בית הנסן: מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה

בית החולים הנסן תוכנן על ידי קונרד שיק, ונבנה על ידי פרוסטנטים גרמנים בשנת 1887. המבנה, ששוכן בסמיכות לתיאטרון ירושלים, נחשב לפנינה אדריכלית ומופיע ברשימת המבנים לשימור בירושלים. התערוכה "מאחורי החומה" מתארת את הקמת המוסד והתנהלותו עד ימינו. מתעדת את הסיפור האנושי והתרבותי המיוחד שהתרחש בו. תמונות וחפצים מקוריים מוצגים במקום, וכמו כן עבודות אמנות שנוצרו בין כתליו בשנים האחרונות

בניית בית החולים הסתיימה בשנת 1887, לאחר שתוכנן בידי האדריכל קונרד שיק. תזכורת לתכנונו ביתו הפרטי בית תבור ברחוב הנביאים, ארכיון המבנה, תמונות והניירת נמצאים בגרמניה במרכז הכת.

תחילת הסיפור של החולים עוד בטרם הוקם בית החולים הנסן, שכמוהו יש בעולם באותו שם כעשרים שלוחות, קדם למתחם בית החולים למצורעים, על פי תאור הטייל רובינסון, צריפי המצורעים בחלק הפנימי של שער ציון, בשנת 1873 המושל התורכי קמיל פשה, בנה למצורעי שער ציון מבנה אבן מוקף חומה ליד ביר איוב - עין רוגל נחל קדרון, שבו גרו עד מלחמת העולם הראשונה.

בעקבות ביקור הברון והברונית קפנברייק אשרדן מגרמניה בשנת 1865 בעיר העתיקה, בבקור צפו במקבצי הנדבות המצורעים בשער ציון, החליטו לתרום כסף לבניית מבנה למצורעים.

בחלקה שרכשו ברחוב אגרון 20, המבנה שנבנה בשנת 1867 בתכנונו של קונרד שיק,הברונים היו בני עדת האחים מהרנהוט, כת שנפרדה מהעדה הלותרנית בגרמניה שעיקרה היה מעבר לטיפול בחולים לגרום להם להתנצר בהצלת נפשותיהם למעשה החולים שהיו בני כל הדתות,ובתמורה לטיפול בבית החולים, החולים אולצו להשתתף בטקסים דתיים נוצריים, במבנה הראשון שרתו אחיות ממסדר האחיות הדאקוניסות הגרמניות, בהמשך הועבר הטיפול בחולים במבנה למסדר האחים הבורומאיים (Herrenhutter Bomische Bruder). ברחוב

המבנה הראשון נבנה עבור מסדר האחיות הדאקוניסות הגרמניות, הוא היה המבנה הראשון מאבן, שהיה אמור להחליף את הצריפים באזור העיר העתיקה, בהמשך הועבר הטיפול בחולים במבנה למסדר האחים הבורומאיים (Herrenhutter Bomische Bruder). המבנה הוקם בחצר הקונסוליה האמריקאנית ברחוב אגרון 20 בממילא, בחדריו יועדו מלכתחילה מיטות לשמונה חולים, אך שהתקבצו אליו 14 חולים. לאחר המקום נהיה צר, עלה הרעיון לבנות מבנה חדש. אי לכך נאספו והגיעו תרומות ממרכז האחים המורביים - האחים מהרנהוט בגרמניה, בנוסף לעוד תרומות מכתות נוצריות דומות ומשנאסף הכסף, נרכש שטח אדמה, בסוף טלביה ושכונת מרחביה שהוקמה כעשרים וחמש שנים לאחר מכן.

בתחילה נרכש שטח של ארבעים דונם, השטח כלל את בית הספר הרטמן כיום, שטח המרעה של הפרות וחורשת הירח שלימים הוקמו בה בית המנהל, הרפת ומגורי הסגל, השטח נרכש מידי הכנסייה היוונית האורתודוכסית, המבנה החדש בטלביה עזרת ישו - Jesus Hilfe הוקם במטרה להכיל כמות גדולה יותר של חולים עקב מצוקת האכלוס של קודמו.

שלב הקמת החלק הראשון והחומה ההיקפית של בית החולים, כולל שערי העץ בתקופת העות'מנית ושהוחלפו בתקופת המנדט, על שם מחלת אנסן הסתיים אחרי שלוש שנים בשנת 1887-6, זמן בנייה ארוך זה נבע ממחסור במים, באותו הזמן נבנתה חלק מהחומה כאשר גדל בית החולים הסתיימה בנייתה בשנת 1896.

המבנה בן שתי הקומות מהאבן, כלל אגף חולים ואגף אנשי הסגל,המבנה כלל עליית גג רעפים, מרתף ששימש כרפת לפרות בתחילה, חצר פנימית מוקפת מבנה וגן ענק עם שני שבילים להולכי רגל ושביל לכלי הרכב, עגלות עם סוסים בפרוזדורים ובחדרים ישנם תקרות קמרוניות .

לחזית המבנה הוליכו שני גרמי מדרגות ובעבר היו נטועים שני ברושים בתחילתם, בקירות המבנה נקבעו חלונות גדולים להכנסת אור רב לחדרי החולים, בחזית הקומה העליונה מעל לכניסה הוקמה מרפסת שכותרתה גמלון שבחזיתו סבכה מעץ מעוטר נתמך בידי ארבעה עמודי עץ,מתחת למרפסת הגמלון מעל לכניסה, קורת אבן שחקוקה עליה Jesus Hilfe באותיות גותיות שפירושם עזרת ישו.

לחדרי המבנה הוכנסה מערכת חימום של תנורים מוסקי פחם או עץ,כיוון שנושא התברואה היה חשוב מאוד בעבורם, הוקמו שירותים לחולים בחלקו הימני של המבנה וגשר מעץ מן הקומה השנייה לשירותיים, גשר עץ זה הוחלף במאה העשרים לקשר נתמך קורות ברזל, מטרת השירותיים בנפרד מהמבנה הייתה לבודד את החלק הזה משאר האגפים לצרכי היגיינה .

בעת שביקר קיסר גרמניה בישראל בשנת 1898, בדרכו לבית לחם הוא עבר בבית החולים אנסן, וממה שהתרשם, החליט לתרום כסף לאגף לחולים קשיים סופניים מבנה בן שתי קומות, בפינה הימנית של המבנה מאחור, בחצר הסגורה המרוצפת לבור המים וללול התרנגולות .

בחודש אפריל בשנת 1887 התקיים טקס פתיחת בית החולים אנסן, כאשר החולים הגיעו ברגל מאזור אגרון לבית החולים, בית החולים יועד למאה חולים מכול העדות מעט מהעדות הנוצריות חולים ספורים מהיהודים ורובם מהמוסלמיות, ילדים,נשים גברים, בפועל התגוררו בו קרוב לשישים חולים.

מנהלו של בית החולים הראשון היה דר איינסלר, שהיה נשואי לבתו של המתכן קונרד שיק, בתחילה ההתייחסות הייתה כי זאת מחלת הצרעת, אך הסתבר כי זהו זן אחר של המחלה שנתגלתה בשנת בידי דר הנסן בשנת 1872 כחיידק הגורם למחלת הנסן, אז נוצרה דרך לטיפול במחלת הנסן ונחשבה בטעות עד אז כמחלת הצרעת, לכן כונה בית החולים כבית החולים למצורעים.

בניגוד למוסדות אחרים ומנזרים שהיו בניהול גרמני שגורשו בתקופת כיבוש הארץ בידי האנגלים,לא נסגר המוסד והמשיך להתנהל בדרכו תחת ניהול גרמני בתקופת המנדט .

בשנים 1919-1948 ניהל את בית החולים הרופא תאופיק כנען, לאחר המלחמה עזבו את המבנה, חלק גדול מהצוות של דר כנען עברו בתחילה לאזור סילוואן ולאחר מכן לשטח של עשרה דונם ליד רמאללה שבו לאורך השנים שינה בית החולים את ייעודו וכיום מטופלים בו בעיקר חולים בעלי שיתוק וכדומה.

לאחר עזיבתו של המנהל המוסלמי כנען את בית החולים, בית החולים עבר לפיקוח של בית החולים הדסה למרות שהחל משנות השלושים היה בית החולים מעורב בשרות הרפואי ובמחקר המחלה, לאחר נטישת דר כנען וצוותו הערביים וחלק מהאחיות, נוהל בית החולים בידי ד"ר אריה דוסטרובסקי ולאחר מכן חתנו דר זאגר, בית החולים הפך לבית חולים ממשלתי בשנת 1952 תחת משרד הבריאות.

לאחר שרכשה הקק"ל מידי הכנסיה היוונית האורתודוכסית את הקרקע (כארבעים דונם) בשנת 1950, היא העבירה את השטח למשרד הבריאות בחכירה ללא תשלום לכל החיים. המוסד עצמו נסגר באופן רשמי בשנת 1957, אך במקום המשיכו להתגורר בשנת 1967 כעשרים אנשי צוות ועוד 27 דיירים.

בחודש אוגוסט 2011 נמסר השטח לראש ממשלת ישראל נתניהו, לבקשת ראש העיר ירושלים משנת 2009, לטובת הפעלה תרבותית עירונית. ראש הממשלה נענה ושטח המתחם הועבר לרשות לפיתוח ירושלים, שהחלה בשלב הראשוני לקיים תערוכות במבנה, בסיורים שערכתי במבנה שוטטי בחדרי באגפי בית החולים ובחדרי החולים שכמה מהם נותרו כמות שהיו שהמוסד אוכלס בחולים, לצערי הגיל וההזנחה ותהליך התפוררות האבנים במיוחד בחיבורים צועקים עזרו לנו לשמר את העבר.

ההמלצה הטובה ביותר שאתן לכם, לבקר במקום בחודשי סתיו והאביב, בתקופה שבה מתמלאה, כול פיסת מדרכה והגינה בצמחיה ענקית של אירוסים, רקפות מחגבי הסלע, מטה אהרון, כלניות ושפע מצחי בר כמו אפונת בר,העצים מלבלבים, מלאו כיסים בשקדים הטעימים, הרימונים ואולי נשארו סברס.

כדאי לשם לב לפינת הצפרות, שהוקמה בגינה הקדמית, לשבת בדומיה על הספסל בצריף ההתבוננות,מומלץ גם להגיע בודד או עם בת זוג לבריכת הציפורים והמזרקה העליונה, להתיישב בשקט ולאחר דקות להתבונן בציפורים הגומעים מים במקורם מבריכת נימפיאות זאת, מי צריך תרופות סינטטיות לאחר ביקור במקום.

אלא שלעיריית ירושלים אצה הדרך, בהתבוננות במפת השטח העכשווית המוצעת לשיקום ופיתוח המתחם, מופיע קטע של הסרת חלק מהחומה להרחבת הדרך ולבניית חומה חדשה בקרבה למבנה, כי את חורשת הירח שהקק"ל רכשה בשנות החמישים, ושכיום מתנוסס עליו מגרש החניה של תיאטרון ירושלים.

את שטח חורשת הירח, מכרה הקק"ל ליזם, שרוצה לבנות על השטח מבני מגורים, ולכן מעדיפה העירייה לא לפגוע בשטחו ובזכויותיו של היזם, אלא בשטח מתחם בית החולים אנסן, הגדילה העירייה ובמפת השטח חלק מהעצים בני עשרות השנים אינם מופיעים במפת השטח, עצים אחרים כן מסומנים כולל נטיעת עצים חדשים, עצים אלו הישנים יעלמו בעת שתוכניות אלו יקרמו עור וגידים.

מערכת אגירת המים ובורות המים בבית החולים אנסן

בטרם נבנו המבנים נחפרו שני בורות לאגירת מים, הבור העליון שנמצא מתחת למבנה הקיצוני, לכוון תיאטרון ירושלים – בעל דלתות מתכת כחולות, הבור העליון מחולק לשני חדרים עם פתח מעבר לזרימת המים שרוחבו כמטר בין החדרים עם בורות שקיעה, הכניסה לבורות הללו בחזית החלק התחתון של המבנה הקיצוני, בשורת מדרגות יורדת, שסופם בחלון מסורג כיום, ישנו חיבור לדעתי, לבור המים המרכזי בחצר הפנימית במשכו של המבנה שהינו הבור השני שנחפר בטרם נבנה המבנה.

מערכת איסוף המים תוכננה בתוכנית הנדסית יעילה, כאשר בתחילה מרזבי המבנה, אספו את מימי הגשמים ותעלו אותם לבורות המים,מערכת מרזבים הייתה שקועה בחומות המבנה ואספו מים ממדרון הרחוב היורד מכוון טלביה ולאורך החומה העליונה עצמה, בחצר עצמה מערכת המדרגות והמדרכות היורדות גם כן חוברו לצינורות האיסוף של המים לבורות.

בשנים 1888-9 מכן נחפרו בורות המים בחזית המבנה, לכוון הגן והלולים, מחזית המבנה עד החומה התחתונה הבור הימני הקרוב לשביל הכניסה של היום, הינו אחד הגדולים בירושלים עומקו נע בן 6-10 מטרים, הבור מחולק לשני חדרים שהפתח המעבר בינהם הוא בן שני מטר,בחדרים קיימים בורות שקיעה, מבור הזה הוליכה תעלת המשך לחלק התחתון ולבור נוסף, המים נאספו מהשבילים וממערכות איסוף בתעלות שניתן לראות ברחבי הגן ומצינורות מים ומן המדרכה התלולה לכוון גן הירק .

מערכת מעניינת להולכת מים בחזרה לצינורות המים של המבנה, נתגלתה בתקופה האחרונה בדרך של העברת מים בצינורות מתכת בקוטר צול המוצמדים על קיר טרסת השביל, לאורך טרסת השביל המחברת את חלקו התחתון של בור האיסוף מכוון הלולים למבנה .

כיום לאחר שיפוץ שנעשה בעזרת מתנדבים נתגלתה תעלה שקועה בערך חצי מטר שאורכה כשני מטר המסתיימת בצורת משפך שקוע, בעקבות התבוננות בצילום שהובא מהארכיב, בחלק התחתון של תעלת ההולכה, נראה בחלק השקוע, מעין תוף כמו צנטריפוגה שחובר ליצול, כדוגמת היצול במערכת טחינת חיטה, שבסופה קשור אליה חמור שסובב את התוף ודחס את המים לתוך הצינור ודחף בלחץ את המים למעלה בצינורות לששה דודי מים, שחלקם קיימים רובם נעלמו.

מן הדודים הוזרמו המים לצינורות החמים במבנה, מהארכיון של בית החולים בגרמניה, הובא צילום של החמור הקשור ליצול עם תעלת המשפך ומסביב מעגל הסיבוב שהלך בו החמור, המתאר את הפעולה והמתקן לדחיסת המים לדודים.

בשלב מאוחר יותר בתחילת השביל היורד באזור שכיום מונחת של מזרקה מלאכותית שאינה פועלת, הובאה תמונה שנייה המראה מתקן משאבה ידני מן הדודים לתוך צינורות המים משאבה ידנית כמו משאבות שהותקנו בבתי הטמפלרים במושבה, עם גלגל וידית כמו הגה אוניה שצמודה אליו ידית ובסיבוב משכו את המים לצינורות, בתחילה עמדה המשאבה באוויר הפתוח, לאחר מכן רואים תמונה שהוקם ביתן קטן להגן על השואבים שעבדו בחוץ וסובבו את ידית השאיבה, תמונה נוספת, מראה כי את הביתן, החליף צריף המעיד כי במקום הותקנה משאבת קיטור ולאחריה משאבה חשמלית.

בריכת נוי ושתייה לציפורים מדופנת יריעה בוטנית ומזרקת מים מזרימה בנ מים במעגל סגור עם משאבה חשמלית, בריכה זאת הוקמה בשנים האחרונות וניטעו לידה עצים חדשים.

גינת המבנה מול חזית מבנה בית החולים

בכדי להעסיק את החולים ועל מנת לספק חלק גדול ממזונם, הוקמה רפת שבתחילה שכנה במרתף מתחת לגרם המדרגות בכניסה, רפת זאת הועתקה מעבר לכביש בהמשך לכוון חורשת הירח, ממש שער מול שער לכניסה הצדדית למבנה כניסת הסגל,הוקמו בגן גינות ירק לגידולי ירקות, ולאחר תרומת הקיסר וילהם השני בשנת 1898, נבנו הלולים, שאריות האוכל של בית החולים שמשו בחלקם להאכלת התרנגולות, החולים שעבדו בלול זכו אף לקבל תמורה כספית בעבור כול ביצה שאספו,בנוסף הוקמה גינת נוי לתפארת שנחשבה לאחד הגנים היותר מיוחדים בירושלים.

הגן טופח הן בידי החולים והן בידי צוות העובדים, בגן נטעו עצים אופייניים לצמחיית הארץ משבעת המינים, נטעו גם עצי ברוש, אורן ודקלים ואפילו ארזים, כיום בפעולות של התנדבות מנסים לשקם ולוא במקצת את הגן הפורח.

פעילות החולים בבית החולים הנסן

פעילות בית החולים יועדה למסגרת משק המספק את צרכיו ותוצרתו לכלכלת המקום כמשק צרכני סגור, יש לזכור בתקופת האשפוז הראשונה לא היו תרופות למחלה רק בשנת 1887 נתגלו סממני מחלת אנסן האופיינים לחמשת סוגי המחלה והשונים ממחלת הצרעת המוכרת חולה שנכנס באותם ימים בשערי בית החולים ציפתה לו שהות לשנים ארוכות ובמרבית המקרים עד מותו, לכן נדרשה פעילות להעסקתם ולמלא את שעות היום על מנת לעודד את רוחם של החולים.

לצורך זה נרכשו מכונות תפירה והחולים תפרו בגדים וכלי מיטה לתצרוכת המקום, נרכשו מכונות כביסה ידניות לשימוש המקום, הוקם מטבח שבישל הן לחולים והן לצוות האחיות והאחים, הוקמה מאפיית לחם במבנה ששימש בהמשך למגורי בית הרופא, לצורך ההזמנה לארוחה נתלה פעמון הקיים עד היום בחצר הפנימית, פעמון זה צלצל שלוש פעמים ביום על מנת להזמין את החולים לחדר האוכל.

הוקמה רפת על מנת לספק את החלב הטרי בצורה סדירה מדי יום יום,כיוון שמקררים לא היו בנמצא,חלק מהחולים יצא למרעה עם הפרות והם אף עסקו במלאכת החליבה, הוקמו לולי הטלה ולולים לבשר עופות,אך האוכל לא היה כשר, וכששמע זאת הרב אריה לוין רב האסירים, הוא דאג שבכול יום שישי הוא יגיע או משהו ממשפחתו עם סלי אוכל כשרים לחולים היהודיים הספורים במקום.

מעט על מחלת אנסן

חמישה סוגים של מחלת אנסן אותרו בעת ההיא, חיידק המחלה הועבר בשיטת ההדבקה הן מהבל פיו של החולה או בדרך דומה, תקופת הדגירה של החיידק היית ארוכה ונמשכה בן שנתיים לעשרות שנים,את סימניה של המחלה גילה דר אנסן בשנת 1873, בעת הגילוי הבין הרופא כי המחלה אינה מחלת הצרעת, אשר סממניה לאחר זמן היו נשירת חלקי גוף ואין לובן על החלקים הפגועים כקשקשים לבנים.

מחלת אנסן גורמת לתופעות זיהומיות בעור ולאובדן תחושה של אובדן שרירים עצביים  בגוף ואובדן כושר הכאב ובהמשך נמקים חלקים כמו במחלת הסוכרת, תופעות אלו גרמו לסטיגמה קשה לחולים אלו שנדחו ברוב המקרים בידי משפחותיהם וסולקו,דוגמה מוחשית הוא סיפורה של שמחה התימנייה שחייה במקום כול חייה ובשנת 2000 פונתה למוסד סיעודי רגיל.

בעיה כבירה במחקר המחלה שנגרמה בידי חיידק, הייתה לגדלו בתנאי מעבדה על מנת לחקרו, ועברו שנים רבות של מחקר עד אשר בשנות העשרים החלו למצוא תרופות לעיכוב המחלה בשלב הראשוני בשנת 1930, ובשלב השני בשנת 1980 נמצא הפתרון למחלה אנסן בקוקטיל תרופות שקיבלו החולים, קוקטיל זה מיגר את המחלה, לאחר שימוש לאורך שנה שלמה בקוקטיל והחולה הבריא לחלוטין.

למרות הטיפול התרופתי, שפתר את בעיית המחלה, רשומים לדיראון עולם, כמאתיים אנשים חולים במחלה בישראל, כולל חולים שהלכו לעולמם, למעשה כיום חולים בין חמישה לעשרה חולים בשנה בישראל במחלה ומיד מקבלים את תרופת קוקטיל התרופות, שמרפא את המחלה.

מזיכרונות הילדות וממיתוסים שונים שנוצרו, בעת המעבר ליד חומות בית החולים היינו גומאים בריצה את הדרך בקרבתו, משתדלים לעצור את נשימתנו ועוד אמונות מסוגים שונים שהונחלו לנו בידי המבוגרים המפוחדים, ולבקר בגן המקסים והמיוחד של בית החולים הס מלהזכיר, למרות שבעת לימודי בבצלאל בשנות השבעים, ארבע מבני מחזורי התפלחו וקבעו את משכנם במבנה העליון של בית החולים ואפילו הקימו גדר מפרידה בינם לבין שביל הגינה העליונה, את המסיבות במשכנם אני זוכר היטב, לאחר שנים של מגורים עזבו הבחורים את המקום.

סיפורו של ד"ר משה גולדגרבר ומגוריו בבית הרופא

את הסיפור על אביה סיפרה ביתו גברת רגב רבקה, אביה שעלה כרופא מארצות הברית עלה לפני מלחמת העולם השנייה, נישא לצברית ילידת הארץ, לאחר תקופה קצרה עזב להמשך לימודי רפואה בארצות הברית עם משפחתו, תקופת לימודים זאת נתארכה לשנים רבות שבה פרסם למעלה מחמישים מחקרים אקדמיים .

כשמלאו לבתו רבקה 14 שנה, בשנת 1965 בתו של הרופא ואמה חזרו לישראל והתגוררו בתל אביב, הבת למדה בבית הספר גימנסיה הרצליה, אך נשרה ממנו עקב קשיי השפה, לאחר זמן מה הוצאה עבודה לאביה והוא חזר לישראל, העבודה שהובטחה לא מומשה והוא עבר לעבוד בהדסה, משם נשלח לעזור לדר זאגר, שהציע לו עבודה קבועה במחקר במוסד ואת דירת הרופא שבה גרה המשפחה במתחם בית החולים, לאחר שכעס על צורת עבודת המחקר ומרמתו, הפסיק לעסוק במחקר ושימש בהתנדבות כרופא המשפחה של המוסד תמורת המגורים בבית הרופא, בעת מגוריו טיפח דר גולדגרבר את גן המתחם כתחביבו .

נותרנו בסיפור הבת, כיוון שנפלטה ממסגרות החינוך הרגיל עקב קשיים מהשפה העברית ועצמאותה, החליטה ללמוד לימודים אקסטרניים, תוך שימוש באחד מחדרי המוסד כחדר לימוד, לימים התחתנה ועברה להתגורר בקרבה קרובה למתחם  ונולדו לה שלוש בנות, המשיכה לפקוד את בית הוריה. 

כיום רבקה רגב עומדת בחזית שימור המקום ובניסיון להחזיר עטרת ליושנה, בעקשנות המיוחדת שלה, למרות שמנהל מקרקעי ישראל הורו לה לפנות את בית הוריה שאותו היא משמרת המנהל טוענים כנגדה שהיא אינה עוזבת את הזיכיון על המבנה כיוון שברצונה להפיק תועלת כספית מן המבנה בעת הפינוי, לטענתה היא הציבה סייגים של שימור למתחם בטרם תעזוב את בית הוריה, גברת רגב עורכת סיורים קבועים במבנה תחת מטריית החברה להגנת הטבע, היא מפעילה מתנדבים לשימור המקום לאחר שקיבלה אישור, ובמקום הושקעו למעלה מאלף שעות עבודה בתקופה האחרונה ואני המבקר במקום בתדירות גבוה יכול לציין זאת לטובה .

שאלה אחת נותרה לי כהורה, שאיני מבין את הוריה שהתגוררו במבנה הרופא במתחם עם ילדתם למרות שזאת מחלה מדבקת, ונושא חיי ההתבודדות שלה, אל מול חיי הצעירים בירושלים באותה העת, אומנם חלק מזה טמון ברתיעה של האנשים, להגיע או להתקרב לדיירי המקום מפחד המחלה.

תודתי העמוקה לגברת רבקה רגב בהשלמת הפסיפס בכתיבת מאמר זה ולחברה להגנת הטבע להשתתף בסיור ולמידה במקום.

מידע שימושי

  • ​​שעות הפתיחה: ראשון-חמישי: 10:00-18:00, שישי: 10:00-14:00

  • הכניסה ללא תשלום, ניתן להזמין סיורים מודרכים.

הוראות הגעה

כתובת: רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים.

הגעה בתחבורה ציבורית: קו תחבורה ציבורית 13, 15א, ירידה בתחנה שליד מוזיאון האיסלאם.


כל המידע בעמוד הובא באדיבות הגולש פייטוש

חוות דעת על בית הנסן: מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...