כל המידע על אגם ירוחם - פארק ירוחם

אגם ירוחם נקווה מאחרי סכר גדול, שנבנה באפיק של נחל רביבים בשנים 1953-1954 כדי לרסן את הגאויות בנחל, לתפוס מי שיטפונות חורפיים וליצור אגם מים לנוי ולנופש. הוא נועד גם כדי להעביר מים בצינורות להשקיית השטחים החקלאיים של קיבוץ משאבי שדה.

הסכר הוקם על תשתית סלע קשה ובמקום בו נחל רביבים מתחיל לחצות את רכס ירוחם. תופעה זו, שבה נחל חוצה רכס מוכרת גם ממקומות אחרים בארץ, כמו בנחל חתירה ונחל הבשור. התופעה בה נחל חוצה רכס הגבוה ממנו, מוסברת בכך, שבתקופה גאולוגית קודמת, בטרם רכס ירוחם היה קיים, זרם הנחל באין מפריע מערבה לים התיכון. בהמשך, רכס ירוחם החל להתרומם, וכך נחל רביבים פילס לו מעבר תוך כדי התרוממותו של הרכס. 

בחורף המקום מרהיב ביופיו. ניתן לטייל לאורך ערוץ הנחל לפי סימון השבילים הכחול, אל שמורת החלמוניות הפורחות לפני גשמי היורה, וגם מעט אחריהם בצבע צהוב בולט. בפריחת החלמוניות רואים רק את הפרח, שכן העלים - שתפקידם להכין מאגר מזון לבצל שבאדמה – מלבלבים רק לאחר נבילת הפרח.

בעלי חיים באגם

האגם משמש כתחנת ביניים עבור ציפורים רבות שלמדו לנצל את המקום במסען הארוך. בחורף תוכלו לראות כאן ציפורי מים רבות, בהן אגמיות, סופיות, לבניות, טבלנים, ברכיות, ביצניות ועוד, ותוכלו להבדיל ביניהן לפי כמה מאפיינים בולטים:

  • הסופיות בעלות כתם אדום על המקור, משמיעות קולות גבוהים, אינן יודעות לשחות היטב (אין להן קרום שחייה באצבעות) ולכן הן מצויות רוב הזמן על החוף, ומלקטות ממנו את מזונן.

  • האגמיות משמיעות קולות נמוכים, הן שוחות היטב (יש להן קרום שחייה), מצויות רוב הזמן במים, ומהם הן שולות את מזונן. שימו לב שזנבן של הציפורים השוחות היטב נמצא תמיד מחוץ למים.

  • הבירכיות הנקבות הן בעלות גוונים חומים, ואילו הזכרים מתאפיינים בצבעים מתכתיים.

הברכיות, הסופיות והאגמיות נמצאות באגם ירוחם רק בחורף.

ההיסטוריה של אגם ירוחם

בעת בנייתו של האגם המלאכותי הייתה תקווה שאפשר יהיה לשוט בו בסירות, לקיים בו פעילויות ספורט מים שונות ואף לצפות בנדידת הציפורים. אך בתום החורף האגם התייבש, הדגים מתו והמקום הלך והפך לשלולית אחת גדולה. עם הגידול שחל בירוחם ובמפעליה, התמלאו בריכות החימצון עד שנסתמו לחלוטין, והביוב הגולמי זרם ישירות לנחל רביבים. מספר חורפים שחונים, שבהם לא היו כלל שיטפונות בנחל רביבים, הפכו את אגם המים השפירים לאגם של ביוב גולמי, שזיהם גם את ערוצי המשנה של הנחל. גם המשאבות נסתמו, והשקיית הפארק השתבשה. המקום הפך לאסון אקולוגי, והמשרד להגנת הסביבה אסר את הרחצה בו. אלישיב רייכנר, עיתונאי ורכז ההדרכה במדרשת ביחד בירוחם, כתב במאי 2006 תחת הכותרת בין מכתש לאגם:

“במימי האגם כבר שטו בעבר סירות ובתוכו שחו קרפיונים. גם כיום כשהוא מזוהם משפכים, הוא מוקף צמחייה ענפה, ציפורים וברווזים, עדרי גמלים וכבשים, ונוף מדברי שמעניק לו יופי פסטורלי מרגיע. ההנאה מיופיו של האגם מתערבבת תמיד בתחושת ההחמצה של המקום. עשרות תכניות כבר נרקמו סביב האגם אך כולן נשארו במגירה. למועצת ירוחם לא הייתה אפשרות כלכלית למנף את הפרויקט בכוחות עצמה. העיסוק בהישרדות תקציבית והטיפול בבעיות דחופות יותר של תעסוקה וחינוך מנע מהמועצה השקעה ארוכת טווח במכרה הזהב התיירותי שנמצא ברשותה. בשבועות הקרובים אמור סוף סוף לצאת לדרך, בסיוע הקרן הקיימת לישראל, פרויקט לשיקום האגם שיימשך מספר שנים”.

כעבור חצי שנה, בדצמבר 2006, ביקר במקום שר התשתיות הלאומיות, בנימין (פואד) בן אליעזר, והניח אבן פינה להקמת מט”ש (מכון טיהור שפכים) שהחלו בהקמתו בפארק ירוחם. מכון זה הוא מהמשוכללים בישראל, והקמתו יועדה לאפשר שימוש חוזר במי השפכים למטרות השקיית פארק ירוחם, שמירה על מפלס מי האגם והשקיית הגינון הציבורי בירוחם. השר הורה לאנשי משרדו גם להכין תכנית להנחת קו צינור גז טבעי שיגיע לאזור התעשייה בירוחם. לפארק ירוחם והאגם הנמצא בתוכו צפוי אפוא עתיד טוב יותר.