עין יזרעאל - מעיין ונקבה למרגלות הגלבוע

| 20/10/2016

עדכון נכון לאוקטובר 2016: המעיין והנקבה מלאים במים.


עין יזרעאל הינו מעיין נקבה השוכן למרגלות הגלבוע. במקום ישנה בריכה גדולה בעומק של כמטר, ובמרכזה בית משאבות, שכבר אינו פעיל. הבריכה מלאה במים כל ימות השנה, תודות להזרמת מים אל הניקבה מתחנת השאיבה של חברת מקורות שבנחל חרוד.

מסביב למעיין צומחים עשרות עצי אקליפטוס המצלים על המעיין ועל סביבתו, ומאפשרים מקום למנוחה, לפיקניק ולמשחקים.

מלבד הבריכה, כ-20 מטר מדרום לחורשה תמצאו את ניקבת המעיין היפהפייה, שצורתה כמו האות T. ניתן להיכנס לניקבה: נכנסים דרך הפיר של הזרוע המזרחית והולכים כ-20 מטר עד לפיצול. הפנייה שמאלה מובילה לפיר הכניסה השני (קצת קשה להיכנס ולצאת דרכו בגלל גובהו), או ימינה לפתח הניקבה, זה שדרכו זורמים המים אל הבריכה.

גובה הניקבה כמטר וחצי, וגובה המים בתוכה כ-60 ס"מ. לקראת היציאה יש קטע נמוך שמחייב השתופפות במים, לכן יש לרוקן את הכיסים לפני המעבר בחלק זה, או לוותר על היציאה מצד זה, ולשוב אל פיר הכניסה.

המעיין בתנ"ך

עין יזרעאל מוזכר בספר שמואל א' (פרק כ"ט) כמקום התכנסות ישראל לפני המלחמה עם הפלישתים בגלבוע, בה נפלו שאול ויהונתן בנו. אולם יזרעאל מוזכרת יותר בהקשר להיותה ארמון החורף של אחאב, המלך הרשע ובן זוגה של המלכה המרשעת איזבל. למה רשע? בגלל כמה וכמה סיבות, אולם בראש כולם פרשת כרם נבות. כך מסופר במקרא (ספר מלכים א פרק כא) :

"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל, אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר: תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב: חָלִילָה לִּי מֵה', מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ. וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וַיֹּאמֶר: לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי, וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ, וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו, וְלֹא אָכַל לָחֶם. וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה, וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם. וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ, כִּי אֲדַבֵּר אֶל-נ בוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה, אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו, וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי. וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל? קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ, וַתִּשְׁלַח הספרים אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ, הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת. וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר: קִרְאוּ צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ, וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ, וְיָמֹת. וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל, כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם. קָרְאוּ צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת-נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת. וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר: סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל, כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב: קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף, כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת, וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ. וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת, אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה': הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ? וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה. וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ: הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי; וַיֹּאמֶר מָצָאתִי, יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'. הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ, וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל. וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, וּכְבֵית  בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה, אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל. וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר: הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל. הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם. רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב, אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ. וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה', מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ, וַיָּצוֹם, וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק, וַיְהַלֵּךְ אַט. וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי, יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי, לֹא אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו, בִּימֵי בְנוֹ, אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ".

הנבואה התגשמה אחרי שלש שנים במות אחאב במלחמתו עם יהושפט מלך יהודה נגד מלך ארם, כפי שמסופר בפרק הבא: "וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן, וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן. וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן, וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ, וְהַזֹּנוֹת  רָחָצוּ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר". ובימי בנו יורם (שם פרק ט) שם מתו יורם בחלקת נבות, ואזבל אמו ביזרעאל, כדבר ה' אשר דיבר ביד הנביא.

שמה של יזרעאל הוסיף להיות סמל של רשעה דורות לאחר מכן, וכך אומר הקב"ה לנביא הושע (פרק א): "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל, כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא, וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל". אך גם סמל של תקוה (שם פרק ב): "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר, וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי. וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו, וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד, וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ, כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל".

כיום ישנו חניון יפה עם עמדת תצפית נחמדה בראש התל, וממנה יוצאת הדרך למטה אל המעיין.

הוראות הגעה

מצומת נבות פונים דרומה לכביש 675. לאחר כ-1 ק"מ פונים ימינה לדרך עפר (מתאימה לכל רכב), שמובילה לחורשה קטנה המלאה בעצי אקליפטוס. במרכז החורשה נמצא המעיין.

תגובות

;