שמורת ערבת עברונה

כל המידע על שמורת ערבת עברונה

שמורת עברונה נמצאת כ-15 ק"מ מצפון לאילת. מרביתה נמצאת ממזרח לכביש 90 ועד לגבול עם ירדן, חלק קטן ממנה נמצא ממערב לכביש. שמה של השמורה מוזכר כנקודת חנייה של בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר, בין יטבתה לאילת (עציון גבר): "ויסעו מיטבתה ויחנו בעברונה. ויסעו מעברונה ויחנו בעציון גבר" (במדבר לג, לד-לה).

מיקומה של השמורה במיקום נמוך, במרכזו של השבר הסורי-אפריקאי, גרמה להיווצרות של מלחה - במהלך השנים התמלא בקע הערבה בסחף שהגיע עם שיטפונות מנחלים בהרי אדום והרי אילת. במקביל, מי התהום בבקעה גבוהים מפני הקרקע. התאדות המים הובילה להשקעת המלחים והמינרלים המומסים בהם, וכך נוצרה קרקע עם ריכוז מלחים גבוה. מלחת עבורנה היא אחת משלוש המלחות הקיימות בערבה הדרומית, יחד עם מלחת יטבתה ומלחת אילת.

בשטחי השמורה קיים ריכוז גבוה של עצי שיטה סלילנית ושיטת סוכך, המקיימים עלווה ירוקה ופורחים בקיץ, דבר המעיד על מי תהום גבוהים. לצידם קיימת צמחייה אופיינים למלחות בה אפשר למצוא ימלוח פגום, אוכם חד-ביתי והגה מצוי.

עצי השיטים מספקים בית לצמח טפיל למחצה בשם הרנוג השיטים, וכן נותנים אוכל ומחסה לבעלי החיים הרבים המסתובבים בשמורה. בהם גם אחד מהעדרים הגדולים של צבי הנגב, עם כ-200 פריטים. בנוסף חיים בשמורה זאבים, קרקלים וצבועים.

הכניסה לשמורה ללא תשלום.

מומלץ לעבור בין נקודות העניין בשמורה באמצעות רכב.

באר עברונה

עין עברונה, או עין א-דפיה, מקבל את ממי התהום הגבוהים באזור. הבאר נבנתה בתקופה המוסלמית הקדומה, המאה ה-7 לספירה, והיא שימשה את עולי הרגל המוסלמים במהלך מסעם לקיום מצוות החאג' במכה.

באר עברונה | צילום: roni250b

עד לשנת 1971 מי הבאר עוד זרמו באופן קבוע, אך עם התגברות שאיבת מי התהום להתפלה והשקיה ירד מפלס מי התהום. כיום הבאר יבשה לרוב, ולעיתים מוזרמים אליה מים מליחים ממתקני ההתפלה.

דקלי דום

דקל הדום המצרי צומח באפריקה, סודן ומצרים. תפוצתו הצפונית ביותר בעולם היא בשמורת עברונה. שמו של העץ לקוח מהכינוי העממי לפירותיו – מעין אגוזים כדוריים בגודל של תפוז. הזרעים מופצים באמצעות הפירות שצפים על המים בנילוס ובחופי ים סוף, ועל כן הימצאותו במקום הזה יכולה להעיד על זרימת מים במקום לפני שנים רבות.

דקלי הדום | צילום: שי שטיקגולד

הדקלים הם דו-ביתיים – כל עץ הוא זכר או נקבה, עצים שנותנים פירות הינם נקביים. דקלי הדום מתנשאים עד לגובה של כ-15 מטרים. הם מאופיינים בגזע מפוצל ועלים דמויי מניפה. צורתו הייחודית של העץ נתנה את ההשראה לסמל של מחלבות יטבתה.

פוגארות – בארות שרשרת

באר שרשרת היא שיטה להובלת מים ממפלס מי התהום אל פני שטח על מנת להשתמש בהם להשקייה בחקלאות. המערכת הייתה בשימוש בבית החווה שפעל במקום בתקופה האומאית (מאות 7-8 לספירה). במערכת זו המים מוזרמים במערכת תת-קרקעית המחוברת עם פירים. בקצה המים נשפכים לבריכת אגירה פתוחה.

שניים מפירי הפוגארות שוחזרו וניתן להיכנס אליהם באמצעות יתדות המותקנות במקום. יש צורך להשתמש בפנסים, חל איסור על שימוש בנרות בגלל הפיח שהם משאירים על האבנים. בנוסף השתמרו במקום שרידי בתים בנויים מלבני בוץ.

תצפית הפלמינגו

בריכות המים הגדולות הן למעשה בריכות אידוי המשמשות את חברת "מלח הארץ" על מנת להפיק מלח. ציפורים נודדות שעברו מעל השבר הסורי-אפריקאי בין אפריקה לאסיה ואירופה זיהו את המקום כתחנת עצירה בה הן מסוגלות למצוא במים מני סרטנים ורכיכות לאכילה. למרות שהפלמינגו הוא עוף נודד, קבוצה של כ-500 פרטים ויתרה על המשך המסע והקימה בבריכות התיישבות קבע. כיום יש בו כל השנה קבוצה של עופות ורודים ומרשימים.

להקת הפלמינגו בעברונה | צילום: עומר זיו

זיהום הנפט בעברונה

בדצמבר 2014 התרחש אירוע של דליפת נפט מצינור של חברת קצא"א (קו צינור אילת אשקלון). כחמישה מיליון ליטרים של נפט נשפכו בקירבה למושב באר אורה ופגעו בשטח של כאלף דונמים משטחי השמורה. האירוע הוגדר על ידי המשרד להגנת הסביבה כאחד האסונות הסביבתיים החמורים שהתרחשו בארץ.

מאות עצים, ובעלי חיים רבים נפגעו בשמורה. בנוסף אליהם דיווחו תושבים בישראל וירדן על פגיעות בגלל שאיפת אדי הנפט באוויר. הנזק לשמורת הטבע הוערך בכ-216 מיליון ₪, ועוד כ-65 מיליון ש"ח לפעולות שיקום. השמורה נפתחה מחדש למבקרים באפריל 2014.