המגיפה, נערך במקום בית הקברות החדש, לצד הקברים הטריים שניכרו, טקס חתונה לשתי יתומות ושני יתומים על חשבון הקהילה. שוב נדמיין מחזה של קבורה וחתונה במקום אחד מלווים במזמורים ריקודים והרבה דמעות. אמנם המגיפה פסקה אך המקום המשיך לשמש כבית הקברות של יפו.

בית הקברות המשיך לשמש את תל אביב שנוסדה ב-1909 עד שהחליף אותו בית הקברות נחלת יצחק, החל משנת 1932. בית הקברות שכאן הלך וניזנח עם השנים: הכתובות דהו והמצבות החלו להתפורר. לקראת 100 שנים להולדתה של תל אביב, החלו בתהליך שיקום ושימור בית הקברות. מצבות מיוחדות נחשפו, אחרות חודשו. פה ושם ניתן למצוא קברים מהשנים האחרונות, כל אחד וסיפורו המיוחד.

שיעור היסטוריה, מתחילים

בכניסה לבית הקברות מימין נמצא קבר אחים ארוך המתמצת בפנינו את שהתרחש ביפו בחודש מאי 1921 תרפ"א. תהלוכת הראשון במאי באזור השכונה היהודית, נווה שלום, התסיסה את הערבים שהחלו לפרוע ביהודים. ההתפרעות הגיעה עד לבית החלוץ ביפו ועד לבית משפחת יצקר בו שהה באותה עת בין היתר הסופר יוסף חיים ברנר שנרצח במאורעות אלה. זה היה הקרע הראשון בין ערביי ויהודי יפו. בגבה של המצבה קבר אחים לנרצחי מאורעות 1936-9. מאחורי שתיהן גובל בחומת האבן קבר אחים לנרצחי מאורעות תרפ"ט (1929).

בצדו המערבי של בית הקברות טמונים אנשי רוח ומנהיגים שסיפורם הוא סיפורה של תל אביב והציונות. בנקודת הצומת מזרח-מערב ניצב עמוד אבן חדש המספר אירוע דרמטי בתולדות תל אביב: גירוש תושביה מבתיהם על-ידי התורכים בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. מכאן מומלץ לשוטט בין המצבות, לחפש את הכיתובים המיוחדים, סגנונות עיצוב שונים, לנסות ולהבחין בסמל שהצמידה לאחרונה העירייה על חלק מהמצבות המספר כי אלו היו ממייסדי העיר ולזהות שמות רבים מוכרים שאת חלקם נספר כאן. על חלק מהמצבות נוכל להבחין בכיתוב "גלמוד" - אנשים ששמם לא ידוע.

בין ביאליק לאריק איינשטיין

נכון ליום כתיבת שורות אלו (נובמבר 2013) הפך בית הקברות טרומפלדור למקום מיוחד אף יותר. בפינה המזרחית, לא רחוק מקברו של אפרים קישון, נטמן אריק איישנטיין. הכאב על מותו נגע בכל שכבות החברה הישראלית ומסע ההלוויה שלו כלל טקס אשכבה בכיכר רבין, שם חלק לו הציבור כבוד אחרון. המונים התאספו וחלפו על פני ארונו. אריק, סימל עבור רבים את ארץ ישראל היפה, דבר שבא לידי ביטוי בשיריו ובאופיו הצנוע. עבור זמרים רבים, כמו יהודית רביץ ושלום חנוך, היה אריק לאורים ותומים. שירים כמו "עוף גוזל", "אני ואתה נשנה את העולם", "אדון שוקו", "אינך יכולה" ועוד יזומזמו לעד בקרבנו ובקרב ילדינו. שירו "עטור מצחך" זכה לתואר השיר היפה ביותר של המדינה. לצד קריירת השירה המצליחה לקח אריק חלק בקולנוע הישראלי ושיחק בסרטים המוכרים "סאלח שבתי" ו"מציצים". חברו הטוב, אורי זוהר, הפך עם השנים לחתנו. מעטים האישים הזוכים להיקבר בבית הקברות טרומפלדור, שכן מספר החלקות עומד על פחות מעשר. אין ספק שאריק איינשטיין  בהחלט ראוי להיות חלק מגיבורי התרבות של תל אביב.

לכל מצבה סיפור

אם תבחרו להיכנס בשביל המוביל לאורך גבו של קבר האחים מ-1936 תוכלו להבחין בכמה שמות מעניינים: ברוך אגדתי, האיש שהיה אחראי על ההווי ושמחת החיים של תל אביב: נשפי ריקודים, עדלאידע בפורים. תחרות מלכת אסתר ועוד. יואל אנגל שכתב שירי ילדים, מנחם שנקין מעסקני העליה שנייה, רחל גולדברג ויצחק לייב גולדברג שמצבתם בצמוד לקבר מאורעות תרפ״ט שכן בנם בנימין היה בין הנרצחים. הזוג שהתגורר בתל אביב, תרם תרומה כספית עצומה לעשייה הציונית אך כל זאת בצינעה רבה עד כי כונה הבעל "הנדיב הלא ידוע". עוד נוכל להבחין בקבר משפחת שיינברג: מוריץ-משה הבן, היה שען, בין היתר התקין את השעונים בתחנת הרכבת מיפו לירושלים ואת השעון המפורסם בכיכר השעון של יפו. נמשיך ונעלה מזרחה. מצבת שיש שחורה גדולה נישאת במקום לזכרה של קהילת זדונקה- וולה בפולין. מצבות מעניינות ודמויות מעניינות נוספות: ברכה צוברי שנבחרה כמלכת אסתר, שמעון רוקח (האיש שרכש את אדמת בית הקברות), מינצה גוטמן, סבתו של נחום גוטמן.

כאן שוכבים כל רחובות תל אביב

לכיוון צפון ישנו שביל עץ ממנו ניתן להבחין במצבה בצורת כיפת נחושת שנחשפה לאחרונה, מצבה בצורת נבל של המורה למוסיקה בגימנסיה הרצליה, חנינא קרצ׳בסקי. בהמשך שביל העץ פונה שמאלה, אז נוכל להבחין בקבר חדש יחסית, קברו של אריה לובה אליאב, בן תל אביב שעסק רבות בחינוך.

בהמשך ניתן לראות את אחוזת הקבר של משפחת שלוש, משפחת קראוזה ומשפחת פלמן, מהפרדסנים הראשונים בתל אביב. וקברים של אישים כמו הרב פרץ חיות, איכילוב, והמשורר והרופא של תל אביב שאול טשרניחובסקי שרבים משיריו מלווים אותנו עד היום: "אומרים ישנה ארץ", "ראי אדמה כי היינו בזבזניים עד מאוד״.

לצידו קברם של צינה ומאיר דיזינגוף. היא אשת חינוך שעמדה לצידו של מי שהיה ראש העיר הראשון של תל אביב ומי שהוביל אותה בשנותיה הראשונות. בהמשך מבנה קבר גדול, מוזילאום למקס נורדאו חברו וממשיכו של בנימין זאב הרצל בתנועה הציונית ומתנגדו של מי שכינה עצמו "אחד העם" - אשר גינצבורג, שהאמין כי ארץ ישראל צריכה להישאר מרכז רוחני בלבד של היהודים. לפניו מצבתו של ידידו ומי שהוכתר כמשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, ובמדרגה נמוכה ממנו אשתו מאניה והוריה. כמו כן ידידו ושותפו לדרך הכתיבה (ספר האגדה) רבניצקי. בהמשך ניתן לראות את מצבתו של חיים ארלוזורוב שנרצח בשנת 1933 על חוף ימה של תל אביב. רצח שיצר קרע גדול בין ימין ושמאל, על רקע האשמות הדדיות.

עוד קבורים במקום: משה שרתוק (שרת) מי שהיה שר החוץ וראש ממשלה ואשתו ציפורה (אחותו של שאול מאירוב, אביגור, ממחוללי העפלה של המדינה שבדרך), אליהו גולומב, ממחוללי ההגנה של המדינה שבדרך ואשתו עדה (אחותו של שרת), דב הוז ממחוללי התעופה של המדינה שבדרך ואשתו רבקה, גם היא אחותו של שרת. שרת, גולומב, מאירוב והוז כונו בפי היישוב: "הגיסתדרות".

ננסה לאתר גם את מצבתו של עקיבא אריה וויס, מי שיזם את הקמת שכונת הגנים אחוזת בית, ובמרוץ השנים נשכח שמו מעל דפי ההיסטוריה של תל אביב. עד כדי כך אהב את הרעיון של שכונה חדשה מחוץ ליפו, עד שקרא לבתו אחוזבית (על משקל אליזבת), ומצבתה נמצאת אף היא בקרבת מקום. כשתיתקלו במצבה בדגם הגמינסיה העברית הרצליה, יהיה זה קברם של הזוג מטמן כהן, שהניחו בדירתם הקטנה ביפו את היסוד לגימנסיה, שהייתה לסמלה של אחוזת בית (תל אביב) והועתקה לקצה רחוב הרצל.

מאחור נבחין בחלקה מוגבהת, שבה ניכרו קברים חדשים יחסית, בהם אלו של סמי עופר ואפרים קישון. ולמרגלותיה, קבריהם של מי ששימשו ראשי העיר תל אביב: רבינוביץ ונמיר, ושל הזמרת שושנה דמארי. את חתימתו של נחום גוטמן ניתן לראות על מצבתו. זהו הסופר והצייר שהגיש לנו את תל אביב מראשיתה בעיניים נאיביות של ילד. גוטמן כתב את הספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט", והיום - תל אביב עיר גדולה ואנשים בה הרבה.

בית העלמין כאן הינו תזכורת לימי ראשיתה של תל אביב, להווי שליווה אותה, לאידאות ולאנשים שחיו ויצרו בה. כפי שאמרנו, כאן שוכבים כל רחובות תל אביב...

מידע כללי

שעות הפתיחה:

• בשעון חורף: ראשון-חמישי: 7:00-17:00 | שישי וערב חג: 7:00-13:00

• בשעון קיץ: ראשון-חמישי: 7:00-19:00 | שישי וערב חג: 7:00-14:00

• ביקורים מעבר לשעות הרשומות כרוכים בתשלום ובתיאום מראש בטלפון: 03-7953614

כדאי לדעת:

• השבילים בבית הקברות צרים והמעבר לעגלות וכיסאות גלגלים קשה.

• מתחם בית הקברות כולו חשוף לשמש | אין שירותים במקום.

• ניתן לאתר מיקום מצבה על ידי שליחת מיסרון לחברה קדישא (המספר מופיע על שער הכניסה)

• ניתן לשלב את הביקור בטיול לחוף הים, גן לונדון או לרחוב ביאליק והסביבה.
   

המסלול נכתב ועודכן (13.9.16) על ידי מיכל ששון ביבי, מורת דרך מוסמכת ומומחית לסיורים בתל אביב.